חרדה חברתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חרדה חברתית או פוביה חברתית באנגלית Social-Phobia היא הפרעת חרדה שמתאפיינת בפחד, חשש או דאגה ממגוון של מצבים חברתיים או מביצוע פעולות מסוימות בפומבי. אף שהפרעה זו היא מבחינות מסוימות סוג של פוביה ספציפית היא הופרדה מאבחנת הפוביה הספציפית והפכה לאבחנה בזכות עצמה. מאפייני ההפרעה כוללים פחד ממצבים חברתיים שונים, פחד העלול לגרום לפגוע במגוון של תפקודים בחיי היומיום. מקור השם פוביה הוא במילה היוונית בריחה או פחד.[1] יש הרואים בחרדה חברתית קבוצה של מספר הפרעות הקשורות זו לזו ונוצרות בגילאי הילדות.[2]

חרדה חברתית
שם בלועזית Social Anxiety Disorder (Social Phobia)
תחום בריאות הנפש
ICD-10
(אנגלית)
F 40.0
DSM-5
(אנגלית)
300.23

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ה-DSM 5, כדי שאדם יאובחן כסובל מחרדה חברתית, חייבים להתקיים כל הקריטריונים הבאים[3]:

א. פחד ניכר או חרדה מפני מצב חברתי אחד או יותר בו הפרט חשוף לבדיקה או ביקורת מצד אחרים. דגמאות יכולות לכלול שיחות פנים אל פנים, פגישה עם אנשים שאינם מוכרים, וקיום של פעילויות שבהן אחרים יכולים לראות את האדם עושה פעולות כמו אכילה או שתייה. דוגמה נוספת היא דיבור בפני קהל. בילדים החרדה צריכה להתקיים בנוכחות אנשים בוגרים.

ב. הפרט חושש שמא הוא ינהג באופן שיתפרש כשלילי, כלומר חושש מאפשרות של היות מושפל או מובך, או שיידחה על ידי הסביבה.

ג. הסיטואציות החברתיות כמעט תמיד גורמות לפחד וחרדה. בילדים הביטוי יהיה בכי, צעקות, קפיאה או היצמדות של הילד למבוגר.

ד. סיטואציות חברתיות בכלל מלוות בפחד אינטנסיבי וחרדה.

ה. הפחד החרדה וההימנעות אינם פרופורציונליים לעצם האיום שבסיטואציה ואינם מותאמים להקשר החברתי.

ו. הפחד החרדה וההימנעות הם ממושכים, ובדרך כלל נמשכים שישה חודשים או יותר.

ז. הפחד החרדה וההימנעות גורמים לפגיעה משמעותית מבחינה קלינית בתפקוד החברתי התעסוקתי ובתפקודים אחרים החשובים לאדם.

ח. הפחד החרדה וההימנעות אינם ניתנים להסבר טוב יותר על ידי הפרעה פסיכיאטרית אחרת, כמו הפרעת פאניקה, הפרעת גוף דיסמורפית, או הפרעת הספקטרום האוטיסטי.

ט. אם קיים רקע רפואי נוסף, (כמו מחלת פרקינסון, השמנת יתר, השחתה של הפנים כתוצאה מכוויות או פציעה), הפחד החרדה וההימנעות הם לחלוטין אינם קשורים, או שהם נרחבים מאד.

תת סוג של ההפרעה: פחד מפני דיבור בפני קהל.

שכיחות ואפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית השכיחות עומדת על כ-7%. השיעור החציוני במדינות אירופה עומד על 2.3%.השכיחות בילדים ומתבגרים דומה לזו של מבוגרים, השכיחות של חרדה חברתית בקרב זקנים נעה בין 2% ל-5% בקרב אזרחי ארצות הברית. הבדלים בין המינים באים לידי ביטוי בעיקר בילדים ובני נוער, כאשר בנים נוטים יותר מבנות לפתח את ההפרעה. בארצות הברית שיעור החרדה החברתית גבוה יותר בקרב ילידים אינדיאניים ונמוך יותר בקרב יוצאי אסיה, אמריקה הלטינית, אפרו-אמריקנים, ויוצאי הקריביים.[3]

גורמי סיכון פרוגנוסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישיותיים: תכונות בסיסיות היכולות להיות קשורות לפרה דיספוזיציה לחרדה חברתית הם חשש משיפוט חברתי ועכבות חברתיות.

סביבתיים: אין גורמים סביבתיים ספציפיים. עם זאת הזנחה בילדות יכולה להיות גורם סיכון לחרדה.

גנטיים ופיזיולוגיים: ישנה ככל הנראה השפעה גנטית הקשורה לאינטראקציה בין גנטיקה לסביבה (תחום הקרוי אפיגנטיקה). כמו כן קורבים מדרגה ראשונה הם בעלי סיכוי גדול עד פי שישה לפתח את ההפרעה.

סוגיות תלויות תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסמונת Taijin Kyofusho (בתרגום מכונה מיפאנית: "טיפול אישי") המוכרת בתרבות היפאנית והקוראנית קשורה בעיקר להשפעה שהאדם עם ההפרעה מיחס למבטים שלו. כוללת היבטים של חרדה חברתית והפרעת גוף דיסמורפית ובחלק מהמקרים גם הפרעה דלוזיונלית.

נקודה נוספת היא שבקרב מהגרים לבנים לארצות הברית נמצא שיעור נמוך יותר משמעותית של הפרעת חרדה חברתית

מהלך ההפרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגיל החציוני לתחילת ההפרעה בקרב ילידי ארצות הברית הוא גיל 13. כ 75% מהילדים מפתחים את ההפרעה בין גיל 8 לגיל 15. תמונת ההפרעה עולה לעתים מסיפור החיים של הילד הכולל עכבות חברתיות וביישנות. ההפרעה יכולה להתפתח ולבוא לידי ביטוי גם בילדים צעירים יותר. תפתחות ההפרעה יכולה להתרחש על רקע של התנסות משפילה (למשל ילד שהיה קורבן לאלימות בבית הספר, ילד שהקיא כשהיה צריך לדבר מול קהל). במקרים אחרים ההפרעה מתפתחת בהדרגה ובאיטיות.

התפתחות של הפרעה חברתית בבגרות היא אירוע נדיר יחסית וקשור לצורך לרכוש תפקידים חברתיים חדשים (למשל תפקיד בכיר יותר בעבודה, או ניסיון למצוא בת זוג לנישואין). במקרה האחרון, החרדה החברתית תיעלם עם הנישואין. עם זאת היא עלולה להופיע שוב אם האדם יתגרש.

התמונה הקלינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפטומים הגופניים של החרדה החברתית שאותם חווים אנשים החיים עם ההפרעה דומים לאלו של הפרעות חרדה אחרות וכוללים: הזעה, הסמקה, רעד בגוף, בחילה, ורעד בקול. כמו כן ישנה נטייה חזקה להימנע מסיטואציות חברתיות שבהן האדם התנסה בתסמינים אלה בעבר. מתבגרים יציגו תמונה רחבה יותר של סימפטומים מאשר ילדים, אשר תהיה קשורה למגוון רחב יותר של סיטואציות חברתיות (דייטים, מסיבות ואירועים חברתיים אחרים וכדומה). אצל זקנים תסמיני החרדה החברתית יהיו מתונים יותר, אך הם ייתרחשו במגוון רחב יותר של סיטואציות חברתיות. אצל זקנים החרדה החברתית עשויה להיות קשורה לאובדנים הקשורים לזקנה (ירידה בשמיעה למשל) או פגיעה בעקבות מצב רפואי. התמונה הקלינית אצל זקנים תכלול יותר סימנים גופניים מאשר תסמינים נפשיים .[3]

תחלואה נלווית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר לסימפטומים הגופניים, בדומה להפרעות חרדה אחרות, אנשים עם חרדה חברתית יכולים להציג במקביל גם סימפטומים של הפרעות אחרות ובכללן הפרעות חרדה נוספות, דיכאון (שכיח)I, הפרעה דו קוטבית, דיסטימיה, הפרעה בדימוי הגוף או אילמות סלקטיבית. כמו כן, בקרב הסובלים מההפרעה יש אחוז גבוה, ביחס לשאר האוכלוסייה, של התמכרויות לאלכוהול וסמים, כתוצאה מניסיון לטיפול עצמי בחרדה.[3] מבחינה רפואית 'חרדה חברתית היא ממצא שכיח אצל חולי טרשת נפוצה (MS).[4]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת הפוביה החברתית עדיין אינה מובנת דיה וחלק מהעבודה המחקרית על הפרעה זו עוסקת בניסיונות לבסס גורמים פרוגנוסטים העשויים לנבא טוב יותר התפתחות של פוביה חברתית.[5] סוג אחר של מחקרים בודק שיטות התערבות חדשות שתכליתן לסייע לאנשים עם הפרעת חרדה חברתית. דוגמה לשיטה כזו היא פיתוח של מערכת היוצרת מציאות וירטואלית מובוססת אינטרנט בה יכולים אנשים עם ההפרעה להתנסות בחשיפה מדורגת ומבוקרת לגירויים המפחידים.[6]

אבחנה מבדלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביישנות ביישנות היא תכונה חברתית ידועה שבפני עצמה אינה מהווה פתולוגיה. בחברות מסוימות היא אף מעידה על נימוסים טובים ויראת כבוד כלפי הזולת. ההבדל הוא שבחרדה חברתית התגובה היא תגובה של חרדה ופחד נוכח המצב החברתי ולא תגובה של ביישנות.

אגורופוביה. אגורופוביה כוללת פחד מהימצאות במקומות פתוחים והומים, מחשש שמא האדם לא יוכל להחלץ מהם אם וכאשר ירצה בכך. הפרעת חרדה חברתית נוגעת למצבים חברתיים ופחות (או בכלל לא) למקום שבו הם מתרחשים.

הפרעת פאניקה: הפרעת פאניקה מתרחשת באופן ספונטני בלי שיהיה גורם ברור שהצית את ההתקף. בחרדה חברתית מה שמצית את התתקף הוא סיטואציות חברתיות.

הפרעת חרדה מוכללת: פוביה חברתית שכיחה בקרב אנשים עם הפרעת חרדה מוכללת. ההבדל בין ההפרעות הוא שבהפרעת חרדה מוכללת הדגש הוא על קשרים בינאישיים ופחות על שיפוט חברתי.

הפרעת חרדת נטישה: אנשים עם הפרעת חרדת נטישה עלולים להמענ ממצבים חברתיים אך לא מפני שהמצבים מפחידים אותם, אלא מפני שהם חשים צורך להשאר קרובים לאדם מסוים.

פוביה ספציפית: לרוב אנשים עם פוביה ספציפית אינם חוששים משיפוט חברתי שלהם נוכח הפוביה הספציפית

דיכאון מז'ורי: ייתכן דפוס של הימנעות ממצבים חברתיים אך הסיבה אינה בהכרח רצון להימנע מחרדה, הכרוכה בהימצאות בציבור או כרוכה בשיפוט חברתי.

הפרעת גוף דיסמורפית: אצל אנשים עם הפרעה זו מוקד החרדה הוא פגם גופני הקיים אצלם לדעתם, וההופך אותם לבלתי אטרקטיביים. חרדה חברתית אינה חייבת להיות קשורה לפגם גופני כלשהו.

הפרעה דלוזיונלית: אנשים עם הפרעה דלוזיונלית יכולים לפתח אמונת שווא לפיה הם דחויים מסיבה כלשהי. אנשים עם הפרעת חרדה חברתית אינם מפתחים דלוזיות והשיפוט החברתי שלהם לא מבוסס על אמונות שווא בדרך כלל.

הספקטרום האוטיסטי: לאנשים עם הפרעת חרדה חברתית יש כישורי תקשורת בינאישית טובים יותר מאלה שיכולים להציג אנשים עם הפרעת חרדה חברתית.

מצבים נפשיים אחרים : פחד חברתי יכול להתרחש על רקע של סכיזופרניה, אלא שאז התמונה הקלינית תכלול גם תסמינים אחרים של סכיזופרניה. גם בהפרעות אכילה יכולה להיות רתיעה של האדם מפני מצבים חברתיים, אך בהפרעות אכילה לא יהיה חשש מפני שיפוט חברתי כפי שיש בהפרעת חרדה חברתית.

מצבים רפואיים : מצבים רפואיים שונים כמו מחלת פרקינסון יכולים גם הם להיות כרוכים ברתיעה ממצבים חברתיים. אשר הפחד והחרדה משמעותיים תיתכן גם אבחנה של חרדה חבתרית.

הפרעת התנגדות: קשורה לסירוב של הפרט לציית לסמכות. הפרעה זו אופיינית לילדים. כמו כן הפרעה זו לא קשורה לחרדה מפני ביקורת חברתית.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול תרופתי קיימות מספר אפשרויות בטיפול התרופתי, תרופות נוגדות דיכאון וחרדה ממשפחת SSRI או SNRI שיש ליטול באופן רציף והשפעתם למשך כל היום, תרופות נוגדות חרדה ממשפחת בנזודיאזפינים כמו קלונקס[7] אפשרות תרופתית נוספת שהיא חדשה יחסית היא ההורמון אוקסיטוצין המשפר יכולות חברתיות.[8][9]

פסיכותרפיה פרטנית: ישנן עדויות להצלחת טיפול פרטני באמצעות CBT טיפול זה יצליח יותר אם למטופל לא היו תסמיני דיכאון.[10]

טיפול קבוצתי ישנן עדויות להצלחת CBT בטיפול קבוצתי.[10]

שיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם בן 18 ומעלה שנקבעו לו 40% נכות רפואית על ידי המוסד לביטוח לאומי, בעקבות הפרעה פסיכיאטרית זכאי לקבל שירותי סל שיקום.[11]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק שיקום נכי נפש בקהילה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר בני רוטברג, פרופ' אבי ויצמן, חרדה חברתית בילדים ובמתבגרים. (תיאור מקרה) The Medical אתר הרופאים
  • CGI I כלי טוב להערכה של מטופלים עם חרדה חברתית מערכת The Medical אתר הרופאים
  • מרום, צופי; ניובורן, מיכל; לבין, מרים; גלבוע-שכטמן, איך הביישן למד : מדריך לטיפול עצמי בחרדה חברתית וביישנות. דיונון, 2016.
  • ברברה ג'. מרקווי... [ואחרים] למות מבושה : התמודדות עם חרדה חברתית ופוביה, הוצאת אח, 2013.
  • Stravynski, Ariel, Social phobia : an interpersonal approach Cambridge University Press 2014
  • Carrie Masia Warner, Daniela Colognori, and Chelsea Lynch, Helping Students Overcome Social Anxiety: Skills for Academic and Social Success (SASS), Guilford Press,
  • 2018
  • Peter M. McEvoy, Lisa M. Saulsman, and Ronald M. Rapee, Imagery-Enhanced CBT for Social Anxiety Disorder, Guilford Press, 2018

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חנן מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, דיונון, 2016, פרק הפרעת חרדה, עמ' 332
  2. ^ חנן מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, דיונון, 2016, פרק הפרעות פסיכיאטריות בילדים ובמתבגרים, עמ' 617-624
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 American Psychiatric Association, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), WDC: American Psychiatric Association, 5, 2013, פרק Anxiety Disorders, עמ' 202-208. (בeng)
  4. ^ מערכת The Medical, TheMedical - אתר הרופאים של ישראל | סימפטומים של חרדה חברתית שכיחים בחולי טרשת נפוצה, www.themedical.co.il, ‏2008
  5. ^ Ayelet Lahat, Connie Lamm, Andrea Chronis-Tuscano, Daniel S. Pine, Early Behavioral Inhibition and Increased Error Monitoring Predict Later Social Phobia Symptoms in Childhood, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry, 53, 2014-04-01, עמ' 447–455 doi: 10.1016/j.jaac.2013.12.019
  6. ^ Karolin Neubauer, Maxie von Auer, Eileen Murray, Franz Petermann, Internet-delivered attention modification training as a treatment for social phobia: A randomized controlled trial, Behaviour Research and Therapy, 51, 2013-02-01, עמ' 87–97 doi: 10.1016/j.brat.2012.10.006
  7. ^ Edward K. Silberman, The Role of Benzodiazepines in Treating Social Anxiety Disorder, American Journal of Psychiatry, 171, 2014-07-01, עמ' 795–795 doi: 10.1176/appi.ajp.2014.14010048
  8. ^ Inga D. Neumann, David A. Slattery, Oxytocin in General Anxiety and Social Fear: A Translational Approach, Biological Psychiatry, Oxytocin and Psychiatry: From DNA to Social Behavior, 79, 2016-02-01, עמ' 213–221 doi: 10.1016/j.biopsych.2015.06.004
  9. ^ Sonam Dodhia, Avinash Hosanagar, Daniel A Fitzgerald, Izelle Labuschagne, Modulation of Resting-State Amygdala-Frontal Functional Connectivity by Oxytocin in Generalized Social Anxiety Disorder, Neuropsychopharmacology, 39, 2014-08, עמ' 2061–2069 doi: 10.1038/npp.2014.53
  10. ^ 10.0 10.1 Craske, M. G., Niles, A. N., Burklund, L. J., Wolitzky-Taylor, K. B., Vilardaga, J. C. P., Arch, J. J., . . . Lieberman, M. D, Randomized controlled trial of cognitive behavioral therapy and acceptance and commitment therapy for social phobia: Outcomes and moderators, Journal of Consulting and Clinical Psychology,, 82(6), 2014, עמ' 1034-1048.
  11. ^ "סל שיקום לנפגעי נפש". כל-זכות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2017. 

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.