פרשת הילזנר

לאופולד הילזנר, 1918

פרשת הילזנר (הידועה גם כמשפט הילזנר, או פרשת פולנה) עלילת דם שהביאה לסדרה של משפטים אנטישמיים נגד ליאופולד הילזנר (Leopold Hilsner), יהודי תושב העיירה פולנה בבוהמיה שבאוסטריה-הונגריה, בשנים 1899 ו-1900. הפרשה זכתה לפרסום תקשורתי נרחב באותה תקופה, וטומאש מסריק, אז פרופסור באוניברסיטת קארל בפראג, התערב בהליך כדי להגן על ליאופולד הילזנר. הילזנר ישב 19 שנים בכלא לפני שזכה לחנינה על ידי קיסר אוסטריה-הונגריה.

רקע

פרשת הרצח של אנז'קה הרוצובה

קבר סמלי הניצב ביער בו נרצחה אנז'קה הרוזובה

אנז'קה הרוזובה (Anežka Hrůzová) הייתה נערה צ'כית קתולית בת 19, שהתגוררה בכפר וז'ניצ'קה (Věžnička). היא עבדה כתופרת כ-3 ק"מ ממקום מגוריה. ב-29 במרץ 1899 אחר הצהריים היא עזבה את מקום עבודתה כרגיל, אך לא שבה לביתה. שלושה ימים לאחר מכן (1 באפריל) נמצאה גופתה ביער כאשר גרונה משוסף ובגדיה קרועים. בסמוך הייתה שלולית דם, כמה אבנים מוכתמות בדם, חלקים מבגדיה וחבל שבאמצעותו נחנקה למוות או נגררה לאחר הרצח, למקום בו נמצאה גופתה. בגלל כמות הדם המועטה שנמצאה ליד הגופה, והעובדה שהיעלמותה של הרוזובה התרחשה במהלך חג הפסח, החלו הרשויות והאוכלוסייה לחשוד שמדובר במקרה של רצח פולחן יהודי (עלילת דם). בעקבות הפרסום על הרצח הופיעו פרסומים אנטישמיים נגד היהודים.

חשדו של מפקד המשטרה התמקד תחילה בארבעה נוודים שנראו בסביבות היער בשעות אחר הצהריים של היום שבו שיער שהתבצע הרצח. בין הארבעה היה לאופולד הילזנר, יהודי בן 23, איש בעל אינטליגנציה מוגבלת, שהיה נווד כל חייו. החשד נגדו התבסס על כך שהוא נראה תכופות מטייל ביער בו נמצאה הגופה. חיפוש בביתו לא העלה ממצאים אשר קשרו אותו לרצח. הוא טען כי עזב את האזור זמן רב טרם התבצע הרצח, אולם הוא לא הצליח לבסס אליבי מושלם. הילזנר נעצר ונשפט בקוטנה הורה ב-12–16 בספטמבר 1899. הוא הכחיש כל ידיעה על הפשע. הראיה הפיזית היחידה נגדו הייתה זוג מכנסיים שעליהם נמצאו כמה כתמים, אשר מומחים לכימיקלים טענו שאולי היו כתמי דם, בעוד הבגד היה רטוב, כאילו נעשה ניסיון לכבסו. עד תביעה אחד טען שראה את הילזנר, ממרחק של כ-600 מטר, בצוותא עם שני יהודים זרים, ביום שבו על פי ההשערה התבצע הרצח ובמקום מציאת הגופה. עד תביעה אחר טען שראה אותו מגיע מאותו מקום ב-29 במרץ אחר הצהריים ושם לב שהוא נסער מאוד. התובע ועורך הדין של משפחת הנרצחת, קארל בקסה, טענו כי מדובר ברצח פולחני. הובאה עדות כי הילזנר היה חלש מכדי לבצע את הרצח לבדו. למרות זאת הוא נידון למוות בגין השתתפות ברצח, בעוד ששותפיו לכאורה לא זוהו ולא נעשה כל ניסיון להביאם לדין.

קריקטורה שהתפרסמה ב-1900, בעת פרשת הילזנר, בה נראה הילזנר מתחבק עם דרייפוס, בעוד מסריק מתחבק עם זולא.

המלומד הצ'כי הבולט טומאש מסריק, לימים מייסד האומה הצ'כוסלובקית, שהיה באותה עת פרופסור באוניברסיטת קארל בפראג, התערב בהליך בשמו של הילזנר; הוא הגיש ערעור לבית המשפט העליון, תוך שהצביע על טעויות טכניות בניהול ההליך. בית המשפט העליון הורה על קיום משפט חוזר, בעיר פיסק על מנת למנוע הפעלת לחץ ציבורי על חבר המושבעים, והרחקת ההשפעה של תסיסה פוליטית. ב-20 בספטמבר 1899, ימים ספורים לאחר המשפט הראשון, התעמתו כמה אסירים עם הילזנר, הם הצביעו על כמה נגרים שעבדו בחצר הכלא ואמרו לו שאלה בונים לו גרדום. הם דרשו את שמות שותפיו לרצח, ואמרו שבכך יוכל להשיג הקלה בעונשו. הילזנר המבועת, נקב בשמם של יהושע ארבמן וסולומון וסרמן כמי שסייעו לו ברצח. לאחר שהובא בפני השופט ב-29 בספטמבר 1899, הוא הצהיר כי שיקר לאסירים שאיימו עליו. ב-7 באוקטובר שב ונקב בשמות שותפיו לכאורה לפשע, אך חזר בו בפעם שנייה ב-20 בנובמבר. אותם שניים הצליחו להוכיח אליבי מושלם למועד הרצח: אחד מהם היה בכלא באותו היום, ואילו השני הוכיח, מתעודות של בתי מחסה במורביה שבהם שהה כקבצן, כי לא יכול היה להיות נוכח בפולנה ביום הרצח.

פרשת היעלמותה של מארי קלימובה

בינתיים, הילזנר הואשם ברצח נוסף - רצח מארי קלימובה (Marie Klímová), משרתת שנעלמה ב-17 ביולי 1898. גופת אישה נמצאה ב-27 באוקטובר באותו יער שבו נמצאה גופתה של אנז'קה הרוזובה. גופה זו זוהתה, בסבירות גבוהה, כנערה הנעדרת. עם זאת, הגופה הייתה במצב ריקבון מתקדם שלא איפשר לקבוע אם נרצחה. הילזנר, שהואשם גם בפשע זה, נשפט על שני מעשי רצח בפיסק (25 באוקטובר - 14 בנובמבר 1900). העדים במשפט זה היו פסקנים יותר בעדויותיהם. אלה שהעידו במשפט הראשון על סכין שראו ברשותו של הילזנר, טענו כעת באופן מובהק כי מדובר בסכין המשמשת בשחיטה כשרה. אותם יהודים זרים שנראו כביכול בחברת הילזנר, תוארו בהליך זה בפרטים מזהים רבים. כאשר עומתו העדים עם הפערים בין עדותם במשפט הראשון לבין זה השני, הם טענו שהשופט בהליך הראשון הפחיד אותם, או שדבריהם לא נרשמו כהלכה.

גזר הדין, החנינה והשלכותיה

כתובת זיכרון במקום מגוריו האחרון של הילזנר בווינה

הילזנר נמצא אשם ברצח אנז'קה הרוזובה וכן ברצח מארי קלימובה וב-14 בנובמבר 1900 נידון למוות. גזר הדין הומתק על ידי הקיסר פרנץ יוזף למאסר עולם ב-11 ביוני 1901, אך בקשות למשפט חוזר נדחו. זמן קצר לפני תום מלחמת העולם הראשונה (24 במרץ 1918), להילזנר הוענקה חנינה על ידי קרל הראשון, קיסר אוסטריה. בשארית חייו הוא התגורר סמוך לפראג ובווינה. הוא נפטר ב-9 בינואר 1928 בגיל 52 בווינה. הרשעתו מעולם לא בוטלה ואף אחד אחר לא הובא לדין באשמת מעשי הרצח. אף על פי שהתיק מעולם לא פוענח, ניתנה הכרה לחפותו של הילזנר בנוגע לאישום ברצח פולחני. על מצבתו נכתב: "כקורבן חף מפשע של עלילת דם, הוא נמק בכלא במשך 19 שנים". על בית מגוריו האחרון הוצבה כתובת: "כאן עמד הבית שבו התגורר לאופולד הילזנר (1876–1928) טרם מותו. כקורבן חף מפשע של עלילת דם, הוא כילה 19 שנות מאסר".

ראו גם

• פרשת דרייפוס
• עלילת טיסה-אסלאר
• מנחם מנדל בייליס

לקריאה נוספת

• מאיר פרבר, הילזנר וטיסה-אסלר, מחניים, 22 בספטמבר 1966

• Beller, Steven. "The Hilsner Affair: Nationalism, Anti-Semitism and the Individual in the Habsburg Monarchy at the Turn of the Century." in TG Masaryk (1850–1937) (Palgrave Macmillan, London, 1989) pp. 52-76.
• Cervinka, Frantisek. "The Hilsner Affair," Leo Baeck Institute Year Book (1968), Vol. 13, p142-157.
• Haumman, Heiko. History of East European Jews (CEU Press, 2002), at 200-01.
• Riff, Michael A. "Czech Antisemitism and the Jewish Response before 1914" Wiener Library Bulletin (1976) no. 39/40, pp. 8–20.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרשת הילזנר בוויקישיתוף

• Gotthard Deutsch, Polna Affair. Jewish Encyclopedia
• MURDER IN POLNÁ - EXHIBITION TO MARK THE CENTENARY OF THE HILSNER AFFAIR. Jewish Museum in Prague