פול קרוגמן
פול קרוגמן, 2008 | |
לידה |
28 בפברואר 1953 (בן 71) אולבני, ארצות הברית |
---|---|
ענף מדעי | international economics, מקרו-כלכלה, international economic relations |
מקום לימודים |
|
מנחה לדוקטורט | רודי דורנבוש |
מוסדות |
|
תלמידי דוקטורט | אליס ברזיס, Krishnamurthy Narayanan, Stephen Yung-li Jen, Philip Lowe, Sadao Nagaoka, C. Keith (Charles) Head, Vincent Rodolphe Koen, Eiichi Tomiura, Raul Alejandro Livas Elizondo, Zhichao Yuan, Michael J. Chapman, Ludwig Boris Chincarini, Gustavo Enrique Cañonero, Mikhail Mikhailovich Klimenko, Robert Brandon Kahn, Edward Hudson Gardner, Matthew J. Slaughter, Donogh Colm McDonald, Richard Baldwin, לאנט פיטצ'ט, Michael Kende, Tahir R. Andrabi, Luca Barbone, Won Am Park, Harry Leon Foster, Charles Bram Cadsby, Salvador Valdes-Prieto, Israel Gutierrez-Guerrero, Kai Lilaka Chan |
פרסים והוקרה |
|
בן או בת זוג | רובין ולס |
web | |
פול רובין קרוגמן (באנגלית: Paul Robin Krugman; נולד ב-28 בפברואר 1953) הוא כלכלן יהודי-אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2008. קרוגמן הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת פרינסטון ובעל טור בעיתון הניו יורק טיימס.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרוגמן נולד למשפחה יהודית באולבני, וגדל בלונג איילנד שבניו יורק. הוריו היגרו לארצות הברית מברסט, בלארוס בשנת 1922. הוא בוגר תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת ייל. בשנת 1977 סיים לימודי דוקטורט ב-MIT. הוא היה בין תלמידיו של ג'אגדיש בהאגוואטי אך בהמשך הוא הפך להיות בין מבקריו הבולטים בתחום הגלובליזציה.
קרוגמן לימד באוניברסיטאות ייל, MIT, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, בית הספר לכלכלה של לונדון ואוניברסיטת סטנפורד, בטרם הצטרף לסגל ההוראה באוניברסיטת פרינסטון, שם הוא לימד מאז שנת 2000. ב-2014 עבר ללמד באוניברסיטת העיר ניו יורק.
בין השנים 1982–1983 עבד בבית הלבן בעת כהונת רונלד רייגן כחבר בסגל מועצת היועצים הכלכליים לנשיא ארצות הברית. ב-1991 זכה במדליית ג'ון בייטס קלארק, המוענקת לכלכלן האמריקאי המשפיע ביותר מתחת לגיל 40. מאז 1992 הוא עמית באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, ב-2004 זכה בפרס נסיך אסטוריאס בתחום מדעי החברה.
לצד עבודתו האקדמית קרוגמן כתב לאורך השנים בעיתונים וירחונים כלכליים בולטים, בהם פורצ'ן, Harvard Business Review, האקונומיסט, ועוד. קרוגמן אף מפרסם בלוג קבוע באתר עיתון הניו יורק טיימס. בבוקר ה-13 באוקטובר 2008, לאחר שקיבל את הבשורה על זכייתו בפרס נובל לכלכלה, תחת הכותרת "בוקר מעניין", בחר לכתוב שורה אחת בלבד: "דבר מצחיק קרה לי הבוקר", תוך שהוא מפנה להודעה על זכייתו בפרס.
נשוי לרובין ולס, אף היא פרופסור בפרינסטון.
מחקריו ותפיסותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קרוגמן מוכר בחוגי האקדמיה בזכות מחקרו על תאוריית מסחר ובזכות הסבריו הבהירים באשר למשבר מאזן תשלומים ותאוריית המסחר החדשה. מחקרו הידוע ביותר מכיל מודל שבו חברות ומדינות יוצרות וסוחרות בגלל יתרונות לגודל (באנגלית: Economy of scale). קרוגמן בלט כמבקר הכלכלה החדשה בשלהי שנות ה-90. קרוגמן אף מתח ביקורת על שערי חליפין קבועים הנהוגים במזרח ודרום-מזרח אסיה, וכן על מדיניותה הכלכלית של תאילנד לפני המשבר הכלכלי במזרח אסיה בשנת 1997.
סמוך לפרוץ המשבר הפיננסי ברוסיה בשנת 1998 מתח קרוגמן ביקורת על משקיעי קרן הגידור לונג טרם קפיטל, אשר רווחיהם היו תלויים בקיום שיטת שער החליפין הקבוע. באותה שנה קרוגמן גם ביקר את בועת האינטרנט וטען ש"עד 2005 לערך יתברר שהשפעת האינטרנט על הכלכלה אינה גדולה מזו של מכשיר הפקס."[1]. קרוגמן מתואר ככלכלן נאו-קיינסיאני. ספרו "כלכלה בינלאומית: תאוריה ומדיניות", אשר התפרסם בשמונה מהדורות, הוא ספר לימוד מקובל בכלכלה בינלאומית ללא תחשיבים, בזכות הסבריו המקיפים על משבר מאזן התשלומים ותאוריית המסחר החדשה.
קרוגמן נחשב כבעל דעות פוליטיות ליברליות בנושאים חברתיים וסוציאל-דמוקרטיות בנושאים כלכליים. הוא היה ממבקריה החריפים של מדיניותו הכלכלית של נשיא ארצות הברית ג'ורג' וו. בוש.
בתקופת משבר הסאבפריים שב קרוגמן וקרא למדיניות ממשלתית מרחיבה על פי המסורת הקיינסיאנית וכן למדיניות מוניטרית מרחיבה של הבנק הפדרלי. הוא היה סקפטי לגבי סיכויי ההתאוששות כל עוד התמריץ שניתן הוא קטן מדי והירבה לתקוף את המפלגה הרפובליקנית על התעקשותה בנושא צמצום הגירעון, התעקשות שהיא לדעתו שלא במקומה בתקופה של מיתון. קרוגמן גם ביקר בחריפות את הבנק המרכזי האירופי וטען שמדיניותו המרסנת בתקופה של שפל מובילה באופן בלתי נמנע להתפרקותו של גוש האירו ולסבל אנושי מיותר ובלתי מוצדק. ספרו End This Depression Now! שיצא באמצע 2012 זכה לתשומת לב בתקשורת ובקרב הכלכלנים. טיעונו המרכזי היה שלפתרון המשבר בארצות הברית נדרש שילוב של הגדלה דרמטית בהוצאות הממשלה וחתירה של הבנקים המרכזיים לאינפלציה גבוהה יחסית. להערכתו, שילוב כזה יוכל לפתור את המשבר בזמן קצר יחסית.
הוא פרסם למעלה מ-200 מאמרים מקצועיים וכ-20 ספרים, חלקם אקדמיים וחלקם לציבור הרחב.
ספרו בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כלכלה בימי משבר: איך יוצאים מזה?, תרגם מאנגלית: ירון בן עמי. הוצאת ידיעות ספרים, 2009.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של פול קרוגמן
- פול קרוגמן, ברשת החברתית פייסבוק
- פול קרוגמן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- פול קרוגמן, סרטונים בערוץ היוטיוב
- פול קרוגמן, ברשת החברתית Goodreads
- פול קרוגמן, באתר פרס נובל (באנגלית)
- פול קרוגמן, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- פול קרוגמן, באתר גוגל סקולר
- פול קרוגמן, באתר SSRN
- פול קרוגמן ואינדקס של טורו האישי, באתר הניו יורק טיימס
- "מצפונו של ליברל" הבלוג של פול קרוגמן
- האתר הבלתי רשמי של פול קרוגמן, כולל סקירה נרחבת של טוריו בעיתונים וספריו
- פול קרוגמן הוא כלכלן אמריקאי יהודי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2008. קרוגמן הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת פרינסטון ובעל טור בעיתון ניו יורק טיימס, באתר TheMarker
- Nobelpristagaren i ekonomi 2008: Paul Krugman
- ירון זליכה, החיים בבועה: כלכלה בימי משבר, באתר הארץ, 29 ביולי 2009
- יניב מגל, הכלכלה התקלקלה, ומה עכשיו?, באתר גלובס, 10 באוגוסט 2009
- פול קרוגמן, שבויים בקונספציה: כך נכשלו הפרופסרים לכלכלה ומינהל עסקים בחיזוי המשבר ותוצאותיו, באתר TheMarker, 27 בספטמבר 2009
- פול קרוגמן, האפס הגדול - סיכום עשור של שום דבר, באתר TheMarker, 30 בדצמבר 2009
- פול קרוגמן, מה שאירופה עושה לעצמה זו התאבדות, באתר TheMarker, 16 באפריל 2012
- פול קרוגמן, קרוגמן: "ריכוזיות העושר גרמה למשבר הכלכלי הנוכחי", באתר TheMarker, 6 במאי 2012
- צפו בקרוגמן משתלח בעשירים: "הם רק רוצים שיסגדו להם", באתר TheMarker, 9 במאי 2012
- פול קרוגמן, קרוגמן: ג'יימי דיימון ומיט רומני מבשלים משבר פיננסי נוסף, באתר TheMarker, 22 במאי 2012
- נדן פלדמן, צפו בקרוגמן נוזף בבריטים: "עשיתם שימוש ציני במשבר כדי ליישם צנע", באתר TheMarker, 3 ביוני 2012
- אורי פסובסקי, "יש לנו כלים לסיים את הסבל הזה", באתר כלכליסט, 2 באוגוסט 2012
- פול קרוגמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Andrew Odlyzko, Collective hallucinations and inefficient markets, page 10
זוכי פרס נובל לכלכלה | ||
---|---|---|
1969–1975 | פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975) | |
1976–2000 | פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000) | |
2001 ואילך | אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) • קלודיה גולדין (2023) |
- ניו יורק: אישים
- זוכי פרס נובל לכלכלה
- זוכי פרס נובל יהודים אמריקאים
- כלכלנים יהודים אמריקאים
- סגל אוניברסיטת פרינסטון
- אמריקאים שהופיעו ברשימת טיים 100
- סגל אוניברסיטת לונדון
- יהודים חברי האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
- זוכי מדליית ג'ון בייטס קלארק יהודים
- סוציאל-דמוקרטים
- סגל אוניברסיטת העיר ניו יורק
- זוכי פרס נסיך אסטוריאס למדעי החברה
- סגל בית הספר לכלכלה של לונדון
- אמריקאים שנולדו ב-1953