פרנצ'סקו קאוואלי

פרנצ'סקו קאוואלי
Pietro Francesco Cavalli

לידה	14 בפברואר 1602 קרמה, איטליה
פטירה	14 בינואר 1676 (בגיל 73) ונציה, הרפובליקה של ונציה
מוקד פעילות	הרפובליקה של ונציה
תקופת הפעילות	מ-1616
זרם	המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק
סוגה	אופרה
שפה מועדפת	איטלקית
כלי נגינה	עוגב

פרנצ'סקו קאוואלי (באיטלקית: Francesco Cavalli;‏ 14 בפברואר 1602 - 14 בינואר 1676) היה מלחין, זמר ונגן עוגב איטלקי. קוואלי נולד בקרמה בשם פייטרו פרנצ'סקו קאלטי-ברוני, אך הוא ידוע בשם קאוואלי, כשם פטרונו, אציל ונציאני. קאוואלי היה מן המובילים בעולם המוזיקה של ונציה, הן כמלחין והן כנגן. כמלחין אופרה, היה המושמע ביותר ואולי אף המייצג ביותר בשנים שלאחר קלאודיו מונטוורדי.

חייו

קול הסופרן הערב של קאוואלי בילדותו, כישרון הזמרה והמוזיקליות שלו משכו אליו את תשומת לבו של פדריקו קאוואלי, המושל הוונציאני של קרמה בשנים 1614 עד 1616, ועם תום תקופת שירותו בעיר קיבל את הסכמת אביו של פרנצ'סקו לקחת עמו את הנער לוונציה. בחסות פטרונו (שאת שמו אימץ לו בהמשך חייו), התקבל פרנצ'סקו לבזיליקת סן מרקו כנער מקהלה. בהמשך היה למשנה לנגן עוגב ב-1639, ולנגן עוגב ראשי בשנת 1665, בתקופה זו יצר קשר אמיץ עם מונטוורדי, אם כי לא ברור אם היה תלמידו באופן רשמי. רמז לממדי עיסוקו המוזיקלי בוונציה בנעוריו אפשר למצוא באנתולוגיה "גירלאנדה סאקרה" של לאורנרדו סימונטי, הכוללת מוטטים סולו מאת 26 מלחינים, רובם ונציאנים, בהם יצירתו הידועה הראשונה של קאוואלי. בשנת 1668 התמנה למאסטרו די קאפלה. הוא זכור בעיקר, מכל מקום, באופרות שלו.

קאוואלי החל לכתוב לבימה בשנת 1639 ("נישואי טטי ופלאו") ועד מהרה יצר לו מוניטין נכבדים כל כך, שבשנת 1660 הוזמן לפריז לכתוב אופרה ("אחשוורוש"). הוא חזר וביקר בפריז ב-1662 ויצר אופרה בשם Ercole לכבוד כלולות לואי ה-14. לאופרות שקאוואלי כתב בשנות ה-40' של המאה ה-17, רובן ללבריות של ג'ובאני פאוסטיני, היה מקום חשוב בעיצוב דמותה של האופרה הוונציאנית במאה זו. חלק חשוב בהפצת האופרות שלו ברחבי איטליה היה ללהקות הנודדות. היו אלה האופרות הראשונות שהחליפו את האווירה הספרותית של האקדמיות הוונציאניות, שדבקה באופרות המוקדמות יותר, במתכונת של פעילות מהירה ומורכבת ומיומנות קומית.

לאחר מות פאוסטיני, בדצמבר 1651, עבד קאוואלי עם הלבריתן ניקולו מינאטו. בהמשך תרם קאוואלי לכינונה של אופרה יציבה בנאפולי. יחד עם אופרות שלו ("דידונה", "ג'יאזונה" ו"אגיסטו") הוצגה שם גם גרסה של הכתרת פופיאה של מונטוורדי, שלקאוואלי היה חלק בהכנתה. האופרות של קאוואלי היו עמד התווך ברפרטואר האופראי, ככל שזה כבש לו מעמד איתן ברחבי איטליה.

בשנת 1659 ערך ראש ממשלת צרפת, החשמן מאזארן, תוכניות לחגיגת כלולותיהם של לואי ה-14 ומריה תרזה, בתו של מלך ספרד. תיאטרון גדול נבנה בטילרי ופרנצ'סקו קאוואלי הוזמן לחבר אופרה איטלקית לכבוד האירוע. החשמן מאזארן גבר על היסוסיו של קאוואלי כשהשיג את התחייבות קתדרלת סן מרקו לשמור לו את מקומו כנגן עוגב ראשי בקתדרלה ואף לשלם לו את שכרו בתקופת היעדרותו. קאוואלי שהה קרוב לשנתיים בבירת צרפת. ב-22 בנובמבר 1660 הוצגה "אחשוורוש" כגלריית התמונות הגדולה של הלובר, בשינויים ניכרים לעומת גרסתה הוונציאנית, לרבות חלוקה מחודשת של שלוש המערכות המקוריות לחמש והוספת קטעי בלט מאת לולי. קרוב לוודאי, שקאוואלי חיבר את האופרה שהוזמנה לחגיגת הכלולות במשך השנה הראשונה לשהותו בצרפת. עם מותו של מאזארן ב-9 במרץ 1661 החלה דעיכת התרבות האיטלקית בחצר, ואפשר שהאופרה לא הייתה מגיעה כלל לכלל ביצוע אלמלא הושקע בה כבר ממון רב כל כך. המוזיקה של קאוואלי לא זכתה להערכה, אבל לכך הייתה אחראית האקוסטיקה הגרועה של התיאטרון, לעומת התנאים הנוחים יותר בעת החזרות בארמונו של מאזארן, שם, לדברי השגריר הוונציאני גרימאני, "נשמעה המוזיקה היטב והתקבלה יפה ובשביעות רצון מלאה מצד המלך ואנשי החצר".

מוזיקה והשפעה

קאוואלי היה המלחין בעל ההשפעה הרבה ביותר בסוגה המתעוררת של האופרה הציבורית בוונציה של אמצע המאה ה-17. שלא כאופרות המוקדמות של מונטוורדי, שתוזמרו למען תזמורת החצר האקסטרוואגנטית, האופרות של קאוואלי עשו שימוש בתזמורת קטנה של כלי קשת ובסו קונטינואו, להתאימן למגבלות של בתי האופרה הציבוריים.

קאוואלי שילב אריות מלודיות במוזיקה שלו וטיפוסים פופולריים בליבריות שלו. האופרות שלו מצטיינות הן באפקט דרמטי מרשים והן במיומנות מוזיקלית רבה, ויש בהן הומור גרוטסקי, שהיה אופייני לגראנד אופרה האיטלקית עד למותו של אלסנדרו סקרלטי. האופרות של קאוואלי מספקות את הדוגמה היחידה להתפתחות מוזיקלית רציפה של מלחין יחיד בסוגה יחידה, בתקופה שמראשית המאה ה-17 עד סופה בוונציה - תקופה שממנה שרדו רק אופרות ספורות של מלחינים אחרים (מונטוורדי, למשל, ואנטוניו צ'סטי). ההתפתחות מעניינת במיוחד את המלומדים, משום שהאופרה הייתה עדיין מדיום חדש בראשית הקריירה של קאוואלי, והבשילה לכלל מופע פופולרי לקהל הרחב בסופה.

קאוואלי כתב שלושים ושלוש אופרות, עשרים ושבע מהן עדיין קיימות, שמורות ב-Biblioteca Nazionale Marciana (הספרייה הלאומית של סאן מארקו) בוונציה. העתקים של כמה מן האופרות נמצאים גם במקומות אחרים. נוסף לכך, ייחסו לו עוד תשע אופרות, אך המוזיקה אבדה ואין אפשרות לאמת את הייחוס.

נוסף לאופרות, כתב קאוואלי מוזיקה למגניפיקט בסגנון הפוליכוראלי הגדול של ונציה, מוזיקה לאנטיפונים של מריה, עוד מוזיקת קודש בעלת אופי שמרני יותר (ראויה לציון מיסת רקויאם לשמונה קולות - 2 סופרן, 2 אלט, 2 טנור ו-2 ובס - שנועדה כנראה להלוויה שלו עצמו), וכמה יצירות אינסטרומנטליות.

קאוואלי מת בוונציה.

רשימת יצירות

אופרות

• Le nozze di Teti e di Peleo (1639)
• La Dafne (1640)
• La Didone (1641)
• L'Amore innamorato (1642, music lost)
• La virtù de' strali d'Amore (1642)
• L'Egisto (1643)
• L'Ormindo (1644)
• La Doriclea (1645)
• Il Titone (1645, music lost)
• Il Giasone (January 5, 1649, considered most popular of all Cavalli's operas)
• L'Euripo (1649, music lost)
• L'Orimonte (1650)
• L'Oristeo (1651)
• La Rosinda (1651)
• La Calisto (1652)
• L'Eritrea (1652)
• Il Delio (La Veremonda, l'amazzone di Aragona) (1652)
• L'Orione (1653)
• Il Ciro (1654)
• L'Hipermestra (L'Ipermestra) (1654)
• Il Xerse (1655)
• L'Erismena (1655)
• La Statira (Statira principessa di Persia) (January 18 1655)
• L'Artemisia (1657)
• Impermnestra (June 12, 1658)
• L'Antioco (1659, music lost)
• Il rapimento d'Helena (Elena) (1659)
• L'Ercole (Ercole amante) (February 7, 1662)
• Scipione affricano (1664)
• Mutio Scevola (Muzio Scevola) (1665)
• Il Pompeo Magno (1666)
• L'Eliogabalo (1667)
• Coriolano (1669, music lost)
• Massenzio (1673, music lost)

מראי מקום וקריאה נוספת

• Manfred Bukofzer, Music in the Baroque Era. New York, W.W. Norton & Co., 1947. ISBN 0-393-09745-5
• Jane Glover, Cavalli. London, Palgrave Macmillan, 1978. ISBN 0-312-12546-1
• Eleanor Selfridge-Field, Venetian Instrumental Music, from Gabrieli to Vivaldi. New York, Dover Publications, 1994. ISBN 0-486-28151-5
• Ellen Rosand, Opera in Seventeenth-Century Venice. Berkeley, University of California Press, 1991. ISBN 0-520-06808-4
• Beth L. Glixon and Jonathan E. Glixon, "Inventing the business of opera: the impresario and his world in seventeenth-century Venice". Oxford, Oxford University Press, 2006. ISBN 0195154169

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרנצ'סקו קאוואלי בוויקישיתוף

• פרנצ'סקו קאוואלי, באתר ספוטיפיי
• פרנצ'סקו קאוואלי, באתר AllMusic (באנגלית)
• פרנצ'סקו קאוואלי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• פרנצ'סקו קאוואלי, באתר Discogs (באנגלית)
• פרנצ'סקו קאוואלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פרנצ'סקו קאוואלי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• Brief biography and discography in Italian (אורכב 16.06.2020 בארכיון Wayback Machine)