צחר כחלחל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןצחר כחלחל
Leucaena leucocephala in northern Israel.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: קטניתאים
משפחה: קטניות
סוג: צחר
מין: צחר כחלחל
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Leucaena leucocephala
Wit, 1961
גזע של צחר כחלחל

צחר כחלחל (שם מדעי: Leucaena leucocephala) הוא מין עץ תרבות ונוי, ירוק-עד, בסוג צחר ממשפחת הקטניות. הוא אחד מ-25 מינים בסוג צחר, שרובם נפוצים באזורים הטרופיים והסובטרופיים של העולם החדש וחלקם במזרח הרחוק.

לצחר כחלחל תת־מין המוכר בשם "גלברטה"[1][2][3]. גלברטה, בשונה מתת־המין הנפוץ "ליקוצפלה", הוא עץ גדול יותר, מסועף פחות (דליל בענפים) וגבעוליו הצעירים קרחים (ללא פלומה צפופה ואפרפרה).

מוצאו של צחר כחלחל בדרום מקסיקו, שם הוא תורבת והופץ לצפון מרכז אמריקה ואחר כך לכל האזורים הטרופיים בכל היבשות, למעט אנטארקטיקה. מין זה תורבת וטופח בגלל מגוון התועלות שהוא מספק למשק החקלאי: כצמח מספוא, כזבל אורגני לדישון, כמקור לדלק, כמזון לבני אדם ועוד. למרות יתרונותיו הכלכליים הרבים הוא הוכרז כמין פולש אגרסיבי[4], בעיקר באזורים טרופיים וסובטרופיים. בישראל, שאליה הוא הובא בתקופת המנדט הבריטי ואוזרח[5], מתנהלת מלחמת חורמה נגדו, כדי שלא יהפוך למין פולש.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמאל עלה מנוצה פעמיים, למטה מימין תקריב של צופן, למעלה מימין עלים לא סימטריים
עלה מנוצה פעמיים עם בלוטות במזלג הסעיפים

צחר כחלחל הוא עץ קטן-בינוני, ירוק-עד, דו-מיני, לא קוצני (בשונה מעצי השיטה והינבוט) וגובהו מגיע ל-2 עד 6 מ' ואף לגובה של 15 מ' ולקוטר גזע של 35 ס"מ בפרט בעל גזע יחיד, או לגובה של 20 מ' ולקוטר גזע של 50 ס"מ בפרט בוגר שגדל בבית גידול נוח. מופע הנוף שלו נע מצורת שיח מסועף עם הרבה גזעים וענפים מתנשאים ועד צורת עץ עם גזע קצר וברור, שענפיו האלכסוניים פונים כלפי מעלה עם צמרת סוֹכְכָנִית מעוגלת ורחבה בתת־מין גלברטה (glabrata). קליפת הגזע חומה אפרפרה עם סדקים אנכיים רדודים בצבע חום עם נטייה לכתום. חתך מכוון בגזע מבליט את הצבע הכתום-אדמדם. הענפים הצעירים עם עדשתיות חומות, מכוסים בפלומה צפופה (לא בתת־המין "גלברטה") ואפרפרה ומתקרחים בבגרותם. מערכת שורשיו מפותחת, שמעמיקה מהר מאוד עד 2 מ' בשנה הראשונה בשתילים ועד 5 מ' בפרטים בוגרים.

עלים ונשירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלים מסורגים ומנוצים פעמיים, להם 4 עד 9 זוגות של סעיפים נגדיים, וכל סעיף נושא 5 עד 21 זוגות של עלעלים קטנטנים נגדיים, מוארכים, דמוי סרגל או דמוי אזמל, בלתי סימטריים, ואפרפרים בצדם התחתון. אורך העלה 5 ס"מ (לעיתים רחוקות 2.5 ס"מ) עד 9 ס"מ, לעיתים רחוקות עד 16 ס"מ. אורך הסעיף 5 עד 10 ס"מ ואורך פטוטרת העלה 2 עד 5 ס"מ. הלוואים בבסיס העלה קטנטנים, משולשים, זיפיים ונושרים בקלות ובהקדם. צירו הראשי של העלה פלומתי, מסתיים בזיף רך, ורק בצדו העליון בלוטת צוף אחת או מספר בלוטות שחורות קעורות, דמויות ספל, במיקום של הסעיפים הנמוכים ביותר.

פריחה של צחר כחלחל

העלעל – אורכו 7 עד 21 מ"מ ורוחבו 1.5 עד 4 מ"מ. העלעל יושב (ללא פטוטרת), בסיסו מעוגל וקודקודו חד. טרף העלעל קרח, למעט בשוליים ולעיתים רחוקות גם בתחתית העורק הראשי, שאינו חוצה את העלעל באופן סימטרי, אלא קרוב יותר לאחת השפות[6].

העלים נושרים מעט או לחלוטין בהתאם לאורכה ולחומרתה של העונה היבשה. הם נושרים ומתמעטים, גם בעקבות טמפרטורות נמוכות, אך העלווה מסוגלת להתחדש. העלים מתפתחים בד בבד להתפתחות הפרחים. העלווה טעימה מאוד לצאן ובקר ויונקים אחרים.

פרחים ורבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפרחות קרקפות כדוריות (בשונה מהתפרחות הגליליות של הינבוט). הן צומחות על פי רוב בזוגות מחיק העלים של ענפים צעירים וכל אחד נושא 100 עד 180 פרחים לבנים ודו-מיניים. אורך עוקץ הקרקפת 2 עד 4 ס"מ והחפים שלו פלומתיים ונשירים. קוטר הקרקפת 12 עד 30 מ"מ, וצבעה לבן, או לבן-קרם, או לעיתים ירקרק.

הפרחים לבנים, נכונים, קטנטנים ודו-מיניים.

גביע הפרח צינורי-פעמוני עם 5 שיניים קצרות באורך 2 עד 3.5 מ"מ. הדופן החיצוני של בסיסו קרח וקצהו העליון ארוך וצר וצדו החיצוני מכוסה בשערות זעירות, רכות וזקופות. כותרת הפרח באורך 10 עד 11 מ"מ.

עלי הכותרת חופשיים, זקופים, נושקים אחד לשני, צרים מאוד באורך 4 עד 5.25 מ"מ, אורכם שווה בערך לשליש אורכם של האבקנים. עלי הכותרת מכוסים מבחוץ בשיער ארוך ורך (פלומה).

מספר האבקנים 10 (במיני השיטה מספרם תמיד עולה על 10) וחופשיים (הם אינם מאוחים גם לא בבסיסם כבחלק ממיני השיטה). הזירים באורך כ-7 מ"מ, שעירים בדלילות. המאבקים שעירים (בשונה מסוג השיטה) ובולטים מתוך הפרח.

השחלה באורך 2 מ"מ נישאת על עוקץ קצר, בעלת הרבה ביציות ופלומתה דלילה. עמוד העלי דק עם צלקת זערורית דמוית ספל.

האבקת הפרחים עצמית שמסתייעת על ידי חרקים מזדמנים. הצמח יוצר זרעים כבר בשנה הראשונה לאחר נביטתו בסתיו ובאביב.

הצמח מסוגל להתרבות גם בצורה אל-מינית (ווגטטיבית).

פירות והפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרי ירוק של צחר כחלחל
זרעים של צחר כחלחל
תרמיל פתוח של צחר כחלחל

הפירות משתלשלים בקבוצות של 3 עד 20 תרמילים ולעיתים רחוקות עד 45. הפרי הוא תרמיל רחב, ישר, שטוח ודקיק (אך לא בעל מקצועות ולא פחוס כמו בינבוט) וצבעו משתנה מירוק לחום. קצהו חד וקשה וגם בסיסו מתחדד. התרמיל עם בליטות רוחביות במקומות בהם מונחים הזרעים, אורך התרמיל 8 עד 20 ס"מ, ורוחבו 1.3 עד 2.1 ס"מ והוא נישא על עוקץ שאורכו 1 עד 3 ס"מ. קליפת התרמיל גלדנית חומה-בהירה עד כהה מכוסה בפלומה לבנה וצפופה או קרחת ומעט מבריקה (בתת־מין גלברטה).

עם ההבשלה נפתח התרמיל לשתי קשוות ישרות שאינן מתעקמות בהמשך. הזרעים 6 עד 25, חומים, מבריקים, שטוחים, דחוסים, דמוי אליפסה עד ביצה צרה, אורכם 6 עד 9 מ"מ ורוחבם 3 עד 5 מ"מ. הזרע מכיל אנדספרם. בשני צדדי הזרע ישנו סימן בולט בצורת U שאופייני לצחר כחלחל. השיוף (בתמונה שיוף טבעי) מועיל לחדירת מים והנבטה מהירה כמו כל הזרעים ממשפחת הקטניות.

צחר כחלחל בעל מנגנון האבקה עצמית, שאינו תלוי במאביקים מסוימים, הוא מייצר כמויות אדירות של זרעים מהשנה הראשונה, פחות או יותר ברציפות לאורך השנה (בישראל בסתיו ובאביב) ככל שהתנאים מאפשרים[7], על פני מגוון רחב של בתי גידול. הפירות מבשילים ונפתחים תוך 10 עד 15 שבועות. הזרעים נופלים ומופצים על ידי רוח ובסיוע חרקים ומכרסמים אם כי תרומת האחרונים לפיזור נמוכה. גשם ומי נגר משמשים אמצעי חשוב להפצת הזרעים למרחקים ארוכים ממקומו המקורי של העץ, במיוחד לאורך נהרות ונחלים או ערוצי שיטפונות. הזרעים שומרים על חיוניות לפחות 20 שנה בגלל המעטפת הקשה שלהם, ועל כן נוצר בנק זרעים חיוניים בקרקע.

בית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

צחר כחלחל הוא מין טרופי הזקוק לאור מלא (קרינה) וטמפרטורות של 25 עד 30 מעלות צלזיוס לצמיחה אופטימלית. הוא עמיד לתנאי שרב עד 48 מעלות צלזיוס לאחר התבססות. צמיחתו מופחתת משמעותית במהלך חודשי החורף הקרירים באזורים סובטרופיים. לכן, הוא גדל בצורה הטובה ביותר באזורים מתחת לרום של כ-1500 מ' ועד 15 עד 25 מעלות מצפון או מדרום לקו המשווה, אם כי הוא יכול לשרוד בטווח רחב הרבה יותר עד לרום כ-2000 מ' ועד 40 מעלות מצפון או מדרום לקו המשווה.

באופן דומה, צחר כחלחל מותאם היטב לסביבות עם כמות משקעים שנתית ממוצעת בין 650 ל-3000 מ"מ בשנה עם עונות יבשות מתונות של 6 חודשים ועמיד גם ב-8 חודשי יובש. הוא עמיד בכמות משקעים פחותה יותר של עד 430 מ"מ ואפילו במשקעים עד 300 מ"מ במזורים צחיחים, אך אז הצמיחה איטית ותמותת השתילים גבוהה. הוא גדל טוב יותר באזורים עם עונה יבשה מוגדרת היטב.

צחר כחלחל גדל היטב רק על קרקעות מנוקזות היטב, נייטרליות או מעט בסיסיות, והוא מותאם לקרקעות גיר. הוא אינו עמיד לקרקעות עם pH נמוך (מתחת ל-pH 5), זרחן נמוך, סידן נמוך, מליחות גבוהה ועם ריכוז גבוה של אלומיניום או קרקע בוץ.

צחר כחלחל יכול להתחדש מבסיס הגזע לאחר שריפה, ויכול להתאושש לאחר "מוות" מקרה עזה, והכל לפי חומרת הנזק ולאורך תקופת הקרה.

לצחר כחלחל יש יכולת של קיבוע חנקן אטמוספירי, בעזרת חיידקים סימביוטיים המכונים ריזוביום (Rhizobium), החיים על שורשיהן. קבוע חנקן יעיל חסרה בסביבות מסוימות עקב היעדר זנים מתאימים של ריזוביום בקרקע וייתכן שיידרש הוספת זן TAL1145, שפותח על ידי NifTAL והוכח כזן מובחר עבור צחר כחלחל[8].

עמוד תפרחות של צחר כחלחל

דרישותיו של צחר כחלחל מקבלים מענה במגוון חבלי ארץ-ישראל, מלבד כמות משקעים נמוכה, שמונעת את התפשטות המהירה לבתי גידול טבעיים ומגבילה אותו לשטחים עירוניים ולאזורים חקלאיים מושקים וגינות פרטיות שמושקות באמצעות טפטפות. הטמפרטורות הנמוכות בארץ בהשוואה לאזורי התפשטותו בעולם וכן קרקעות הגיר והבסיסיות - אינן מהוות מגבלה רצינית להתפשטותו בארץ, אלא להפך.

תפוצה בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאו של צחר כחלחל הוא ללא ספק במקסיקו ומשם הופץ למרכז אמריקה (קליפורניה ואריזונה). עם זאת, קשה מאוד לקבוע את התפוצה הטבעית שלו במדויק, מכיוון שהוא תורבת בכל מקסיקו ובמרכז אמריקה ועד כה לא אותרו אוכלוסיותיו הטבעיות באופן חד-משמעי. ככל הנראה צחר כחלחל הובא ממקסיקו לאיי הפיליפינים בין השנים 1512 ל-1815 על ידי ספרדים, שהיו זקוקים למספוא עבור סוסיהם. עד סוף המאה ה-19 הזן ליקוצפלה התפשט או הוכנס לחלק גדול ממזרח אסיה, מאפריקה, והאוקיינוס השקט וכיום היא גדל בכל הארצות הטרופיות והסובטרופיות. נטיות פולשניות באוקיינוס השקט צוינו גם כבר ב-1943 בניוּאֶה (מדינת אי בדרום האוקיינוס השקט), וכעת הוא הצמח הנפוץ ביותר באזור ומהווה בעיה חמורה בטונגה ובאיי גלאפגוס.

תפוצתו הטבעית של תת־המין "גלברטה" ממקסיקו ועד הונדרס. הוא הופץ רק בשנות 1970 ו-1980 לאזורים הטרופיים. הוא אוזרח ותורבת באפריקה ומזרח אוסטרליה והגיע אף ישראל.

צחר כחלחל תורבת וטופח הודות למגוון התועלות שהוא מספק: כצמח מספוא, כזבל צמחי לדישון, כדלק ביולוגי (יצירת פחם, עצי עסקה), ובהמשך כמקור לצל, כשובר רוח, כמייצב חולות וכצמח נוי. הוא נחשב לאחד העצים האיכותיים ביותר באזור הטרופי ליצירת מספוא. כמו כן, ערך הפחם המופק מצחר כחלחל נחשב גבוה מאוד. העץ גם ניטע בשדות קפה וקקאו ליצירת צל למחצה. בשנות ה-1970 ותחילת שנות 1980 הוא תואר כ-"עץ הפלא" בשל תכונותיו הרבות, בעיקר בשל הערך התזונתי שלו וכמקור מזון לחיות משק. בגלל יתרונותיו הוא נשתל על פני 20 עד 50 מיליון דונם ברחבי העולם[9].

לצד יתרונותיו המועילים לאדם מסתבר שהוא פולש אגרסיבי, בעיקר באזורים טרופיים וסוב-טרופיים. צחר כחלחל סווג ברשימת 100 האורגניזמים הפולשים האגרסיביים ביותר בעולם על ידי ארגון שמירת הטבע העולמי IUCN [לא נמצא מקור] בשנת 2014. כיום הוא נחשב כצמח פולש ביותר מ-120 מתוך כ-250 מדינות בעולם, שבהם הוא גדל, ביבשות אסיה, אפריקה, אוסטרליה ובאוקיינוס השקט ואף במרכז במקסיקו ומרכז אמריקה מקום הולדתו[8]. בארצות כמו סין, הודו ואוסטרליה הדעות חלוקות והחקלאים מאמצים אותו בשל ערכו הכלכלי והשימוש בו והם אינם רואים בו עץ פולש.

שימושים עיקריים בצחר כחלחל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבורים עטות על פרח של צחר כחלחל

השימושים העיקריים בצחר כחלחל הם: 1. מזון לבעלי חיים (גם בגני חיות) במשק חקלאי; 2. מרעה ומספוא עתיר חלבונים; 3. זבל אורגני לטיוב הקרקע; 4. הזרעים משמשים מזון לבני אדם; 5. דלק אורגני (מאגר מתחדש לעצי בעירה וייצור פחם) 6. חומר גלם לסיבים 7. חומר גלם לתעשיית העץ. צחר כחלחל משמש כחומר גלם מוגבל לתעשיית העץ בגלל ממדיו הקטנים ומבנהו, אך בעל פוטנציאל בתעשיית שבבי עץ. למרות התקוות שתלו בו בתעשיית העץ וגם בתחום הפחם הוא לא הפך לבר תחרות במינים של פינוס, אקליפטוס או שיטה השולטים בייעור המטעים הטרופיים.

כמו כן, צחר כחלחל משמש כעץ בחקלאות יערנית: 1. נוי; 2. שימור הקרקע; 3. מניעת סחף; 4. ייצוב חולות; 5. שבירת רוחות; 6. מתן צל לגידולים מסחריים רבים כולל קפה, קקאו, כינין ווניל וגם כגדר חיה לגידול פסיפלורה; 7. מחסה.

צחר כחלחל מוערך במספר ארצות כאחד העצים המתאימים ביותר להזנת בעלי חיים ממספר סיבות: אפשרות לרעייה ישירה של צאן ובקר החל מהשנה השנייה לשתילתו; הכנת מספוא אמצעים מכניים היא קלה והיבול מתחדש כל מספר חודשים; 3 העלים מכילים רמות גבוהות של חלבון (23%)[10]. צחר כחלחל ידוע כצמח רעיל לסוסים, חמורים, פרדות וחזירים, אפילו לבקר, כבשים ועיזים הניזונים ממנו בכמות גדולה מאבדים את שער. הצמח רעיל בגלל חומצת אמינו מימוזין, שהיא רעילה לבעלי חיים בכמויות גדולות של למעלה מ-30% מהתזונה). ניתן לבטל רעילותו של הצמח על ידי שטיפה וייבוש או על ידי הוספת החיידק Synergistes jonesii לקיבת הפרה. שיטה זו הוכנסה משנות 1980 בכל המדינות שמשתמשים בעץ זה כמזון לבעלי חיים במשק החקלאי באוסטרליה, הודו וסין.

לבני אדם אסור לאכול את התרמילים והזרעים הטריים. אבל, עלים צעירים, תרמילים וזרעים מבושלים נאכלים ללא חשש, זרעים בוגרים קלויים יכולים לשמש כתחליף קפה או זיוף.

גורמי הסיכון והשפעת פלישתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר רב של תכונות הפכו את צחר כחלחל לצמח פולש בפועל או בכוח ואלו הם: הוא מתפשט מאוד באזורים הטבעיים שלו ואף הפך לצמח פולש באזורים הללו וגם מחוץ להם באופן מוכח. הוא מגלה הסתגלות ועמידות לסביבות שונות. הוא אינו נאמן לבית גידול מיוחד ובלעדי. נזקים, שריפה וכדומה בבית הגדול ממריצים את התפשטותו. לאחר שלב התבססות, ההדברה שלו מאוד קשה, היות שהוא מתחדש בקלות לאחר כריתה ויש הכרח להשתמש בחומרים כימיים על מנת למנוע התחדשות[11]. הוא מהווה עץ חלוץ באזורים מופרעים. הוא סובלני לצל. גדילתו מהירה. הוא מיצר כמויות עצומות של זרעים בני קיימא במשך יותר משנה אחת, ויש אומרים שבנק הזרעים שלו נשאר חיוני באדמה במשך לפחות 10עד 20 שנים לאחר פיזור הזרעים[12] (לא ברור האם יש בישראל חרקים המזיקים לצחר כחלחל, למשל אוכלים את זרעיו). צחר כחלחל מתרבה גם באופן וגטטיבי, ובעל שונות גנטית גבוהה שעלולה ליצור בני-כלאיים שמותאמים לאזורים נוספים שבהן הקרה אינה נפוצה.

הוא יוצר סבך צפוף שדוחק את הצומח המקומי, במיוחד מינים אנדמיים ואף נדירים. והופך שטחים נרחבים לבלתי נגישים, בלתי ניתנים לעיבוד ולדלים מבחינת מגוון הצומח.

צחר כחלחל בישראל והחשש ממנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל נחשב צחר כחלחל לעץ נוי ללא ערך כלכלי, ומאידך הוא נחשב לעץ פולש, שעלול להזיק, ועל כן הוחלט למנוע את התפשטותו על ידי גורמי ממשל וחברות כמו חברת מקורות ונתיבי ישראל[13][14].

צחר כחלחל הובא לארץ במסגרת ניסיונות אקלום של עצים אקזוטיים בארץ ישראל על ידי הממשל הבריטי והקרן הקיימת לישראל לצורך ייצוב החולות ושבירת רוחות באזורים הסמוכים לחוף הים בתקופת השלטון הבריטי[5]. העץ נקלט בהצלחה באזור החולות והחוף. בהמשך צחר כחלחל ניטע בגינות פרטיות ובגנים ציבוריים והוא משמש בעיקר כצמח נוי בגינות ללא ערך חקלאי וכלכלי. אף על פי שנחשב כאחד מהמינים הפולשים ביותר בעולם[9], עד לעשור השני של שנות האלפיים הוא לא התאפיין כצמח פולש בישראל.

בשנות 2010 התקבלו דיווחים לא מעטים על התפשטות טבעית בכל אזורי ישראל, בגינות במחצבות, בצדי כבישים, בשטחים פתוחים ובקרקעות שונים. חלק מהפרטים שנצפו התבססו בבתי גידול שאינם לחים. הוא דווח כפולש בגינות (מזכרת בתיה, מושב יפית) במחצבות (מחצבת מודיעין), באזור ירושלים ומודיעין, בקריית שמונה (פארק הזהב, נחל הטחנות ובגינות פרטיות, כנראה הזן הוא 'גלברטה'), בפארק רמת הנדיב ובנחלי אגן הכנרת. דיווחים אלו ואחרים על סימני התפשטות מובהקים בישראל העלו את המוטיבציה לעצור את ההתפשטות.

צחר כחל הוכנס בפברואר 2013 לרשימת צמחי הנוי הזרים הלא-רצויים בישראל: צמחים בעלי פוטנציאל פלישה במערכות אקולוגיות טבעיות בישראל[15]. כמו כן, הוא נוסף לרשימת הצמחים הפולשים במהדורת 2018 (הראשונה 2010) של הספר "הצמחים הפולשים בישראל", המרכז את המידע על מיני צמחים פולשים. הוא נכנס צחר כחלחל לרשימת המינים שאינם מומלצים לגינון שפרסמו משרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, רשות הטבע והגנים וגורמים נוספים. גורמים אלה מעריכים שהרוב המכריע של המוקדים עדיין קטנים, ועל כן, יש סיכוי סביר לצמצם את היקף המוקדים ואף לבער חלק גדול מהם באמצעות יישום נכון של הוראות וטיפולים מקצועיים עשוי לעצור את התפשטותו.

מכון התקנים הישראלי במפרט ירוק למשתלות דורש: "יש לוודא כי החומר הצמחי במשתלה נקי ממיני הצמחים הפולשים הבאים:...צחר כחלחל..."[16]. צחר כחלחל הוא אחד ממיני העצים הפולשים, שלאחר בחינה מקצועית הוחלט שיש לפטור מן ההגנה ומן החובה לרישיון כריתה או העתקה שלהם[17].

דרכי הדברה מומלצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרון ההדברה כולל גילוי מוקדם של הנבטים ותלישתם לפני התבססותם. הדברת העץ הבוגר באמצעות עקירה או טיפול בחומרי הדברה על ידי חתך והזרקה לגזע או קידוח ומילוי בחומר הדברה או כריתה או מריחה על הגדם[12]. אין מידע על השיטה הביולוגית כנגד צחר כחלחל.

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צחר כחלחל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Leucaena leucocephala subsp. glabrata, Royal Botanic Gardens, Kew
  2. ^ Leucaena, WFO (2022), ‏8/3/2022 (באנגלית)
  3. ^ Leucaena leucocephala (Lam.) de Wit, WFO (2022), ‏8/3/2022
  4. ^ מין זר היוצר אוכלוסיות שמתחדשות ללא עזרת אדם וגורם לשינויים ולנזק לסביבה החדשה אליה הגיע ולמינים המקומיים בה.
  5. ^ 1 2 גדעון ביגר, נילי ליפשיץ, הניסיונות לאקלום עצים אקזוטיים בארץ ישראל בתקופת השלטון הבריטי, קתדרה 85, תשרי תשנ"ח, עמ' 123-164
  6. ^ Leucaena leucocephala (Lamarck) de Wit, Taxon, Flora of China @ efloras.org
  7. ^ א. פאהן, ד. הלר,מ.אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל-אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999, הדפסה שלישית 2002, עמ' 186
  8. ^ 1 2 Leucaena leucocephala (leucaena), CABI - Invasive Species Compendium, ‏19-11-2021
  9. ^ 1 2 ז'אן-מארק דופור-דרור, צחר כחלחל – האם מתחיל לפלוש בישראל, כתב-עת "כלנית" מספר 2, ‏2015
  10. ^ עצים ושיחים למספוא רב שנתי, החברה לחקלאות בת קיימא בישראל
  11. ^ עופרי גבאי, צחר כחלחל, צמח השדה
  12. ^ 1 2 סימה קגן, מינים פולשים בגן הנוי, צמחי הגן של סימה - מנהל המחקר החקלאי, ‏15-5-2020
  13. ^ מחברים: ד"ר ז'אן מארק דופור דרור, ליעד מרקוס, מזעור השפעות צמחים פולשים וטיוב ממשק הצומח בשולי כבישים בתשתיות נתיבי ישראל, נתיבי ישראל, ‏נובמבר 2018
  14. ^ ד״ר ז׳אן-מארק דופור-דרור, הנחיות למניעת התבססות וטיפול בצמחים פולשים בתכנון והקמת מתקנים וקווים של חברת מקורות, טבע BIZ, ‏יוני 2016
  15. ^ עורך המסמך - ז'אן-מארק דופור-דרור יועצים - אורי פרגמן-ספיר ... [ואחרים]., צמחי הנוי הזרים הלא-רצויים בישראל: צמחים בעלי פוטנציאל פלישה במערכות אקולוגיות טבעיות בישראל, אשרת
  16. ^ מפרט ירוק לקבלת היתר ולפיקוח תו ירוק - משתלות, מכון התקנים הישראלי, ‏9-1-2019
  17. ^ טיוטת צו היערות (פטור מרישיון) התשפ"א - 2021, נבו