צ'יף קיף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צ'יף קיף
לידה 15 באוגוסט 1995 (בן 28)
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Keith Farrelle Cozart עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה Chief Keef עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2011 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Dulles Elementary School, The Banner School, Dyett High School עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקת היפ הופ, פאנק (Punk) ראפ, סאונדקלאוד ראפ, גנגסטא ראפ, מוזיקת דריל, טראפ, הארדקור ראפ עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים 1017 רקורדס, Glory Boyz Entertainment, Glo Gang עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 9 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קית' פארל קוזארטאנגלית: Keith Farrelle Cozart; נולד ב-15 באוגוסט 1995), הידוע בשם הבמה צ'יף קיף (Chief Keef), הוא ראפר, זמר, פזמונאי ומפיק מוזיקלי אמריקאי. קיף סומן על ידי מבקרים כהשפעה גדולה על תת-סוגת ההיפ הופ דריל.[1][2][3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה של קוזארט הפכה לפופולרית לראשונה בנעוריו בתחילת העשור השני של המאה ה-21 בקרב תלמידי תיכון מדרום שיקגו.[4] בשנת 2012, הסינגל המקומי הפופולרי שלו "I Don't Like" זכה לרמיקס של הראפר קניה וסט והגיע ל-20 הראשונים במצעד שירי הראפ של הבילבורד, תוך שעזר לפופולריות של המוזיקה של קוזארט.

מלחמה בין חברות תקליטים מרכזיות שונות הובילה את קיף לחתום עם חברת אינטרסקופ רקורדס. בדצמבר 2012 הוציא את אלבום הבכורה שלו, Finally Rich, מתוכו הסינגלים "I Don't Like" ו-"Love Sosa", שסייעו לפופולריות סוגת הדריל בשיקגו.[2] האלבום עצמו זכה לשבחים, הגיע למקום השני במצעד אלבומי הראפ והגיע למעמד הזהב, לפי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי. בשנת 2013, התארח בשיר "Hold My Liquor" של קניה וסט, מתוך אלבומו החמישי Yeezus.

צ'יף קיף התמודד עם בעיות משפטיות מתמשכות במהלך הקריירה שלו, כולל אישומי החזקת נשק, עונשי מעצר בית ואיסור הופעות שהוטל על ידי רשויות שיקגו.[5] אף על פי שעזב את אינטרסקופ רקורדס וחתם בלייבל 1017 רקורדס בסוף 2014, המשיך להוציא פרויקטים עצמאיים באמצעות לייבל משלו בשם גלו גאנג, שכללו את אלבומו המשותף עם המפיק 12מיליון, Nobody והמיקסטייפ Back from the Dead 2 משנת 2014, אלבום האולפן השני שלו Bang 3 משנת 2015 והמיקסטייפ Thot Breaker משנת 2017.

ב-30 בנומבר 2017 הוציא צ'יף קיף את אלבום האולפן השלישי שלו, Dedication,[6][7] שהגיע למקום ה-97 במצעד הבילבורד 200.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2012: Finally Rich
  • 2015: Bang 3
  • 2015: Bang 3, pt.2
  • 2017: Dedication
  • 2021: 4NEM

מיקסטייפים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2012: Back from the dead
  • 2013: Almighty so
  • 2014: Back from the dead 2
  • 2014: Big Gucci Sosa עם גוצ'י מיין
  • 2017: Thot breaker

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צ'יף קיף בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Drake, David. "How Chief Keef became the most influential hip-hop artist of his generation". The Outline. ארכיון מ-10 במאי 2018. נבדק ב-9 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 "Artist – Chief Keef". Pitchfork Media. ארכיון מ-10 במאי 2018. נבדק ב-9 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Carter, Dominique. "Finally Rich: The Way That Chief Keef Has Influenced A New Generation of Artists". Hypefresh Mag. אורכב מ-המקור ב-10 במאי 2018. נבדק ב-9 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Jeffries, David. "Biography & History – Chief Keef". AllMusic. ארכיון מ-10 במאי 2018. נבדק ב-9 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Breihan, Tom. "Banned By Chicago Mayor, Chief Keef Says Hologram Show Will Go On In A Secret Location". Stereogum. ארכיון מ-10 במאי 2018. נבדק ב-9 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ Guan, Frank (7 בדצמבר 2017). "Can Chief Keef Change Music Again?". Vulture. ארכיון מ-22 בדצמבר 2017. נבדק ב-19 בדצמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Saponara, Michael (1 בדצמבר 2017). "Chief Keef Returns With Lil Wayne-Inspired 'Dedication' Mixtape". Billboard. ארכיון מ-2 בדצמבר 2017. נבדק ב-19 בדצמבר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)