צריחון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור חתך רוחב בקתדרלת ריימס: צריחון קטן נמצא על קצה הגג, מעל מקום המפגש של התמיכה הדואות עם הגג והקמרונות, והצריחון השני - הגדול יותר - נמצא מעל העמוד הגדול, על מנת להטות את העומס שמעבירות התמיכות הדואות מהגג, הקמרונות והקירות כלפי אל עמוד התמיכה הגדול, ואת וקטור המאמץ, כלפי מטה.
צריחונים (פינקלס) מעל תמיכות דואות בקתדרלת ויטוס הקדוש שבפראג

צריחון (Pinnacle; מכונה בעברית גם פינקל בעקבות שמו הלועזי) הוא צריח מחודד קטן השכיח מאוד באדריכלות הגותית. בנייה של צריחונים מקובלת מאוד כסיומת עליונה של קתדרלות גותיות רבות, בראש מגדל הפעמונים או צריחים גדולים במבנה, סביב שפת הגג של המבנה ובראשן של תמיכות דואות.

מקור המילה האנגלית הוא במילה הלטינית "pinnaculum" שפירושה "נוצה קטנה".

תפקידיו של אלמנט זה הם בעיקר שניים:

  • עיצובי - הצריחונים נותנים למבנה מראה מחודד ועוצמתי. ריבוי צריחונים מוסיף למראה התחרה האופייני לסגנון הגותי וכן לשאיפה של המבנה להימתח לגובה. הצריחונים היו עטורים לעתים קרובות בקרוקטים, זיזי אבן חדים ומעוקלים בצורת עלים או ווים, שהוסיפו למרקם התחרה ותחושת השאיפה למעלה. בנוסף לעיטורים אלה, צריחונים רבים היוו מצע לפיסול וכללו פסלי מלאכים וקדושים (בדרך כלל או בנישה מתחת לצריחון או בראשו).
  • מבני - הצריחונים היו כבדים מאוד במכוון. הם היו עשויים ברובם מאבן ועם תוספות של עופרת שהיא כבדה במיוחד. מיקום הצריחונים הוא תמיד מעל לנקודות במבנה אשר פועלים עליהם כוחות אופקיים כגון דפנות של קמרונות או של תמיכות דואות. על ידי הוספת מאמץ לחיצה משמעותי הפונה כלפי מטה, משתנה כיוון וקטור המאמץ הכללי הפועל על התמיכה לזווית קרובה יותר לניצב לקרקע. לצריחון היה תפקיד נוסף - לשבור את הרוחות הפוגעות בתמיכות הדואות ובכך למנוע מסופה ורוח עזה לגרום לקריסת התמיכות והמבנה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר היסטוריונים טענו שלא היו צריחונים באדריכלות רומנסקית, אך כיפות חרוטיות על תמיכות עגולות, עם סיומת מחודדות, לא היו נדירות בצרפת בתקופות מוקדמות. אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק הביא בתור דוגמאות את כנסיות סן ז'רמה וסן רמי, וישנה כיפה מחודדת דומה בחזית המערבית של קתדרלת רוצ'סטר.

בתקופת הרומנסק של המאה ה-12 מובאות שתי דוגמאות לצריחונים: אחת בברדון בווסטרשייר והשנייה בקליב בג'לוצ'סטרשייר. בדוגמאות אלה התמיכות הזדקרו כלפי מעלה ויצרו צריח מרובע שהסתיים בפירמידה, באופן דומה לצריחונים של סגנון הגותי האנגלי המוקדם שבא אחרי הרומנסק באנגליה.

בסגנון זה ובסגנונות שבאו אחריו, בעיקר באדריכלות הגותית, הגיע הצריחון לידי שימוש נאות ונרחב שהשתלב יפה בסגנון הגותי. מבחינה מבנית הצריחון סיפק משקל ועומס כדי להטות את מאמצי הקמרונות הגבוהים אל עבר התמיכות הדואות ומשם להטות את המאמצים הצדדיים כלפי מטה, אל עבר עמודים עבים וגדולים. כך מנעו בנאי הקתדרלות מהקירות הגבוהים והדקים לקרוס הצידה עקב לחץ מהקמרונות הגבוהים. בנוסף, הצריחונים עצרו מאבני גמלונים להחליק כלפי מטה וכן איזנו את העומס של הצריחים הגדולים. צריחונים שימשו גם להוספת מומנט כנגד אלמנטים המזדקרים החוצה מהמבנה כגון גרגוילים וקורבלים. מבחינה עיצובית הצריחונים חיזקו את הקווים האנכיים במבנה והגדילו את השאיפה שלו כלפי מעלה. סידור הצריחונים בשורות ובמרווחים קבועים יצר עיצוב דומה לשיני חומה מבוצרת.

בתקופה הגותית האנגלית המוקדמת התמיכות הקטנות הסתיימו לעתים קרובות ב"גבלט", סיומת משולשית משופעת, ואילו התמיכות הגדולות והחשובות יותר הסתיימו בצריחונים שנתמכו בעמודים מורכבים (אומנות צרורות). בתקופה זו הצריחונים נמתמכו רק על ידי העמודים המורכבים והיו פתוחים מלמטה; במבנים רבים מתקופה זו ואלו שאחריה הצריחונים יצרו גומחות (נישות) שהכילו פסלים. בזמן התקופה הגותית האנגלית המקושטת, החזיתות השונות מעל העמודים הזוויתיים הסתיימו לעתים קרובות בגבלט, בעוד שאלה של התקופה המקושטת היו עשירים יותר וקושטו בקרוקטים וסיומות מחודדות (Finials), ולפעמים בקישוטי Ballflower. דוגמאות טובות לצריחונים כאלה ניתן למצוא בבוורלי מינסטר ובמעלה הצריח של כנסיית סנט מרי, אוקספורד. צריחונים מהתקופה הגותית האנגלית הניצבת שונים אך במעט מאלה של התקופה המקושטת, בעיקר בקרוקטים ובסיומות המחודדות שעוצבו בסגנון מאוחר יותר. המגדלים של הקתדרלות האנגליות מאופיינים ב-4 צריחונים הניצבים בפינות, לעתים על חשבון צריח מחודד מרכזי גדול.

בצרפת, צריחונים, כמו צריחים מחודדים, היו בשימוש מוקדם יותר מאשר באנגליה. ישנם צריחונים קטנים על זוויות המגדל ב-Abbey of Saintes. ברולה ישנם צריחונים במקומות דומים, כל אחד מהם מורכב מארבעה עמודים קטנים, עם חופות ובסיסים המסתיימים בצריחים פרמידיים. בכל הדוגמאות לעיל החלונות הסייתמו בקשת חצי-עגולה.

באדריכלות הגותית המאוחרת בצרפת ומרכז אירופה הורכבו הצריחונים מעמודים שלעתים היו ביניהם נישות לפסלים, ומעליהם צריחון מחודד בעל צורה של פירמידה ריבועית או חרוט המעוטר בקרוקטים וסיומת מחודדת (Finial).

השימוש בצריחונים ירד עם נטישת הסגנון הגותי לטובת הסגנונות הקלאסיים של הרנסאנס והבארוק אך חזר לעדנה עם התחייה הגותית.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]