צב ביצה מצוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןצב ביצה מצוי
Mauremys rivulata RF.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: זוחלים
סדרה: צבים
תת־סדרה: צבים חבויי-צוואר
משפחה: צבי בריכה
סוג: צב ביצה
מין: צב ביצה מצוי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Mauremys rivulata
‏(Valenciennes, 1833)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
צב ביצות בבריכת המפל הלבן בנחל אל על

צב ביצה מצוי (שם מדעי: Mauremys rivulata) מין של זוחל ממשפחת צבי הבריכה. תפוצתו העולמית רחבה מעט מזו של צב היבשה המצוי. אורך שריונו עד 23 סנטימטר. שריונו שטוח יחסית לצב יבשה ומצופה לוחות קרניים. ראשו חלק ועטוי כיסוי קרני שאינו מחולק למגינים. רגליו, צווארו וזנבו ארוכים יחסית. צב הביצה זריז יותר מצב היבשה. אצבעותיו מצוידות בטפרים ארוכים וחדים ומאוחות בקרומי שחייה. צב הביצה מסתייע בשחייתו בשני זוגות רגליו.

בארץ ישראל חיים שני צבי מים מתוקים: צבגון אדום אוזן, תת-מין פולש שהובא בתחילה לארץ כחיית מחמד והתאקלם בטבע, וצב רך מצוי.

מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]

צב הביצה המצוי ניזון מצמחי מים, אצות, דגים, דו-חיים, תולעים, רכיכות, סרטנים, חרקי מים ולעיתים אף פגרים. בשעה שהוא אוכל טרף גדול, הוא מחזיק בו ברגליו הקדמיות וקורע ממנו נתחים בלסתותיו המכוסות במקור קרני חד. הצבים הצעירים ניזונים בעיקר מן החי, בעוד שהמבוגרים יותר ניזונים לרוב מאצות וחומר אורגני נרקב.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צב הביצה מבלה את רוב זמנו במים, ויוצא מהם על מנת להתחמם בשמש. בעת ההתחממות, הצב יעמוד על גדה, לעיתים שעות ארוכות, ללא תנועה. כאשר מזהה הצב טורף או אדם, הוא נמלט למים ועשוי אף להתחפר בבוץ בקרקעית ולהסתתר שם.

עונת החיזור כוללת את רוב החורף, ובחודשים אפריל עד אוגוסט מטילה הנקבה את הביצים בגומה קטנה על הגדה, ומכסה אותה בעפר. בכל גומה מספר הביצים נע בין 5 ל-12. הצבים הצעירים בוקעים כעבור תקופה של 3-4 חודשים ופונים מיד למים. הביצים והצעירים מהווים טרף קל לנמיות, חסידות ואנפות.[1]

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפוצתו של צב הביצה המצוי נרחבת וכולל את דרום מזרח אירופה וחלקה המערבי של אסיה. בישראל הוא מצוי בצפון הארץ ומרכזה, ופרטים בודדים באזור ירושלים. צב הביצה יכול להימצא בביצות, נהרות, אגמים, בריכות דגים והוא יכול לחיות גם במקורות מים מזוהמים. צב הביצה היה שכיח מאוד בעבר בעמק החולה, אך כיום הוא נדיר יותר באזור זה, אף שתפוצתו בארץ התרחבה בעקבות ריבוי בריכות הדגים ברחבי הארץ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צב ביצה מצוי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ החי והצומח של ארץ ישראל, משרד הביטחון, 1993