גרוטסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לגרוטסק שלושה פירושים:

  1. אמצעי ספרותי ממשפחת האמצעים הספרותיים הקומיים, שעיקרו עיוות המתואר לשם הגחכתו.
  2. פסל דמוי גרגויל - פסלי המפלצות הנמצאים על גבי קתדרלות גותיות נקראים "גרוטסק" (בעוד המונח "גרגויל" מתייחס רק למרזבים מקושטים).
  3. במיתולוגיה, תחת השם "שד מערות".

מקור המושג בימי הרנסאנס, כאשר נתגלו בחפירות ברומא העתיקה מערות ובהן ציורי קיר ענקיים, דמיוניים ומגוחכים בעיני אנשי תקופת הרנסאנס. (באיטלקית grotta פירושו מערה; pittura grottesca פירושו ציורי מערות).

בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימושים ראשונים בגרוטסק כציון לאמצעי ספרותי קומי, ובגרוטסק כאמצעי ספרותי ממש, נעשו בצרפת, בשלהי המאה ה-15.

הגרוטסק הספרותי עבר כמה שינויים של משמעות מאז המאה ה-15 ועד ימינו. בתחילה היה הגרוטסק מיועד לתיאור דמיוני מפחיד ומבעית, להטלת אימה ספרותית. לימים חלו בו שינויים לכיוון הקומי, לחידוד העיוות של המתואר, בעיקר דמויות של גיבורים, אך גם מקומות, נופים וערים. במאה העשרים, בגרמניה הווימארית, הגיע הגרוטסק לשיאים אמנותיים חשובים, באמנות הציור, הכרזה, הרישום והדפוס, וגם באמנות השיר הפוליטי והמחזה האוונגרדי.

בין גדולי אמני העולם שעשו שימוש נרחב בגרוטסק ביצירתם ניתן למנות את המחזאי האיטלקי לואיג'י פיראנדלו, את הסופר הרוסי ניקולאי גוגול, וכמובן ביצירתו של פרנץ קפקא. בין היוצרים הישראלים שעשו שימוש נרחב בגרוטסק ביצירתם ניתן למנות את הסופר חיים הזז, את המחזאי חנוך לוין, ואת המשוררים דוד אבידן ונתן זך.

כסוגה ספרותית מצטרף הגרוטסק לסוגות קרובות, של משפחת האמצעים הספרותיים הקומיים, ובהם הסאטירה, האירוניה, הפרודיה, הקומדיה.

בפיסול[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרוטסק הוא פסל של מפלצת, חיה, דרקון או שד, הרווח באדריכלות הגותית. הגרוטסק נפוץ בייחוד בקתדרלות וכנסיות. לפיסול הגרוטסק היו מספר מטרות:

  1. להטיל מורא על פשוטי העם.
  2. להגן על הכנסייה מפני שדים רעים.

הגרוטסק נבדל מגרגויל בכך שגרגויל משמש כמרזב ואילו הגרוטסק הוא פסל גרידא.

במיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שד המערות שואב נשמות מבני-תמותה וניזון מהן, אבל הוא לא יכול לפגוע בבני אלמוות.