צ'יאנג צ'ינג-קואו
 | |||||||
| לידה |
27 באפריל 1910 ג'ג'יאנג, אימפריית צ'ינג הגדולה  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 בינואר 1988 (בגיל 77) טאיפיי  טאיוואן | ||||||
| מדינה |
שושלת צ'ינג, הרפובליקה הסינית, טאיוואן  | ||||||
| מקום קבורה | מוזוליאום טואוליאו, טאויואן, טאיוואן | ||||||
| השכלה | אוניברסיטת סון יאט-סן במוסקבה | ||||||
| מפלגה | קוומינטנג | ||||||
| בן או בת זוג |
Chiang Fang-liang (1935–13 בינואר 1988) | ||||||
| שושלת משפחת צ'יאנג קאי שק | |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
|
Order of the Cloud and Banner | |||||||
| חתימה |
 | ||||||
  | |||||||
צִ'יאַנְג צִ'ינְג-קֻוֹאוֹ (במנדרינית: 蔣經國; 27 באפריל 1910 – 13 בינואר 1988) היה פוליטיקאי טאיוואני, חבר במפלגת הקוומינטנג, בנו של צ'יאנג קאי שק ויורשו. שימש כנשיא הרפובליקה הסינית לאחר מות אביו, בין השנים 1978 עד מותו ב-1988.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצעירותו נשלח צ'יאנג ללימודים גבוהים במוסקבה, בתוך ברית המועצות בשנת 1925 (בה בעת התקיים איחוד כוחות בין המפלגות הלאומית והקומוניסטית). בעת טבח שאנגחאי, המזכיר הכללי של ברית המועצות, דאז יוסיף סטלין הפך את צ'יאנג לאסיר פוליטי במערכה בין הקומוניסטים לאביו צ'יאנג קאי שק. במסגרת היותו אסיר, הממשלה במוסקבה שלחה אותו לעבוד במפעלי ייצור פלדה מעבר אל הרי האורל. בעובדו שם, צ'יאנג נפגש, התאהב והתחתן עם פאינה וקרבה (לעתיד פאינה צ'יאנג פנג-ליאנג).
בשנת 1937, כשהחלה מלחמת סין–יפן השנייה, הממשלה במוסקבה שלחה את הזוג לנאנג'ינג במסגרת ההסכם בין הלאומיים לקומוניסטים. לאורך המלחמה צ'יאנג פעל והפך ראוי בעיני אביו ליטול יותר ויותר אחראיות, בין לבין גם אחראיות ניהולית. לאחר כניעת האימפריה היפנית ניתלה על צ'יאנג האחראיות להפיל את המאפיות והמיליציות המושחתות בשאנגחאי. על פועלו מול המשימה נאמר כי נהג ב"יעילות חסרת רחמים".
בשנת 1949 ניצחון המפלגה הקומוניסטית של סין במלחמת האזרחים הסינית הכריח את הממשלה הלאומית ליסוג לעבר האי טאיוואן.
צ'יאנג צ'ינג-קו היה הראשון לקבל על עצמו את ניהול המשטרה החשאית, עמדה עליה שמר עד שנת 1965 ולאורכה פעל על מציאת בוגדים ומאפיונרים בין לבין בעזרת עינויים קשים בעת צורך למען שמירה על סמכות השלטון של הקוומינטנג. בין 1965 ועד 1969 צ'יאנג פעל בתור שר ההגנה, בין 1969 ו-1972 שימש כסגן ראש הממשלה ומשנת 1972 והלאה שימש כראש ממשלת הרפובליקה הסינית. כל זמן זה צ'יאנג שימש ללא עוררין כידו ויורשו של אביו הנשיא.
לאחר מות אביו בשנת 1975, צ'יאנג לקח על עצמו את ראשות הממשלה בעוד נמנה ליושב ראש מפלגת הקוומינטנג ובשנת 1978 (בבחירות הראשונות מאז מות אביו) צ'יאנג הפך לנשיא הרפובליקה הסינית ובשנת 1984 נבחר לקדנציה שנייה אותה לא יממש עד סופה שכן נפטר בשנת 1988.
תחת כהונתו של צ'יאנג, ממשלת הרפובליקה הסינית שמרה על סמכותה אבל נפתחה יותר לקראת מחאות פוליטיות ולקראת חופש הביטוי אל מולה. צ'יאנג פעל בשביל השגת קולות הבוחרים והתקדם לעבר הדמוקרטיה בעוד עדיין שמר על עין צופה לגבי כלל המתיישבים החדשים באי שמקורם בסין היבשתית (הרפובליקה העממית של סין). בשנותיו האחרונות תמך צ'יאנג בהעלאת חופש הביטוי והורדת הצנזורות על התקשורת. בקשור לירושת מוסד הנשיאות צ'יאנג העלה בני האן מתוך טאיוואן לעלות ולהפוך דמויות מפתח, ביניהם גם לי טנג-הואי אשר יירש אותו.
תהליך הפיכתה של הרפובליקה הסינית בטאיוואן לדמוקרטית יימשך עד לשנות ה-2000.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ונתן פנבי – צ'יאנג קאי-שק: הגנרליסימו הסיני והאומה אשר איבד
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נ. יעליזאראוו, דף שער בספרייה הלאומית
צ'יאנג צ'ינג-קואו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)