פשעי אקורדיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פשעי אקורדיון
Accordion Crimes
מידע כללי
מאת אני פרו
שפת המקור אנגלית
סוגה רומן
נושא מוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה צ'ארלס סקריבנר ובניו עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1996
מספר עמודים 461
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת זמורה ביתן
תאריך 1999
תרגום שרה פ' פרידמן
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001882399
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פשעי אקורדיון הוא רומן מאת הסופרת האיטלקית אני פרו שנכתב בשנת 1996 ועוסק בחייהם של מהגרים מארצות שונות בארצות הברית.

סיפורו של בונה האקורדיונים מבוסס על סדרה של 11 כתבות שהתפרסמו במרץ 1891 בעיתון Daily Picayune שהופץ בניו אורלינס, המתארות את מעשי הלינץ' שנעשו ב-11 איטלקים בניו אורלינס באותה שנה.

הדמויות בספר הן דמויות בדויות ששולבו באירועים אמיתיים, שחלקם עובדו לסיפורים. כמו כן הספר מכיל מודעות מעיתונים, פטפטת רדיו, כרזות, שירים, חלקי פזמונים, תווים על חפצים יומיומיים ורשימות ארגונים- חלקם אמיתיים וחלקם בדויים.

"פשעי אקורדיון" תורגם לעברית בשנת 1999 על ידי שרה פ' פרידמן.

מבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר בנוי משמונה חלקים, כאשר כל חלק מספר את סיפורה של משפחת מהגרים אחרת, ללא כל רצף תוכני בין הסיפורים השונים, מלבד האקורדיון, המתגלגל בדרכים שונות ומשונות ממקום למקום ומיד ליד, ובכך מעביר את המוקד של עלילת הספר למקום חדש ולדמויות חדשות, אשר לא קשורות בשום אופן לדמויות שהוזכרו בסיפורים הקודמים. כל דמות חדשה שמקבלת לידיה את האקורדיון, מקבלת אותו במצב יותר ויותר גרוע, עד שלקראת סוף הספר מושלך האקורדיון החבול לאש – כמאה שנה אחרי שנבנה באיטליה.

סגנון הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל הסיפורים מסופרים בגוף שלישי, על ידי מספר יודע-כל.

מוטיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתחילת כל סיפור מופיע איור של סוג מסוים של אקורדיון עם כיתוב שאומר איזה סוג זה.
  • סוגריים - לכל אורך הספר, מפעם לפעם, נעצרת העלילה, אשר מבחינת הקורא מתרחשת בהווה, ונפתחות סוגריים בהן מסופר בקצרה עתידה של הדמות המדוברת, או עתיד צאצאיה, אשר לא קשור לעלילת האקורדיון. כך למשל, באמצע ההפלגה מאיטליה לארצות הברית, פתאום נפתחות סוגריים, בהן מסופר כי כעבור שנים, סילבאנו, בנו של בונה האקורדיונים, נורה למוות בג'ונגל על ידי אינדיאני. לאחר שהסוגריים נסגרות, חוזרת העלילה לספינה בה מפליג סילבאנו.
  • מוטיב שחוזר על עצמו בכל חלק מחדש, הוא שכל מהגר שהאקורדיון מגיע לידיו בטוח שאקורדיון הוא כלי עממי של העם שלו, והמוזיקה שיש לנגן באקורדיון היא המוזיקה העממית של העם שלו.
  • מוות כואב ועלוב- מוטיב נוסף שחוזר על עצמו לכל אורך הספר, הוא דרכים כואבות ונטולות כבוד בהן הדמויות השונות מסיימות את חייהן: כך למשל, בונה האקורדיונים האיטלקי נרצח בלינץ'; בויטל, החקלאי הגרמני תאו הבשרים (תרתי משמע), נפטר כתוצאה מניתוח באשכיו; אבלרדו, המלצר המקסיקני, נפטר לאחר יומיים של ייסורי תופת לאחר שנעקץ על ידי יתוש קטלני, וכן הלאה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]