לדלג לתוכן

ציטאלופרם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ציפרמיל)
ציטאלופרם
שם IUPAC
(RS)-1-[3-(Dimethylamino)propyl]-1-(4-fluorophenyl)-1,3-dihydroisobenzofuran-5-carbonitrile
שמות מסחריים בישראל
רסיטל, ציטאלופרם טבע
נתונים כימיים
כתיב כימי C20H21FN2O
מסה מולרית 324.163792 יחידת מסה אטומית מאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים פרמוקוקינטיים
זמינות ביולוגית 80%
מטבוליזם בכבד
זמן מחצית חיים 35 שעות
הפרשה בשתן
בטיחות
מעמד חוקי תרופת מרשם
קטגוריית סיכון בהיריון C
דרכי מתן אוראלי
מזהים
קוד ATC N06AB04 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר CAS 59729-33-8
PubChem 2771
ChemSpider 2669
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ציטאלופרם (בלועזית: citalopram), נמכרת בישראל בשמות: "ציפרמיל' "רסיטל' ו"ציטאלופרם טבע" היא תרופה נוגדת דיכאון מקבוצת ה-SSRI (מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין). משמשת לטיפול בדיכאון קליני, הפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעת פאניקה, אגורפוביה וחרדה חברתית. מתן פומי. נכללת בסל הבריאות בישראל.

התוויות לשימוש

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת דיכאון קליני, הפרעה טורדנית כפייתית (Obsessive-compulsive disorder), הפרעת פאניקה (Panic disorder), חרדה כללית (Generalized anxiety disorder), חרדה חברתית (Social anxiety disorder), חרדת נטישה (Separation anxiety disorder), הפרעה דיספורית קדם וסתית (Premenstrual dysphoric disorder), הפרעת אכילה התקפית, הפרעת דחק פוסט-טראומטית Posttraumatic stress disorder), שפיכה מוקדמת (Premature ejaculation), דיכאון שאחרי שבץ (Post-stroke depression).[1][2][3]

דיכאון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסויים קליניים מוכיחים שהיעילות הטיפולית של ציטאלופראם גבוהה משמעותית מזו של פלצבו ודומה לזו של נוגדי דיכאון אחרים. לציטאלופראם פרופיל תופעות לוואי נוח, ולכן היא מתאימה לאנשים הסובלים מדיכאון שתופעות הלוואי האנטי-כולינרגיות או הקרדיו-וסקולריות (הלבביות) הקשורות לנוגדי דיכאון טריציקליים קשים להם. היא מתאימה למטופלים עם מחלות נלוות הלוקחים תרופות נוספות במקביל.[4]

ציטאלופראם אושרה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי לטיפול במבוגרים הסובלים מדיכאון.[3]

הפרעה טורדנית כפייתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) היא הפרעת חרדה נפוצה, הגורמת לעיתים קרובות לפגיעה משמעותית בתפקוד החברתי, התעסוקתי או הבין-אישי. קוו ראשון לטיפול בהפרעה הן: קלומיפראמין (Clomipramine), ותרופות מקבוצת ה-SSRI כגון פלואוקסטין (Fluoxetine), פלובוקסמין (Fluvoxamine), סרטרלין (Sertraline) ופארוקסטין (Paroxetine). מפיילוט בו נבדקה התאמת הציטאלופרם לטיפול ב-OCD עלה שהטיפול נסבל היטב. תופעות הלוואי הנפוצות שנצפו: בחילות, הקאות ריבוי חלומות, ירידה באיכות השינה והפרעה בתפקוד המיני.[5]

ציטאלופרם נמצא יעיל ומתאים לטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית.[6] בטיפול בהפרעה טורדנית כפייתית יש להשתמש במינונים הגבוהים ביותר הנסבלים על ידי הפציינט.[7]

גם להפרעות הפרעות שהן על הספקטרום של OCD ציטאלופרם יכול לעזור. בכלל ההפרעות הללו: טריכוטילומניה, פיקה ותסמונת התייחסות ריחנית (Olfactory reference syndrome).[6]

הפרעת פאניקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היעילות של ציטאלופרם בטיפול בהפרעת פאניקה ידועה מזה מספר עשורים.[6]

הטיפול במינונים שונים נבדק מול פלצבו. ציטאלופרם נמצאה יעילה משמעותית יותר מפלצבו. המדידה נעשתה לפי בדיקת מספר המטופלים שהיו חופשיים מהתקפי פאניקה בשבוע שקדם להערכה הסופית. סולמות הדירוג שנבחנו הצביעו על כך שציטאלופרם במינון של 20 או 30 מ"ג הייתה יעילה יותר מאשר ציטאלופרם במינון של 40 או 60 מ"ג.[8]

חרדה כללית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציטאלופרם, כמו תרופות אחרות מקבוצת ה-SSRI, מתאים לטיפול בחרדה כללית.[6]

במחקר שהתפרסם ב-2002 מספר מטופלים הסובלים מחרדה כללית שטיפול קודם בתרופות אחרות ממשפחת ה-SSRI לא עזר הגיבו לציטלופראם. מה שמרמז כי SSRI שני, כגון ציטאלופרם, עשוי להועיל לאוכלוסייה זו.[9]

חרדה חברתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקרים שונים שהתפרסמו נמצא שציטאלופרם מתאימה לטיפול בחרדה חברתית.[6][10]

חרדת נטישה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציטאלופרם נמצאה יעילה לטיפול בחרדת נטישה, כמו חרדות אחרות המופיעות בגיל הילדות וההתבגרות.[11]

הפרעה דיספורית קדם-וסתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות המעכבות את ספיגת הסרוטונין יעילות עבור נשים רבות הסובלות מהפרעה דיספורית קדם-וסתית (PMDD). הבחירה הראשונה היא אחת התרופות מקבוצת SSRI, כגון: סרטרלין, ציטאלופרם, אסציטלופראם או פלואוקסטין.[12]

הפרעת אכילה בולמוסית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר שפורסם ב-2003 ציטאלופרם נמצאה יעילה בהפחתת תדירות הבולמוסים, הירידה במשקל וחומרת המחלה. נמצאה בדרך כלל נסבלת היטב בקרב נבדקים עם הפרעת אכילה בולמוסית[13]

מחקרים מצאו שציטאלופרם משפרת תסמינים היכולים לתרום להתפתחות או היווצרות הפרעת אכילה כמו: דיכאון, תסמינים טורדניים-כפייתיים ואימפולסיביות. חשובה במיוחד היא הפחתת האימפולסיביות, היכולה לתרום במיוחד לבולימיה נרבוזה ולהפרעת אכילה בולמוסית. נמצא כי ציטאלופרם מסייעת ספציפית בהפחתת חוסר שביעות רצון מהגוף, תופעה הנפוצה בהפרעות אכילה[14]

הפרעת דחק פוסט-טראומתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציטאלופרם נמצאה יעילה בטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומתית.[6]

במחקר שפורסם ב-2000 נצפתה הפחתה משמעותית בתסמיני הליבה של PTSD, ובכללם: חוויה מחדש (אנגלית: re-experiencing), עוררות יתר (אנגלית: hyperarousal) והימנעות. היה שיפור גם בתסמינים של דיכאון וחרדה. הציטאלופרם נסבלת היטב, ואנשים לא הפסיקו את השתתפותם במחקר בשל תופעות לוואי.[15]

שפיכה מוקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציטאלופרם משיגה תוצאות טובות משמעותית מבחינת זמן חביון השפיכה התוך-נרתיקי (Intravaginal ejaculation latency time) ושביעות הרצון מקיום יחסי מין לעומת פלצבו. עדיין יש מקום למחקרים נוספים כדי להסיק מסקנות סופיות לגבי יעילות הציטאלופרם בטיפול בשפיכה מוקדמת ולצורך הארכת משך היעילות.[16][17][18]

דיכאון שאחרי שבץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממצאי מחקר מצביעים על הצורך בהערכה ואיתור תסמיני דיכאון בקרב אנשים שעברו שבץ מוחי, כמו גם על התחלה מוקדמת של טיפול על מנת להפחית תחלואה. האבחון מורכב בשל החפיפה בין תסמיני השבץ לתסמיני הדיכאון, דבר המונע התחלת טיפול בזמן ומוביל לפגיעה במצבו התפקודי והחברתי של המטופל. המסקנה היא שיש לזהות דיכאון שלאחר שבץ בשלב מוקדם. קיימות ראיות לכך שתרופות נוגדות דיכאון יכולות לסייע בטיפול בדיכאון, אך הן אינן יכולות להשיג נסיגה קלינית מלאה (Remission) או למנוע התפתחות של הפרעות דיכאוניות. אנו מאמינים כי זיהוי מאפיינים נוספים של תהליך הדיכאון שלאחר השבץ הוא מהותי. היתרונות של טיפול נוגד דיכאון עשויים להיות משמעותיים, לא רק מבחינת מצב הרוח אלא גם מבחינת התאוששות תפקודית, קיים צורך דחוף במחקר נוסף בתחום זה של רפואת השבץ.[19]

תרופות מקבוצת ה-SSRI אושרו על ידי מנהל התרופות והמזון האמריקאי ומומלצות לשימוש עבור חולי שבץ מוחי הסובלים מדיכאון וגם עבור כאלו שאינם סובלים ממנו. נוגדי דיכאון מקבוצת ה-SSRI ניתנו למטופלים לאחר שבץ למשך 12 שבועות, ושיעורי התמותה נבדקו 9 שנים מאוחר יותר. המחקר הראה כי טיפול במהלך ששת החודשים הראשונים שלאחר השבץ העלה משמעותית את שיעור ההישרדות של חולים בלי קשר לאבחנה של דיכאון.[19]

פורסמה מטא-אנליזה המצביעה על כך שיעילות של ציטאלופרם דומה לזו של תרופות אחרות מקבוצת ה-SSRI ומקבוצת ה-SNRI. העדיפות שיש לציטאלופרם שהיא מתחילה לפעול מהר יותר מ-SSRI אחרים, ותופעות הלוואי של ציטאלופרם הלוואי שלה פחותות וקלות.[20]

מטופלים קשישים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשני מחקרים קליניים של ציטאלופרם נמצא שמטופלים שמעל לגיל 65 הפינוי של התרופה משמעותית איטי יותר מאצל צעירים יותר, זמן מחצית החיים שלו התארך ב-30% ויותר בהתאם לגיל. לפיכך, המינון המרבי המומלץ למטופלים בני 60 ומעלה נמוך מזה של מטופלים צעירים יותר.[21]

תרופות מקבוצת ה-SSRI, ובכללן ציטאלופרם נקשרו למקרים של היפונטרמיה (תת-נתרן בדם). תופעה זו משמעותית מבחינה קלינית בקרב מטופלים קשישים, שעשויים להיות בסיכון גבוה יותר לתופעה.[21]

טיפול במתבגרים וילדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראיות הקיימות אינן תומכות בציטאלופרם או אסציטאלופרם כטיפול קו ראשון בדיכאון אצל מתבגרים. יש אישור של מנהל המזון והתרופות האמריקאי לשימוש באסציטאלופרם במתבגרים אך יש הגורסים שהאישור ניתן מוקדם מדי. יש לשקול את אסציטאלופרם וציטאלופרם כטיפולי קו שני לדיכאון אצל מתבגרים, יחד עם סרטרלין.[22]

בסקר שנעשה נמצא שציטאלופרם יעילה ונסבלת היטב בילדים ובמתבגרים הסובלים מדיכאון או חרדה ורמה גבוהה של תחלואה נלווית. יש צורך במחקרים מבוקרים נוספים באוכלוסיית מטופלים זו.[23]

לדעת מנהל המזון והתרופות האמריקאי הבטיחות והיעילות של ציטאלופרם לא הוכחו במטופלים פדיאטריים (ילדים ומתבגרים). נעשו ניסויים מבוקרי-פלצבו בקרב מטופלים פדיאטריים עם הפרעת דיכאון מג'ורי שטופלו עם ציטאלופרם, אך הנתונים לא היו מספיקים כדי לתמוך באישור השימוש במטופלים פדיאטריים. בהקשר הזה חשוב להזכיר שקיימת אזהרה כנגד שימוש בנוגדי דיכאון במטופלים פדיאטריים מהחשש שהם מגבירים את הסיכון למחשבות והתנהגויות אובדניות בקרב בגילאים אלו.[21]

טיפול בהיריון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להשתמש בציטאלופרם במהלך ההיריון. מחקרים מסוימים הצביעו על כך שציטאלופרם עשויה להשפיע לעיתים על התפתחות לב העובר. עם זאת, אם קיים סיכון כלשהו, הוא קטן, ורוב התינוקות שנולדו לנשים הנוטלות ציטאלופרם הם בעלי לב תקין.[24]

נתונים זמינים ממחקרים אפידמיולוגיים שפורסמו ומדיווחים שלאחר שיווק בנוגע לשימוש בציטאלופרם במהלך ההיריון, לא ביססו עליה בסיכון למומים מולדים משמעותיים או להפלה. מחקרים שפורסמו הדגימו כי רמות הציטאלופרם הן בדם חבל הטבור והן במי השפיר דומות לאלו שנצפו אצל האם. קיימים סיכונים ליתר לחץ דם ריאתי מתמיד של היילוד (אנגלית: persistent pulmonary hypertension of the newborn - PPHN) ו/או הסתגלות ירודה של היילוד בעקבות חשיפה ל-SSRI, ובכללם ציטאלופרם, במהלך ההיריון. כמו כן, קיימים סיכונים הקשורים לדיכאון שאינו מטופל במהלך ההיריון (ראה שיקולים קליניים).[21]

נשים המפסיקות ליטול נוגדי דיכאון במהלך ההיריון נמצאות בסיכון גבוה יותר לחזרתו דיכאון מג'ורי בהשוואה לנשים הממשיכות ליטול נוגדי דיכאון. הממצא מבוסס על מחקר אורך פרוספקטיבי שנערך בקרב 201 נשים בהיריון עם היסטוריה של הפרעת דיכאון מג'ורי, שהיו במצב מאוזן ונטלו נוגדי דיכאון בתחילת ההיריון. יש לשקול את הסיכון שבדיכאון לא מטופל בעת הפסקה או שינוי של טיפול בתרופות נוגדות דיכאון במהלך ההיריון ובתקופה שלאחר הלידה.[21]

השימוש בציטאלופרם בחודש שלפני הלידה מקושר לעלייה בסיכון גבוה יותר לדימום שאחרי הלידה.[21]

חלק מהיילודים שנחשפו לציטאלופרם (או לתרפות אחרות מקבוצת ה-SSRI) בשלב מאוחר של הטרימסטר השלישי, פיתחו סיבוכים הדורשים אשפוז ממושך, תמיכה נשימתית והזנה באמצעות זונדה. הממצאים הקליניים שדווחו כללו מצוקה נשימתית, כיחלון, הפסקות נשימה, פרכוסים, חוסר יציבות של חום הגוף, קשיים בהאכלה, הקאות, היפוגליקמיה, היפוטוניה, היפרטוניה (Hypertonia), החזרים מוגברים (Hyperreflexia), רעד, אגיטציה פסיכומוטורית, עצבנות, אי-שקט ובכי בלתי פוסק. ממצאים אלו אפשר שנגרמים רעילה ישירה של SSRI, אפשרות אחרת היא תסמונת גמילה מהתרופה. יש לציין כי בחלק מהמקרים התמונה הקלינית תואמת לתסמונת סרוטונין.[21]

חשיפה ל-SSRI בשלבי ההיריון המאוחרים עלולה להעלות את הסיכון מוגבר ליתר לחץ דם ריאתי מתמיד של היילוד. יתר לחץ דם ריאתי מתמיד של היילוד קורית ב-1 עד 2 מתוך כל 1,000 לידות חי באוכלוסייה הכללית, והיא קשורה לתחלואה ותמותה משמעותיות בקרב יילודים.[21]

טיפול בזמן הנקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתונים מהספרות המקצועית שפורסמה מדווחים על נוכחות ציטאלופרם בחלב אם במינונים יחסיים לתינוק הנעים בין 0.7% ל-9.4% מהמינון של האם. קיימים דיווחים על תינוקות יונקים שנחשפו לציטאלופרם וחוו אי-שקט, עצבנות, ישנוניות יתר, ירידה בהאכלה וירידה במשקל. אין מידע לגבי ההשפעות של ציטאלופרם על ייצור החלב.[21]

יש לשקול את היתרונות ההתפתחותיים והבריאותיים של ההנקה לצד הצורך הקליני של האם בציטאלופרם, וכן ההשפעה השלילית הפוטנציאלית על היונק כתוצאה מהשימוש בציטאלופרם לעומת התוצאה מהמצב הרפואי הבסיסי של האם. יש לנטר תינוקות יונקים האם מטופלת בציטאלופרם לצורך איתור תגובות שליליות, כגון אי-שקט, עצבנות, ישנוניות יתר, ירידה בהאכלה וירידה במשקל.[21]

פגיעה בתפקודי הכבד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חשיפה מוגברת לציטאלופרם קורית למטופלים עם ליקוי בתפקוד הכבד. המינון המרבי המומלץ של ציטאלופרם נמוך יותר במטופלים עם ליקוי בתפקוד הכבד.[21]

טיפול בכלבים וחתולים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתונים בנוגע לשימוש בציטאלופרם בחיות מחמד הם מוגבלים ביותר, אך תרופה זו מציעה אפשרות טיפול משלבת נוספת לניהול הפרעות התנהגותיות בכלבים ובחתולים.[25]

אזהרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחשבות והתנהגויות אובדניות במתבגרים ומבוגרים צעירים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבדקה השכיחות של מחשבות והתנהגויות אובדניות במטופלים שקבלו בתרופות נוגדות דיכאון (SSRI וקבוצות אחרות של נוגדי דיכאון) מול בקרה של מטופלים שקבלה פלצבו. שכיחות מחשבות והתנהגויות אובדניות בקרב מטופלים בני 24 ומטה שטופלו בנוגדי דיכאון היה גבוה יותר מזה שהיה במטופלים שטופלו בפלצבו. השיעור הגבוה ביותר נרשם בקרב מטופלים עם הפרעת דיכאון מג'ורי.[21]

מטופלים שהדיכאון שלהם מחמיר, ובעיקר אלו החווים הופעת אובדנות יש לשקול שינוי במשטר הטיפולי, כולל אפשרות של הפסקתו. בייחוד אם התסמינים חמורים, הופיעו באופן פתאומי, או שלא היו חלק מהתסמינים הראשוניים שאיתם הגיע המטופל.[21]

הארכת מרווח QT וטורסאד דה פואנט (Torsade de Pointes)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציטאלופרם גורם להארכת מרווח QTc באק"ג, כשההשפעה היא תלוית מינון (אנגלית: dose-dependent). מדובר בחריגה ברישום האק"ג שקושרה לטורסד דה פואנט (TdP), לטכיקרדיה חדרית (ventricular tachycardia) ולמוות פתאומי. כולם נצפו בדיווחים שלאחר שיווק הציטאלופרם.[21]

בשל הסיכון להארכת מרווח ה-QTc במינונים גבוהים יותר של ציטאלופרם, מומלץ שלא להעלות את המינון שלו מעל 40 מ"ג ליום.[21]

מומלץ שלא להשתמש בציטאלופרם:

כמו כן, אין להשתמש בציטאלופרם במטופלים הנוטלים תרופות אחרות המאריכות את מרווח ה-QTc. תרופות אלו כוללות:

לפני התחלת טיפול בציטאלופרם אם יש חשש לחוסר איזון באשלגן ומגנזיום יש לדאוג לבדיקת בסיס לפני תחילת הטיפול, ולנתר את הרמות בהמשך. היפוקלמיה או היפומגנזמיה עלולות להגביר את הסיכון להארכת מרווח ה-QTc ולהפרעות קצב, ויש לתקנה לפני תחילת הטיפול ולנטרה באופן תקופתי.[21]

במטופלים בציטאלופרם יש לשים לב לתסמינים העלולים להעיד על קיום הפרעות בקצב הלב. התסמינים האפשריים: סחרחורת, דפיקות לב מוגברות (פלפיטציות) או עילפון (סינקופה). במקרה כזה חשוב לערוך הערכה רפואית שתכלול ניטור לב. במידה ובאק"ג יש מדידות חוזרות בהן QTc גבוה מ-500 מילי-שניות (ms) מפסיקים את הטיפול בציטאלופרם.[21]

תסמונת סרוטונין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות מקבוצת ה-SSRI, ובכללן ציטאלופרם, עלולות לגרום להופעת תסמונת סרוטונין (Serotonin Syndrome) היכולה להיות מסכנת חיים. התסמונת יכולה להיגרם גם בשימוש בתרופה אחת מהקבוצה, אך הסיכון עולה בשימוש בו זמנית עם תרופות אחרות המעלות את רמת הסרוטונין בדם.[21]

תסמינים של תסמונת סרוטונין יכולים לכלול:[21]

יש לנטר אנשים המטופלים בציטאלופרם מחשש להופעת סימנים לתסמונת סרוטונין. אם מופיעים התסמינים הללו, יש להפסיק מייד את הטיפול בציטאלופרם ולהתחיל בטיפול תומך.[21]

אסור לתת ציטאלופרם במקביל למעכבי מונואמין אוסקסידאז.[21]

עליה בסיכון לדימום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות המשפיעות על עיכוב ספיגה חוזרת של סרוטונין, ובכללן הציטאלופרם, מגבירות את הסיכון לאירועי דימום. יש תרופות ששימוש בהן במקביל מעלה את הסיכון כמו: תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים (NSAID), תרופות נוגדות טסיות, וארפרין ונוגדי קרישה. יש דיווחים המקשרים בין טיפול ב-SSRI לבין אירועים של דימום במערכת העיכול. יש פרסומים המראים קשר בין טיפול בתרופות מקבוצת ה-SSRI, בייחוד במהלך החודש שלפני הלידה, לבין עלייה של פחות מפי שניים בסיכון לדימום לאחר לידה. אירועי דימום הקשורים לתרופות מקבוצת ה-SSRI נעו בין אכימוזה (כתמי דימום תת-עוריים), המטומה (צבר דם ברקמה), דימום מהאף (אפיסטקסיס) ופטיכיות (נקודות דימום קטנות), ועד לדימומים מסכני חיים.[21]

היפוך למאניה או היפומאניה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטופלים עם הפרעה דו-קוטבית (מאניה-דפרסיה), טיפול בדיכאון באמצעות ציטאלופרם (או נוגד דיכאון אחר) עלול להוות טריגר להתפרצות מאניה או היפומאניה. בניסויים קליניים מבוקרים בהם ניתן ציטאלופרם מטופלים עם הפרעה דו-קוטבית הוחרגו. עם זאת, תסמינים של מאניה או היפומאניה דווחו בקרב 0.1% מהמטופלים שלא אובחנו וטופלו בציטאלופרם.[21]

סינדרום הפסקת טיפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפסקת טיפול בנוגדי דיכאון סרוטונינרגיים, בייחוד הפסקה פתאומית, יכולה לגרום לסינדרום הפסקת טיפול. הסימפטומים כוללים: בחילה, הזעה, דיספוריה (דכדוכי), רגזנות, אגיטציה, סחרחורת, הפרעות תחושתיות (למשל, פארסתזיה, כגון תחושות של שוק חשמלי), רעד, חרדה, בלבול, כאב ראש, תשישות, תנודתיות רגשית, נדודי שינה, היפומאניה, טינטון (צפצופים באוזניים) ופרכוסים. ההמלצה היא לא להפסיק טיפול בלי ליווי רופא, ולעשות זאת בהדרגה.[21]

פרכוסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציטאלופרם לא הוערכה באופן שיטתי במטופלים הסובלים מפרכוסים. מטופלים עם היסטוריה של פרכוסים לא נכללו במחקרים הקליניים. בניסויים הקליניים של ציטאלופרם פרכוסים התרחשו בקרב 0.3% מהמטופלים שטופלו בציטאלופרם. קיימת לפי מנהל המזון והתרופות האמריקאי הזהרה לגבי רישום צטאלופרם למטופלים עם הפרעת פרכוסים.[21]

גלאוקומה של סגירת זווית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרחבת האישונים (Mydriasis)) מתרחשת בעקבות שימוש בתרופות נוגדות דיכאון רבות, כולל ציטאלופרם, עלולה לגרום להתקף של חסימת זווית (angle closure attack). במטופל עם זוויות צרות אנטומית. יש להימנע משימוש בתרופות נוגדות דיכאון, ובכללן ציטאלופרם, במטופלים עם זוויות צרות מבחינה אנטומית שאינן מטופלות מחשש לחסימת הזווית והתפתחות גלאוקומה.[21]

היפונתרמיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היפונתרמיה (רמת נתרן) יכולה להיות תוצאה של טיפול בתרופות מקבוצת ה-SSRI, ובכללם ציטאלופרם. סימנים ותסמינים של היפונתרמיה כוללים: כאב ראש, קושי בריכוז, ליקוי בזיכרון, בלבול, חולשה וחוסר יציבות, שעלולים להוביל לנפילות. סימנים ותסמינים הקשורים למקרים חמורים ו/או חריפים יותר כוללים: הזיות, סינקופה (syncope), פרכוסים, תרדמת (קומה), דום נשימה ומוות.[21]

מטופלים עם רמות נמוכות של נתרן בדם המלוות בתסמינים יש להפסיק את הטיפול בציטאלופרם ולהתחיל בהתערבות רפואית מתאימה. הסיכון להתפתחות היפונתרמיה גבוה יותר אצל מטופלים קשישים, מטופלים הנוטלים חומרים משתנים, וכאלו הסובלים מתת-נפח דם שימוש בתבנית אנג עבור "Hypovolemia" בשפה en כאשר הערך היפוולמיה כבר קיים(Hypovolemia).[21]

הפרעה בתפקוד מיני

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול בתרופה מקבוצת ה-SSRI, וציטאלופרם בכלל זה, עלול לגרום לפגוע בתפקוד המיני. במטופלים גברים, שימוש בתרופה מקבוצה ה-SSRI עלול להוביל לעיכוב או כשל בשפיכה, לירידה בליבידו וליקוי בזיקפה. במטופלות נשים, שימוש בתרופה מקבוצת ה-SSRI עלול להוביל לירידה בליבידו ולעיכוב או היעדר אורגזמה.[21]

תופעות לוואי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • תופעות כלליות: כאבי ראש, סחרחורות וחולשה
  • הפרעות במערכת העיכול: חוסר תיאבון, כאבי בטן, בחילות ועצירות, הקאות וגזים
  • הפרעות בתפקוד מיני: שפיכה מוקדמת, פריאפיזם ואימפוטנציה

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ציטאלופרם בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ DailyMed - CITALOPRAM HYDROBROMIDE solution, dailymed.nlm.nih.gov
  2. ↑ Nazila Sharbaf Shoar, Kamron A. Fariba, Ranjit K. Padhy, Citalopram, Treasure Island (FL): StatPearls Publishing, 2026
  3. 1 2 DailyMed - CITALOPRAM capsule, dailymed.nlm.nih.gov
  4. ↑ N. G. Parker, C. S. Brown, Citalopram in the treatment of depression, The Annals of Pharmacotherapy 34, 2000-06, עמ' 761–771 doi: 10.1345/aph.19137
  5. ↑ H. Koponen, U. Lepola, E. Leinonen, R. Jokinen, J. Penttinen, J. Turtonen, Citalopram in the treatment of obsessive-compulsive disorder: an open pilot study, Acta Psychiatrica Scandinavica 96, 1997-11, עמ' 343–346 doi: 10.1111/j.1600-0447.1997.tb09927.x
  6. 1 2 3 4 5 6 A. F. Joubert, D. J. Stein, Citalopram and anxiety disorders, Reviews in Contemporary Pharmacotherapy 10, 1999, עמ' I–131
  7. ↑ OCD: Pharmacotherapy, CAMH (באנגלית)
  8. ↑ A. G. Wade, U. Lepola, H. J. Koponen, V. Pedersen, T. Pedersen, The effect of citalopram in panic disorder, The British Journal of Psychiatry: The Journal of Mental Science 170, 1997-06, עמ' 549–553 doi: 10.1192/bjp.170.6.549
  9. ↑ I. Varia, F. Rauscher, Treatment of generalized anxiety disorder with citalopram, International Clinical Psychopharmacology 17, 2002-05, עמ' 103–107 doi: 10.1097/00004850-200205000-00002
  10. ↑ Indu M. Varia, Charles A. Cloutier, P. Murali Doraiswamy, Treatment of social anxiety disorder with citalopram, Progress in Neuro-Psychopharmacology & Biological Psychiatry 26, 2002-01, עמ' 205–208 doi: 10.1016/s0278-5846(01)00236-6
  11. ↑ Alicia Kowalchuk, Sandra J. Gonzalez, Roger J. Zoorob, Anxiety Disorders in Children and Adolescents, American Family Physician 106, 2022-12, עמ' 657–664
  12. ↑ Treating Premenstrual Dysphoric Disorder - Harvard Health Publishing, Harvard Health, ‏2011-06-15 (באנגלית)
  13. ↑ Susan L. McElroy, James I. Hudson, Shishuka Malhotra, Jeffrey A. Welge, Erik B. Nelson, Paul E. Keck, Citalopram in the treatment of binge-eating disorder: a placebo-controlled trial, The Journal of Clinical Psychiatry 64, 2003-07, עמ' 807–813 doi: 10.4088/jcp.v64n0711
  14. ↑ Can SSRI’s Help Treat Eating Disorders?, Eating Disorder Hope (באנגלית אמריקאית)
  15. ↑ Soraya Seedat, Dan J. Stein, Robin A. Emsley, Open trial of citalopram in adults with post-traumatic stress disorder, The International Journal of Neuropsychopharmacology 3, 2000-06, עמ' 135–140 doi: 10.1017/S1461145700001899
  16. ↑ M. R. Safarinejad, S. Y. Hosseini, Safety and efficacy of citalopram in the treatment of premature ejaculation: a double-blind placebo-controlled, fixed dose, randomized study, International Journal of Impotence Research 18, 2006, עמ' 164–169 doi: 10.1038/sj.ijir.3901384
  17. ↑ M. Atmaca, M. Kuloglu, E. Tezcan, A. Semercioz, The efficacy of citalopram in the treatment of premature ejaculation: a placebo-controlled study, International Journal of Impotence Research 14, 2002-12, עמ' 502–505 doi: 10.1038/sj.ijir.3900918
  18. ↑ DrugBank, go.drugbank.com (באנגלית)
  19. 1 2 Vamsi Krishna Lavu, Rana Abdelwahab Mohamed, Ruimin Huang, Shanthi Potla, Sushen Bhalla, Yousif Al Qabandi, Savitri Aninditha Nandula, Chinmayi Sree Boddepalli, Sai Dheeraj Gutlapalli, Lubna Mohammed, Evaluation and Treatment of Depression in Stroke Patients: A Systematic Review, Cureus 14, 2022-08, עמ' e28137 doi: 10.7759/cureus.28137
  20. ↑ Min Cui, Chao Yun Huang, Fang Wang, Efficacy and Safety of Citalopram for the Treatment of Poststroke Depression: A Meta­Analysis, Journal of Stroke and Cerebrovascular Diseases 27, 2018-11-01, עמ' 2905–2918 doi: 10.1016/j.jstrokecerebrovasdis.2018.07.027
  21. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 DailyMed - CELEXA- citalopram tablet, film coated, dailymed.nlm.nih.gov
  22. ↑ Carlo Carandang, Rekha Jabbal, Angela Macbride, Dean Elbe, A review of escitalopram and citalopram in child and adolescent depression, Journal of the Canadian Academy of Child and Adolescent Psychiatry = Journal De l'Academie Canadienne De Psychiatrie De L'enfant Et De L'adolescent 20, 2011-11, עמ' 315–324
  23. ↑ Jennifer L. Baumgartner, Graham J. Emslie, M. Lynn Crismon, Citalopram in children and adolescents with depression or anxiety, The Annals of Pharmacotherapy 36, 2002-11, עמ' 1692–1697 doi: 10.1345/aph.1C078
  24. ↑ Pregnancy, breastfeeding and fertility while taking citalopram, nhs.uk, ‏2022-02-15 (באנגלית)
  25. ↑ Jim Budde, Citalopram to Treat Behavioral Disorders in Dogs & Cats, Clinician's Brief, ‏2025-06-16

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ציטאלופרם&oldid=43570135"