פרמקופיאה

פרמקופיאה בסינית

פרמקופיאה (ביוונית עתיקה: φαρμακον – תרופה, רעל ו־ποιη – מכין, יוצר), היא אוסף מסמכים רשמיים של תקנות ותקנים המבטיחים איכות נאותה של תרופות. הספר מכיל הנחיות הכנה ובדיקה של תרופות ושיטות, מינונים ודרישות תקניות של חומרי הגלם. דרישות הפרמקופיאה מחייבות את כל המפעלים והמוסדות המייצרים, מאחסנים, משתמשים או מנהלים תרופות.

היסטוריה

ספרי הפרמקופיאה הראשונים נכתבו על ידי רופאים מוסלמים, ביניהם "קאנון הרפואה" של אבן סינא אשר הושלם בשנת 1025, ספרי אבו אלראיחאן אל-בירוני באותה המאה, אבן זהר במאה ה־12 ואבן אלביטאר במאה ה־14.

הפרמקופיאה האירופית הראשונה נכתבה ב־1498 בפירנצה, מטעם מכללת הרפואה העירונית. ספר שהודפס בנירנברג ב־1542 היה הפרמקופיאה הראשונה שהוצאה לאור בהזמנת השלטונות. ספר זה היה פרי עטו של ולריוס קורדוס שנכתב לפי בקשת מועצת העיר.

הכותרת "פרמקופיאה" הופיעה לראשונה בעבודה שפורסמה בבזל ב־1561 על ידי ד"ר פואז (Foes), אך המונח נכנס לשימוש שוטף רק בתחילת המאה ה־17.

לפני 1542 השתמשו הרוקחים בחיבורים של אבן סינא וסרפיון De Synonymis ו־Quid pro quo של Simon Januensis (Simon of Genoa), Liber servitoris ושל Bulchasim ben Aberazerim, שתיארו את החומרים שמוצאם מצמחים, בעלי חיים ומינרלים. Antidotarium Nicolai של ניקולאוס מסלרנו, שימש אף הוא רוקחים, ותיאר תרכובות קלאודיוס גלנוס בסדר אלפביתי. לחיבור האחרון, היו שתי מהדורות בשם Nicolaus magnus ו־Nicolaus parvus. במהדורה האחרונה, כמה מן התכשירים שתוארו במהדורה הגדולה הושמטו, וצומצם פרסום חלק מן הנוסחאות.

בשנת 1636 אסף ד"ר ניקולאס טולפ, ראש העיר של אמסטרדם ומנתח מכובד, את כל חבריו הכימאים והרופאים ויחד הם כתבו את הפרמקופיאה הראשונה של העיר אמסטרדם.במטרה לשפר את בריאות הציבור לאחר התפרצות המגפה השחורה, ולהגביל את מספר חנויות הרוקחים באמסטרדם.

פרמקופיאות של מדינות שונות

ארגון הבריאות העולמי מפרסם לינק להורדה של אינדקס פרמקופאות בעולם ורשויות שמטפלות בפרמקופיאות. טבלאות השוואה בין פרמקופיאות שונות, תכולתן, רמות העדכון שלהן, ובסיס חוקי במדינות השונות, ניתן למצוא במסמך שהוציא ארגון הבריאות העולמית (WHO) בשנת 2012.

פרמקופיאה בריטית

עד 1617, תרופות ושיקויים שהיו בשימוש נפוץ, נמכרו בממלכת אנגליה על ידי מרפאים ובעלי מכולות שהיו שייכים לגילדת הפילפלנים. באותה השנה הקימו מרפאים גילדה נפרדת והוענקו להם זכויות, לפיהן נאסר על בעלי מכולות להחזיק חומרי מרפא.

מאותה השנה, הכנת מרשמים הייתה קשורה ישירות למרפאים, והם נדרשו להכין את השיקויים באופן מדויק כמפורט בפרמקופיאה שאושרה במאי 1618 על ידי מכללת הרופאים הבריטיים, ופקחים מטעם המכללה בדקו בחודשים הבאים את כלל בתי-המרקחת של לונדון והשמידו כל תרופה שהוכנה בצורה לא אמינה. הפרמקופיאה הרשמית הראשונה של לונדון התבססה בעיקר על עבודותיהם של מזואה וניקולאוס מסלרנו (Mezue and Nicolaus de Salerno). נמצאו בה טעויות רבות, שבעקבותיהם היא נגנזה והמהדורה המתוקנת יצאה רק בדצמבר 1619.

באותו הזמן, תרופות ושיקויים הוכנו מ־20 עד 70 ואף יותר מרכיבים, והרבה תרופות מרפא הוכנו מאותם מרכיבים שנחשבו לבעלי השפעה שונה בהתאם למקור או התנאים בהם נאספו. כך לדוגמה, עיני סרטן (כלומר, אבני קיבה), פנינים, צדפות, קונכיות ואלמוגים היו אמורים להיות בעלי תכונות מרפא שונות. מרכיבים אחרים בנוסחאות הללו היו הפרשות בני אדם, כלבים, עכברים, אווזים וחיות אחרות, גולגולות האדם וטחב עליהן, גורים עיוורים, שלשולים וכדומה.

המהדורות של 1621, 1632, 1639ו-1677 לא כללו שינויים משמעותיים. רק במהדורה של 1721, תחת חסותו של המדען הנס סלואן, נכללו שינויים רציניים, כגון השמטת התרופות הרבות המגוחכות. עם זאת, נשארו כ"תרופות" צואת כלבים, שלשולים וטחב הגולגולת. כמו כן, לשמות התרופות הרשמיות נוספו שמות בוטניים, המים המזוקקים אוחדו לתקן אחיד, מהרשימות הוסרו אלכוהוליים ממותקים – ליקרים שנחשבו לעוזרים בבעיות לב , רכז שקדים וחומרים אחרים – שלא נחשבו לתרופות בלונדון אך עדיין היו באופנה במקומות אחרים. במהדורה מ־1746 נכללו רק התרופות שקיבלו רוב קולות בוועדת הפרמקופיאה, ולאלו נוספה רשימת התרופות היעילות ביותר. נעשה ניסיון לפשט את ההכנות הישנות על ידי השמטת מרכיבים מיותרים. במהדורת 1788 אף הוגברה נטייה זו, ונמחקו תרופות מורכבות ביותר, אשר שמשו את המרפאים כבסיס יותר מאלפיים שנים, וכמה תרופות שנחשבו למסוכנות בפרמקופיאת 1765 הוחזרו לרשימות. בשנת 1809 התקבלה לשימוש הנומנקלטורה הצרפתית לחומרים כימיים וב־1815 הונפקו הרישומים המעודכנים שלה. המהדורות הבאות הודפסו ב־1824, 1836 ו-1851.

הפרמקופיאה הראשונה של אדינבורו הודפסה ב־1699 והאחרונה ב־1841.הפרמקופיאה הראשונה של דבלין הודפסה בשנת 1807 והאחרונה ב־1850. הרשומות הכלולות בשלושתן לא היו אחידות, דבר שגרם לאי-נחת וסכנות רבות לציבור הרחב, כאשר תמיסות חזקות כמו החומצה הציאנית המדוללת נרשמו כמועילות על ידי מדינה אחת ובוטלו לפי פרמקופיאה של מדינה אחרת. באי הבריטי הסמיך צו רפואי של 1858 את המועצה הרפואית הכללית לפרסם ספר המכיל רשימה בשפה הלטינית של תרופות ותרכובות שיקרא הפרמקופיאה הבריטית, אשר יהוה תחליף ברחבי בריטניה ואירלנד עבור הפרמקופיאות הנפרדות. הפרמקופיאה הראשונה באנגלית פורסמה ב־1864 אך יצרה אכזבה בקרב כימאיים ורופאים, כך שהמועצה פרסמה מהדורה מתוקנת ב־1867. חוסר שביעות הרצון נבע, כנראה, מכך שרוב כותבי הפרמקופיאה לא היו רוקחים וסוגי ההכנות התייחסו לשיטות ייצור התרופות.

פרמקופיאה גרמנית

פרט לפרמקופיאה האירופאית ישנן שתי פרמקופיאות גרמניות: DAB: Deutsches Arzneibuch (גר') המרכזת את רוב התרופות ו־HAB:Homöopathisches Arzneibuch (גר')המגדירה דרישות ההכנה לחומרים הומאופתיים.

פרמקופיאה דנית

ב-1658 דוח הכנה ראשון של ממלכת דנמרק בשם דיספנסאטוריום של קופנהגן, (דנ') שכלל אופני הכנה של 636 תרופות וכ-800 חומרים מרפאים התפרסם כתוצאה של עבודה משותפת של הפרופסורים של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת קופנהגן. עיקר העבודה נעשתה על ידי תומאס ברתולין (דנ') שהיה רשום על השער של רשימה ותחילה היה מחייב רק כלפי בתי-מרקחת של העיר קופנהגן שבאותה העת מנו שלושה במספר ושנהלאחר הפרסום התרחבו לארבע ברחבי העיר. כלל בתי המרקחת של דנמרק חויבו להשתמש בו רק בעקבות פרסום הפקודה הרפואית בשנת 1672. בפועל ההרימות היו בדרך כלל העתק של פרמקופיאה של העיר אאוגסבורג בגרמניה, שהודפסה ב-1640

הפרמקופיאה הדנית המעודכנת שאיננה מבוססת פרמקופיאות אחרות (דנ') הודפסה ב-1772 על ידי הוועדה הרפואית (דנ') שהוקמה עוד ב-1772 ונקראה המועצה הלאומית לבריאות (National Board of Health). לפרמקופיאה הזו היו 9 מהדורות בשנים: Collegium Medicum 1805, 1840, 1850, 1868, 1893 (הראשונה שהודפסה בשפה הדנית ולא בלטינית ובין הפרמקופאיות הראשונות שתיארו גלולות כצורת מתן תרופות), 1907, 1933 ו-1948.

ב-1963 יחד עם מדינות נורדיות נוספות, פורסמה פרמקופיאה נורדית (דנ') ולאחר הצטרפות דנמרק לאיחוד האירופי ב-1973 הצטרפה לפרסום הפרמקופיאה האירופאית ב-1978

כמו כן, בדנמרק פורסמו פרמקופאיות לסוגי אוכלוסייה ומקומות מסוימים: פרמקופיאה לבתי חולים, פרמקופיאה לעניים , פרמקופיאה צבאית ואף דוחות פורמולציה לבתי-מרקחת להכנת תרופות במקום, בעיקר כדי להוות תחרות לתעשייה הפארמצבטית..

פרמקופיאה יפנית

הפרמקופיאה הראשונה ביפן על בסיס הפרמקופיאה הגרמנית פורסמה ב־7 ביולי 1886 ביפנית ולטינית, בעקבות הוראתו של שר הפנים מצוקטה מאסיושי מ־1880, אך נהייתה רשמית רק שנה מאוחר יותר. המהדורה השנייה פורסמה ב־1891, גם היא בשתי השפות (במהדורה השנייה השמות הלטיניים עברו התאמה לכתיב גרמני־אוסטרי). המהדורה השלישית עודכנה ונכתבה במשך שבע שנים – מ־1900 עד 1907, ללא גרסה לטינית. כעת היא מתפרסמת כל חמש שנים. ב-2011 פורסמה המהדורה ה־16 (ביפנית ואנגלית).

פרמקופיאה פולנית

הפרמקופיאה הפולנית הראשונה נכתבה ב־1665 תחת שם Dispensatorium Gedanensae. לאחר מכן ב־1683 נכתבה Dispensatorium Pharmakopea Cracoviensi בקרקוב. מאז 1817 נקראת פרמקופאה פולנית (Farmakopea Polska), אף על פי שלפרמקופיאה הזאת היה גם שם נוסף: פרמקופיאה של מלך פולני Pharmacopea Regni Poloniae (אף על פי שבפועל שליט פולין היה מלך רוסיה, לו גם ייחסו את התואר של המלך הפולני). פרמקופיאה של מדינת פולין (ה־שנייה לפי המספור) הופיעה ב־1937 והודפסה מחדש ב־1946, מאז הגיעה למהדורה השמינית בשנת 2008.

פרמקופיאה רוסית

לראשונה פורסמה ב־1778 תחת השם «Pharmacopoea Rossica», המהדורה השנייה פורסמה ב־1871. מאז עד המהפכה הבולשביקית יצאו עוד 4 מהדורות בשנים 1880, 1891, 1902 ו־1910. הפרמקופיאה הראשונה של ברית המועצות הודפסה ב־1925 ועד פירוק ברית המועצות הודפסו 5 מהדורות. המהדורה הראשונה והאחרונה של רוסיה המודרנית ראתה אור בשנת 2008.

פרמקופיאה אמריקאית

הפרמקופיאה האמריקאית מורכבת משני חלקים – הפרמקופיאה עצמה (United States Pharmacopeia) והפורמולאר הלאומי (מתכונים ) שמהווה גם סוג של סל קליטה, מכיוון שחומרים לא רשומים בו עלולים לעלות יותר לדורשי התרופה. על כתיבת הפרמקופיאה הוחלט בפגישת 11 הרופאים הבחירים בבניין הקפיטול ב־1 בינואר 1820 והמהדורה הראשונה שלה יצאה לאור ב־15 בדצמבר אותה השנה. תחילה היו רשומים בה מתכון להכנת תרופות ועם הזמן היא הפכה לאוסף נהלים לקביעת זיהוי ואיכות של מרכיבי תרופות על ידי בדיקות מתאימות. מ־1820 עד 1942 היא הודפסה פעם ב־10 שנים, עד שנת 2000 – כל חמש שנים, ומ־2002 כל שנה יוצאת מהדורה חדשה.

הפורמולאר הלאומי התחיל להתפרסם על ידי האיגוד הפרמצבטי האמריקאי (en:American Pharmaceutical Association) מ־1888 תחת שם (The National Formulary of Unoficinal Preparations) וב־1975 נרכש על ידי הפרמקופיאה.

להבדיל משאר הפרמקופיאות השימושיות לפרמקופאה האמריקאית אין תוקף של חוק, אך היא הוכרה בחוק פדרלי המתייחס לניקיון מזון ותרופות מ־1906, ועל ידי החוק הפדרלי למזון, תרופות וקוסמטיקה מ־1938.

פרמקופיאה מאוחדת

הגלובליזציה מצריכה דרישות אחידות בהכנת תרופות, כדי להקטין סיכון לטעויות, בפרט, כאשר מרשם מונפק לחולה במדינה אחרת מזו שבה הוא נכתב. ניסיונות לקבוע בסיס שעליו יכולה להתפרסם פרמקופיאה בינלאומית נעשו על ידי כנסי רוקחים וכנסים רפואיים בינלאומיים, אך בשל הגישה הלאומית וניסיון לכלול יותר מדי תרופות הרעיון עבר ללא הצלחה. התקדמות מסוימת נצפית תחת הארגון

ICH The International Conference on Harmonisation of Technical Requirements for Registration of Pharmaceuticals for

Human Use. זהו ארגון תלת אזורי המייצג את רשויות הפיקוח של האיחוד האירופי, יפן וארצות הברית. נציגי שלושת האזורים נפגשו פעמיים בשנה מאז 1990 בקבוצת דיון על הפרמקופיאה על מנת לנסות ולפעול תוך "הרמוניזציה מסוכמת". מונוגרפים מסוימים מוצעים לתהליך, דרך שלבי ביקורת והתייעצות מובילה לקבלת מונוגרף משותף המספק אוסף משותף של בדיקות ומפרטים עבור חומר מסוים.

פרמקופיאה – הסטטוס בישראל

לישראל אין פרמקופיאה משלה. בראשית הדרך, על פי החוק המנדטורי, נקבע שבישראל יהיו תקפות שתי פרמקופיאות. ב-1921 – בפקודת הרוקחים הראשונה של ארץ ישראל, נקבע שהפרמקופיאיות התקיפות בארץ הן הבריטית והצרפתית. עם השנים, כאשר נמצא שיש הבדלים בין השתים, עלתה ב־1980 הצעת חוק על פיה הפרמקופיאה הרשמית בישראל הייתה אמורה להיות הפרמקופיאה האירופית. שבסופו של דבר נקבע כי כל בית-מרקחת מחויב להחזיק עותק של האקסטרה פרמקופיאה שפורסמה על ידי החברה המלכותית הרוקחית הבריטית שפורסמה ב-1883. הדרישה עוגנה בתקנות פתיחת בית-מרקחת בישראל בסעיף21. נכון להיום, חובה על כל בית-מרקחת בישראל להחזיק עותק מודפס או דיגיטלי של האקסטרה פרמקופיאה מרטינדייל, כמו כן, כל הכנה רוקחית צריכה להציג אסמכתא מהפרמקופיאה שעליה הסתמכה בבניית הפורמולה וזאת על פי נוהל 132 של משרד הבריאות.

מבנה

פרמקופיאות השונות נבדלות באופן החלוקה לנושאים.

פרמקופיאה אמריקאית

פרמקופיאה אמריקאית היא בעצם איחוד של פרמקופיאה עצמה והפורמולאר הלאומי (NF). לפי כך, כל מונוגרף של הרכבי תרופות שנמצאו בטוחות ויעילות מופרדים לפי החלוקה ההיסטורית. כמו כן, פרט למבוא, הערות כלליות ומילון מונחים, ישנו פרק של בדיקות כלליות בו תת־סעיפים של בדיקות פיזיקליות, כימיות ומיקרוביולוגיות, פרקים על מגיבים המשמשים לבדיקות הכימיות, טבלאות הנדרשות, תוספי תזונה וקולונות לכרומטוגרפיה.

פרמקופיאה אירופית

פרמקופיאה אירופית מופיעה בשלוש שפות: אנגלית, צרפתית וספרדית. מופיעים בה הפרקים הבאים: מבוא, הערות כלליות, שיטות אנליזה, חומרים ומכלי אריזה, מגיבים, תמלילים ומונוגרפים כלליים, צורות מינון, חיסונים, תגובות חיסוניות, תרופות המכילות חומרים רדיואקטיביים, הקשרים לתפירה רפואית, צמחי מרפא, חומרים הומאופתיים, מונוגרפים של הרכבי תרופות ואינדקס.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרמקופיאה בוויקישיתוף

• פרמקופיאה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• רשימות תרופות, דף שער בספרייה הלאומית