פרידריך לאופהיימר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרידריך לאופהיימר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 26 ביולי 1890
בוכאו, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בינואר 1965 (בגיל 74)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Lotte Laupheimer עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרידריך אליאס "פריץ" לאופהיימרגרמנית: Friedrich Elias "Fritz" Laupheimer; נולד ב-26 ביולי 1890 בבאד בוכאו; מת ב--17 בינואר 1965 בירושלים) היה כלכלן ורב גרמני. בין השנים 1932 עד 1939 היה רב מחוז בבאד אמס. [1]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו היה הרב יונאס לאופהיימר. הוא למד משפטים בהיידלברג וסיים את לימודיו ב-1913 עם עבודת גמר. לאחר מכן עבד ככלכלן בבנק. בשנים 1928–1931 למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. לימודיו הקודמים ופעילותו המקצועית קיצרו את לימודי התאולוגיה משבע השנים הרגילות לשלוש שנים. לאחר לימודיו הגיע לבאד אמס, שם קיבל את משרת רב המחוז האורתודוקסי באס אמס-ויילבורג מלייזר ויינגרטן. הוא היה חבר בתנועת המזרחי, בנציגות הארצית של יהודי גרמניה ובאגודת רבני גרמניה.

בליל הבדולח הוכה ועבר התעללות.[2] ב-1939 נכלא למחנה הריכוז דכאו. הוא חתם על הסכמת יציאה לעצמו ולמשפחתו - אשתו לוטה (נולדה ב -1902, בתה הצעירה של הנרייט פירת), וילדיו רפאל, חנניה ומרים [3] - והם עזבו כשיעדם היה ארץ ישראל. העזיבה התרחשה מיד לאחר שחרורו מדכאו. המשפחה הגיעה לארץ ישראל דרך הולנד וצרפת. בשנים 1940 עד 1961 היה לאופהיימר ראש בית האבות הכללי בירושלים. [4][2]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Der strafrechtliche Schutz gegen geschlechtliche Infektion; 1913, Diss., Heidelberg, Berlin, 1913.
  • Auch veröffentlicht in der Bibliothek für soziale Medizin, Hygiene und Medizinstatistik und Grenzgebiete von Volkswirtschaft, Medizin und Technik, Band 9, Berlin, 1914.
  • Die außerpentateuchischen Quellen der Sabbatgesetze, einschließlich der Apokryphen und Pseudoepigraphen, verglichen mit der Halacha, JJLG 22, 1931/32, Seiten 161 bis 212.
  • Grabrede für Eva Putziger, gehalten am 6. September 1935 in Frankfurt a.M., Archiv des Jüdischen Museums Frankfurt/M.

תיעוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • CJA Berlin, 1, 75 C Ra 1 No. 18, fol.205. [5]

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Joseph Walk (Hrsg.): Kurzbiographien zur Geschichte der Juden 1918–1945. Hrsg. vom Leo Baeck Institute, Jerusalem. Saur, München 1988, [[:de:Special:BookSources/3598104774|ISBN 3-598-10477-4]], S. 217.
  • Kisch, Breslauer Seminar, S. 425.
  • PK Hessen, S. 377ff.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Julius Carlebach, Michael Brocke (Hrsg.): Die Rabbiner im Deutschen Reich 1871–1945. (= Biographisches Handbuch der Rabbiner 2). K. G. Saur, München 2009, ISBN 978-3-598-24874-0, Artikel 2334, Seite 366
  2. ^ 1 2 Bad Ems (Rhein-Lahn-Kreis): Jüdische Geschichte / Synagoge, Alemannia Judaica
  3. ^ Waltraud Becker-Hammerstein, Werner Becker: Julius Israel Nassau, Juden in einer ländlichen Kleinstadt im 19. und 20. Jahrhundert. Bock, Bad Honnef 2002, ISBN 3-87066-857-1
  4. ^ Vortrag von Monika Graulich am 23. November 2011 im Rahmen der Veranstaltungen des Geschichtsvereins, Bad Ems, zum Lebenswerk von Henriette Fürth
  5. ^ Abkürzungen und Akronyme, s. Diskussion