צ'ארלס לייל

צ'ארלס לייל
Charles Lyell
לידה	14 בנובמבר 1797; אנגוס (סקוטלנד), ממלכת בריטניה הגדולה
פטירה	22 בפברואר 1875 (בגיל 77); לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
מקום קבורה	מנזר וסטמינסטר
מדינה	סקוטלנד, אנגליה
ענף מדעי	גאולוגיה
השכלה	אקסטר קולג' (1821)
תפקיד	נשיא החברה הגאולוגית של לונדון (1835–1837); נשיא החברה הגאולוגית של לונדון (1849–1851) ;
תארים	ברונט
בן או בת זוג	מרי הורנר לייל (12 ביולי 1832 – ?)
פרסים והוקרה	עמית החברה המלכותית; הרצאת בייקר (1835); עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; Knight Bachelor; מדליית וולסטון (1866); אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה; המדליה המלכותית (1834); מדליית קופלי (1858); עמית כבוד של החברה המלכותית טה אפראנגי ;
הערות	עורך דין
תרומות עיקריות
	כתב מספר ספרים חשובים, חקר קרחונים, הרי געש ותופעת רעידת אדמה

סר צ'ארלס לייל (באנגלית: Charles Lyell; ‏14 בנובמבר 1797 – 22 בפברואר 1875) היה גאולוג סקוטי שתרם רבות לביסוס עקרון האחידות של ג'יימס האטון. מחבר הספר "עקרונות הגאולוגיה", שהשפיע על צ'ארלס דרווין בצעירותו.

ביוגרפיה

לייל נולד בקינורדי שבמחוז אנגוס, סקוטלנד, הבכור מבין עשרה ילדים. אביו, שנקרא גם הוא צ'ארלס, היה עורך דין ובוטניקאי וחשף את בנו ללימוד הטבע. לייל בילה את רוב ילדותו בבית המשפחה בדרום אנגליה, שם התעוררה התעניינותו בעולם הטבע. לייל למד גאולוגיה תחת הנחייתו של הפליאונטולוג ויליאם בקלנד. לאחר סיום לימודיו החל לעבוד בתחום המשפטי תוך כדי סיור באנגליה הכפרית, ובתוך כך התבונן בתופעות גאולוגיות רבות.

מאמרו הראשון, "On a recent formation of freshwater limestone in Forfarshire^[1]", התפרסם בשנת 1822.

בשנת 1832 נישא למרי הורנר, בתו של ליאונרד הורנר, שהיה גם כן חבר בחוג הגאולוגי של לונדון. הזוג הטרי בילה את ירח הדבש בשווייץ ובאיטליה בסיור גאולוגי של האזור.

בין השנים 1830–1838 פורסם בשלושה חלקים ספרו הראשון והחשוב ביותר, עקרונות הגאולוגיה^[2], בו פרסם ממצאים התומכים בעקרון האחידות.

במהלך שנות הארבעים של המאה ה-19 סייר לייל בארצות הברית ובקנדה וכתב שני ספרי טיולים ומדריכי גאולוגיה פופולריים. לאחר השריפה הגדולה בשיקגו, היה לייל מהראשונים שתרם ספרים לשיקום ספרייתה הציבורית של העיר.

אשתו של לייל, מרי, נפטרה בשנת 1873. לייל נפטר שנתיים לאחר מכן, בזמן שערך את המהדורה ה-12 של עקרונות הגאולוגיה.

בזכות עבודתו הוענקו ללייל תוארי אבירות ואצולה, מדליית קופלי ומדליית וולסטון וכן נקראו על שמו שני מכתשים במאדים ובירח והר (mount Lyell) במערב טסמניה שבאוסטרליה. על מידת ההערכה לה זכה ניתן ללמוד מכך שנקבר במנזר וסטמינסטר.

קריירה וכתבים חשובים

לייל עבד כעורך דין לתקופה קצרה בשנות העשרים של המאה ה-19, אך עקב הידרדרות ראייתו נטש את תחום המשפט, ופנה לעסוק בתחום הגאולוגיה במשרה מלאה החל משנת 1827 לערך. בשנות ה-30 של המאה ה-19, מונה לפרופסור לגאולוגיה בקינגס קולג' לונדון.

עקרונות הגאולוגיה

ספרו הראשון של לייל, "עקרונות הגאולוגיה",^[2] ראה אור בשלושה כרכים בין השנים 1830–1833 וזכה להצלחה רבה. הספר נחשב ליצירתו החשובה והמשפיעה ביותר, ושלושת הכרכים נדפסו במהדורות רבות לאורך חייו. לייל הרחיב ועדכן את הספר בכל מהדורה – הוסיף חומר חדש, ארגן מחדש את התכנים הקיימים והתאים את מסקנותיו לממצאים שהתגלו עם הזמן. עם זאת, רבים מחבריו – ובהם צ'ארלס דרווין – סברו כי המהדורה הראשונה הייתה הטובה ביותר. הספר גם הפך למקור הכנסה משמעותי החל משנות ה-30, ואפשר ללייל עצמאות כלכלית.

"עקרונות הגאולוגיה" ביסס את מעמדו של לייל כאחד ההוגים הבולטים בתחום הגאולוגיה, וחיזק את דוקטרינת עקרון האחידות שהוצעה במאה ה-18 על ידי ג'יימס האטון. האטון טען כי התהליכים המעצבים את פני כדור הארץ פועלים באיטיות ובאופן קבוע לאורך זמן. במהלך המאה ה-19 עוררה גישה זו התנגדות מצד הקטסטרופיסטים, שדגלו בפרשנות תנ"כית לפיה שינויים גאולוגיים התרחשו באירועים חריגים ופתאומיים – דוגמת המבול – ולא כתוצאה מהשתנות הדרגתית.

לייל, כמו ג'ון פליפייר (אנ') לפניו, נמנה עם התומכים המרכזיים ברעיונותיו של האטון. את "עקרונות הגאולוגיה" חיבר כתגובה לעמדות הקטסטרופיסטים,^[2] והציג בו ראיות נרחבות מהשטח – בעיקר מרחבי אירופה – התומכות בעיקרון האחידות. הוא ניסח את עקרון האחידות במשפט הידוע: "ההווה הוא המפתח לעבר". בעקבות מחקרו של לייל התקבל עיקרון זה בקרב הקהילה המדעית. ביסוס עקרון האחידות נחשב להישגו המרכזי של לייל ולמקור חשיבותו הגדולה של הספר.

על פי תצפיותיו ומחקריו של לייל, ניתן היה לבאר אירועים באמצעות גורמים טבעיים בלבד, ללא צורך בהישענות על הסברים דתיים (כדוגמת המבול), ולהוכיח כי התהליכים שפעלו בעבר זהים לתהליכים הפועלים כיום וכי המנגנונים בטבע הם כוללניים מטבעם. מכאן, שהמנגנונים הגאולוגיים (אירוזיה, גאות ושפל, זרמים ימיים, תנועות קרחונים וכו') פעלו בעבר באותה צורה שהם פועלים כיום וצייתו לאותם החוקים. על פי מחקריו, לא הייתה שום אפשרות להסבר מדעי של העבר מבלי לעשות אנלוגיה לאירועים מודרניים.

הפירוש של לייל השפיע עמוקות על צ'ארלס דרווין. ב-27 בדצמבר 1831 יצאה ספינת המחקר אה"מ ביגל (HMS Beagle) למסע בן חמש שנים לדרום אמריקה. לייל ביקש מרוברט פיצרוי, קברניט הספינה, לחפש במהלך המסע סלעים תועים. דרווין הצטרף למסע כבן לווייתו של הקברניט, ולפני היציאה נתן לו פיצרוי את הכרך הראשון של עקרונות הגאולוגיה^[2]. עוד לפני כן, המליץ פרופסור ג'ון סטיבנס הנסלו (שלימד בוטניקה באוניברסיטת קיימדברידג') לדרווין לקרוא את הספר, אך הזהיר אותו מפני המסקנות מרחיקות הלכת שלו. במהלך שהותו בדרום אמריקה קיבל דרווין את הכרך השני של עקרונות הגאולוגיה^[2], שדן בהרחבה ברעיונותיו של ז'אן-בטיסט דה לאמארק. לייל דחה את רעיון האבולוציה הליניארית של לאמארק והציע תאוריה חלופית להסבר הגיוון במינים. למרות זאת, רבים ממכתביו מעידים שהיה פתוח יותר לרעיון האבולוציה.

בתחום הגאולוגיה היה דרווין חסיד של לייל. במהלך מסעו ערך דרווין תצפיות והעלה תאוריות גאולוגיות, שחלקן אף תמכו בעקרון האחידות. בתום המסע של הביגל באוקטובר 1836 הזמין לייל את דרווין לארוחת ערב, ומאז נעשו חברים קרובים.

אף על פי שדרווין ולייל דנו ברעיונות אבולוציוניים משנת 1842, המשיך לייל לדחות את הרעיון בתשע המהדורות הראשונות של עקרונות הגאולוגיה^[2]. לייל עודד את דרווין לפרסם את ממצאיו, ולאחר שדרווין פרסם בשנת 1859 את ספרו מוצא המינים הוסיף לייל אישור פושר לאבולוציה במהדורה העשירית של עקרונות הגאולוגיה^[2].

יסודות הגאולוגיה

ספרו "יסודות הגאולוגיה"^[3] נכתב במקור ככרך הרביעי של ההוצאה השלישית של עקרונות הגאולוגיה^[2], אך התיאור של תצורות גאולוגיות בגילאים שונים כתוספת לעקרונות הגאולוגיה היה כה מפורט, שלייל פרסם אותו בשנת 1838 כספר נפרד שנקרא יסודות הגאולוגיה^[3]. במקור היה מיועד לשמש כמדריך שדה לתלמידי גאולוגיה, אך מנה שני כרכים, ועל כן לא יכול היה לשמש כמדריך שדה נוח ונישא. מאוחר יותר במהלך הקריירה שלו, פרסם לייל גרסה מקוצרת של הספר בשם יסודות הגאולוגיה לסטודנטים^[4].

Geological Evidences of the Antiquity of Man

ספרו "Geological Evidences of the Antiquity of Man"^[5] חיבר בין רעיונותיו של לייל לגבי שלושה נושאי מפתח מהגאולוגיה של התור הרביעוני בלוח הזמנים הגאולוגי: קרחונים, אבולוציה ועידן גזע האדם. הספר ראה אור לראשונה בשנת 1863 והודפס בשלוש מהדורות באותה שנה. המהדורה הרביעית הודפסה בשנת 1873. הספר זכה להצלחה, אך פירושו של לייל לאבולוציה בספר זה גרם לאכזבה, שכן כנוצרי אדוק, לייל התקשה לחבר בין אמונותיו הדתיות לרעיון הברירה הטבעית.

תרומות מדעיות

תחומי התעניינותו של לייל בגאולוגיה כללו נושאים מגוונים – מהרי געש דרך סטרטיגרפיה, פלאונטולוגיה ותורת הקרחונים ועד נושאים שכיום יוגדרו כארכאולוגיה פרהיסטורית ופלאואנתרופולוגיה.

עקרון האחידות

דוקטרינה זו הוצעה על ידי ג'יימס האטון. האטון הניח כי התהליכים המעצבים את פני כדור הארץ הם איטיים ואחידים (אוניפורמיים). לעקרון האחידות בניסוחו של האטון קמה במהלך המאה ה-19 תנועת התנגדות בדמות הקטסטרופיסטים ועקרון האחידות לא קיבל הכרה על ידי הקהילה המדעית. תצפיותיו ומחקריו של לייל, שפורסמו בספרו הראשון והחשוב ביותר עקרונות הגאולוגיה הביאו להכרה מדעית בדוקטרינה זו. לייל טבע את הביטוי המסכם את עקרון האחידות: "ההווה הוא המפתח לעבר".

פירושו של לייל לעקרון האחידות השפיע עמוקות על דרווין. עקרון האחידות תרם להבנתו שתהליכי השינוי מתרחשים גם באורגניזמים חיים, וכי השינוי בהם הוא איטי ותמידי. הקביעה התאולוגית בדבר בריאת האדם ביום השישי סתרה את תצפיותיו של דרווין והובילה אותו למסקנה כי המינים החיים על פני כדור הארץ הם המשכם הישיר והמתמיד של מינים שנכחדו זה מכבר. בעקבות מסע זה ומחקרים נוספים פרסם דרווין את מוצא המינים והביא למהפכה בתחום החשיבה המדעית.

סטרטיגרפיה

במהלך מסעותיו בדרום צרפת ובאיטליה הסיק לייל שאפשר למיין את שכבות הסלע המוקדמות על פי הכמות והאחוז של מאובנים ימיים בתוך השכבות. בהתבסס על הנחה זו, הציע לחלק את התור השלישוני לשלוש תקופות- פליוקן, מיוקן ואאוקן.

רעידות אדמה והרי געש

לפני מחקריו ותצפיותיו של לייל, תופעות כגון רעידות אדמה הובנו על פי ההרס להן גרמו. בספרו עקרונות הגאולוגיה^[2] הסביר לייל את הגורמים לרעידות אדמה. לייל חקר רעידות אדמה והתפרצויות געשיות שאירעו ב-150 השנים שקדמו לו, על פי עדויות של חוסר התאמה סטרטיגרפי, העתקים ותופעות נוספות באזור ההתרחשות. תצפיותיו על הרי געש תמכו בהיווצרות של הרי געש על ידי בנייה הדרגתית, בניגוד לדעותיהם של גאולוגים קודמים, שסברו שהרי געש נבנו בתהליך מהיר ודינמי.

קרחונים

בעקרונות הגאולוגיה^[2] הציע לייל שקרחונים ימיים יכולים לשמש כאמצעי הסעה לסלעים תועים. בתקופות התחממות עולמית, מתנתקים קרחונים מהקוטב וצפים. כשהקרחון נמס הוא משאיר משקעים על הקרקע. בנוסף, האמין לייל שהצטברות של חלקיקים מחודדים המכסים את מרבית כדור הארץ (הידועים כיום כאדמת לס) מקורם במרבצים ששקעו ממי שיטפונות הרים.

כיום לא כל המנגנונים שהציע לייל לתהליכים גאולוגיים מקובלים על גאולוגים, אך רבים מרעיונותיו עמדו במבחן הזמן.

אותות הוקרה

ב-1858 החברה המלכותית הבריטית העניקה לו את מדליית קופלי.
ב-1866 החברה הגאולוגית העניקה לו את מדליית וולאסטון.

ביבליוגרפיה

הספר המלא "Principles of Geology" בספרי גוגל^[6]

Elements of Geology^[3]
Travels in North America
Geological Evidences of the Antiquity of Man^[5]
Life, Letters, and Journals of Sir Charles Lyell 2 vols. 1st edition, K. M. Lyell, ed., 1881 (John Murray, London)‎

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צ'ארלס לייל בוויקישיתוף

צ'ארלס לייל, ביוגרפיה (באנגלית)
צ'ארלס לייל, ביוגרפיה (באנגלית)
אלמנטים של גאולוגיה (באנגלית)
עקרונות הגאולוגיה – ספר אלקטרוני (באנגלית)
עבודות מאת צ'ארלס לייל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
צ'ארלס לייל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי צ'ארלס לייל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
צ'ארלס לייל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ Charles Lyell, VIII.—On a recent Formation of Freshwater Limestone in Forfarshire, and on some recent Deposits of Freshwater Marl; with a Comparison of recent with ancient Freshwater Formations; and an Appendix on the Gyrogonite or Seed-vessel of the Chara., Transactions of the Geological Society of London 2, 1826-01, עמ' 73–96 doi: 10.1144/transgslb.2.1.73
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ Charles Lyell, Principles of geology: or, The modern changes of the earth and its inhabitants considered as illustrative of geology, 1830-01-01
^ ¹ ² ³ Charles Lyell, Elements of Geology, Cambridge: Cambridge University Press, 2014, Cambridge Library Collection - Earth Science, ISBN 978-1-108-07509-1
^ Charles Lyell, Charles Lyell, The student's elements of geology, New York: Harper & Brothers, 1871
^ ¹ ² Charles Lyell, The Geological Evidences of the Antiquity of Man: With Remarks on Theories of the Origin of Species by Variation, Cambridge: Cambridge University Press, 2009, Cambridge Library Collection - Darwin, Evolution and Genetics, ISBN 978-1-108-00397-1
^ sir Charles Lyell (bart.), Principles of geology, John Murray, 1835

[1] Charles Lyell, VIII.—On a recent Formation of Freshwater Limestone in Forfarshire, and on some recent Deposits of Freshwater Marl; with a Comparison of recent with ancient Freshwater Formations; and an Appendix on the Gyrogonite or Seed-vessel of the Chara., Transactions of the Geological Society of London 2, 1826-01, עמ' 73–96 doi: 10.1144/transgslb.2.1.73

[:0-2] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ Charles Lyell, Principles of geology: or, The modern changes of the earth and its inhabitants considered as illustrative of geology, 1830-01-01

[:1-3] ¹ ² ³ Charles Lyell, Elements of Geology, Cambridge: Cambridge University Press, 2014, Cambridge Library Collection - Earth Science, ISBN 978-1-108-07509-1

[4] Charles Lyell, Charles Lyell, The student's elements of geology, New York: Harper & Brothers, 1871

[:2-5] ¹ ² Charles Lyell, The Geological Evidences of the Antiquity of Man: With Remarks on Theories of the Origin of Species by Variation, Cambridge: Cambridge University Press, 2009, Cambridge Library Collection - Darwin, Evolution and Genetics, ISBN 978-1-108-00397-1

[6] sir Charles Lyell (bart.), Principles of geology, John Murray, 1835

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]