קרל הראשון, קיסר אוסטריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרל הראשון קיסר אוסטריה
(17 באוגוסט 1887; פֶּרְזֶנְבּוּרְג, האימפריה האוסטרו-הונגרית Flag of Austria-Hungary (1869-1918).svg - 1 באפריל 1922; מדיירה, פורטוגל Flag of Portugal.svg) (בגיל 34)
JCKV Karel I.JPG
דיוקן רשמי
שם בשפת המקור Karl I
שם מלא קרל פרנץ יוזף לודוויג הוברט גאורג אוטו מריה פון הבסבורג-לותרינגן
מדינה אוסטרו-הונגריה
בת-זוג
שושלת בית הבסבורג - לורן
תואר קיסר אוסטריה ומלך הונגריה
אב אוטו פרנץ, ארכידוכס אוסטריה
אם מריה יוזפה,נסיכת סקסוניה
צאצאים

אוטו, יורש העצר של אוסטרו-הונגריה
אדלהייד, ארכידוכסית אוסטריה
רוברט, ארכידוכס אוסטריה
פליקס, ארכידוכס אוסטריה
קרל לודוויג, ארכידוכס אוסטריה
רודולף, ארכידוכס אוסטריה-אסטה
שרלוט, ארכידוכסית אוסטריה
אליזבת, ארכידוכסית אוסטריה

קיסר אוסטרו-הונגריה ה-קיסר אוסטרו-הונגריה השני
תקופת כהונה 21 בנובמבר 1916 - 12 בנובמבר 1918 (שנתיים)
הקודם בתפקיד פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה
הבא בתפקיד אין, פירוק האימפריה

קרל הראשון (בשמו המלא: קרל פרנץ יוזף לודוויג הוברט גאורג אוטו מריה פון הבסבורג-לותרינגן, בגרמנית: Karl Franz Joseph Ludwig Hubert Georg Otto Marie von Habsburg-Lothringen, ובהונגרית: Károly Ferenc József; ‏ 17 באוגוסט 18871 באפריל 1922), קיסר אוסטריה, היה המונרך האחרון בבית הבסבורג ושליטה האחרון של האימפריה האוסטרו-הונגרית בין השנים 19161918. הוא היה האחרון שנשא בתואר "מלך הונגריה" (בשם קארויי הרביעי) ובתארים הנגזרים: מלך בוהמיה וקרואטיה, ומלך גליציה ולודומריה. בנובמבר 1918 הודיע לו ראש ממשלתו שרצוי כי "יוותר על השתתפותו בענייני המדינה", אך הוא לא הודח רשמית. עד מותו ניסה לרכוש לגיטימציה על מנת לחזור לכס השלטון.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד בטירת פֶּרְזֶנְבּוּרְג (Persenbeug) שבאוסטריה תחתית לארכידוכס אוטו פרנץ ולנסיכה מריה יוזפה מסקסוניה, והיה אחיינו של פרנץ פרדיננד, ארכידוכס אוסטריה (שרציחתו בסרייבו הציתה את מלחמת העולם הראשונה). ב-1911 נשא לאשה את הנסיכה זיטה מפארמה. עם הרצחו של דודו פרנץ פרדיננד הפך קרל ליורש העצר.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרל, ארכידוכס אוסטריה
Emperor karl of austria-hungary 1917.png
קרל הראשון, 1917
חייל
השתייכות Austria-Hungaria transparency.png הצבא האוסטרו-הונגרי.
תקופת שירות 19141918
דרגה גנרלפלדמרשל
תפקידים צבאיים

מפקד הקורפוס ה-20
מפקד קבוצת הארמיות ארכידוכס קרל
המפקד העליון של הצבא האוסטרו-הונגרי

מלחמות וקרבות

מלחמת העולם הראשונה

עיטורים

מסדר גיזת הזהב
מסדר העיט השחור
פור לה מריט

בשלב הראשון של המלחמה שהה קרל במטה הכללי האוסטרי. באביב 1916 מונה קרל למפקד הקורפוס ה-20 שהיה חלק מהארמייה ה-11 בפיקוד ויקטור דנקל בחזית האיטלקית, והשתתף עם הקורפוס שבפיקודו במתקפת טרנטינו. לאחר מכן מונה קרל למפקד קבוצת הארמיות ארכידוכס קרל בחזית המזרחית, והשתתף עימה בבלימת מתקפת ברוסילוב.

כקיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרל והנסיכה זיטה

עם מותו של פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ב-30 בדצמבר 1916 הוכתר לקיסר. במקביל הפך גם לגנרל-פלדמרשל, מפקדו העליון של צבא אוסטרו-הונגריה במהלך המלחמה. אחת מפעולותיו הראשונות הייתה כניסה לשיחות שלום סודיות עם צרפת; כמתווך שימש גיסו, הנסיך סיקסטוס מבורבון-פארמה, אחיה של אשתו, אשר היה קצין בצבא בלגיה. כאשר דבר השיחות דלף באפריל 1918, התנער קרל ממעורבות עד אשר ראש ממשלת צרפת, ז'ורז' קלמנסו חשף את ההתכתבות הסודית. הדבר גרם לאוסטריה להסתבך יותר ונדרשה ממנה מעורבות רבה יותר במלחמה מצד האימפריה הגרמנית בת בריתה.

אוסטריה תססה בשנים אלה כתוצאה מדרישתן של הקבוצות האתניות שהרכיבו אותה להשתחרר ממרותה ולקבל עצמאות. דרישות אלה מצאו הד ב"ארבע עשרה הנקודות" שהציג נשיא ארצות הברית וודרו וילסון על מנת לשקם את אירופה. קרל הביע נכונות לכנס מחדש את הפרלמנט, והציע לכל טריטוריה המוכנה לכך שותפות בקונפדרציה שתקום בשטחי האימפריה. אולם היה זה צעד קטן מדי ומאוחר מדי; הקבוצות האתניות השונות ראו את העצמאות כאפשרית, ולא נטו להתפשר על פחות מעצמאות מלאה.

ב-14 באוקטובר 1918 כתב מזכיר המדינה של ארצות הברית רוברט לאנסינג לקיסר שארצו ומדינות ההסכמה לא יסתפקו בפחות מעצמאות לצ'כיה, סלובקיה ועמי סרביה הדרומית (יוגוסלביה), כך שאפילו אוטונומיה לא תספק אותן. ב-31 באוקטובר הודיעה ממשלת הונגריה שהיא מסיימת את האיחוד הפרסונלי עם הקיסרות האוסטרית, והאימפריה הגיעה למעשה לקִצה, כאשר כל קבוצה מבססת עצמאות בשטחה על בסיס ממשל מקומי.

לאחר תום הקיסרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 בנובמבר הודיע לו ראש ממשלתו היינריך לאמאש (Heinrich Lammasch) לוותר על השתתפותו בענייני המדינה, שאינה נחוצה יותר. הקיסר הודיע לקציניו שהוא משחרר אותם מחובת נאמנותם האישית אליו והודיע שהוא מעניק לעמו את הרשות להחליט לגבי צורתה העתידית של מדינתו. באותו יום עזבה המשפחה המלכותית את וינה. ב-13 בנובמבר הודיע קרל הודעה זהה לעם ההונגרי. הוא הקפיד להדגיש שלא הודח מעולם.

המשפחה המלכותית עזבה לשווייץ והתמקמה בטירת פרנז'ן (Prangins), על גדות אגם ז'נבה.

ב-1921 דרש קרל משליט הונגריה, מיקלוש הורטי, ששלט כעוצר (כלומר ממלא מקומו של המלך בהיעדרו), את כתר הונגריה, בטענו שעוצרותו של הורטי אינה חוקית כאשר יש מלך חוקי להונגריה. הדבר נתפס בעיני המלוכנים ההונגרים כבגידה של הורטי. הורטי, מצדו, נסמך חוקית על צידודו של הפרלמנט בחוסר הרצון להחזיר את קרל אל כס המלוכה. נראה שצעדו של הורטי נבע מאיומן של המדינות השכנות של הונגריה (צ'כוסלובקיה ויוגוסלביה שאך-זה זכו לעצמאות) לפלוש להונגריה אם יעלה קרל על כס המלוכה שם.

קרל, ששהה בהונגריה, נכלא יחד עם אשתו (שהייתה הרה עם בנו השמיני) במנזר טיהאן, ומשם שוחרר אל גלותו הסופית באי מדיירה. הוא מת באי ונקבר שם, בעוד לבו נעקר ונקבר באחוזת הקבר המשפחתית של בית הבסבורג בווינה.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום הערכת ההיסטוריונים (וכותבים אחרים כגון הסופר אנטול פרנס) היא שקרל ניסה ככל יכולתו להציל את ארצו ועמו מתוצאות מלחמת העולם הראשונה ורבים רואים בחיוב את ניסיונו לחתור לשלום. עם זאת שוררת תמימות דעים לגבי היותו חלש וחסר יכולת של ממש להאבק מול הכוחות שעמדו מולו.

ב-3 באוקטובר 2004 הוכרז קרל כמבורך על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני. בדברי הבירוך הודגש שיתוף הפעולה שלו בחתירה לשלום תוך היענות לבקשתו של אפיפיור מלחמת העולם הראשונה, בנדיקטוס החמישה עשר.

עיטורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]