מכונת כתיבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
מכונת כתיבה מתוצרת אוליבטי
מכונת כתיבה עברית מהדגם Hermes 3000

מכונת כתיבה היא מכשיר המשמש לכתיבה באופן מכני, על יד הטבעת גופנים מוכנים מראש על תווך, בדרך כלל נייר, על ידי הקשה. בדרך כלל הגופן הוא תבליט על זרוע מתכת, וההטבעה נעשית על ידי לחיצת התבליט, דרך סרט בד ספוג דיו, כנגד הנייר, שנשען בצידו האחורי על גליל גומי קשיח.

תיכונים שונים של מכונות כתיבה החלו להופיע מאמצע המאה ה-16, ולקראת סוף המאה ה-19, אחרי מאות המצאות ושכלולים של ממציאים רבים, התעצבה צורת המכונה לצורה ששרדה עד שמכונת הכתיבה הוחלפה בהדרגה על ידי מחשבים ומדפסות.

החל מסוף המאה ה-19, מכונת הכתיבה הייתה מכשיר חיוני בפעולתו של כל משרד - שנייה בחשיבותה כמכונת משרד רק לטלפון, ולפעמים אף חשובה יותר. במהלך המאה ה-20, הפעלה וכתיבה במכונת כתיבה היו מיומנויות חשובות, שנלמדו בבתי ספר - הן כמקצוע חובה או בחירה בבית ספר תיכון, והן בבתי ספר מיוחדים שלימדו כתיבה במכונה, כמקצוע יחיד או לצד מיומנויות עבודות משרד נוספות.

כתיבה במכונה כמקצוע היה בדרך כלל עיסוק שכמעט רק נשים פנו אליו, ובעברית נקרא "כתבנית". עבור כמעט כל עובד משרד, או פקיד, כתיבה במכונה הייתה מיומנות חיונית.

מכונות כתיבה היו נפוצות גם מחוץ לסביבה משרדית, בדרך כלל לשימוש ביתי, פעמים רבות בשירות אנשים שכתיבה היא מקצועם כמו עיתונאים, סופרים, כותבי מחזות ותסריטים וכן הלאה.

החל מאמצע המאה ה-20 הופיעו מכונות כתיבה חשמליות. פעולת הכתיבה עדיין הייתה מכנית, אך ההקשה של תבליט הגופן על הנייר לא התבצעה בכוח שרירי המפעיל, אלא בכוח מנוע חשמלי, או על ידי מנגנון אלקטרומכני. השימוש במכונות כאלו קל ונוח יותר, ואיכות ההדפסה טובה יותר, בזכות האחידות.

לקראת סוף המאה ה-20 שימוש במחשבים, תוכנת עיבוד תמלילים, ומדפסות, דחק את רגלי מכונת הכתיבה. שימוש מצומצם במכונות כתיבה לצורך מילוי טפסים מוכנים, בייחוד כשנדרשו מספר עותקים, בעזרת נייר פחם, עדיין נותר, אבל גם זה הצטמצם והלך, כשמשרדים שונים צמצמו את השימוש בטפסים שדורשים שימוש כזה. בעשור השני של המאה העשרים ואחת נדיר למצוא מכונת כתיבה בסביבה משרדית, ורוב המכונות שעדיין בשימוש הן בידי אספנים, מוזאונים, או אנשים שכתיבה היא מקצועם, והתרגלו להשתמש במכונת כתיבה בזמן שזו הייתה כלי העבודה העיקרי של כותבים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדור הכתיבה של הנסן - מכונת הכתיבה הראשונה שיוצרה ונמכרה באופן מסחרי

דפוס בעזרת אותיות בדידות (Movable type(אנ')) הומצא בסין, במאה ה-11, פותח בקוריאה במאה ה-14, בשימוש באותיות יצוקות ממתכת, והגיע לאירופה במאה ה-15, עם המצאותיו של יוהאן גוטנברג, שבדרך כלל נחשב בעולם המערבי כ"ממציא הדפוס". בשיטת דפוס זו, המכונה לעתים דפוס בלט, תהליך הדפוס מתבצע בשני שלבים: בשלב הראשון יש להכין את דף הדפוס, על ידי שיבוץ גופני מתכת במסגרת שגודלה כגודל הדף, ובסיום השיבוץ הידוק המסגרת לכדי גוף קשיח אחד, שמכונה בדרך כלל "גלופה". בשלב השני, משתמשים בגלופה כדי להדפיס את הדפים, על ידי מריחתה בדיו, והידוקה לדף נייר. יתרונה של שיטה זו הוא שאחרי הכנת הגלופה, תהליך ההדפסה הוא פשוט ומהיר יחסית, ומאפשר הכנת עותקים רבים. הדפוס שינה את העולם, ומלומדים רבים רואים בהתפשטות הדפוס גורם מכריע בשינויים שעברו על העולם וקיבלו את השם רנסאנס.

במרוצת השנים פותחו שכלולים רבים מספור לטכנולוגיית הדפוס, הן בשלב הכנת הגלופה, והן בשלב השימוש בה כדי לייצר עותקים של הדף המודפס.

שיטה זו דורשת עמל וזמן רב, והיא אינה מתאימה כאשר נדרש עותק יחיד. במאות השנים הבאות, המשיכו להשתמש לכתיבה ידנית בקולמוסים, עטים, ועפרונות, לכתיבת כתבי יד, מכתבים, חוזים, ומסמכים אחרים כאשר לא היה צורך במספר עותקים גדול דיו כדי להצדיק שימוש בדפוס.

אנשים רבים ניסו למצוא טכניקה שמנצלת חלק מהרעיונות של הדפוס, לייצר בצורה קלה יותר דפים שייראו כמו דפים שיצאו מבית הדפוס. חלק מההמצאות הללו מפורטות להלן:

בשנת 1575, מדפיס איטלקי בשם פרנצסקו רמפנצטו (Francesco Rampazetto) המציא מכונה בשם scrittura tattile, להדפסת אותיות על נייר[1].

ב-1714, האנגלי הנרי מיל (Henry Mill(אנ') ) רשם פטנט בבריטניה, למכונה, שלפי הפטנט נראית דומה למכונת כתיבה מודרנית. לפי הפטנט מיל הצליח לייצר את המכונה[2].

בשלושת העשורים הראשונים של המאה ה-19, הומצאו ונבנו מספר מכונות כתיבה באיטליה, על ידי אגוסטינו פנטוני (1802), פלגרינו טורי(אנ') (1808), ופייטרו קונטי (1823).

ב-1829 הוציא האמריקאי ויליאם אוסטין ברט(אנ') פטנט למכונת כתיבה, וכנראה בנה מכונה אחת או יותר. מכונה זו הייתה מבוססת על חוגה, ולא על מקלדת (בדומה למכונות בנות ימינו להדפסה על סרטים(אנ')), והשימוש בה היה אטי. ברט לא מצא משקיע, והמכונה לא יוצרה באופן מסחרי.

לקראת אמצע המאה ה-19, הצורך בצורת כתיבה ממוכנת הלך וגבר. אחרי המצאת הטלגרף, נמצא שטלגרפיסטים וקצרנים יכולים לכתוב בקצב עד כ-130 מילים בדקה, בעוד שכתיבה ידנית מוגבלת לכ-30 מילים בדקה.

בין 1830 ל-1870, ממציאים רבים בעולם, בעיקר באירופה ובארצות הברית, המציאו מכונות ומתקנים שונים לכתיבה ממוכנת.

בין הממציאים הללו אפשר למנות את צ'רלס תרבר האמריקאי (1843), ג'וזפה רביצה האיטלקי (1855), הכומר הברזילאי פרנציסקו ז'ואאו אזבדו (1861), שקיבל על המצאתו מדליית זהב מהקיסר פדרו השני, ג'והן פראט האמריקאי (1865), ופיטר מיטרהופר מדרום טירול (מדינה שהיום היא היום נפה באיטליה).

ב-1865, הכומר הדני רסמוס מאלינג-הנסן בנה את "כדור הכתיבה של הנסן" - מכונת הכתיבה הראשונה שיוצרה ונמכרה באופן מסחרי, החל ב-1870. בעזרת מכונה זו, ניתן היה לכתוב מהר יותר מכתיבה בעט על נייר. בכמה מהדגמים עשה הנסן שימוש בסולנואיד חשמלי לטיפול בנייר (אם כי לא לפעולת ההדפסה עצמה), ודגמים אלו יכולים לטעון לראשוניות גם כ"מכונת כתיבה חשמלית". ממציאים אחרים, ביניהם פרנק הייבן הול האמריקאי(אנ'), ייצרו דגמים משלהם המבוססים על כדור הכתיבה, והכילו שיפורים ושכלולים נוספים.

שולס וגלידן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבטיפוס של מכונת שולס-גלידן
שלט רחוב במילווקי, ויסקונסין לדי בית המלאכה של שולס, המנציח את המצאת מכונת הכתיבה

ב-1868 הומצאה בארצות הברית מכונת הכתיבה הראשונה שזכתה להצלחה מסחרית משמעותית, בידי כריסטופר לתם שולס(אנ'), פרנק הייבן הול(אנ'), קרלוס גלידן(אנ'), וסמואל וו. סול(אנ'), במילווקי, ויסקונסין. אב הטיפוס נבנה על ידי מכונאי בשם מתיאס שוואבאך. מכונה זו רושמת לזכותה כמה חידושים: היא המכונה הראשונה שהצליחה מסחרית, היא המכונה שהציגה לעולם את סידור המקלדת QWERTY, שנהוג עד היום, והיא המכונה עבורה הומצאה המילה האנגלית Typewriter (מכונת כתיבה), שמשמש בהוראה זו עד היום. הממציאים מכרו את המצאתם לחברת רמינגטון, שנוסדה ב-1845 כיצרנית נשק, ומאוחר יותר החלה לייצר גם מכונות תפירה. רמינגטון רכשה את הפטנט משולס, גלידן וסול ב-1873, ייצרה את המכונה, ומכרה למעלה מ-5000 עותקים מהדגם הראשון. רמינגטון המשיכה לפתח דגמים נוספים, בהם הוצגו שיפורים ושכלולים נוספים - אחד החשובים בהם היה מקש ה-Shift, שהכפיל למעשה את מספר התווים שניתן להדפיס בעזרת מספר מקשים נתון, ואיפשר לראשונה למכונת הכתיבה להדפיס אותיות לטיניות גדולות וקטנות[3]. ב-1886 רמינגטון מכרה את חטיבת מכונות הכתיבה (עם הזכות להשתמש בשם "רמינגטון") לחברה בשם "Standard Typewriter Manufacturing", שזמן מה אחרי כן אכן שינתה שמה ל-"Remington Typewriter Company". חברה זו המשיכה לייצר מכונות כתיבה, וב-1927 התמזגה עם חברת "ראנד" ליצירת "רמינגטון ראנד"(אנ') שהמשיכה לייצר מכונות כתיבה, ומאוחר יותר הייתה אחת מחברות המחשבים הראשונות. רמינגטון ראנד המשיכה לייצר מכונות כתיבה עד לשלהי המאה ה-20, והרחיבה את פעולתה לתחומים נוספים, שהעיקריים בהם נשק קל, מכונות חישוב, ומחשבים.

חברות נוספות נכנסו לתחום, ורובן, בזכות הצלחת מכונות הכתיבה של רמינגטון, אימצו את מקלדת ה-QWERTY, שכאמור נותרה סטנדרט עד היום. לקראת סוף המאה ה-19 הוצג מקש ה-TAB (טבולטור), שלמעשה היה החידוש המשמעותי האחרון שקיבע סופית את תכנון מכונת הכתיבה, בצורתה המוכרת. חידושים נוספים שנוספו במהלך השנים כוללים:

  • סרט דיו במספר צבעים - שימושי בעיקר במכונות כתיבה ששימשו להדפסת דוח"ות כספיים והנהלת חשבונות, בהם נהוג להדפיס את הסכומים השליליים באדום
  • עידון התכנון באופן שסרט הדיו "קופץ" למעלה בזמן ההדפסה וחוזר למטה מיד אחר כך, באופן שמפעיל המכונה יכול לראות את הטקסט המודפס, ולזהות שגיאות ובעיות
  • מקש המחזיר את העגלה כדי תו אחד לאחור, ומאפשר לתקן טעויות הדפסה מיד אחרי שהן קורות

החל מ-1910 בערך, כמעט כל מכונות הכתיבה הידניות של כל היצרנים נשמעו לסטנדרט שהתגבש, ובאופן עקרוני, פעלו באופן זהה למעשה, המתואר בסעיף "מבנה המכונה" להלן, עם מספר קטן של יוצאי דופן, כמו מכונת האינדקס

מכונת אינדקס "מיניון" של AEG. הדגם אחרון מסוג "אינדקס" שיוצר

מכונת "אינדקס"[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונת האינדקס, שהוצגה ב-1880, פעלה בצורה שונה: במקום מקשים שמפעילים מנופים שמקישים על הנייר, המפעיל הזיז מחוון ("אינדקס") מעל לאות שרצה להדפיס, ואז לחץ על מנוף להדפסת האות. הזזת המחוון סובבה גליל, והזיזה אותו לאורך צירו, כך שהגופן המתאים על היקף הגליל הוצב מעל הנייר, והלחיצה על המנוף ביצעה את ההדפסה. חסרונה העיקרי של מכונת האינדקס הוא איטיות ההדפסה: מפעיל מיומן של מכונה כזו מדפיס במהירות שנופלת בהרבה ממהירות ההדפסה של קלדן מיומן על מכונה המצוידת בלוח מקשים. יתרונה הגדול של המכונה הוא פשטותה המכנית[4]. הפשטות מאפשרת לייצר מכונות זולות, קטנות, וקלות הרבה יותר מהמכונה הסטנדרטית, ובזכות יתרונות אלו זכו מכונות האינדקס להצלחה בשנים הראשונות, בין השאר בשימוש אנשים דוגמת אנשי מכירות, שהיו זקוקים למכונת כתיבה מיטלטלת. עם הזמן הופיעו מכונות סטנדרטיות קלות וקטנות יותר ויותר, ששחקו את יתרון הגודל, ובמקביל, עם התפשטות תפוצת מכונות הכתיבה, נוצר גם שוק יד שנייה, ולקראת אמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 מכונות האינדקס נדחקו לשוליים, ונותרו מאז בחזקת "קוריוז", אם כי אחרונת היצרניות, חברת AEG הגרמנית, המשיכה לייצר מכונות כאלו עד 1934.

טכנית, אפשר לראות בגליל הכתיבה של מכונת האינדקס את המבשר של ראש הכתיבה הכדורי של כדורית, מכונת הכתיבה המצליחה של IBM.

מכונת כתיבה חשמלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבסיס למכונת הכתיבה החשמלית הוקם בפסנוע, שהיה שכלול של הטלגרף, והתפתח בהמשך לטלפרינטר. במכשירים אלו יש, כמו במכונת הכתיבה, לוח מקשים ומנגנון הדפסה, ובנוסף הם כוללים גם מנגנון להתקשרות למכשיר מרוחק מאותו הסוג, באופן שלוח המקשים של מכונה אחת מפעיל את מנגנון ההדפסה של המכונה השנייה, וכן בכיוון ההפוך, ובאופן כזה מתבצעת התקשורת. אפשר לראות במכונת הכתיבה החשמלית "קיצור דרך", בו מסירים את מנגנון התקשורת, ומחברים את לוח המקשים ישירות למנגנון ההדפסה המקומי. מכונת הכתיבה החשמלית המעשית הראשונה נוצרה ב-1914, וייצור מוצלח מסחרית החל ב-1929, בשם "מכונות כתיבה אלקטרומטיק" (Electromatic Typewriters). החברה נקנתה ב-1928 על יד ג'נרל מוטורס בה החל ייצור הדגם המוצלח הראשון, וזו מכרה את חטיבת מכונות הכתיבה לחברת IBM ב-1933. למרות שיצרנים נוספים נכנסו לתחום, מכונות כתיבה חשמליות היו חלק חשוב בחברה - ב-1958, כ-8% מהכנסות IBM היו ממכונות כתיבה חשמליות. במחצית השנייה של שנות ה-50 החל ב-IBM פרויקט לפיתוח דגם חדש של מכונת כתיבה.

דגם זה, IBM כדורית(אנ'), שהוצג לעולם ב-1961, פעל באמצעות מנגנון שונה מהמכונות החשמליות הקודמות, וכמעט מיד הפך לדגם מכונת הכתיבה החשמלית המוביל, וכבש 75% מהשוק העולמי של מכונות כתיבה חשמליות[5]. ב-25 השנים הבאות, עד 1986, מכרה IBM למעלה מ-13 מיליון מכונות כתיבה מדגם כדורית, במגוון שפות. עבור הדגם העברי של המכונה, יצר הטיפוגרף הנרי פרידלנדר את הגופנים "הדר", "שלום", ו"אביב".

למרות שמדובר במכונה חשמלית, פעולתה של הכדורית היא מכנית טהורה, והפריט החשמלי היחיד בה הוא המנוע החשמלי המניע את פעולתה. כל שאר הפעולות מבוצעות בעזרת שילוב וניתוק מצמדים, תמסורות, ומנגנונים מכניים נוספים. למעשה, אם יוחלף המנוע החשמלי של הכדורית למשל במנוע קיטור, הנעה בעזרת גלגל מים, המכונה תמשיך לפעול ללא שינוי, ובלבד שמקור הכוח יסובב את הגלגלת בקצב קבוע הזהה למהירות הסיבוב של המנוע החשמלי. למרות שייצור המכונה על דגמיה השונים תם ב-1986, בזכות איכות הייצור הגבוהה נותרו מכונות רבות כאלו שעדיין בשימוש, וניתן עדיין לרכוש מכונות משומשות במצב עבודה טוב, מכונות "מחודשות", חלקי חילוף[6], סרטי דיו, וכדוריות. קיום השוק הזה מעיד שמספר לא מבוטל של אנשים ממשיכים להשתמש במכונות הללו לצרכים שונים, יותר מ-30 שנה אחרי שהמכונה האחרונה ירדה מפס הייצור.

מקלדת הכדורית נחשבה למופת של הנדסת אנוש ומודל לחיקוי, ומספר שינויים במקלדת זו לעומת מקלדת מכונת הכתיבה הסטנדרטית (למשל שינוי הייעוד של Shift+2 מ-" (מירכה כפולה) במכונת כתיבה, ל-@(כרוכית) בכדורית), השפיע על מיפוי המקשים הנהוג כיום במקלדת מחשב.

בשנות ה-70 של המאה העשרים הופיע דגם חדש של מכונת כתיבה, המבוסס על מנגנון "גלגל מרגנית" (Daisywheel). מכונות כתיבה המבוססות על מנגנון זה הן מכונות אלקטרומכניות, לעומת הכדורית שהיא למעשה מכונה מכנית עם מנוע חשמלי. במכונות אלו מספר מנועי סרבו וסולנואידים, ששולטים על סיבוב גלגל המרגנית והנעת מכלל הכתיבה לאורך הנייר, קידום הנייר עצמו, הנעת סרט הדיו, והפעלת הפטיש שמבצע את פעולת ההדפסה. המנועים והסולנואידים נשלטים על ידי בקר אלקטרוני, שמקבל את הקלט מלוח המקשים. לעומת הכדורית, שמנגנוניה המכניים המורכבים בנויים מלמעלה מ-2000 חלקים שונים[7], מכונות כתיבה אלו פשוטות בהרבה, ורובן בנויות מכמה מאות חלקים בלבד, ולכן הן זולות יותר לייצור, וניתן לבנותן קלות וקטנות יותר. עובדת היותן מבוססות על אלקטרוניקה במקום מכניקה מאפשרת הוספת תכונות מסוימות שקיימות במעבד תמלילים, ותכונות רצויות נוספות כמו גופן יחסי, כלומר גופן בו הרוחב המוקצה לאותיות שונות אינו זהה[8].

מכונות אלו כרסמו בהגמוניה של IBM בשוק מכונות הכתיבה החשמליות. IBM הוציאה ב-1980 דגם חדש, בשם Selectric III, ודגמים נוספים עם תכונות מתקדמות. דגמים אלו זכו להצלחה, ולהערכת קהילת המשתמשים הנאמנה, אבל לא יכלו להחזיר ל-IBM את השליטה בשוק ממנה נהנתה לפני הופעת מכונות ה-Daisywheel, וב-1986 תם עידן הכדורית שנמשך 25 שנים - אולי מכונת הכתיבה המצליחה ביותר בהיסטוריה.

סוף הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הופעת המחשב האישי במחצית השנייה של שנות ה-70, והתפשטותו בשנות ה-80, לצד מדפסות שמחירן הלך וירד, בזמן שאיכות ההדפסה שסיפקו השתפרה יותר ויותר, ולצד תוכנות עיבוד תמלילים מתקדמות יותר ויותר, השימוש במכונות כתיבה הצטמצם בהתמדה. אף על פי שיש אנשים שהמשיכו, ועדיין ממשיכים, להשתמש במכונות כתיבה, מספרם קטן והולך, ורכישת מכונות כתיבה חדשות למעשה נפסקה. ב-2011, אחרי שיצרן מכונות כתיבה במומבאי נסגר, דווח בדיילי מייל הבריטי ש"המפעל האחרון שייצר מכונות כתיבה סגר את שעריו"[9]. למרות שבמהרה הוברר שהכותרת שגויה, ככל הנראה נכון שהמפעל שנסגר היה היצרן האחרון של מכונות כתיבה מכניות. בשנה הבאה, 2012, יוצרה מכונת הכתיבה האחרונה בבריטניה[10], ויתכן שמפעל Swintec במדינת ניו ג'רזי שבארצות הברית, שעדיין מייצר מכונות כתיבה חשמליות, בעיקר לשוק בתי הסוהר, הוא היצרן האחרון שנותר בעולם[11].

מבנה מכונת הכתיבה המכנית, ופעולתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת 1910, התקבעה צורתה של מכונת הכתיבה, ונותרה באותה הצורה כמעט עד סוף דרכה, עם שינויים ושכלולים קלים, מעבר לשינויים עיצוביים, עם יוצא מהכלל אחד - מכונת הכתיבה החשמלית (ראו להלן).

התיאור להלן מתאר את הרכיבים ואופן הפעולה המשותפים כמעט לכל מכונות הכתיבה הידניות.

בעיצוב ה"קלאסי", מכונת הכתיבה מורכבת משני חלקים עיקריים: גוף המכונה, שמכיל את המקשים, המנופים עם תבליטי האותיות ובקרים נוספים. החלק השני נקרא עגלה. העגלה נמצאת בחלקה העליון והאחורי של המכונה, והיא יכולה להחליק שמאלה וימינה על מסלול שמותקן בגוף. העגלה אחראית על הטיפול בנייר, מיקומו כך שהאות הבאה תודפס במקום הנכון. החלק העיקרי, ואת גלגל הגומי הקשיח שתומך בדף הנייר כשתבליט הגופן מקיש עליו דרך סרט הדיו.

בדרך כלל על כל מנוף יש שני תבליטים, לשתי אותיות שונות, כשהבחירה איזו מהן תוטבע על הדף, נקבעת על ידי הרמת העגלה או הורדתה. בזמן הכתיבה העגלה מתקדמת כדי אות אחת, אחרי כל הקשת מקש, כשמקש מיוחד, בשם "רווח", מקדם את העגלה בלי להטביע כל אות.

ההקשה על מקש של אות כלשהי גורם למנוף המתאים לזנק, בתנועה סיבובית, לפנים, עד להקשה על סרט בד טבול בדיו שנמצא סמוך לדף הנייר. תבליט האות שעל המנוף גורמת להעברת דיו מסרט הבד אל הנייר. במכונה ידנית, עוצמת ההטבעה נקבעת על ידי הכוח (או ליתר דיוק, המהירות) בו מפעיל המכונה מבצע את ההקשה, ומפעיל לא מיומן, שמקיש על המקשים בכוח שונה, יכול לגרום לאיכות הדפסה נמוכה.

לאחר ההקשה, המנוף חוזר לאחור למצב המנוחה שלו, העגלה מתקדמת כדי אות אחת, והמכונה מוכנה לאות הבאה. בסוף השורה, יש להחזיר את העגלה לתחילת השורה, ולקדם את דף הנייר לשורה הבאה.

בקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במכונה הידנית מספר מקשים מיוחדים, המכונים "בקרים". מכונות כתיבה מסוימות עשויות לכלול בקרים נוספים, או להחסיר חלק מהבקרים המפורטים. כמו כן, יש מספר בקרים נוספים, שאינם מקשים. בקרים אלו מצויים רובם ככולם בעגלה.

בקרים במקלדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Shift, שמסומן בדרך כל על ידי הסמליל ⇧. בקר זה מרים את העגלה, כך שהקשה על מקש אחר כלשהו בזמן שמקש השיפט לחוץ, גורמת להטבעת הגופן התחתון על המנוף. באופן זה, כל מקש "רגיל" (כלומר פרט לבקרים), מדפיס שתי אותיות או סימנים שונים - הסימן הרגיל, והסימן במצב Shift. במכונות כתיבה באלפבתים בהם נהוגות אותיות קטנות וגדולות (כמו הכתיב הלטיני בו מופיעות A מול a, או ביווני בו מופיעות Α מול α), מקש השיפט גורם להדפסת האות הגדולה. באלפבתים בהם אין שני סוגי אותיות, כמו עברית, מנוצל מקש השיפט להדפסת סימנים אחרים - למשל במכונת כתיבה בעברית, לחיצה על שיפט תגרום להדפסת אות לטינית במקום האות העברית. כדי להפעיל את מקש השיפט, יש להחזיקו לחוץ בזמן שמקישים על אחד המקשים האחרים
  • Caps lock: בקר זה נועל את מקש השיפט, למשל כאשר יש צורך להדפיס מספר אותיות גדולות ברצף, כך שהמפעיל לא צריך להחזיק את השיפט לחוץ
  • Backspace: מקש זה מחזיר את העגלה תו אחד לאחור, כלומר מבצע פעולה הפוכה למקש הרווח - במכונה עברית, בה העגלה נעה משמאל לימין, מקש זה מסיע את העגלה תו אחד שמאלה
  • Tab: מקש זה משחרר את העגלה כך שזו נוסעת (או "קופצת"), עד מעצור הטבולטור הבא. במכונה עברית הנסיעה תהיה ימינה.
  • Tab set/clear: צמד בקרים שקובעים או משחררים מעצור טבולטור, במיקום הנוכחי של העגלה. יש מכונות כתיבה בהן בקרים אלו לא קיימים, ומעצורי הטבולטור קבועים ולא ניתנים לשינוי, ומכונות בהם מיקום מעצורי הטבולטור לא נעשה בעזרת מקש, אלא בדרך אחרת, למשל הזזת סמנים מכניים לאורך המסילה
  • צבע: הבקר קובע איזה חלק של סרט הדיו יוצב מול הגופן בעת ההדפסה. כאשר משתמשים בסרט דיו עם שני צבעים (בדרך כלל שחור ואדום), הבקר שולט על הצבע. כשמשתמשים בסרט דיו בצבע אחד, משתמשים בבקר כדי לנצל את מלוא רוחב הסרט: מדפיסים ב"צבע" מסוים עד שסרט הדיו מנוצל עד תום, וצבע התווים המודפסים "דוהה", ואז מסיטים את הבקר לצבע השני, כדי לנצל את חציו השני של הסרט. בקר זה בדרך כלל אינו בצורת מקש, אלא מנוף עם שניים או שלושה מצבים. יש מכונות בהן לבקר יש מצב שלישי, שכלל לא מציב את סרט הדיו מול הגופן. מצב זה משמש להדפסה על סטנסיל, אותה יש לבצע כשהגופן מכה ישירות בסטנסיל, לא דרך הסרט. במכונות בהן אין מצב שלישי כזה, יש להסיר את סרט הדיו מהמכונה כדי להדפיס על סטנסיל

בקרים על העגלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גלגלים משני צידי העגלה, המשמשים להזנת דף נייר חדש למכונה. ניתן גם להשתמש בגלגלים הללו כדי לקדם את הנייר מספר שורות קדימה או אחורה (כלומר למטה או למעלה). הגלגלים פועלים על ידי סיבוב גליל הגומי כנגדו מתבצעת ההדפסה
  • מנוף המשמש להסעת העגלה, כנגד קפיץ, לתחילת השורה הבאה. הפעולה הראשונה של המנוף הוא לקדם את הנייר כדי שורה אחת, ולאחר מכן הוא מסיע את העגלה
  • מנוף הקובע את גובה השורה. בדרך כלל למנוף שלושה מצבים: 1, 1.5, ו-2, לרווח רגיל, רווח רחב, ורווח כפול
  • מנוף המהדק את הנייר לגלגל הגומי. שחרור המנוף מאפשר ליישר את דף הנייר, אם במקרה נכנס למכונה בזווית במקום ישר. בדרך כלל, מפעיל מנוסה לא זקוק למנוף הזה - במכונת כתיבה מודרנית לא קשה להזין את הנייר ישר מלכתחילה.
  • שוליים. בדרך כלל שני מחלקים, לשוליים ימניים ושמאליים (או, בשפת הדיבור, "שול ימני" ו"שול שמאלי"), המגבילים את תנועת העגלה, ובעזרתם ניתן להתאים את המכונה לרוחב הנייר הנתון והשוליים הרצויים.

מבנה מכונת כתיבה חשמלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונת הכתיבה "כדורית" של יבמ בעלת מקלדת דו-לשונית וראש בעברית. למכונה זו יש בקר נוסף, בחלקה הימני עליון של המקלדת, השולט בכיוון ההדפסה
ראש הדפסה בעברית (גופן הדר) של "כדורית"
מכלול ההדפסה של מדפסת דיאבלו. מכלול דומה או זהה נמצא במכונת כתיבה חשמלית עם מנגנון "גלגל מרגנית". המכלול כולו משוך לאחור, בעמדה שמאפשרת החלפת גלגל. במצב עבודה המכלול ניצב במאונך. ניתן לראות את עלי הגלגל, ואת הפטיש מאחור (מצד שמאל בתמונה). חדי העין יכולים להבחין שהפטיש אינו שטוח אלא קעור במקצת
דגם משנת 1878 של "כדור הכתיבה"

מכונות כתיבה חשמליות פועלות בצורה שונה. התיאור להלן מתייחס לכדורית של IBM, ובחלקו למכונות "גלגל מרגנית". יש מכונות כתיבה חשמליות שפעולתן דומה יותר לפעולת מכונה ידנית.

במכונת כתיבה חשמלית, ההדפסה מתבצעת לא באמצעות מנופים שבקצותיהם נמצאים הגופנים, כמו במכונה ידנית, אלא באמצעות "גוף הדפסה" - הכדורית במכונה של IBM, וגלגל המרגנית באחרות. גוף ההדפסה הוא החלק העיקרי במכלול ההדפסה. במכונה החשמלית אין עגלה שנוסעת ימינה ושמאלה, וגליל הגומי אליו צמוד הנייר קבוע במקומו, אם כי הוא כמובן עדיין יכול להתגלגל ולקדם את הנייר. במקום תנועת העגלה, מכלול ההדפסה עצמו הוא שנע ימינה ושמאלה, לרוחב דף הנייר. המכלול כולל, מלבד הכדור או הגלגל עם הגופנים, גם את סרט הדיו. סרט הדיו מוכל בקסטה שמורכבת על מכלול ההדפסה ונעה אתו.

לעובדה שאין עגלה הנעה ימינה ושמאלה מספר יתרונות:

  • המכונה תופסת פחות רוחב על השולחן, משום שאין צורך לפנות מקום מימין ומשמאל למכונה, שהיה נחוץ במכונה עם עגלה. הכדורית יוצרה עבור בשלושה רוחבי נייר שונים, שהרחב בהם הוא 15 אינץ'. מכונה כזו עם עגלה, דורשת רוחב פנוי של כמעט 90 סנטימטרים. ללא עגלה, אין מניעה להצמיד למכונה, מימין ומשמאל, פריטים אחרים על השולחן המשרדי.
  • בלי תנועת עגלה, נפתחות אפשרויות נוספות, כמו למשל שימוש בנייר רציף - תנועת העגלה מונעת את האפשרות להשתמש בנייר רציף ומכתיבה שימוש בדפי הנייר בדידים, המוזנים למכונה ידנית.
  • במכונה עם עגלה, סרט הדיו נמשך לכל רוחב הנייר, ולמרות שאפשר גם כאן להשתמש בקסטה, זה מסובך יותר, ורוב המכונות משתמשות בסרט על שני גלילים. במכונה בה מכלול הכתיבה עצמו נע, במקום העגלה עם הנייר, טבעי יותר להשתמש בקסטה, ויתרה מזאת, חלק קטן הרבה יותר מסרט הדיו נמצא בכל רגע נתון מחוץ לקסטה, הדיו נשמר הרבה יותר טוב כנגד התייבשות, וסידור כזה גם מאפשר (או מקל בהרבה) שימוש בסרט פחם חד פעמי במקום סרט בד טבול בדיו, מה שמספק איכות הדפסה טובה יותר (אם כי מחיר השימוש בסרט כזה גבוה יותר). סידור כזה גם מפשט את השימוש בסרט תיקון, במקום נוזל התיקון הידני ("טיפקס") בו יש להשתמש במכונות הידניות.
כדורית

לחיצה על אחד המקשים גורמת לכדור ההדפסה להסתובב בשני צירים: הכדור מסתובב כלפי מעלה, בתנועת "עלרוד", כדי להביא את השורה המתאימה של הגופנים אל מול הנייר, ובו בזמן הכדור מסתובב סביב הציר האנכי, בתנועת "סבסוב", כדי להביא את הגופן המתאים בשורה אל מול הנייר. בגמר התנועה, מכלול ההדפסה מטיח את הכדור כולו קדימה, וחובט בעזרתו בנייר, דרך סרט הדיו. מנגנונים שונים, כמו השיניים בחלקו התחתון של הכדור, מבטיחים שהכדור יוצב מול הנייר בדיוק, למרות שלמנגנונים המכניים שמניעים אותו יש דיוק מוגבל.

גלגל מרגנית

גם כאן, אין עגלה, והתנועה ימינה ושמאלה מבוצעת על ידי מכלול ההדפסה, וגם כאן מכלול ההדפסה מכיל קסטה עם סרט הדיו. ההבדל הוא שבמקום כדור המסתובב בשני צירים (עלרוד וסבסוב), יש גלגל, על שמו קרוי המנגנון, שמסתובב סביב הציר האופקי מלפנים לאחור, בתנועת "גלגול". סיבוב הגלגל נעשה באמצעות מנוע סרבו שנמצא במכלול ההדפסה עצמו, לעומת הכדורית בה הכוח להנעת הכדור מגיע ממנוע שנמצא בגוף המכונה, ומועבר למכלול ההדפסה בעזרת סרטי פלדה. הגלגל יכול להסתובב בשני הכיוונים, עם או נגד כיוון השעון, כך שלעולם אין צורך לסובב את הגלגל יותר מ-180°. יתר על כן, תווים שמופיעים זה אחרי זה בתדירות גבוהה, ממוקמים קרוב זה לזה בגלגל, כך שבדרך כלל התנועה קצרה בהרבה. מאחרי הגלגל (כלומר לכיוון חלקה הקדמי של המכונה), מצוי פטיש, המונע בעזרת סולנואיד. מיד בתום סיבוב הגלגל, הפטיש חובט בעלה שניצב בדיוק כלפי מעלה. העלה הגמיש מתכופף לפנים, בזמן שהגלגל כולו נשאר במקומו (לעומת הכדורית, בה הכדור כולו מוטח לפנים), והגופן שטבוע בקצה העלה חובט בנייר דרך סרט הדיו. מנגנון זה מאפשר הדפסה במהירות כפולה מהכדורית - עד בערך 60 תווים בשנייה לאומת כ-30 בכדורית. בשני המקרים מדובר במהירות מספיקה גל לקלדן הזריז ביותר. וההבדל בא לידי ביטוי רק כשמשתמשים במכונות הכתיבה הללו כמדפסות, שמקבלות את התווים להדפסה ממחשב או מקו תקשורת. כמו בכדורית, גם גלגל המרגנית מצויד במנגנון פשוט שמבטיח מיצוב מדויק של הגופן: בחלקו האחורי של כל עלה יש שקערורית קטנה (או בליטה במקרים אחרים), שמתאימה בצורתה לבליטה (או שקערורית) בפטיש, באופן שגם אם קיים חוסר דיוק קטן בזווית הסיבוב של הגלגל, והעלה לא ניצב בדיוק במרכז, התאמת השקערורית לבליטה תתקן את הסטייה, וכשהעלה מגיע לנייר הוא ממוצב בדיוק במרכז.

הדפסת מספר עותקים רב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונת גסטטנר. מכונה כזו, בצירוף מכונת כתיבה, נותנות גישה למעין בית דפוס, במחיר שהוא שבריר ממחירו של בית דפוס ממש

בעזרת המצאתו של אביעזר זיגמונד גסטטנר, אפשר להשתמש במכונת כתיבה כבסיס למערכת הדפסה של מספר גדול יחסית של עותקים, עד כמה מאות.

ההמצאה מבוססת על שימוש במכונת הכתיבה, כשבמקום נייר משתמשים ב"סטנסיל", שבו ניתן להשתמש אחר כך כדי להדפיס מספר עותקים רב. ה"סטנסיל" הוא גיליון מיוחד, שנקרא לפעמים "שעוונית". הוא עשוי משכבת אריג המכוסה בשכבת שעווה מיוחדת. כדי לכתוב על הסטנסיל, משתמשים במכונת כתיבה ממנה מסירים את סרט הדיו (או במכונות המתאימות לכך, מסיטים את מנוף ה"צבע" למצב "ללא סרט"). כשהגופנים חובטים בסטנסיל, צורת האות מסירה, או דוחקת הצידה, את השעווה, וגיליון הסטנסיל הופך חדיר לדיו, בדמות הגופן שחבט בו. בשלב הבא מטעינים את הסטנסיל למכונה מיוחדת (בדרך כלל מכונת "גסטטנר"), כשבתהליך ההדפסה, גליל משוח בדיו לוחץ על הנייר דרך הסטנסיל. המקומות בהם הגופן חבט בסטנסיל והסיר את השעווה, הופכים חדירים לדיו, ובמקומות אלו הדיו חודר דרך הסימנים, ומטביע את דמות הגופן, כלומר האות, על הנייר. איכות ההדפסה לא משתווה, ואולי גם לא מתקרבת לאיכות ההדפסה של בית דפוס "ממש", כך מצד שני, מערכת כזו שכוללת מכונת כתיבה, מכונת גסטטנר, והרבה נייר, מעניקה גישה לטכנולוגיית דפוס, במחיר שהוא שבריר מעלותו של בית דפוס ממש.


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Scrittura | Museo dinamico della tecnologia Adriano Olivetti, museocasertaolivetti.altervista.org (בit-IT)
  2. ^ Ian Ellis, First Typewriter Patent - Henry Mill Patents, www.todayinsci.com
  3. ^ לפני המצאת ה-Shift, מכונות כתיבה מסוימות איפשרו הדפסת אותיות גדולות וקטנות, במחיר הכפלה למעשה של לוח המקשים, ורוב המכונות ויתרו על היכולת הזו, והסתפקו בהדפסת אותיות גדולות (Uppercase) בלבד
  4. ^ יתרון נוסף הוא האפשרות להחליף מערכת גופנים באותה מכונה בקלות יחסית, על ידי החלפת הגליל. יתרון זה לא הספיק כדי לגבור על החסרון שבאיטיות ההפעלה
  5. ^ "The Sexy IBM Selectric Was the iPad of 1961". Motherboard (באנגלית). 1 באוגוסט 2011. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  6. ^ IBM Selectric Parts - IBM Selectric Parts - Typewriter Parts, www.typewriters.com
  7. ^ חברת IBM, Adjustment Parts Manual, www.marklin-users.net, ‏1980 (באנגלית)
  8. ^ IBM הוציאה דגם של הכדורית עם תכונות מתקדמות בשם Selectric Composer ב-1966. דגם זה תמך, בין השאר, בגופן יחסי, היה סבוך ויקר באופן משמעותי יותר מהכדורית הסטנדרטית, ודרש מפעיל מיומן. כמו המחשבים הגדולים של IBM, הקומפוזר בדרך כלל לא נמכר, אלא הוחכר בחוזה חכירה, בעיקר בתחום ההוצאה לאור.
  9. ^ "The end of the line: Last typewriter factory left in the world closes its doors". Mail Online. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  10. ^ "UK's 'last typewriter' produced". BBC News (באנגלית). 20 בנובמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2018. 
  11. ^ חברת Swintec האמריקאית, [1], מייצרת מכונות כתיבה חשמליות מסוג "גלגל מרגנית", בהן גם כאלו העשויות פלסטיק שקוף, שמאפשר בחינה מדוקדקת כדי להבטיח שלא מוברחים לבית הכלא פריטים אסורים בגוף המכונה