פרנסיס טרווליאן בקלנד
 | |
| לידה |
17 בדצמבר 1826 אוקספורד, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
19 בדצמבר 1880 (בגיל 54) אוקספורד, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום קבורה |
בית הקברות ברומפטון |
| מקום לימודים |
|
  | |
פרנסיס טרווליאן בקלנד (Francis Trevelyan Buckland; 1880–1826), הידוע יותר בשם פרנק בקלנד, היה כירורג אנגלי, זואולוג, סופר פופולרי והיסטוריון של הטבע. הוא נולד במשפחה מפורסמת של חוקרי טבע. לאחר קריירה קצרה ברפואה הוא התעניין בדגים ובנושאים אחרים. הוא היה אחד מחברי המפתח והמייסדים של חברת להתאקלמות בבריטניה, ארגון שתמך בהכנסת צמחים ובעלי חיים חדשים כמקורות מזון שהושפעו מהתשוקה שלו לאכול ולטעום מגוון בשרים ובעלי חיים אקזוטיים.
חיים וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנק היה בנו הראשון של ויליאם בקלנד, גאולוג ופלאונטולוג ידוע, ומרי, אספנית מאובנים, פליאונטולוגית ומאיירת. פרנק נולד וגדל באוקספורד, שם אביו היה מרצה בקולג' קורפוס כריסטי. הוא חונך על ידי אמו בבית, ובגיל שמונה וחצי הלך לפנימייה ושהה אצל דודו ג'ון בקלנד. בשנים 1837–1839הוא הלך למכינה בלהאם, סורי, שנוהלה על ידי דודו, ג'ון בקלנד,[1] מנהל בית ספר היה אכזרי כלפי תלמידיו בצורה מוגזמת. [2] ההקלה הגיעה עם קבלת מלגה למכללת וינצ'סטר, בית ספר עם היסטוריה רצופה של שש מאות שנה. כאן לימדו אותו את התואר השני, והא הצטיין בלימודיו. גם בוינצ'סטר היה משטר נוקשה, אך הוא היה עדיף על בית הספר הקודם שלו. בעודו בוינצ'סטר המשיך להתעניין בבעלי חיים, לכד חולדות ועכברים, כדי לנתח ולעיתים אף לאכול אותם.
הוא לא הצליח להשיג מלגה לאוקספורד. הוא הצטרף למועדון דיונים והמאמר הראשון שקרא היה בנושא "האם החרקים מועילים לחקלאים או לא". הוא הפך לחבר של האוצרת בגן החיות של סורי. כשההתאחדות הבריטית נפגשה בשנת 1847 באוקספורד, פרנק לקח את דוב המחמד שלו לבוש בלבוש סטודנטים עם כובע ושמלה למסיבה. צ'ארלס לייל כתב שבקלנד הציג את הדוב רשמית בפניו ובפני זואולוגים אחרים שנמצאו במקום.[3] האירוע לא נמשך זמן רב שכן הדיקן הודיע לו כי "או שאתה או הדוב שלך חייבים ללכת". בשנת 1845 נסע פרנק לגיסן במשך שלושה חודשים ללמוד כימיה אצל ג'וסטוס פון ליביג. בספטמבר 1846 עשה סיור סביב שווייץ. פרנק השתתף גם בכמה מהרצאותיו של אביו.[4]
בקלנד למד בקורפוס כריסטי בין השנים 48–1844, וסיים את התואר במאי 1848. בעצתם של ריצ'רד אוון וסר בג'ימין ברודי, אביו שלח אותו ללמוד רפואה בלונדון בבית החולים סנט ג'ורג'. הוא השתתף בשיעורים של הנרי גריי, והיה חבר לכיתה עם פרנסיס דיי.[5] במהלך תקופה זו התוודע גם לאברהם די ברטלט אשר שלח לו חיות מתות מגן החיות, והוא המשיך לשמור על בעלי חיים רבים. ביקור בפריז בשנת 1849 נתן לו סיכוי להשוות את שיטותיהם עם אלו שנלמדו בלונדון. בלונדון רוב האחיות היו אנאלפביתיות והתוצאה הייתה שהן לא הבינו את המירשמים שכתבו הרופאים.
בקלנד סיים לימודיו בשנת 1851, ומונה כעוזר מנתח בסנט ג'ורג' בשנת 1852.[4] הוא עזב את סנט ג'ורג' בשנת 1853 ובאוגוסט 1854 הצטרף כעוזר מנתח בצבא המלכותי. מינוי זה השאיר לו זמן רב להתעניינותו ההולכת וגוברת בהיסטוריה של הטבע, שכן יחידת הצבא שסופח אליה, לא נפרסה מעבר לים, עד שנת 1882 בזמן קרב תל אל-קביר (במצריים). בקלנד החזיק במינוי הצבאי עד שנת 1863. במהלך תקופה זו פרסם מספר רשימות והחל לנהל שיחות מדעיות.
בינואר ופברואר 1859 ביצע בקלנד חיפוש אחר ארונו של ג'ון האנטר במרתפים של כנסיית סנט מרטין בשדות בלונדון. בקלנד כינה את האנטר "גדול האנגלים" וב־22 בפברואר גילה את הארון. בית הספר לרפואה בלידס העניק לו מדליה על גילוי זה.
בקלנד התחתן עם חנה פפס ב־11 באוגוסט 1863, שהייתה "אחות מצוינת" ומטפלת בחיות המחמד המגוונות שלהם.
בשנת 1880 הוא חלה ונפטר מאסתמה וברונכיטיס מעישון כבד של סיגרים. הוא נקבר בבית העלמין ברומפטון, לונדון.
היסטוריה של הטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקלנד ויתר בהדרגה על הרפואה והניתוחים כדי להתמסר להיסטוריה של הטבע. הוא הרוויח היטב ככותב בכתבי עת וספרים פופולריים, והיה לו ביקוש רב כמרצה.[6]
בקלנד היה חלוץ "זואפאגיה": המחקר החביב עליו היה אכילת בעלי חיים אקזוטים. הרגל זה רכש מאביו, שבמקום מגוריו, הייתה מסעדה שהציעה מאכלים נדירים כמו בשר עכברים, פאי מבשר סנאים, לשון סוס ויען. בשנת 1859 הקים בקלנד את "אגודת ההתאקלמות" כדי להמשיך בחיפוש אחר מקורות מזון חדשים מהטבע. בקלנד הביא דוגמאות ממאות השנים הקודמות בהן אימצו למאכל עופות שונים שלא נאכלו קודם, וזאת בהשוואה לתקופתו עם אותו אוכל מונוטוני בזמן שלטונה של המלכה ויקטוריה. ביתו של בקלנד, רחוב אלבני 37, לונדון, היה מפורסם בזכות המסעדות והתפריטים המגוונים שלו, כולל, לעיתים חיות אקזוטיות, כמו בשר פילים.
כתיבתו הייתה לעיתים סתמית, אך תמיד חיה ומרשימה והפכה את ההיסטוריה של הטבע למושכת את קהל הקוראים ההמוני. הוא הפך לסופר פופולרי וגם ייסד כתב עת בשנת 1866. [23] הוא הפך למפקח על דייג הסלמון בשנת 1867, והמשיך בתפקיד זה עד סוף ימיו. בתפקיד זה הוא היה אנרגטי במיוחד, וניצל היטב את הכישרון שלו לפרסום. הוא שירת בוועדות שונות, עשה ניסויים בבריכות דגים ופיתח את המוזיאון לתרבות הדייג.[6]
הוא לא תמיד היה חוקר מדען בשיטותיו ובדרכי הביטוי שלו. צ'ארלס דרווין השתמש בכמה מכתביו של בקלנד, כבוד שבקלנד לא העריך, מכיוון שהתנגד מאוד לדארוויניזם, כי הוא לא היה תאורטיקן, אלא חי את הצד המעשי של הטבע.
בקלנד ודייג[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו, נוצרה קרן פיננסית, "קרן בקלנד", שהיא ארגון צדקה.[6] [7] היא מממנת מענק שנתי לניהול הרצאות פומביות באזורים רלוונטיים בבריטניה ובאירלנד בתחום הדייג המסחרי. בקלנד ישב בוועדות שונות בנושאי דייג בין 1875 למותו בשנת 1880.
בקלנד הקים את המוזיאון לתרבות הדייג בדרום קנסינגטון בשנת 1865, ויתרת אוספיו מוחזקת על ידי מוזיאון הדייג הסקוטי באנסטרוטר. [8]
פרסומים של בקלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Buckland, Frank T. (1863). Fish hatching. London: Tinsley Brothers.
- Buckland, Frank T. (1868). Curiosities of natural history. 1 (2 ed.). London: Richard Bentley.
- Buckland, Frank T. (1868). Curiosities of natural history. 2 (2 ed.). Richard Bentley.
- Buckland, Frank T. (1875). Log-book of a fisherman and zoologist. Chapman & Hall.
- Buckland, Frank T.; Spencer Walpole; Archibald Young (1880). Report on the disease which has recently prevailed among the salmon in the Tweed, Eden, and other rivers in England and Scotland.
- Buckland, Frank T. (1886). Notes and jottings from animal life (2 ed.). Smith, Elder and Co.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרנסיס טרווליאן בקלנד, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ George C. Bompas, Life of Frank Buckland, London : Smith, Elder & Co., 1888, עמ' 6-7
- ^ Burgess G.H.O. (1967). The curious world of Frank Buckland. Baker, London. pp. 16–17
- ^ George C. Bompas, Life of Frank Buckland, London : Smith, Elder & Co., 1888
- ^ 1 2
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים , Buckland, Francis Trevelyan, 1911 Encyclopædia Britannica Volume 4 - ^ E. O. (Elizabeth Oke) Gordon, The Life and Correspondence of William Buckland, D.D., F.R.S.: Sometime Dean of Westminster ..., J. Murray, 1894
- ^ 1 2 3 FRANK BUCKLAND AND THE BUCKLAND FOUNDATION, www.glaucus.org.uk
- ^ The Buckland Foundation · Research · Scottish Fisheries Museum, web.archive.org, 2015-06-19
- ^ The Buckland Collection · Collections · Scottish Fisheries Museum, web.archive.org, 2015-06-19