פרסקבה קלארק
 | |
| לידה |
1898 סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
1986 (בגיל 88 בערך) טורונטו, קנדה |
| בן או בת זוג |
Philip Clark |
  | |
פרסקבה קלארק, באנגלית: Paraskeva Clark (28 באוקטובר 1898 - 10 באוגוסט 1986) הייתה ציירת קנדית. עבודתה היא לעיתים קרובות פוליטית מכיוון שהיא האמינה ש"אמן חייב לשמש עד למאבק מעמדות ולסוגיות חברתיות אחרות."[1] חלק גדול מהאמנות שלה נמצא כעת בגלריה הלאומית של קנדה ובגלריה לאמנות של אונטריו
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלארק נולדה בסנט פטרסבורג, רוסיה, בתם הראשונה של אבדיי פליסטיק ואולגה פדורובנה. היא הייתה הבכורה מבין שלושת ילדיהם של בני הזוג וקיבלה ארבע שנות לימוד יותר מרוב הבנות באותה תקופה.[2] ניתן לייחס את השכלתה המורחבת הן לאביה שהנחיל לה את הנאתו מספרים ולימוד והן לאמה שהכינה פרחים מלאכותיים כדי להשלים את הכנסת המשפחה. [3] לאחר שסיימה את בית הספר בשנת 1914, קלארק עבדה כפקידה במפעל לנעליים בו הועסק אביה בעבר לפני שהיה בעל מכולת משלו. אמה של קלארק מתה מדלקת ריאות כאשר קלארק הייתה בת 17, שנה לאחר שסיימה את לימודיה.
קלארק התעניינה בתחילה במשחק אך נרתעה מההוצאה הכספית של ההכשרה. לאחר עידוד מחברתה לעבודה אלזה ברהמין, קלארק השתתפה בשיעורי ערב באקדמיה לאמנויות יפות בפטרוגרד משנת 1916 עד 1918, שאז בית הספר נסגר בזמן שבוצעו שינויים בתוכנית לחינוך לאמנות לאחר מהפכת אוקטובר 1917. בית הספר נפתח מחדש ללא שכר לימוד, קלארק התקבלה עם מלגה. היא עזבה ב-1921 וגויסה עם סטודנטים אחרים לצייר תפאורות לתיאטראות. בעבודה זו היא פגשה את אורסטה אלגרי הבן, ואיתו התחתנה ב-1922.[4] במרץ של השנה שלאחר מכן נולד להם בן, בנדיקט, והם תכננו להגר לצרפת. בעלה אורסטה טבע בקיץ 1923 לפני שתוכניותיהם יצאו לפועל, וקלארק ובנה בנדיקט עזבו בעצמם בסתיו לבית משפחת אלגרי בפריז. בני הזוג אלגרי היו מחוברים היטב בעולם האמנות, וקלארק פגשה דרכם אמנים רבים - כולל פבלו פיקאסו.[1] הייתה לה הזדמנויות מועטות לאמנות משלה, בזמן שדאגה לבנה ועשתה עבודות בית עבור חמיה; למרות זאת היא יצרה את "זכרונות לנינגרד" ב-1923: "אם וילד ב-1924", [5] ודיוקן עצמי בשנת 1925.
ב-1929, בנדיקט בן השש נשלח לפנימייה במהלך ימי חול וקלארק לקחה עבודה מחוץ לבית חמותה, בחנות לעיצוב פנים. כאן היא הכירה את בעלה השני, רואה החשבון הקנדי פיליפ קלארק.[2] קלארק ביקר אז באירופה במשך שלושה חודשים, והשניים שמרו על קשר עד שביקר אותה שוב ב-1931, ואז הם החליטו להינשא - ועשו זאת בלונדון ב-9 ביוני 1931. לאחר החתונה, קלארק ובנדיקט נסעו לביתם החדש בטורונטו, שם קיבלה המשפחה את פניו של בן חדש, קלייב, ביוני 1933.
השפעות אמנותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1916 גילתה קלארק שהסטודיו של ציירת הנוף סאבלי זיידנברג נמצא באותו קו חשמלית כמו מפעל הנעליים שבו עבדה; היא התחילה ללמוד שם שיעורי ליל באמנות. זיידנברג לימד ציור דמויות כמו גם טבע דומם ובמשך חודשים, קלארק, כסטודנטית מתחילה, ציירה בפחם ראשי גבס, בעוד שהמתקדמים עבדו לציור מודל. היא שקעה בשיחות עם בני גילה על סגנונות אמנות, כולל אימפרסיוניזם, פוסט אימפרסיוניזם, קוביזם והאמנים שהיו מרכזיים באותן תנועות.
קלארק הכירה את האמנים הבולטים הרבים של אותה תקופה, כולל ולדימיר טאטלין, שהאמין שהם יוצרים אמנות מהפכנית - קוביזם ופוטוריזם - עבור המשטר החדש.
קוזמה פטרוב-וודקין היה צייר ששילב את ההשפעות של מאטיס וסזאן, עם ניסיונו הרוסי האישי. הוא היה הוגה דעות, אינטלקטואל, וממנו צברה קלארק תחושת עומק של חיים אינטלקטואלים. קלארק התעניינה בצבע ובטבע דומם, אליהם הביא פטרוב-וודקין את תיאוריות החלל שלו, וחקר את דרכו לתאר פרספקטיבה חזותית שאינה בנייה אדריכלית מלאכותית. מפטרוב-וודקין למדה קלארק את הטכניקה של פרספקטיבה כדורית שבה דמויות ואובייקטים מעוותים מהציר הניצב שלהם כדי לייצר מומנט דינמי. [6]
בעבודתה של קלארק, המבקרים ציינו שתי השפעות: סזאן ובמידה פחותה פיקאסו; סזאן כי קלארק השתמשה בצבע כדי להגדיר צורה; פיקאסו, על הדרך שבה ארגנה את דיוקנאותיה וטבע דומם. הטיית המשטחים ומיקום החפצים מראים שהיא הבינה את פיקאסו כשהיא חיברה אותו יחד עם פטרוב-וודקין כדי ליצור טבע דומם משלה.
פטרושקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפטרושקה, קלארק יוצרת סצנה תמימה לכאורה של בדרני רחוב; הוא צויר כתגובה לדיווחים בעיתונים על הרג חמישה מעובדי פלדה שובתים על ידי משטרת שיקגו בקיץ 1937. [7] היא בחרה להתאים את סיפורה של פטרושקה (בובת פיטר וסמלה של האנושות הסובלת בתוך המסורת הרוסית) להקשר צפון אמריקאי.
היא אמרה: "למי שמוסר את חייהם, את הידע שלהם ואת זמנם למאבק חברתי יש את הזכות לצפות לעזרה רבה מהאמן. ואני לא יכול לדמיין תפקיד מעורר השראה יותר מזה שהאמן מתבקש לבוא להגנה ולקידום הציוויליזציה. ". [8]
השפעות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתגרים הפיננסיים המוקדמים של קלארק בעיסוקה באמנויות, בגלל הוריה הרוסים ממעמד הפועלים והמהפכה בארץ הולדתה, תרמו לאמונתה באחריותם של אמנים לתאר בעבודתם את מאבק המעמדות וסוגיות חברתיות אחרות. היא מתחה ביקורת על עבודתם של אלה כמו קבוצת השבעה שחסרה התייחסות לסוגיות בעולם האמיתי; היא הפגינה כבוד רב יותר לבני גילה שהיו מסורים ליצירת "אמנות קנדית בעלת מודעות חברתית", כולל פגי ניקול מקלאוד, עורכת הפורום הקנדי בין השנים 1935–1936, שהכירה לקלארק את האנטי-פשיסט הידוע ד"ר נורמן בת'ון. בשנת 1936. קלארק הפכה בשלב זה פעילה בוועדה לסיוע לדמוקרטיה הספרדית. מלחמת העולם השנייה הותירה את האמנית מודאגת למולדתה, והיא הייתה די פעילה בתמיכה ברוסיה נגד האיום הנאצי.
בשנת 1942, היא מכרה כמה יצירות מאמנותה כדי לתרום את ההכנסות לקרן הסיוע הקנדי לרוסיה. היא גם מונתה על ידי הגלריה הלאומית של קנדה לתעד את פעילותן של מחלקות הנשים של הכוחות המזוינים במהלך מלחמת העולם השנייה. "המצנחים" (1947), למשל, הוא תיאור דרמטי של נשים מייצרות מצנחים במפעל ליד בסיס האוויר בטרנטון, אונטריו. [9] האמנות של קלארק מתקופות אלה שיקפה את גישתה הפוליטית החזקה.
חיים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנה הבכור של פארסקבה קלארק, בנדיקט, אושפז ואובחן כחולה בסכיזופרניה לאחר התקף ב-1943, והיא עצרה את הקריירה האמנותית שלה; אף שגם כשחזרה לצייר שנה לאחר מכן היא נאבקה לאזן בין האחריות לחיי המשפחה שלה לבין שאיפותיה האמנותיות. מ-1951 עד 1956, קלארק הציגה כמה תערוכות יחיד גדולות שהתקבלו בחיוב. בנה קלייב התחתן בשנת 1959 והביא לה שלושה נכדים, שהיו "מקור לעונג רב" עבור האמנית. בשנת 1965, לאחר דחיות מרובות של עבודתה, פרשה קלארק מאגודת האמנים של אונטריו. ואז, בשנת 1974, אמא ובנה חלקו יחד תערוכה במהלכה רכשה הגלריה הלאומית של קנדה את היצירה שלה .
תערוכות רבות של יצירותיה ופרויקטים חדשים המציגים את אמנותה נערכו בשנים מאוחרות יותר בחייה, כולל סרט משנת 1982 של מועצת הסרטים הלאומית של קנדה, דיוקן האמנית כגברת זקנה. כשדיברה על האמנות שלה ב-1974, קלארק אמרה "אני לא יכול להתלונן, הייתה לי קריירה טובה מאוד, בהתחשב שחלק גדול מהזמן שלי הושקע בלהיות אישה ואם."
פיליפ קלארק מת ב-1980, ולאחר זמן מה שגרה בבית אבות, פרסקבה קלארק לקתה באירוע מוחי ונפטרה ב-10 באוגוסט 1986, בגיל 87.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 McDougall, Anne. "Paraskeva Clark". The Canadian Encyclopedia.
- ^ 1 2 Boyanoski, Christine. "Paraskeva Clark: Life & Work". Art Canada Institute.
- ^ "Celebrating Women's Achievements". Library and Archives Canada.
- ^ Daubs, Katie. "Our City, Our Art". Toronto Star, January 5, 2019, pages GT1 and GT4.
- ^ Boyanoski, Christine. "Paraskeva Clark: Life & Work". Art Canada Institute.
- ^ Boyanoski, Christine; Fischer, Barbara (2014). A story of Canadian art: as told by the Hart House collection. Toronto, ON: Justina M. Barnicke Gallery University of Toronto.
- ^ Reid, Dennis (1988). A Concise History of Canadian Painting. Toronto: Oxford University press. pp. 184–186
- ^ Newlands, Anne (2000). Canadian Art: From Its Beginnings To 2000. Firefly Books Ltd. pp. 74
- ^ Brandon, Laura (2021). War Art in Canada: A Critical History. Toronto: Art Canada Institute
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "פרסקבה קלארק".