לדלג לתוכן

צנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחלות שבטי ישראל

צְנָן (גם: צַאֲנָן) הייתה עיר מקראית בשפלת יהודה, הנזכרת פעמיים בתנ"ך.

בתחילה, העיר נזכרת בספר יהושע, בתיאור ערי השפלה בנחלת שבט יהודה, באזור העיר לכיש: צְנָן וַחֲדָשָׁה וּמִגְדַּל גָּד[1].

לאחר מכן, נזכרת העיר בנבואות החורבן של מיכה הנביא על ערי השפלה: ”עִבְרִי לָכֶם יוֹשֶׁבֶת שָׁפִיר עֶרְיָה בֹשֶׁת לֹא יָצְאָה יוֹשֶׁבֶת צַאֲנָן מִסְפַּד בֵּית הָאֵצֶל יִקַּח מִכֶּם עֶמְדָּתוֹ”[2].

העיר נזכרה, בהקשר המקראי שלה, גם אצל חז"ל[3].

במאה ה-19 הציע החוקר יהוסף שוורץ את זיהויה של העיר בכפר הקטן "צאנאברא", כחמישה ק"מ מזרחית לבית גוברין[4].

בחורבה, המכונה כיום "חורבת צנובר", שרידי חומות, מבנים, מערות רבות ופסיפס, ולצדה תל קטן עם חרסים החל מתקופת הברונזה הקדומה[5].

בשנות ה-70 של המאה ה-19 נעשה ניסיון לקנות אדמות ליישוב יהודי חקלאי במקום, בידי דוד גוטמן, ממייסדי פתח תקווה[6].

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ל"ז.
  2. ^ ספר מיכה, פרק א', פסוק י"א.
  3. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת עירובין, פרק ה', הלכה ה'.
  4. ^ תבואות הארץ, פרק ג', חלק ב'.
  5. ^ מדריך ישראל - אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ, כרך יהודה, 272-273.
  6. ^ מדריך ישראל - אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ, כרך יהודה, 272-273.
ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.