תל לכיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תל לכיש
לכיש
מראה כללי של התל
מראה כללי של התל
שמות נוספים תל אֶ דֻוֵיר
גובה מעל פני הים 150 מטר
היסטוריה
תרבויות התרבות הכנענית
תקופות התקופה הנאוליתית
התקופה הכלקוליתית
תקופת הברונזה הקדומה
תקופת הברונזה התיכונה
תקופת הברונזה המאוחרת
תקופת הברזל
התקופה הפרסית
התקופה ההלניסטית
ננטש התקופה הרומית בארץ ישראל
סוג תל
מאורעות המצור על תל לכיש עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר ארכאולוגי
חפירות 1932-1938 מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי
1973-1994 החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ואוניברסיטת תל אביב
2013-2019 רשות העתיקות והאוניברסיטה העברית
ארכאולוגים ג'יימס לסלי סטרקי
דוד אוסישקין
יוסף גרפינקל
מצב הרוס
גישה לציבור כן
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°33′55″N 34°50′57″E / 31.56527778°N 34.84916667°E / 31.56527778; 34.84916667
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קטע מתבליט לכיש. המוזיאון הבריטי

תל לכיש הוא תל חשוב בשפלת יהודה, גובל בנחל לכיש. שמו בערבית - תל אֶ דֻוֵיר. שטחו כ־124 דונם, והוא זוהה על ידי החוקר האמריקאי ויליאם אולברייט בשנת 1926. בשנת 1994 הוכרז כגן לאומי.

שחזור תולדות התל על פי המקורות והממצאים הארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלכיש התגלו ממצאים ארכאולוגיים כבר מהתקופה הנאוליתית (9500 עד 6000 שנה לפני זמננו), וישוב רצוף התקיים במקום לאורך השנים.

בתקופת הברונזה (5150 עד 3200 שנה לפני זמננו) הייתה לכיש עיר פרזות בחסות מצרית, כמו כל ערי המדינה בכנען. באגרות המצריות מתקופת הברונזה המאוחרת שנודעו כ"מכתבי אל-עמארנה" כלולים כמה מכתבים ששלחו שליטי העיר לפרעה מלך מצרים (מאה 14 לפנה"ס). הממצאים מתקופה זו כוללים כתובות הרוגליפיות ואנתרופואידים (ארונות קבורה מצריים דמויי אדם).

העיר חרבה במחצית הראשונה של המאה ה־12 לפנה"ס - ובשכבת החורבן נמצאו כ־1,500 גולגולות. יש הטוענים כי התארוך אמנם מתאים לתקופת ההתנחלות וכיבושי יהושע בן נון (כיבוש העיר של יפיע מלך לכיש נזכר בספר יהושע י, 31-34), אך לא נמצאו חרסים ישראלים במקום. בתקופה זו התנחלו בארץ גם גויי הים (הכוללים את הפלשתים), אך גם ממצא ארכאולוגי אופייני להם נעדר מהתל, לכן לא ברור מי החריב את העיר.

העיר עמדה בחורבנה כמאתיים שנה ונבנתה מחדש בתקופת המלוכה. בתקופה זו הייתה חשיבותה של העיר נעוצה בכך שניצבה על גבול הממלכה לנוכח האיום הפלישתי. היא נזכרת בין הערים שביצר המלך רחבעם (דברי הימים ב, י"א ט), היה בה בית שער גדול (זהה לזה שבתל חצור, תל מגידו ותל גזר) וארמון ענק. חרסים מתקופת רחבעם (המאה ה-10 לפנה"ס) נמצאו על התל, כמו גם סימני חורבן ממסעו של מלך מצרים, שישק הראשון, בשנת 925 לפנה"ס. שישק פלש לארץ־ישראל ובזז ערים ביהודה ובישראל, ואף הציב כתובות ניצחון בחלקן (למשל במגידו).

במאה ה־8 לפני הספירה הייתה העיר מבוצרת ומבוססת, אך סבלה נזקים חמורים ברעידת אדמה - ידוע על רעידת אדמה שהתרחשה בימיו של המלך עוזיהו, בשנת 760 לפנה"ס. העיר שוקמה פעם נוספת.

שכבת החורבן הבאה שייכת למסע סנחריב בשנת 701 לפנה"ס. סנחריב מלך אשור הגיע ליהודה לאחר שהמלך חזקיהו מרד בו, ובמהלך מסע העונשין חרבו ערים רבות אך ירושלים ניצלה. אחד הממצאים החשובים הקשורים למסע זה נמצא בנינווה, בירת אשור, הנמצאת בסמוך למוצול של ימינו (צפון עיראק): שם מצא החוקר הבריטי אוסטן הנרי לייארד את ארמונו של סנחריב ובו תבליט המתאר מצור וחורבן, ופליטים משתחווים לשליט על יד כסאו. ליד דמותו של השליט נכתב:

"סנחריב מלך אשור והעולם כולו יושב על כיסא משען ושלל העיר לכיש עובר לפניו".

- התבליט מייצג את המצור האשורי על לכיש, ואת המלך סנחריב מקבל את השלל לאחר תבוסת העיר. ההסבר המקובל הוא שהתבליט נועד לפאר את הניצחון על לכיש כחיפוי על הכישלון בכיבוש ירושלים. התבליט מוצג כיום במוזיאון הבריטי בלונדון. מן התבליט ניתן גם ללמוד על הנוף החקלאי שהיה באזור לכיש באותם ימים שכן מופיעים בתבליט עצי פרי שניתן לשחזרם. בניגוד למקובל באותם ימים ושניתן לראות בתבליטים אשוריים אחרים - כנראה שעצי פרי אלו לא נעקרו כחלק מהמצור[1]

ממצאים חשובים נוספים: כ־400 חותמות למלך נמצאו תחת שכבת החורבן שהותיר אחריו סנחריב מלך אשור.

בדרום מערב התל מצא הארכאולוג הבריטי ג'יימס לסלי סטרקי, אשר עמד בראש משלחת חפירות שחפרה בתל לכיש מ 1932 עד 1938 מפולת, שמאוחר יותר זוהתה כסוללת המצור האשורי. הסוללה נבנתה בחלק בו מדרון התל מתון יחסית, לאפשר לחיילי אשור להגיע עד החומה. בצד השני בנו המתגוננים סוללת עפר פנימית (על גבי בתיה של העיר) שנועדה להגביה את השומרים מעל חייליו של סנחריב.

הסוללה היא הסוללה האשורית היחידה הידועה במזרח הקרוב. הסוללה נבנתה מאבנים שנאספו בסביבה ונשפכו כנגד המדרון התלול של לכיש. את שכבת האבנים העליונה ציפו האשורים בטיט כדי שיוכלו לנוע עליה בקלות. בקצה העליון של הסוללה יצרו האשורים משטח מעפר חום-אדמדם כדי שיוכלו להציב עליו את אילי המלחמה בהם תקפו את החומה. הסוללה עשויה בצורת מניפה: בבסיסה היא רחבה ביותר, ועם התנשאותה היא הולכת והופכת לצרה. מידותיה המשוערות הן 70–75 מטרים רוחב הבסיס, 25 מטרים רוחב הקצה העליון, 16 מטרים גובה. בתבליט האשורי נראים חמישה אילי מלחמה התוקפים את החומה, וכפי הנראה היה מספיק ברוחב פסגתה להצבת חמישה אילים אלו זה בצד זה.

שרידי הסוללה ניכרים עד היום באתר תל לכיש. המשלחת הבריטית פינתה חלק גדול מהסוללה. בקצה החפירה שביצעו נוצר מעין חתך המאפשר לראות דרכו את מדרון התל ואת שכבת אבני הסוללה שנשפכו כנגדו[2].

בחפירות ארכאולוגיות שבוצעו בשנת 2016 סביב שער העיר, נמצא "מקדש שער" ובו עדויות לרפורמה הדתית שערך המלך חזקיהו, במסגרתה נופצו קרנות המזבח המקומי. בחדר המזבח אף הוקמו שירותים, ככל הנראה באופן סימבולי לפני שחדר המזבח נאטם[3].

העיר נבנתה מהיסוד בימיהם של המלכים יאשיהו ומנשה (המאה ה-7 לפנה"ס). עיר זו חרבה יחד עם בית המקדש הראשון ושאר ערי יהודה לאחר מרד צדקיהו בבבל (586 לפנה"ס). כיום ניתן לראות שרידים של בית שער גדול מתקופתו של חזקיהו, ומעליו בית שער קטן יותר מהמאות 7-6 לפנה"ס; בבית השער הקטן מצא הארכאולוג סטארקי כ-21 אוסטרקונים - חרסים ועליהם כתובות, אשר קיבלו את השם "מכתבי לכיש" חרס מספר 4 נודע במיוחד בשל הכתובת הבאה:

כי אל משואות לכיש אנחנו שומרים ככל האותות אשר נתן אדוני, כי לא נראה את עזקה

מכתבי לכיש, חרס מס' 4

על־פי הארכאולוג יגאל ידין, הכוונה בבטוי "אל משואות לכיש" הוא "על" משואות לכיש: כלומר משמר העיר מדווח כי המשואות בעזקה, העיר הסמוכה - כבו, וכי נבוכדנצר מלך בבל כבר כבש את העיר, וכל שנותר למגיני לכיש לעשות הוא להוסיף ולהתבצר בעירם. הגאולוג בני בגין חולק על הפרשנות הזו וטוען שהחרס מתעד דיווח שגרתי בו מדווח הכותב כי הם צופים למשואות לכיש כדי לקבל הודעות מהפיקוד הגבוה (בימי קדם השתמשו במשואות ובלפידים לצורך העברת מסרים בין מקומות רחוקים), שכן הם אינם יכולים לראות את האיתותים הנשלחים ממשואות עזקה, שנמצאת בנקודה נמוכה יותר.

היישוב על התל חודש בתקופה הפרסית, אז הייתה בירת מחוז. העיר דעכה לאיטה בתקופה ההלניסטית, עת ערים אחרות בשפלת יהודה זכו לבכורה.

זיהוי וחפירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראשון שניסה לזהות את לכיש היה אדוארד רובינסון, שב-1839 סקר את תלי השפלה וזיהה את לכיש בגבעה הסמוכה לחורבת אום ליקיס, בגלל צליל שמה ומיקומה על הדרך לעזה. זיהוי זה נתמך על ידי חוקרים מאוחרים יותר. בסקר ארץ ישראל המערבית שנערך בין השנים 18721877 על ידי משלחת בראשות קלוד קונדר והורשיו קיצ'נר, התלבטו החוקרים בזיהוי לכיש בין אום ליקיס, תל חסי ותל אֶ דֻוֵיר. פלינדרס פיטרי הגיע לארץ ישראל במטרה לחפור את לכיש המקראית. הוא החל לחפור בח'רבת אום ליקיס, אך מצא בה רק ממצאים מהתקופה הרומית ואילך. הוא עבר לחפור בח'רבת עג'לון וגם בה לא מצא ממצאים מוקדמים מהתקופה הרומית[4]. הוא סייר באזור והגיע לתל חסי, בה הוא מצא חרסים, ובעקבות ניסיונו הרב במצרים זיהה את קדמוניותם. בעקבות כך החליט לקבל את הזיהוי של קונדר שהעיר הקדומה לכיש נמצאת בתל חסי[5]. באפריל 1890 החלה החפירה, שנמשכה שישה שבועות[6]. בחפירות נחשפה חומת לבני בוץ עבה מאוד. פיטרי חפר 79 בורות בדיקה, ותיארך את הממצאים ל-1700 לפנה"ס. מעל שכבה זאת אותה ייחס לאמוריים מצא שכבה עם ביצורים דלים שייחס לתקופת השופטים ומעליה מצא ביצורים שייחס לרחבעם[7].

הזיהוי של פיטרי נתקבל על ידי רבים[8], אך בשנת 1924 הציע אולברייט לזהות את לכיש בתל אֶ דֻוֵיר[9] ורוב החוקרים קבלו את השערתו. בספטמבר 1932 החל ג'יימס לסלי סטרקי לחפור בתל דוויר, אחד התילים הגדולים ביותר בארץ ישראל שכבר אז זוהה על ידי רוב החוקרים כלכיש[10]. בסוף 1933 נפתחה עונת החפירות השנייה, שהתרכזו בתקופת מלכי יהודה ותקופות קדומות יותר[11][12]. במרץ 1935 דלף החוצה לעיתונות דבר המצאם של מכתבי לכיש, ידיעה שתוארה כ"תגלית ארכאולוגית בעלת חשיבות עצומה"[13][14]. לסטרקי הייתה תוכנית מסודרת לחפירות במשך 15 שנה, אך אלו נגדעו באיבם בהרצחו בינואר 1938[15]. שותפיו לחפירות המשיכו במלאכה, אך החפירות נפסקו בפרוץ מלחמת העולם השנייה[16].

בעקבות מציאת המקדש בתל ערד, ביצע יוחנן אהרוני חפירת ניסיון בתל לכיש בשנת 1966 כדי לברר את זמנו של המקדש בלכיש, הדומה למקדש בתל ערד[17]. המקדש בלכיש נמצא כפרסי-הלניסטי, אולם תחתיו מצא אהרוני מקדש עתיק יותר שדומה למקדש בערד ותוארך לימי שלמה[18].

בשנים 1973-1994 חפר בתל דוד אוסישקין[19][20]. בשנות ה-70 נחשף בלכיש מקדש כנעני מימי יהושע[21]. במסגרת החפירות שוקם שער הכניסה לעיר[22].

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זהר עמר, "הגידולים החקלאיים על-פי תבליט לכיש", בית מקרא, עמ' 350 – 356.
  2. ^ דוד אוסישקין, "כיבוש לכיש בידי סנחריב מלך אשור", בתוך: דרך ארץ : אבן חרס ואדם, הוצאת משרד הביטחון 1996.
  3. ^ דבר ראשון, ‏'מקדש שער' מתקופת בית ראשון נחשף בחפירות תל לכיש, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 29 בספטמבר 2016
  4. ^ מחקרי ארץ הקדושה, הצפירה, 20 בינואר 1895
  5. ^ יהודה דגן, "פיטרי, תל חסי וזיהויה של לכיש: לתולדותיה של סוגיה גאוגרפית היסטורית", ארכאולוגיה, בטאון אגודת הארכאולוגים בישראל, 3, 1992 עמ' 17–19
  6. ^ רוני רייך, ציוני דרך בהתפתחות המתודה הארכאולוגית בארץ ישראל בשנים 1890–1920", ארכאולוגיה, בטאון אגודת הארכאולוגים בישראל, 3, 1992 עמ' 9
  7. ^ מחקרי ארץ הקדושה, הצפירה, 22 בינואר 1895
  8. ^ ולרי מ' פרגו, "חסי, תל", בתוך: אפרים שטרן (עורך), האנציקלופדיה החדשה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, 1992, עמ' 519
  9. ^ בנימין מזר, ג. ל. סטארקי ומפעלו המדעי, הארץ, 16 בינואר 1938
  10. ^ בנימין מזר, סקירה על החפירות הארכיאולוגיות בא"י בתרצ"ג, דואר היום, 20 בספטמבר 1933
  11. ^ תגליות חשובות בדרום ארץ ישראל, דואר היום, 25 בדצמבר 1933
  12. ^ בנימין מזר, החפירות האחרונות בארץ ישראל, דואר היום, 12 בינואר 1934
  13. ^ תגלית ארכיאולוגית בעלת חשיבות עצומה, דבר, 13 במרץ 1935;המשך
  14. ^ תגליות מרעישות של משלחת ווילקום בארץ ישראל, הארץ, 24 במרץ 1935
  15. ^ הארכיאולוג האנגלי מגלה גנזי לכיש נרצח, דבר, 11 בינואר 1938
  16. ^ משה יעקב בן גבריאל, לבית תפילה שבלכיש, הארץ, 18 ביולי 1941
  17. ^ מימצאים ארכיאולוגיים בחפירת נסיון בתל־לכיש, הצופה, 8 בספטמבר 1966
  18. ^ דב פריד, המקדשים בערד ובלכיש, על המשמר, 2 באפריל 1969; המשך
  19. ^ צבי אילן, מי הרס את השכבה השלישית, דבר, 1 באוגוסט 1975
  20. ^ צבי אילן, רישומי מסע סנחריב נתגלו בתל לכיש, דבר, 24 באוקטובר 1976
  21. ^ שאול הון, מקדש כנעני מימי יהושע נחשף בחפירות תל־לכיש, מעריב, 17 באפריל 1977
  22. ^ שער לכיש המקראית, מעריב, 30 במרץ 1987