רצח צ'רי ג'ו בייטס

צ'רי ג'וזפין בייטס (באנגלית: Cheri Josephine Bates;‏ 4 בפברואר 1948 – 30 באוקטובר 1966) הייתה סטודנטית בשנתה הראשונה במכללה הקהילתית של ריברסייד ותושבת עיר זו אשר נרצחה בדקירות סכין בפלג גופה העליון בליל כל הקדושים בעת ששהתה בשטח המכללה כדי ללמוד בספרייה באותו הערב. אף על פי שהשתלשלות האירועים בפשע עצמו די ברורים למשטרה ולרשויות בארצות הברית, זהות הרוצח לא פוענחה.

בייטס עצמה הייתה תלמידה פופולרית בתיכון "ראמונה" בעיר ריברסייד, תלמידה מצטיינת ומעודדת של קבוצות הספורט באותו התיכון. היא התגוררה בעיר ביחד עם אביה, ג'וזף, ששירת כמכונאי בבסיס חיל הים בקורונה לאחר שהוריה נפרדו (אמה התגוררה גם היא בעיר זו) ואחיה הבכור שירת בחיל הים האמריקאי. צ'רי, שעבדה למחייתה בבנק המקומי, נרשמה ל"מכללה הקהילתית של ריברסייד" בציפייה ללמוד לתואר ולהשתלב כדיילת אוויר.

לאחר 30 יום מהרצח, ב-29 בנובמבר 1966, נשלח מכתב "התוודות" שנכתב עם מכונת כתיבה מאדם שטען להיותו הרוצח וטענה כי בייטס איננה הקורבן הראשון שלו. המכתב נשלח לעיתון "ריברסייד אנטרפרייז" ועותק שלו נשלח מהמחבר גם למפקד משטרת ריברסייד. לאחר חצי שנה נשלחו שלושה מכתבים שנכתבו בכתב יד מסורבל, שיועדו למערכת אותו העיתון, משטרת ריברסייד ואביה של צ'רי ג'ו בייטס, וטענו כי "היא/בייטס הייתה צריכה למות! יהיו עוד!". שלושת המכתבים היו עם שני בולים על המעטפה של כל אחד מהם, מאפיין שלימים יהיה של רוצח הזודיאק, מה שהוביל את משטרת ריברסייד לחשוד כי אותו האדם שרצח את צ'רי ג'ו בייטס עבר לגור במפרץ סן פרנסיסקו והוא הרוצח הסדרתי שמטיל אימה על אותו האזור עם מכתבים ביזאריים.

תיאור המקרה

בערב 30 באוקטובר 1966 יצאה הסטודנטית בת ה-18 צ'רי ג'ו בייטס, צעירה מקומית תלמידת שנה א' שזה עתה התארסה לבן זוג מסן פרנסיסקו, מהספרייה של המכללה הקהילתית בריברסייד (עיר באזור לוס אנג'לס) בה שהתה עד לשעת הסגירה (9 בערב) לכיוון רכבה והתכוונה לנסוע בחזרה למגוריה, היא גילתה שהמכונית לא מניעה (מכתב שנשלח חודש לאחר מכן על ידי מי שטען שהוא הרוצח העלה את הטענה שבזמן שבייטס שהתה בספרייה הוא פתח את מכסה המנוע שלה ותלש את החוטים מן המצבר כך שבייטס תאלץ להיות מחוסרת תחבורה ותקורקע לסביבת הספרייה), היא קיבלה הצעה לעזרה מהאדם שבקרוב מאוד ירצח אותה ולפי היענותה להצעת ה"עזרה" שלו, ככל הנראה היה אדם מוכר לה ולא זר לחלוטין. בשעה 22:30 בערך נשמעה צרחה (או לפי מקורות אחרים צרחה אחת חזקה והשנייה מעומעמת) מהאזור בו שהתה בייטס, שדווחה על ידי דיירי המכללה לרשויות.

בייטס נמצאה בשעה 6 בבוקר למחרת דקורה למוות בקרבת שני מבנים נטושים וישנים של המכללה שיועדו להריסה במרחק כמה דקות מהספרייה בה נמצא רכבה המושבת. בשל העובדה שארנקה של בייטס נמצא לכאורה "בלא התעסקות" לידה לא עלה חשד שנרצחה כחלק משוד והעובדה שבגדיה לא הופשלו נפסל חשד שהיה מדובר באונס ורצח. באזור זירת הרצח נמצאה חתיכת שעון טיימקס שבור (מדגם שנמכר בבסיסים צבאיים, וייתכן שיובא מאנגליה) שצולם בתחנת המשטרה כ"נעצר ב-12:24" אך השוטרים שבדקו את הזירה מצאו את השעון כשמחוגיו על 9:07 העריכו שבייטס נרצחה בסביבות השעה שבה נשמעה הצרחה שדווחה מהמעונות.

ממצאי זירת הרצח מעידים על כך שצ'רי נאבקה ברוצח שלה שכן על הקרקע שבקרבת גופתה נראו סימני גרירה והתנגדות מצדה לרוצח שלה ובנוסף תאי עור ושערות שככל הנראה שייכים לרוצח נמצאו מתחת לציפורניה ובידיה, ככל הנראה המאבק לא הספיק שכן היה לו יתרון עם סכין קטנה בגודל 2–3 אינץ' וברוחב של חצי אינץ' כדי להכניע אותה. הנתיחה שלאחר המוות הראתה כי צ'רי אכלה מנה כשעתיים לפני שנרצחה, בסביבות השעה 22:15, מה שמשאיר את החוקרים ללא ידע מה עשתה בשעה וחצי שבין עזיבתה את הספרייה לבין הירצחה (אם הרוצח שטוען כי ניגש אליה כמעט ישר לאחר שעזבה את הספרייה דובר אמת, הרי שחלק ניכר מ-90 הדקות שעברו עד להפסקת לבה לפעום בשל המתקפה שלו היו בחברתו אך לא ברור היכן, שכן זירת הרצח היא רק מספר דקות הליכה מחניון הספרייה).

צ'רי נדקרה 42 פעמים, רובם לצווארה עד שכמעט נערף ראשה, ובנוסף נחנקה על ידי הרוצח והוכתה במכות פיזיות (ככל הנראה אגרופים ובעיטות) בראשה ובפניה.

חקירת המשטרה

חברה של צ'רי לעבודתה בבנק המקומי העידה כי השתיים שוחחו בטלפון בשעה 14:00 ביום הרצח וכי בייטס הסבירה לה כי היא צריכה ללכת בערב לספרייה לסיים עבודה שעשתה. חברה אחרת ללימודים אמרה כי צ'רי עבדה על עבודת הגשה בנושא חבר האלקטורים שהתחילו ביחד, אך לאחר מכן הוחלט כי כל אחת תעבוד לבד, וצ'רי נזקקה לביבליוגרפיה חדשה בשל היפרדותן ולכן נסעה לספרייה של המכללה כדי להשיג מקורות מידע חדשים לעבודה. סטודנט מקומי ממוצא מקסיקני סיפר כי צ'רי הגיעה לספרייה בסביבות 17:40, סמוך למועד הפתיחה שלה בשש בערב (הוא עצמו חיכה מעט קודם לכן שם), וטען כי ראה אותה יוצאת ממנה בסביבות 18:30 אך טען שכנראה שבה מאוחר יותר אך הוא לא היה שם כדי לראות זאת.

אביה, ג'וזף בייטס, העיד כי בתו כנראה שהתה בביתם לפני שיצאה שוב לספרייה, שכן השאירה לו פתק במטבח שבו כתבה: "אבא, יצאתי לספריית RCC", הוא חיכה לה שתחזור בערב.

לבקשת הבלשים, נערך שחזור של ערב הרצח בספרייה כמה ימים לאחר קבורתה של צ'רי. הסטודנטים שהוזמנו לשחזר את שהותם בערב הרצח בספרייה נדרשו ללבוש את אותם הבגדים שלבשו אז ולחנות באותם מקומות החנייה שבהם חנו באותו התאריך. הבלשים תחקרו את הנמצאים ועלה כי חלקם ראו את צ'רי או בחורה שהייתה לבושה כמותה שהמתינה לפתיחת הספרייה כעשרים דקות בטרם נפתחה ועם פתיחת הדלתות ניגשה לקחת את הספרים שלשמם באה לספרייה ויצאה משם לאחר זמן קצר. מעדויות שנגבו במקום עולה כי כמעט כל הנוכחים בערב הרצח בספרייה הגיעו לשחזור, פרט לאדם כבד משקל בעל זקן ואישה ששהו בספרייה באותו הערב.

מבדיקת המשטרה ועובדי המכללה בשטח המכללה נתגלה בתוך הספרייה לוח של שולחן סטודנט אישי שעל גבו נכתב שיר המתאר את רצונו של המחבר לרצוח אישה (מדבר על מישהי בשמלה אדומה שכאשר דמה ינוקז החוצה "לא ישימו לב" בשל הדמיון בצבע, אך היא תינצל ברגע האחרון, ואז יגיע תור הבחורה הבאה שאולי גם היא תינצל ואולי לא), השיר נחתם בראשי התיבות "rh" או "rn". בשל המוטיב תאב הדם שמופיע בו הציעה המשטרה כי ייתכן שזהו שיר שנכתב על ידי הרוצח של בייטס.

מבדיקות המשטרה בסביבת זירת הרצח נתגלו טיפות דם בשביל המוביל בחזרה לספרייה והוצע כי הרוצח שב על מסלולו. רכבה של בייטס נתגלה עם דלתותיו לא נעולות וחלונותיו פתוחים, בן זוגה טען שזה תמוה בעיניו כיוון שבייטס חסכה המון כדי לרכוש את הרכב הזה ונהגה לשמור עליו נעול ובטוח מגנבות. שלושת הספרים ששאלה מהספרייה בטרם נרצחה נמצאו במושב הנוסע. היו שהציעו על סמך עדות בן זוגה של הקורבן כי ייתכן שהרוצח לא פעל לבד, לדידם היה אדם אחד שנשאר ״לשמור״ על הרכב שבייטס השאירה פתוח במקרה חריג זה לכאורה ״עד שיבוא מכונאי״, בעוד שהרוצח שיקר שרכבו לא רחוק משם ולקח את בייטס בתואנה ש"יקפיץ אותה הביתה" לאזור מרוחק בו יוכל לרצוח אותה, לאחר מכן הוא שב לאדם השני וביחד הם נסעו מהחניון. היו עדויות של אנשים שראו שני גברים מסתובבים בסביבות 1:30 לפנות בוקר של 31 באוקטובר באזור זירת הרצח של בייטס (גופתה נותרה שם עד התגלותה ב-6 בבוקר) מחפשים משהו עם פנסים במשך כרבע שעה ואז הלכו מהמקום, זה גרם לחוקרי משטרה לקחת בחשבון שיש סיכוי שהרוצח פעל עם שותף.

סטודנטית העידה שעברה בסמטה שבה נרצחה בייטס בסביבות 21:30 באותו הערב (בטווח הזמן שבו נרצחה בייטס אך כפי הנראה כמה דקות לפני הרצח עצמו) ראתה סטודנט שעמד שם מעשן בצללים כאילו מחכה למישהו או משהו, היא אמרה לו "היי" והוא השיב לה באותה המילה, מבדיקת המשטרה לאחר הרצח ניתן היה להבחין מהנקודה שבה עמד הסטודנט ברכבה של בייטס שהיה בחניה מחוץ לספרייה, היא לא הצליחה לתאר במדויק את פניו במסדר זיהוי עם השוטרים אך העדות שנתנה התאימה ללבוש שלבש בן הזוג לשעבר של בייטס באותו הערב. תושבות ובדלי סיגריות נאספו מהמקום, ככל הנראה חלקן של אותו האדם המסתורי שעמד שם באותה העת.

בזירה נמצאה גם טביעות רגל חלקיות של נעל צבאית (אולם השריף של ריברסייד, ל' ט' קינקיד, הציע במכתבו מ-20 באוקטובר 1969 לארל רנדול, השריף של משטרת נאפה, כי הנעליים הללו יוצרו גם עבור עובדי סוכנויות ממשל ובהן בתי כלא) במידה 41-43/44. קינקיד גם טען כי יש לקחת בחשבון את בסיס פיקוד האוויר האסטרטגי, "מארץ'", שבגבול העיר ריברסייד, כמקור פוטנציאלי לנעליים הללו. בדיקת הדנ"א משאריות רקמת העור ושלוש השערות שנמצאו בידיה של גופת הנרצחת העידו על כך שהיא ניסתה להתנגד לרוצח והעלו, בכלים שהיו קיימים לחוקרים ב-1990, את הממצא הבא: הרוצח הוא גבר לבן עם שיער בגוון sandy-blond.

סטודנטית שהתגוררה בבניין סמוך לזירת הרצח סיפרה לחוקרי המשטרה (שביקרו ותחקרו את תושבי הבניין) ששמעה את צעקות וצרחות בסביבות השעה 22:30 ואז נשמעה "צרחה מעומעמת" שלאחריה (בערך כשתי דקות לאחר הצרחה הראשונה) היא שמעה גם צליל התנעה רועש של רכב ישן - ייתכן שהיה זה רכבו של הרוצח שנמלט מהמקום.

הרצח של צ'רי ג'ו בייטס התרחש כשנה וחצי לאחר שלא הרחק מזירת הרצח התרחש ניסיון רציחתה של סטודנטית, שהייתה בת 19 באותה העת, בדקירות סכין ציד על ידי רונלד לין טאפט, שהיה נער בן 18 אז. טאפט עקב אחרי הקורבן וניסה לשכנע אותה לעלות לרכבו תוך כדי שהיא מסרבת וממשיכה בדרכה לביתה בשטח הקמפוס, בשלב מסוים ירד טאפט מרכבו ותקף אותה פיזית ואז ניסה לרצוח אותה בדקירות לבטנה. טאפט נעצר לאחר שהקורבן שרדה ובעזרת דיירים בקמפוס פונתה לטיפול בבית החולים המקומי הקרוב. טאפט הורשע ונאסר כשנה טרם רצח צ'רי ג'ו בייטס כך שנשללת האפשרות כי היה האחראי לאירוע, אך ייתכן כי הרוצח של צ'רי קיבל מהאירוע הזה השראה.

השתלשלות האירועים לאחר הרצח

מדבריו של קפטן ארווין קרוס לעיתונות, עולה כי לאחר הרצח התקבלו שיחות טלפון רבות למוקד המשטרה בריברסייד לגביו אך הוא טען שהן היו מתיחות טלפוניות ולא הכילו מידע שיכול לסייע לפתרון התעלומה.

חודש לאחר הירצחה נשלח מכתב נושא הכותרת "מכתב הווידוי" שהודפס עם מספר שגיאות כתיב במכונת כתיבה מדגם Royal בטרם שוכפל מספר פעמים ונשלח עותק (צילום רביעי או חמישי של עותק המקור) לעיתון המקומי "פרס אנטרפרייז", שמתאר את השתלשלות האירועים עד לרציחתה של בייטס, הרוצח (או לכל הפחות מחבר המכתב) טען כי הכיר את הנרצחת (לדבריו "בייטס לא הייתה הראשונה והיא לא תהיה האחרונה") במשך שנים וכי סבל מדחייתה אותו ומ"התאכזרותה כלפיו", הוא טען שחיבל ברכבה כדי שתיאלץ להיענות להצעתו לתת לה טרמפ הביתה, לדבריו הוא חיכה בתוך הספרייה כ-2 דקות ואז יצא לחניון וניגש לבייטס והציע לה שייקח אותה הביתה במכוניתו, היא הסכימה, כאשר ירדו במורד הרחוב אל עבר כלי רכבו שהיה ממוקם כמה דקות מהספרייה טען כי אמר לבייטס ש"הגיע הזמן", לתדהמתה שאלה אותו "הזמן למה?" והוא השיב לה: "הזמן שלך למות", תפס בגרונה בחוזקה והחל לדקור אותה עם סכין קטן שהחביא בכיסו, הוא טען שהיא ניסתה להיאבק בו אך שזה היה "אבוד מבחינתה" ושכאשר הראתה התנגדות - בעט בראשה והמשיך לדקור אותה. הוא טען שבזמן שאחז בה תקף אותה מינית בכך שנגע בחזה "החם", וזנח אותה במקום מתבוססת בדמה לאחר שהסכין שלו נשברה בעת הדקירה האחרונה בתוך בטנה (מה שהתברר כלא נכון מהנתיחה שלאחר המוות). לדבריו הוא התכוון להמשיך במסע ההרג ולעיתים נשאר ער בלילה כדי לחשוב את מי יירצח הבא בתור, הזכיר נערה בלונדינית יפה שעובדת כבייביסטר ועוברת בסמטה אפלה ליד מקום מגוריו והתחבט בתיאורים והצעות קצרות, לבסוף דרש מהקהל בריברסייד "לשמור את בנותיהם בבית אם הם רוצים שיישארו בחיים" וציין כי שלח עותק של המכתב גם למפקח המשטרה בעיר.

מדו"ח מפקד המשטרה בריברסייד לשריף של מחוז נאפה ב-20 באוקטובר 1969 עולה כי המכתב שנשלח לעיתונות הכיל פרטים מוכמנים שרק הרוצח ידע לספר על המקרה (אם כי יש טענות כי חלקם גם פורסם בעיתונות לאחר הרצח) וגם כי נדמה שהוא צילם את המכתב המקורי, שאותו שמר אצלו, כמה פעמים על נייר באיכות ירודה וקרע את הפינות העליונה והתחתונה של הדף מהעותק אותו צילם במטרה ליצור את הגרסה שנשלחה כדי שיובן שמדובר בהעתק. הרוצח דקר את הנרצחת פעמים רבות בחזה ופעם אחת בגבה ואף הכה את פניה וחנק אותה, גרונה שוסף בצורה שכמעט ערפה את ראשה. כלי הרצח היה סכין באורך 3.5 אינצ'ים ועוביו כ-0.5 אינץ'. לדבריו המשטרה בריברסייד הצליחה לאתר כמה טביעות אצבע לא מוכרות ברכבה של בייטס, כפי הנראה של הרוצח, שהועברו לתיק החקירות של ה-FBI שחקר גם את המקרה בנאפה.

לאחר שישה חודשים מרציחתה של בייטס נשלחו מכתבים בכתב יד לא מסודר שנוטה שמאלה אל אביה של בייטס, משטרת העיר ריברסייד והעיתון המקומי של העיר וטען כי "בייטס הייתה צריכה למות", המכתב שנשלח למשטרה הכיל מתחת למסר שרבוט שנראה כמו האות "z" ולכן הוצע כי ייתכן שיש קשר לרוצח הזודיאק; אחרים הציעו כי מדובר בסמל בקצרנות גרג שנלמדה במערכת החינוך האמריקאית ואף במכללת ריברסייד באותה העת. הערכת החוקרים הוא שהרוצח של בייטס היה כפי הנראה תלמיד במכללה (שכן שהה בתחומי הקמפוס בשעות הלילה) בן גילה של בייטס (אולי שנה או שנתיים יותר) שהכיר את הנרצחת עוד מימי התיכון לפחות (בייטס למדה בתיכון "ראמונה" בעיר והייתה תלמידה מצטיינת, מקובלת מאוד ומעודדת של קבוצות הספורט של התיכון) והיה ביחסי קרבה כאלו שלא הפתיעו אותה כאשר נתקלה בו והסכימה להתלוות אליו לרכבו. ייתכן שהציע לה טרמפ באופנוע שכן לאחר שעת הרצח המשוערת נשמע מהאזור אופנוע מתניע בצורה רועשת.

ב-1 באוקטובר 1967, כשנה לאחר הרצח, פורסמה כתבה ב"אנטרפרייז" על הנערה שנרצחה, כחודש לאחר מכן נשלח מכתב אל עורך העיתון "פרס אנטרפרייז" מכתב נוסף מודפס במכונת דפוס שהכיל את התאריך 1 בנובמבר 1967 וגם בקשה מוזרה לסקר את הרוצח יותר מאשר את הקורבן: "סיקורכם את הנרצחת היה מעניין מאוד, אולי סיפור על הילד שרצח אותה יהיה יותר מתגמל, אם אנשים יקראו את הסיפור על ילד שנהפך לרוצח זה יגרום להם להפסיק לחשוב על חייהם של הילדים שלהם, "האם אנחנו מניחים את התשתית לעוד רוצחים?" זאת עשויה להיות אחת השאלות שיעלו במוחם לאור סיפור כזה" שנכתב לכאורה בידי "פטרישיה האוץ, עמיתה ללימודים", אמנם מרישומי המכללה לא נתגלתה סטודנטית העונה לשם זה. לאחר יותר מ-40 שנה הצליחו בלשים חובבים לאתר אישה מבוגרת ששמה האמצעי היה "פטרישה" ושם משפחתה "האוץ" שהסתבר שלמדה במכללה אחרת בזמן המכתב והרצח, היא סירבה להתראיין לעיתונות והערכת הבלשים החובבים היא שגם אם הייתה תלמידה אמיתית עם שם זה במכללה אין לה קשר למכתב הזה, ואין מנוס מלקבוע שהרוצח השתמש בזהות בדויה כדי לפנות לעיתונות כדי שיזכו אותו בפרסום כפי שהשתוקק. הוצעה האפשרות שגם אם הזודיאק לא היה רוצחה של בייטס, שהוא אכן היה מחברם של המכתבים שנשלחו לעיתונות, למשטרה ולאביה של בייטס בשל הדמיון בסגנון ההתנסחות שלו, ושזהו רמז עבה לכך שהיה חי בריברסייד בזמן הרצח.

בשנת 1970 קיבל באד קלי, קצין משטרה ממחלקת הרציחות של ריברסייד שהועלה לדרגת חוקר שנתיים קודם לכן, את הפיקוד על התיק ולקח את יומנה של צ'רי ג'ו בייטס מחדר הראיות למחקר עצמאי, הוא טען כי ביל בנט (שכונה בפרסומים פומביים בשם הבדוי "בוב בארנט") הוזכר בו אך לא היה יכול לעלות מן הרישומים של הקורבן על אדם אחר שייתכן והכירה צ'רי שהוא הרוצח. באותה השנה גם בחן שרווד מוריל, הגרפולוג של משטרת סן פרנסיסקו, את השיר שנכתב על לוח השולחן שנתגלה בספרייה לאחר הרצח וקבע כי הכיתוב "rh" בסיום נכתב בצורה נוטה ימינה כמו כתב היד של רוצח הזודיאק וכי הכתב עצמו הכיל דמיון מסוים בצורת כתיבת האותיות R ו-F של הזודיאק במכתבים ובגרפיטי שהשאיר על דלת רכב של אחד מקורבנותיו במפרץ סן פרנסיסקו בשנים הבאות.

בשנת 1971 קיבל העיתונאי פול אייברי מה"סן פרנסיסקו כרוניקל" שפרסם את הכתבות לגבי מעשי הזודיאק הודעה מאדם מלוס אנג'לס כי יש לו מידע לגבי הרצח בריברסייד. אייברי נסע עד אליו כפי שביקש והם נפגשו באזור מפעלים בעיר והאדם סיפר לו שקרוב לוודאי שהרוצח מאותו האירוע הוא הזודיאק. אייברי המשיך עם החומר שקיבל מהמודיע אל משטרת לוס אנג'לס שפתחה בחקירה וזימנה את הבלשים האמונים על המקרה ממשטרת סן פרנסיסקו למשרדיהם, לאחר הפגישה הזו הסתכסכו הבלש טאסקי ואייברי והפסיקו לעבוד בתיאום בחקירת הרציחות. אם זהו אכן רוצח הזודיאק הרי שהפרופיל של גבר בן 35–45 שניתן בדיווחים של תחנות המשטרה של אזור מפרץ סן פרנסיסקו בשנים שלאחר מכן (דצמבר 1968–1974) שגוי שכן הרוצח היה צריך להיות בשנות העשרים לחייו בעת המעשים.

בשנת 1971, חמש שנים לאחר הרצח, שלח הזודיאק מכתב בדואר אוויר מהעיר פלזנטון ל"לוס אנג'לס טיימס" שבו נתן קרדיט למשטרת סן פרנסיסקו על כך שגילו על "הפעילות שלי בריברסייד" וטען ש"הם מוצאים רק את המקרים הקלים, יש עוד המון (מקרים) שם בדרום (קליפורניה)" שהמשטרה לא עלתה עליהם עדיין. לאחר כמה שנים הודיעו אייברי ומשטרת לוס אנג'לס כי הם חושדים שאין קשר בין המקרה בריברסייד לזודיאק וכי הרוצח, שפרופיל פסיכיאטרי העיד כי מדובר באדם בעל שיגעון גדלות ושקרן (טען באחד ממכתביו האחרונים כי ירה בשוטר שנקב בשמו בתאריך מסוים אף על פי שהשוטר כלל לא נורה), לקח אחריות על המקרה כדי להאדיר את עצמו (אף על פי שגם במכתבים שנשלחו בריברסייד הודבקו שני בולים כמו שנהג הזודיאק להדביק על המעטפה).

במהלך שנות השמונים הוצאה גופתה של צ'רי ג'ו בייטס מקברה לבקשת משפחתה, ולאחר בדיקות משטרה (ששללו בין היתר את האפשרות שהייתה בהריון בעת הרצחה), נשרפה בקרמציה לאפר שפוזר במי האוקיינוס השקט. הקבר שלה בבית הקברות קרסטלון המקומי בוטל לאחר מכן.

ב-1997 הקימו משפחתה את "קרן צ'רי ג'ו בייטס לעידוד סטודנטים למוזיקה", שכן נגינה היה אחד מתחביביה, שמיועדת לתת מלגה לסטודנטים למוזיקה שממוצע תעודת הבגרות שלהם הוא GPA 3.0 (בציון מספרי 83–86).

במסמך שכתב מפקד משטרת ריברסייד, ג'רי קרול, ב-1999 נטען כי הייתה עדות של אדם שהבחין בערב הרצח ברכב מדגם ישן של חברת סטודיבייקר שחנה ברחוב Riverside Drive בקמפוס שלהערכת קרול הוא ככל הנראה כלי הרכב של הרוצח של צ'רי ג'ו בייטס.

ב-2002 יצא השריף של ריברסייד בהצהרה כי לפי בדיקה גנטית של הדנ"א שנשאר מהרוצח של צ'רי ג'ו בייטס על גופתה ובגדיה עולה כי הוא אינו המחבר של מכתבי הזודיאק, עם זאת מהמידע הגנטי שפורסם במסגרת הסדרה "המרדף אחר רוצח הזודיאק" של ערוץ ההיסטוריה בחודש נובמבר 2017 עולה כי הכתמים שנתגלו על מכנסיה של צ'רי ג'ו בייטס מליל הרצח הם דמו של הרוצח שנפצע במהלך התקיפה וכי ייתכן מאוד כי הוא מחבר מכתבי הזודיאק בשל התאמה טובה בין שני המקורות - אולם הפרק האחרון בסדרה ששודר בדצמבר 2017 נערך וכל הסצינות שבהן היו צריכים הגנטיקאים המשטרתיים לבאר את טענתם צונזרו בהוראת הרשויות בארצות הברית.

חשודים ברצח

רוצח הזודיאק

אף על פי שזהותו אינה ידועה נכון לכתיבת שורות אלה, הרוצח הסדרתי שכינה עצמו "זודיאק" נקשר וגם קשר עצמו למקרה במהלך ראשית שנות השבעים של המאה העשרים.

משטרת ריברסייד גיבשה השערה במהלך פרוץ גל הרציחות של "זודיאק" כי לאור נקודות דמיון בין אופי הכתיבה שלו, השימוש ביותר מבול דואר אחד במעטפות מכתביו והיעדים שבחר למען בתכתובותיו לבין אלה של מחבר המכתבים לגבי רצח צרי ג'ו בייטס - הרי שקרוב לוודאי ומדובר באותו האדם.

רוצח הזודיאק עצמו שמר על שקט של מספר חודשים עד ש"לקח אחריות" במכתב ששלח ללוס אנג'לס טיימס ב-13 במרץ 1971 ובו "נתן קרדיט למשטרה על שנתקלה בפעילות שלו בריברסייד", והוסיף כי זה רק "מהמקרים הקלים, יש עוד הרבה קורבנות בדרום קליפורניה". אף על פי שתחילה סברו כי אכן זה אישוש של חשדם, חוקרי המשטרה ממפרץ בן פרנסיסקו ולוס אנג'לס הבינו כי ככל הנראה מדובר בהודאה שקרית (גם אם ממניע של לקיחת אחריות כדי "להאדיר" את שמו והמוניטין שלו) ובניסיון להתל בהם, לשבש בחקירתם ולהרחיקם לחפש אחריו במקום שלא קשור אליו.

היו הצעות כי רוצח הזודיאק רק כתב את המכתבים ולא ביצע את הרצח בעצמו, אמנם שפת המכתבים מראה על אופי מחשבה מיני שמעולם לא בוטא במכתבי רוצח הזודיאק, מה שמעמיד את ההנחה הזו בספק.

מבדיקת בלשים חובבים שחוקרים את תיק הזודיאק עולה כי בעיר ריברסייד ישנו רחוב בשם "זודיאק", כך שאם טענת רוצח הזודיאק נכונה לגבי היותו רוצחה של בייטס ייתכן שאת השם שלו שאל מהרחוב הזה מכיוון שמעולם לא התייחס לגלגל המזלות המכונה "זודיאק".

רוס סאליבן

זמן קצר לאחר הרצח עלה בקרב עובדי הספרייה, שרצו לסייע למשטרה המקומית בחקירה, שמו של תלמיד מבוגר יחסית בשם רוס סאליבן שהכיר את בייטס מכיוון שהייתה חברתה הטובה ביותר של גיסתו (אחיו שהיה תלמיד פופולרי בניגוד אליו נשא אותה לאישה 24 ימים לפני הרצח), שהתאים לתיאור הפנים של הרוצח הזודיאק בקלסתרון המפורסם - מדובר באדם ממושקף בלונדיני ועב בשר (שקל בשלב מסוים 150 ק"ג לפני שרזה ל-125 ק"ג) עם תספורת Widow's Peak אך בגובה 1.88 מ' (שנחשב לגבוה בעוד שרוצח הזודיאק תואר כאדם גוצי) שלמד במכללה ועבד כספרן וסדרן ספרים שתקן והיה ידוע בתמהונותו (נהג ללבוש בגדים ארוכים ומעיל גם בקיץ וגם בחורף ובאורך חריג לא החליף הרבה פעמים בגדים, לכן נבע ממנו ריח זיעה לדברי התלמידים) וברקע החריג שלו (אביו ואמו נפטרו בעודו צעיר), הוא תואר כמתבודד ושקט שלפעמים מנסה את מזלו בפלירטוטים עם בנות מקובלות וצעירות ממנו, שסבל מדיסלקסיה ומאוצר מילים "קצת מצומצם", ושכותב שירה מוזרה וכמי שמסתדר רק עם האחראית עליו בספריית המכללה. ביממה לאחר שנרצחה בייטס לקח באופן חריג חופש מהעבודה (היה עובד במשך כל השנה, גם כשלקח פעם הפסקה מהלימודים) ובתום השנה ביקש העברה (טרנספר) למכללה אחרת. בשלב מסוים בחייו התאשפז במוסד לחולי נפש בצפון המדינה (קרוב למפרץ סן פרנסיסקו) ונעצר פעם בעוון התערטלות בציבור ובעוון לכידת אדם בתוך תא טלפון ציבורי כשהוא מונע ממנו לצאת בעודו עירום כשהוא חוסם את היציאה מהתא, האדם חייג למשטרה והוגשה נגד סאליבן תלונה על הטרדה מינית. לדברי חברי אחיו הצעיר והמקובל אפילו אחיו הציע פעם כי ייתכן שרוס הוא הרוצח של בייטס, אולם מעולם לא פנה לרשויות. סאליבן עבד כטבח במסעדה בסן פרנסיסקו עד שנפטר מסרטן בשנת 1977 בעוד שהמכתב האותנטי האחרון מרוצח הזודיאק לכאורה התקבל בשנה שלאחר מכן כך שמועמדותו של סאליבן כחשוד בתיק הזה לפחות נותרת בספק. בסדרה "המרדף אחר רוצח הזודיאק" נטען כי מרישומי התואר שלו בריברסייד עולה כי סאליבן לקח קורס בקריפטוגרפיה ואף התפרסם בעיתונות פעם כאשר ביים סרט אימה חובבני בשנות העשרים שלו.

ביל בנט (האקס האלים)

מבדיקת המשטרה לאחר הרצח עולה כי לבייטס היה אקס אובססיבי בן שכבתה מהתיכון בשם ביל בנט, שכונה בחומר החקירה שפורסם בפומבי בשם הבדוי: "בוב בארנט", הוא זעם על כך שצ'רי נפרדה ממנו וכעס על כך שהודיעה לו כשבוע לפני הירצחה שהיא התארסה לבן הזוג הנוכחי שלה מסן פרנסיסקו (הייתה עדות של עובר אורח ליד השיחה בה בישרה לבנט על אירוסיה שהאקס סטר לה ושאל אותה: "שינית כבר את דעתך?"). בערב הרצח בנט שהה במגרש הכדורסל של המכללה ושיחק עם חבריו ואז צ'רי הגיעה לדבר איתו מסיבות לא ידועות, לאחר שהלכה לספריה הוא סינן לחבריו: "הכלבה הזאת הולכת לספריה". ב-1968 חבר של בנט שהיה אסיר מרצה עונש ביקש להתוודות בפני הסוהרים כי בנט הוא הרוצח של בייטס, אותו אסיר עבר בדיקת פוליגרף ונמצא דובר אמת וסיפורו היה רציף מבלי סתירות גם לסוהרים וגם לחוקר הפוליגרף. חבר נוסף של בנט טען כי בבוקר של 31 באוקטובר 1966 הגיע בנט אליו מייבב בבכי וטען כי "חיסל את בייטס", אותו חבר של בנט עבר בדיקת פוליגרף ונמצא דובר אמת. חברו הטוב ביותר של בנט מימי המכללה טען כי ב-2:30 לפנות בוקר של 31 באוקטובר 1966 נתקל בבנט במסעדה בשם "הצב הירוק", בנט ביקש מאותו האדם לעשות לו טובה ולתת לו טרמפ בחזרה לקולג' בריברסייד בטענה כי "הוא צריך לחפש משהו שאיבד". החבר עבר פוליגרף ונמצא דובר אמת בכל השאלות מלבד בשאלה: "האם ייתכן ששהית בזירת הרצח של צ'רי בזמן האירוע?". בנט נלקח לבדיקות פוליגרף אך לא עמד בלחץ של השאלות הקשות שהפנו אליו החוקרים וגרם למפעיל הפוליגרף לצאת מכליו ולצעוק: "תיקחו את המזדיין הזה מכאן". אחותו של בנט שירתה בבסיס "נורטון" של חיל האוויר האמריקאי ומעדויות של קרוביו היא אכן נתנה לו שעון שיובא מאנגליה במתנה שנעלם לאחר הירצחה של בייטס ולכאורה דרכה גם היה יכול לרכוש נעליים צבאיות. ב-1998 בנט שהיגר לקנדה נלקח עם הגעתו לשדה התעופה באונטריו לחקירה בידי ה-FBI לאחר שלמשטרת ריברסייד הגיעה עדות שהוא מתכנן להגיע לרגל חג המולד לאזור העיר, בחקירה נלקחו ממנו בדיקות דנ"א שונות (רוק, עור ושיער) ונשלחו למעבדת הגנטיקה של ה-FBI בווירג'יניה, הדו"ח מציין כי הנחקר היה פאסיבי ושידר התנהלות של "מה לקח לכם כל כך הרבה זמן?" בזמן החקירה שגרמה להתחזקות חשדותיהם, אך לא נמצאה התאמה בינו לבין הדנ"א שנלקח מהממצאים שנתגלו בידה של בייטס.

רוברט האוסן

רוברט ר. האוסן היה מכונאי בשירות חיל הים האמריקאי ב-Mare Island שצמוד לואלחו בה התחילו מקרי רוצח הזודיאק. ייתכן שבעת שירותו הכיר את אביה של הנרצחת שכן שניהם עבדו באותו המקצוע ובאותו החיל. העיתונאי, דייב פיטרסון, שסיקר את נושאי המשטרה בעיתון "ואלחו טיימס הראלד" שלח בסביבות שנת 1970 מכתב לחוקר משטרה מקומי בשם ג'רי בו טען כי הנרצחת ביקרה את רוברט האוסן ביחד עם ארוסה והוריו בסוף השבוע לפני הירצחה שבו שהתה במפרץ סן פרנסיסקו וכי ראשי התיבות "rh" בסיום השיר המטריד מגב שולחן הסטודנט שנמצא במכללה תואמים את אלה של האוסן. פיטרסון כתב כי המשטרה בריברסייד מחפשת "אדם כבד משקל עם זקן" כחשוד ברצח צ'רי ג'ו בייטס אך לא נימק מאין השיג את המידע, וביקש מאותו החוקר לוודא האם מידת נעליו הצבאיות של האוסן תואמות לנעליים הצבאיות (Wing-Walkers במידה 44) שלבש רוצח הזודיאק באגם בריאסה ברצח של ססיליה אן שפרד שם ב-27 בספטמבר 1969.

קליאופוס מרטין

קליאופוס פ. מרטין (נולד ב-15 באוקטובר 1917) היה אחד מעובדי האחזקה במכללה הקהילתית בריברסייד וייתכן שאף היה העובד שגילה את גופתה של צ'רי ג'ו בייטס בעת פטרול הבוקר שלו.

למרטין היה עבר פלילי, הוא נאשם כי בשעות הערב ב-28 בפברואר 1962, בעודו בן 44 לצד חברו בן ה-47 ובנו של אותו החבר שהיה בן 26 בעת המקרה, לקח חלק במרדף אלים בנסיעה בטנדר לאורך ארבעה מייל בעיר סן ברנרדינו אשר כלל השלכת אבנים שאורגנו בחלקו האחורי של הטנדר לעבר רכבם של 4 נערים, אותם לא הכיר כלל טרם האירוע, ניסיון דקירתם עם סכין דרך חלון רכבם בעת הנהיגה ואף מרדף רגלי ותקיפה פיזית שלהם שכללה דקירות והתפרצות לכביש סואן במטרה להשיג את הנערים שנמלטו מפניהם.

קישורים חיצוניים

• רצח צ'רי ג'ו בייטס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)