רולאן בארת
רולאן בארת, 1970 | |
לידה |
12 בנובמבר 1915 שרבור, צרפת |
---|---|
פטירה |
26 במרץ 1980 (בגיל 64) הרובע השלושה-עשר של פריז, צרפת |
שם לידה | Roland Gérard Barthes |
מדינה | צרפת |
מקום קבורה | Urt |
השכלה |
|
מקצוע | מבקר ספרות, חוקר ספרות, תאורטיקן חברתי, סמיוטיקאי |
מעסיק | קולז' דה פראנס, בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה, המרכז הלאומי למחקר מדעי |
חתימה | |
רולאן בארת (Roland Barthes; 12 בנובמבר 1915 – 26 במרץ 1980) היה מבקר ספרות, חוקר ספרות, תאורטיקן חברתי וסמיוטיקאי צרפתי. הקריירה הארוכה והפורה שלו מתפרשת מהבלשנות הסטרוקטורליסטית בצרפת ועד לפוסט סטרוקטורליזם. עבודותיו של בארת הן מהמרכזיות הן בזרם הסטרוקטורליסטי והן בזרם הפוסט-סטרוקטורליסטי. הוא היה הומוסקסואל גלוי, ויש המתארים אותו כאחד מאבות התאוריה הקווירית. בנוסף לכך, האיכות האוטוביוגרפית והאסתטית בכתביו של בארת הופכים רבים מהם ממחקרים תאורטיים לספרות של ממש.
רולאן בארת היה תאורטיקן ספרותי, פילוסוף ומבקר צרפתי שנולד ב-12 בנובמבר 1915 בשרבורג, צרפת. הוא היה אחד מהוגי הדעות המשפיעים ביותר במאה ה-20, הידוע בתרומתו לתחומי הסמיוטיקה, הסטרוקטורליזם והפוסט-סטרוקטורליזם. חייו המוקדמים של בארת היו בסימן טרגדיה. אביו מת בקרב ימי במהלך מלחמת העולם הראשונה, ואמו, הנרייט בארת, נאבקה לפרנס אותו ואת אחיו הצעיר. למרות הקשיים הללו, בארת הצטיין מבחינה אקדמית, ולמד ב-Lycée Montaigne בפריז לפני שהשתתף בסורבון, שם קיבל תארים באותיות קלאסיות ודקדוק. עבודתו המוקדמת של בארת התמקדה בביקורת ספרותית, במיוחד ביצירותיהם של מרסל פרוסט וגוסטב פלובר. בשנות ה-50 וה-60, הוא החל להתעניין יותר ויותר בחקר הסימנים והסמלים, בפיתוח מושג הסמיוטיקה או בחקר הסימנים ומשמעויותיהם. הוא גם מילא תפקיד מפתח בפיתוח הסטרוקטורליזם, גישה תאורטית המדגישה את המבנים הבסיסיים של השפה והתרבות. בשנות ה-70, החל בארת להתרחק מהסטרוקטורליזם ולכיוון גישה קולחת ופתוחה יותר ליצירת משמעות, תזוזה שלעיתים קרובות מזוהה עם התנועה הפוסט-סטרוקטורליסטית. ביצירות כמו "S/Z" ו"הנאת הטקסט", הוא חקר את הדרכים שבהן טקסטים נבנים וכיצד הקוראים עוסקים בהם. יצירתו המפורסמת ביותר של בארת היא "מיתולוגיות", אסופת חיבורים הבוחנת את הדרכים שבהן תרבות פופולרית ותקשורת המונים יוצרים ומנציחים מיתוסים וסטריאוטיפים. הוא גם כתב רבות על צילום, קולנוע ואופנה, וחקר את הדרכים שבהן אמצעי התקשורת הללו מעצבים את הבנתנו את העולם. בארת מת ב-1980, לאחר שנפגע בתאונת דרכים בזמן שהלך הביתה מארוחת צהריים עם פרנסואה מיטראן. עם זאת, מורשתו מתקיימת בחוקרים והוגים רבים שהושפעו מיצירתו, ובוויכוחים והדיונים המתמשכים על אופי המשמעות והפרשנות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רולן בארת נולד בשרבורג במהלך מלחמת העולם הראשונה, לאם פרוטסטנטית, מהבורגנות האינטלקטואלית ולאב קתולי וקצין בצי הסוחר, אשר נופל במלחמה. רולן גדל בביון עד 1924 ולאחר מכן בפאריס; ושם הוא מסיים את חוק לימודיו, ב-1934. הוא נכנס לסורבון וב-1936 הוא מסיים תואר ראשון, בלימודים קלאסיים וצרפתיים. הוא מקבל פטור משירות צבאי, בשל גידול בריאה הגורם לו להשתעל דם. מחלתו מלווה את ראשית חייו ומאלצת אותו להתאשפז. אגב אשפוזיו בארת מעשיר את השכלתו: היא סוללת את דרכו להוראה בבתי ספר תיכוניים יוקרתיים ולכתיבת תיזה על הטרגדיה היוונית.
בשנות החמישים, בארת מתעניין בתיאטרון. לכשהוא 'מגלה' את ברכט, הוא מתחיל לבוז לתיאטרון הצרפתי; ולדבריו מאז הדיר את עצמו מהתיאטרון; אף כי הוא המשיך להרבות לכתוב בנושא.
בשנות השישים הוא מתחיל להתעניין בסמיולוגיה, היא תורת הסימנים; אשר תרתק אותו עד סוף חייו. בשנת 1975 התקבל בארת לקולז' דה פראנס היוקרתי, בסיועו של מישל פוקו, שתמך בו למרות מערכת היחסים המתוחה ששררה בין שני ההוגים. הוא החזיק בקתדרה לסמיולוגיה בין השנים 1977–1980. בשנת 1977 חתם בארת על עצומה שניסח מישל פוקו בנוגע לדה-קרימינליזציה של יחסי מין בהסכמה עם קטינים (מתחת לגיל 15 - גיל ההסכמה בצרפת).
ב-26 בפברואר 1980 נפגע בארת מפגיעת משאית בפריז, לאחר סעודה חגיגית שנערכה בהשתתפות פרנסואה מיטראן. הוא מת מפצעיו כחודש לאחר מכן, ב-26 במרץ 1980.
יצירתו של רולאן בארת
[עריכת קוד מקור | עריכה]דרגת האפס של הכתיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דרגת האפס של הכתיבה (1953) הוא ספרו הראשון של בארת. חלקים ממנו התפרסמו מספר שנים לפני כן בכתבי עת ובעיתונות. התזה של בארת מצביעה על קיומו של "משבר" המפריד בין הכתיבה הקלאסית לבין זו שהתפתחה לאחר 1848 – כתיבה בורגנית בעלת מודעות "טרגית". על מנת לבסס את טענתו הוא מגדיר מחדש את היחסים שבין השפה והסגנון; יחסים אלו היוו ציר רעיוני בספרו של סארטר "הספרות מה היא?" (1947), אשר בו מדבר סארטר בזכות מחויבותו המוסרית של הסופר לחברה ובצורך לרתום את הסגנון לתכנים. בארת תוקף עמדות אלו – מבלי להזכירן במפורש – על ידי יצירת מושג חדש: "הכתיבה".
הכתיבה ממוקמת בין השפה לסגנון באופן המצריך ארגון מחדש של הגורמים המעורבים במעשה הספרותי; היא משקפת את "בחירתו" המודעת של הסופר ביחס להבנתו את מהות הספרות וביחס למחויבותו החברתית. אולם הניתוח שמציג בארת בדרגת האפס של הכתיבה טומן בחובו את הרמז לבלתי אפשריות של המפעל המוצע על ידי בארת עצמו, כלומר השאיפה לייצר סגנון ספרותי נייטרלי – "דרגת האפס" אינה יכולה להתקיים כמצב ממשי של כתיבה, אלא כאוטופיה הבלתי מושגת שלה.
'מות המחבר' ו-S/Z
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאמרו מ-1967 "מות המחבר", שפורסם לראשונה באנגלית, בארת טען בתוקף כנגד מרכזיות דמות המחבר בחקר הספרות - עמדה שהחזיקו בה גוסטאב לאנסון וסנט-בב. מאמרו של מישל פוקו, מהו מחבר? הגיב למאמרו הפוסט-סטרוקטורליסטי של בארת בניתוח של הפונקציות החברתיות והספרותיות של "המחבר". בארת גרס שלידת הקורא כרוכה במות המחבר, שכן בעיני רוחו הקורא כותב לעצמו את היצירה מחדש, בעצם קריאתה. הוא גם טען, שבלתי אפשרי הוא לרדת לעומקה של כוונת המחבר. עוד הוא טוען כי רק עם מות המחבר, 'הכתב יד' הופך למעשה ליצירה.
בספרו S/Z, בארת מפתח את התיאוריות שהוא ניסח במות המחבר. ספר זה, שיצא לאור ב-1970, מכונה לעיתים קרובות יצירת המופת של הביקורת הספרותית הסטרוקטורליסטית. בספר זה, בארת מנתח את הסיפור "סראזין" של באלזק, בודק משפט אחר משפט, ומשייך כל מילה ומשפט ל"קודים" שונים ולשלבי משמעות שונים בסיפור. הוא מוכיח שקשה לשייך את המשפטים לבלזק או לדמותו. יש הטוענים כי כבר בספר זה בארת עושה בעצם פרודיה על המחקר הסטרוקטורליסטי, ומקצין עד כדי נלעגות את שיטות המחקר של זרם זה.
לפי גישה זאת, קיימת לגיטימציה לקורא המודרני לפרש לפי אמונתו והבנתו כל טקסט כתוב, אף אם לא זו הייתה כוונת המחבר. העמדה היסודית של המאמר "מות המחבר" היא עמדה אנטי-הגמונית, המנסחת את היעלמות המחבר מן השיח הביקורתי על הספרות ואת החלפתו בקורא עצמו. משמע, על הקורא להתעלם מקיומו של המחבר בקונטקסט תרבותי והיסטורי מסוים, כדמות המאחדת את יצירת הספרות, כדי שייפתחו לפניו אפשרויות פרשנות בלתי סופיות. לפי בארת, הקורא החדש של הטקסט הספרותי הוא האחראי על שחרור הפוטנציאל החתרני של הספרות אל העולם. אליו מועברת החובה להביא אל המציאות את האופי הסרבני והאנטי-סמכותני של הספרות.
מיתולוגיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביקורת התרבות של בארת, שפורסמה בין השאר ב"מיתולוגיות" (1957), מכילה כמה מהטקסטים המכוננים של זרם לימודי התרבות. במחקרים אלה הוא יישם טכניקות של ביקורת חברתית וספרותית על תרבות ההמונים. "מיתולוגיות" הוא אוסף של ניתוחים קצרים ונבונים של אובייקטים תרבותיים, מגני חיות ועד למוזאונים ואופנה (נושא אותו בארת תיאר בפירוט מאוחר יותר במאמרו The Fashion System - le systeme de la mode, משנת 1973).
בספר זה מגדיר בארת את השפה הסמיוטית כמערכת מיתולוגית ומבקש להראות כיצד הופכים הסימנים למיתוסים. וכיצד החברה משתמשת בסימנים, ומציגה את משמעותם כטבעית לחלוטין, על מנת להצדיק מערכות אידאולוגיות, כגון זו של קהל אוהדים. בארת' מסתמך על החלוקה הבסיסית של דה-סוסייר ל"מסמן" ו"מסומן", אך מוסיף מערכת נוספת של מתן משמעות, על מנת להסביר כיצד מקבלים הסימנים את משמעותם המיתולוגית ה"טבעית".
המיתוסים, לפי בארת, מתייחסים לדברים שאכן קרו במציאות, ואשר החברה העניקה להם משמעויות נלוות. לכן, המיתוסים הם בעצם עיוות של המציאות. המשמעות החברתית-תרבותית שהסימן מעורר בנו מכונה "קונוטציה". לפירוק הקונוטציות והסבר היווצרותן, משתמש בארת, במערכת הסמיולוגית של דה-סוסייר. המערכת הסמיולוגית הראשונה, ה"דנוטציה", מהווה את הקשר השרירותי ב"לאנג", המשמעות המילונית של הסימן. בעוד שהמערכת הסמיולוגית השנייה ה"קונוטציה" מהווה את קשר ההסכמה החברתית-תרבותית של השימוש בסימן (הפארול).
עבודות אחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין 1953 לבין 1960 בארת כתב כמאה מאמרים על התיאטרון, במספר כתבי עת. כמה מעבודותיו המאוחרות יותר של בארת הן אישיות יותר, למרות שהן עדיין עבודות ביקורתיות. המפורסם שבעבודות אלה הוא ספרו Roland Barthes (שנקרא לעיתים קרובות גם "בארת על בארת"), אוטוביוגרפיה תאורטית, מסודרת בסדר אלפביתי ולא כרונולוגי.
ספרו האחרון Camera Lucida, שיצא לאור ב-1980 (תורגם לעברית כ: מחשבות על הצילום), הוא ספר זכרונות אישי, זיכרונות על אימו ועליו, ומחקר על הצילום.
ספריו שתורגמו לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רולאן בארת על פי רולאן בארת, רסלינג, 2011.
- גרעין הקול, רסלינג, 2007.
- ביקורת ואמת, תרגום אבנר להב, עריכה מדעית ד"ר עירן דורפמן, רסלינג, 2006.
- דרגת האפס של הכתיבה, תרגום דניאלה ליבר, עריכת תרגום אבנר להב, עריכה מדעית ד"ר מילי אפשטיין-ינאי וד"ר טל גולדפיין, רסלינג, 2004.
- הנאת הטקסט/ וריאציות על הכתב, תרגום אבנר להב, עריכה מדעית משה רון, רסלינג, 2007.
- יומן אבל, כתר הוצאה לאור.
- יסודות בסמיולוגיה, תרגום אבנר להב, עריכה מדעית ד"ר סשה וייטמן, רסלינג, 2006.
- מות המחבר/מישל פוקו-מהו מחבר?, הוצאת רסלינג.
- מחשבות על הצילום, כתר הוצאה לאור.
- מיתולוגיות, הוצאת בבל.
- ערבי פאריז, הוצאת ידיעות אחרונות.
- שיח אהבה, הוצאת שוקן.
מסות של רולאן בארת בתרגום עברי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תרגום: דן אלבו, על שבעה תצלומים מתוך המודל של "אמא קוראז'", מטעם 27, ספטמבר 2011, עמ' 100–112
- תרגום: דן אלבו, דידרו, ברכט, אייזנשטיין, מטעם 27, ספטמבר 2011, עמ' 190–196
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ון לכט, 50 הוגים מרכזיים בני זמננו, כרך ב', תרגמה אנה ברויר, רסלינג, 2004.
- חובב רשלבך, מעשה האמנות - בין משמעות להתענגות: עיון על פי מחשבת רולאן בארת, רסלינג, 2011.
- רות נצר. התשוקה אל התמונה, הגוף והאני האותנטי - רולאן בארת. מתוך: השלם ושברו - כינוס מאמרים. כרמל. עמ' 2009. 437-443
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דף על בארת באתר אוניברסיטת ג'ונס הופקינס (באנגלית)
- רולאן בארת, הנאת הטקסט - וריאציות על הכתב, באתר "טקסט"
- על רולאן בארת, "בננות Blogs" , 30/07/2007, פורסם במקור ב"תרבות מעריב"
- ערן סבאג, "חיים של אחרים" על רולאן בארת, 12 בנובמבר 2012
- רולאן בארת, סופרים וכותבים, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2018,[1] תרגם מצרפתית עילי ראונר
- רולאן בארת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- רולאן בארת (1915-1980), דף שער בספרייה הלאומית
- רולאן בארת, ברשת החברתית Goodreads
על יצירתו:
- איפה כאן הביקורת ומהי האמת: ביקורת על הספר "ביקורת ואמת", אתר הארץ
- איפה כאן הביקורת ומהי האמת, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2006
- איפה כאן הביקורת ומהי האמת, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2006
- איריס לעאל, אומרים שאני אינני אני, באתר ynet, 23 במרץ 2010
- משה סקאל, אני שרוי ביגוני והדבר גורם לי אושר - על "יומן אבל" מאת רולאן בארת, באתר הארץ, 11 ביוני 2010
- פאר פרידמן, קריאה לא תמה: על "יומן אבל" של רולאן בארת, באתר nrg, 24 באפריל 2010
- עילי ראונר, מחליק, נאחז וסוחף את עצמי, באתר הארץ, 1 באפריל 2011
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על ההבדל בין "הכותב" (l’écrivant), ל"סופר" (l’écrivain), ועל המוטציה ושמה "הסופר־כותב"