קלאודיוס גלנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קלאודיוס גלנוס, איור

קלאודיוס גָלֶנוֹס, הידוע יותר בשם גלנוסיוונית: Γαληνός; ‏129 - 200 לספירה לערך), היה רופא יווני קדום, יליד פרגמון שבאסיה הקטנה (כיום טורקיה).

עבודתו של גלנוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלנוס היה רופא החצר של הקיסר הרומאי מרקוס אורליוס והיה בקי במדעים אחרים. הוא הביא לשיאה את תורתו של היפוקרטס, אבי השיטה המדעית לרפואה. פרוטוקול ההכנה של תרופות על פי מרשם בקנה מידה קטן נקרא עד היום על שמו - הכנות גלניות.

הביטוי העברי "מזג" כתיאור אופיו של האדם (אדם בעל מזג חם, אדם בעל מזג נוח) נלקח מתורתו של גלנוס, הואיל וגלנוס מדבר על מזיגת מרכיבים בצורה שונה עבור כל אדם. גלנוס היה הראשון שתיאר שורת מחלות, בהן כרסת.

גלנוס תיאר את אופיו של האדם כתמהיל של ליחות ביולוגיות מולדות שנמצאות אצל כל אדם במינונים משתנים ומשפיעות על תכונותיו: מרה שחורה הגורמת למזג מלנכולי, מרה לבנה (ריר), הגורמת למזג פלגמטי, מרה אדומה (דם), הגורמת למזג סנגוויני, ומרה צהובה (מרה), הגורמת למזג כולרי.

תפיסתו של גלנוס את הרפואה שלטה בתרבות המערבית יותר מאלף שנה לאחר מותו, עד תום תקופת הרנסאנס, ועד היום. ידועה למשל התאוריה שלו בדבר יצירת הדם, הולכתו ותפקידיו, שנתנה הסבר מניח את הדעת לתופעות שונות הקשורות למחזור הדם ושהיו ידועות בזמנו ואף מעבר לכך. רק עם ניתוחי גוויות והעמקת הידע המדעי בימי הרנסאנס הביאו להפרכת תורתו של גלנוס ולגילוי מחזור הדם. ניתן למצוא שרידים לתפיסתו של גלנוס בשפת הדיבור - למשל הביטוי "מרה שחורה" לביטוי מצב דיכאון. הרפואה המודרנית אמנם אינה מקבלת את תורתו של גלנוס ואת תאוריית ארבע הליחות אבל גם כיום מקובלת התפישה שאופי אינו רק תוצר חינוך או סביבה אלא הוא מולד (ואף עובר בתורשה).

הרמב"ם התייחס במקומות רבים בכתביו הרפואיים לגלנוס. על אף שיסודות תפיסתו של גלנוס היו מקובלים עליו, לא נרתע הרמב"ם ממחלוקות חריפות עם עמדותיו של גלנוס וכתב: "... הקדמתי לך דברים אלה, כדי שתטיל ספק גם בדברי גלנוס, אותו חכם מלומד".‏[1]

גלנוס על היהדות והנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלנוס מזכיר בכתביו את היהודים, כמו את הנוצרים, בעיקר כדי להדגים צורת מחשבה מסוימת שלדעתו אינה תואמת לזו של המדען והפילוסוף האמתי. נמצאו 5 קטעים בחיבוריו, בהם יש התייחסות מפורשת ליהדות. שלושה מהם נמצאים בחיבוריו היווניים הקיימים ושניים שוחזרו מתרגומים ערביים.‏[2] הקטע המפורט ביותר הוא זה שבחיבור "De Usu Partium", יצירה שחוברה בין 169 ל-176 לספירה. ההתייחסות כוללת ביקורת על בריאת העולם על פי משה ונמצאת באמצע דיון על אורכם של הריסים.‏[2] בדיון זה נמצא מה שגלנוס חושב כהבדל המשמעותי בין דעתו של משה לזו של אפלטון והיוונים האחרים כשהם עוסקים בשאלות טבע:‏[3] למשה, "זה היה מספיק לומר שאלוהים יצר בכח רצונו את הרכב החומר", ואילו היוונים חושבים "שדברים מסוימים הם בלתי אפשריים על פי הטבע" ושאלוהים רק "בוחר בטוב ביותר מהאפשרויות הקיימות".‏[4]

ארבע ההתייחסויות האחרות של גלנוס ליהודים עוסקות בעיקר בשתי תכונות המאפיינות אותם, הנפוצות בקרב היהודים וגם הנוצרים. אלו הן קבלת הכל על ידי אמונה ונאמנות עיקשת לתורתם. שניים מהקטעים מקורם בחיבור "De Pulsuum Differentiis". הם מופיעים בקשר לביקורתו של גלנוס על ארכיגנס (Archigenes), רופא מפורסם מהדור הקודם, על כך שטען טענה מסוימת מבלי שהביא לה הוכחות.‏[3] גלנוס טוען שהיה הרבה יותר נכון להוסיף לטענה "הסבר מתאים, אם לא הוכחה משכנעת...כי אדם לא צריך מההתחלה, כאילו הגיע לבית מדרשם של משה וישו, לשמוע אודות חוקים שלא הוכחו, הנוגעים לנושא שבו זה הכי לא ראוי".‏[5] הקטע השני מאותו חיבור הוא התקפה על הדוגמטיזם של האסכולה, הבא לידי ביטוי בדבקות בלתי כשירה לתורה מסוימת. גלנוס משוה את זה לדבקותם של היהודים והנוצרים לאמונותיהם:‏[6] "קל יותר להורות דברים חדשים לחסידיהם של משה וישו מאשר לרופאים ולפילוסופים הנצמדים לאסכולות שלהם".‏[7]

משני הקטעים ששוחזרו מתרגומים ערביים, הקטע הראשון הוא ציטוט מתוך חיבור אבוד של גלנוס על "אנטומיה" של היפוקרטס, אחת מיצירותיו המוקדמות של גלנוס, שנכתבה בין 162 ל-166 לספירה: "הם משוים את אלה העוסקים ברפואה ללא ידע מדעי, למשה, שיצר מסגרת של חוקים לשבט היהודים, מאחר שזוהי שיטתו בספריו לכתוב בלא להציע הוכחות, באומרו 'אלוהים ציוה, אלוהים אמר'". הקטע השני מופיע בחיבור של גלנוס, שתאריכו אינו ידוע, נגד התאולוגיה של אריסטו. גלנוס מקשר בו בין חסידיו של משה לחסידיו של ישו ודרכם ללמד את תלמידיהם: "הם מצווים אותם לקבל הכל על ידי אמונה".‏[2][6]

בתרגום הערבי של קטע מתוך תקציר של גלנוס ל"רפובליקה" של אפלטון, גלנוס אינו מזכיר את היהודים כשהוא קובע שהאנשים המכונים "משיחיים" (נוצרים), אף על פי שמקבלים את השראתם ממשלים ונסים, לפעמים נוהגים באותו אופן כמו פילוסופים. גלנוס מפרט את מאפייני ההתנהגות הנוצרית, הגורמים לו לטעון שחלק מהנוצרים הגיעו לדרגה של הבנה אינטלקטואלית השוה לזו של פילוסופים אמתיים. הם מפגינים בוז למוות ונוהגים הימנעות מחיים בצוותא, שליטה עצמית בענייני אוכל ושתייה, ורדיפת צדק נלהבת.‏[6]

גלנוס על ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחד מחיבוריו מציין גלנוס בפירוש שביקר בארץ ישראל.‏[8] הוא מזכיר בחיבור את "הנהר בסביבת יריחו הנקרא 'ירדן'" ומציין שהמלח באזור ים המלח נקרא "סדומי", על שם ההרים הסובבים את האגם שנקראים "סדום".‏[9] בחיבור זה הוא מתייחס מספר פעמים לים המלח.‏[10] הוא מתאר בו את מימיו של האגם שב"סוריה-פלשתינה", המכונה "הים המת" וגם "אגם האספלט", ומדגיש את יופיו של האספלט שלו ומציין את איכויותיו התרופתיות. מחיבורים אחרים שלו‏[11] מתברר כי האספלט של ים המלח מכונה גם "האספלט היהודי" ובחיבור "De Antidotis" גלנוס מדגיש כי "האספלט הטוב ביותר, כמו גם הבלסם, הוא היהודי".‏[12] גלנוס מזכיר במקומות נוספים בחיבור הזה את הבלסם של "פלשתינה-סוריה".‏[13] הוא מציין שלבלסם שנקרא 'הסורי' יש "שם נוסף על שם המקום בו הוא גדל בכמות הגדולה ביותר והוא היפה ביותר, כי הוא נקרא 'העין-גדיי', בהיותו עולה על זה הגדל במקומות אחרים בפלשתינה".‏[14] גלנוס הוא הסופר הפגאני היחיד שמקשר באופן מפורש את הבלסם לעין גדי.‏[15] בפרק העוסק בתמרים גלנוס מזכיר זן של תמרים "רכים לחים ומתוקים" בשם "קריוטוי" (Caryotoi), שהם "יפים מאד וגדלים ביריחו, בסוריה פלשתינה".‏[16] גלנוס מזכיר את ארץ ישראל גם בקשר ליין מימי.‏[17]

גלנוס מזכיר תרופה שמקורה בארץ יהודה: "על האבן היהודית - ישנה אבן נוספת חזקה יותר, המופקת בסוריה-פלשתינה, בצבע לבן ופרופורציונלית בצורתה, שיש בה קוים שכאילו נוצרו על ידי מחרטה מסתובבת. היא נקראת "היהודית" על שם הארץ שבה היא מופקת. הם משתמשים בה נגד אבנים בשלפוחית השתן, מפוררים אותה על אבן משחזת, ומרטיבים אותה עם מים חמים. אולם במקרים בהם ניסינו אותה, היא לא השיגה דבר נגד האבנים בשלפוחית אבל היא יעילה נגד אלו הנדבקות לכליות".‏[18] גלנוס מזכיר תרופה נוספת בעלת הקשר יהודי: "סלומה‏[19] עם דלעת היא טובה לכל כאב ולכאב גרון כמו גם לדלקת הריאות".‏[20] נראה כי תרופה זו נזכרת רק כאן. לשמה יש הקשר יהודי, בהיותו שמן הפרטי הידוע היטב של המלכה החשמונאית שלומציון ושל שלומית, אחות הורדוס, שהיו לה קשרים קרובים עם הקיסרית ליוויה. היו נשים יהודיות אחרות בשם זה וייתכן שהתרופה נקראה על שם אחת מהן, כפי שזן מפורסם של תמרים‏[21] נקרא על שמו של ניקולאוס איש דמשק.‏[22]

בחיבור אחר עוסק גלנוס בשנה המעוברת של תושבי ארץ ישראל: "על פי ספירתם של אלה בפלשתינה שנים עשר החודשים מסתכמים ב-354 ימים. מכיוון שבגלל שפרק הזמן בין פגישת הירח עם השמש ועד המפגש המלא הבא אורך בנוסף ל-29 הימים עוד מחצית יום נוסף, הם מפצלים משום כך את שני החודשים, שביחד כוללים 59 ימים, לשני חלקים בלתי-שוים, כאשר אחד החודשים כולל 30 ימים והאחר 29. בנוהגם בדרך זו הם נאלצו להוסיף חודש מעובר ברגע שהפיגורים של השנים הקודמות מצטברים ומסתכמים בחודש אחד".‏[23]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. II, CXIV. Galen, pp. 306-328

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קלאודיוס גלנוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק איזק; אלכס קליין, פרקי רפואה שבהלכות דעות לרמב"ם, מכלול, ט"ו - כסלו תשנ"ח, באתר "דעת"
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, CXIV. Galen, p. 306
  3. ^ 3.0 3.1 Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, CXIV. Galen, p. 307
  4. ^ Galenus, De Usu Partium, XI, 14
  5. ^ Galenus, De Pulsuum Differentiis, II, 4
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, CXIV. Galen, p. 308
  7. ^ Galenus, De Pulsuum Differentiis, III, 3
  8. ^ Galenus, De Simplicium Medicamentorum Temperamentis ac Facultatibus, IX, 1:2; 3:8
  9. ^ Galenus, De Simplicium Medicamentorum Temperamentis ac Facultatibus, IV, 20
  10. ^ Galenus, De Simplicium Medicamentorum Temperamentis ac Facultatibus, IV, 20; IX, 2:10; XI, 2:10
  11. ^ Galenus, De Symptomatum Causis, III, 7; De Compositione Medicamentorum per Genera, II, 17, 2; Ad Pisonem de Theriaca, 12; De Antidotis, I, 12; II, 10
  12. ^ Galenus, De Antidotis, I, 12
  13. ^ Galenus, De Antidotis, I, 2
  14. ^ Galenus, De Antidotis, I, 4
  15. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, CXIV. Galen, p. 326
  16. ^ Galenus, De Alimentorum Facultatibus, II, 26:2
  17. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, CXIV. Galen, p. 310
  18. ^ Galenus, De Simplicium Medicamentorum Temperamentis ac Facultatibus, IX, 2:5
  19. ^ Σαλώμη, הצורה היוונית של השם העברי "שלום".
  20. ^ Galenus, De Compositione Medicamentorum per Genera, II, 7
  21. ^ (Plinius, Naturalis Historia, XIII, 45 (XIII, Chapter 9
  22. ^ Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol. II, CXIV. Galen, p. 324
  23. ^ Galenus, In Hippocratis Epidemiarum Libros Commentarius, I, 1
P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.