קואופרטיב השמרטפות של גבעת הקפיטול
קואופרטיב השמרטפות של גבעת הקפיטול (באנגלית: Capitol Hill Babysitting Co-op) הוא שמו של קואופרטיב הממוקם בוושינגטון די. סי. שהוקם בסוף שנות ה-50 ומטרתו היא חלוקת אחריות השמרטפות בין חבריו.
לעיתים קרובות משמש הקואופרטיב כאלגוריה למודל כלכלי מוכוון ביקוש, כאשר האלגוריה מסייעת בהמחשה של מספר מושגים כלכליים כגון חשיבות היצע כסף לרווחת הכלכלה, פרדוקס החסכון, מיתון, אינפלציה ועוד.
הקואופרטיב כמשל כלכלי הוצג לראשונה בשנת 1977 במאמרם של ג'ואן סוויני וריצ'רד ג'יימס סוויני אולם היה ידוע למעטים בלבד ואת הפופולריות שלו הוא צבר בעקבות המיתון בעשור הראשון של המאה ה-21, ובזכות פרסומו בספריו של זוכה פרס נובל לכלכלה, הכלכלן פול קרוגמן שהגדיר אותו כ"משנה חיים"[1].
היסטוריה ושיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקואופרטיב הוקם בסוף שנות ה-50 על ידי כ-20 משפחות צעירות בעלות ילדים קטנים שהתגוררו בוושינגטון די. סי. שבארצות הברית, באזור גבעת הקפיטול, והעלו יוזמה שתאפשר להן לצאת לבלות, ותפתור להן את נושא השמרטפות.
עם הקמת הקואופרטיב הוענקו לכל משפחה שהצטרפה לקואופרטיב שוברים בשווי 20 שעות שמרטפות, כאשר כל שובר היה שווה לחצי שעת שמרטפות, והתנאי היה שכל משפחה התחייבה להשיב שוברים בשווי זהה לכשתעזוב את הקואופרטיב.
- הקואופרטיב צמח מ-20 משפחות בתחילת שנות ה-60 ליותר מ-200 בתחילת שנות השבעים.
- בתחילת שנות ה-70 הקואופרטיב היה מפוצל גאוגרפית לשניים - צפון / דרום או מזרח / מערב.
- בשנות ה-60 התחלפה עמדת מזכיר הקואופרטיב מדי חודש, כיוון שזו נתפסה כמשימה מכבידה.
- זמן כפול שולם לאחר חצות הלילה ובין 17:00 ל-19:00 בערב (בזמן ארוחת הערב).
- זמן וחצי שולם עבור שעות מאוחרות יותר.
המשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניהול הקואופרטיב הופקד בידי חבריו בסבבים ועיקר תפקידם (לפחות במקור) היה שידוך בין חברים הזקוקים לשמרטפים לבין חברים שיכולים לתת שעות שמרטפות, לשם כך כל חבר נדרש לתת מס של 14 שעות שמרטפות (כלומר 28 שוברים) שהועבר ישירות לחברים שניהלו את הקואופרטיב כתשלום עבור ניהול הקואופרטיב.
עקב כך נוצר מצב בו חברים חדשים הרגישו שעליהם להרוויח מספר שוברים נוסף לפני שיוכלו להתחיל להשתמש בהם כדי שלא יגיעו למצב של מחסור בשוברים, כשירצו להשתמש בהם או כשירצו לעזוב, ולכן חברים חדשים ניצלו כל הזדמנות לספק שעות שמירה אך לא השתמשו בשוברים שהרוויחו על מנת לצאת.
כיוון שהזדמנות לשמרטפות נוצרת רק כאשר חבר מחליט לצאת לבלות, נוצר מחסור בשעות שמירה והקואופרטיב נפל למיתון, מיתון אשר ממחיש את התופעה שנקראת "פרדוקס החיסכון".
הפתרון למיתון[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנהלי הקואופרטיב ניסו לפתור את המשבר באמצעות החלת כללים נוספים על מנגנוני הקואופרטיב אך ללא הועיל, כשלבסוף הפתרון לבעיית המיתון היה שכל חבר חדש שהצטרף לקואופרטיב קיבל שוברים בשווי 30 שעות שמרטפות אולם נדרש להשיב שוברים בשווי 20 שעות שמרטפות בלבד לכשיעזוב את הקואופרטיב.
פתרון זה פתר את בעיית המיתון אך בתוך מספר שנים נוצרה בעיה חדשה, מספר השוברים שנכנסו לקואופרטיב גדל ונוצר עודף בחברים שרצו לנצל את השוברים ומחסור בחברים שרוצים לספק שעות שמירה.
פתרון היפותטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבעיות של הקואופרטיב נבעו משני גורמים המשולבים זה בזה: הערך של השוברים היה קבוע, אולם הערך שלהם עבור החברים היה תנודתי.
והפתרון שהייתה יכולה הנהלת הקואופרטיב לבצע הוא ויסות כמות השוברים דרך חברים שמצטרפים אל הקואופרטיב או כאלה שעוזבים אותו. מה שהיה מאפשר לחברים לתת יותר שוברים כאשר יש מחסור בהיצע של שמרטפים או פחות כאשר יש היצע גדול.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קואופרטיב השמרטפות של גבעת הקפיטול
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Paul Krugman, Baby-Sitting the Economy, Slate Magazine, 1998-08-14 (באנגלית)