קולווארי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןקולווארי
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששנכחד
נכחד (EX)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: קנגוראים
תת־סדרה: דמויי-קנגורו
משפחה: קנגוריים
סוג: וולבי ארנבי
מין: קולווארי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Lagorchestes asomatus
תחום תפוצה
מפת תפוצה
  מיקום איסוף הדגימה היחידה
  תפוצה היסטורית אפשרית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הקולווארי (שם מדעי: Lagorchestes asomatus; מוכר גם כוולבי ארנבי מרכזי או וולבי ארנבי אגם-מאקאי) הוא מין כיסאי קטן בסוג וולבי ארנבי, שהיה אנדמי למרכז יבשת אוסטרליה ונכחד מן העולם. מעט מאוד פרטים ידועים עליו, ורק דגימה אחת נאספה אי פעם בטבע ועליה מבוסס התיאור המדעי. הקולווארי נכחד מן העולם בסביבות אמצע המאה ה-20 כתוצאה מאובדן בית גידול ומטריפה על ידי מינים פולשים.

גילוי ואנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקולווארי ידוע רק מדגימה יחידה שנאספה על ידי הגאולוג מייקל טרי בשנת 1932 בין הר פרוול לקצה הצפוני של אגם מאקאי בשטח הטריטוריה הצפונית. על דגימה זאת התבסס הממולוג הדלי הרברט פינלייסון בתיאור המדעי שפורסם ב-1943 וחופף כמעט להכחדת המין. רק הגולגולת נשתמרה מדגימה זאת, והיא הראייה הפיזית היחידה שיש בידי הזואולוגים כיום לקיומו של המין. עם זאת, ישנם עדויות רבות על הקולווארי שנמסרו על ידי הילידים האבוריג'ינים במרכז אוסטרליה.

על פי דיווחי הילידים, הקולווארי היה דומה בגודלו לארנבון או לבטונג מתחפר, עם מבנה גוף עגלגל ואוזניים גדולות. הוא התאפיין בפרווה רכה, ארוכה ואפורה שהזכירה את פרוות הבילבי, וכפות רגליו היו שעירות במיוחד. היה לו זנב קצר ועבה, וריצתו הקופצנית דמתה לקנגורו. נקבת הקולווארי הייתה ממליטה גור יחיד בכל פעם ולעיתים נדירות תאומים.

תפוצה וביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפוצה הגאוגרפית של הקולווארי הייתה בתוך המדבריות של מרכז-מערב אוסטרליה כמו מדבר טאנאמי ומדבר גיבסון הנמצאים בדרום הטריטוריה הצפונית ובמזרח אוסטרליה המערבית, ובית הגידול שלו הורכב ממישורים חוליים ודיונות שהיו מנוקדים בכיסי סבך וכדורים של עשב הספיניפיקס ובעצי שיטה מהמין שיטת מולגה. הקולווארי נהג למצוא מסתור מתחת לכדורים הסבוכים של עשב הספיניפיקס והשתמש בכיסי סבך הן למזון והן למסתור. בדרך כלל הוא הסתפק בחפירת שקע רדוד שמרכזו קן שרופד בעשבים, אך לעיתים חפר מחילות קצרות למקלט בדומה למינים אחרים בסוגו. בתקופות של טמפרטורות קיצוניות, הקולווארי השתמש בשיחים ועשבים על מנת לסגור את פתח המחילה ולשמור בה על טמפרטורה צוננת.

הילידים האבוריג'ינים נהגו לכנות את הקולווארי "טיפש" ו"חרש", בשל האינסטינקט שלו להיצמד למקום המסתור שלו ולא לעזוב אותו גם כאשר נתגלה, מה שהפך את הציד שלו לפשוט וקל: האבורג'ינים עקבו אחריו עד למקום המסתור, ואז הרגו אותו באמצעות חניתות או פשוט תפסו אותו בידיים. סביר להניח שהקולווארי הסתמך על ההסוואה שלו שתסתיר אותו מפני אויביו. הקולווארי היה יונק צמחוני, ותזונתו הורכבה בעיקר מעשבים וזרעים, ועל פירות סנטל המדבר (ממשפחת הסנטליים) כאשר היו זמינים.

הכחדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורמים העיקריים להכחדתו של הקולווארי, היו ככל הנראה הטורפים הפולשים שהובאו על ידי האדם ליבשת (חתול הבית והשועל האדום). בנוסף לטורפים החדשים, התפשטות הארנבונים למרכז היבשת הובילה לתחרות ביניהם לבין הקולווארים על מקורות מזון ומסתור, והחמירה את מצבו של המין. הבצורות שהתרחשו במרכז אוסטרליה בשנות ה-20 של המאה ה-20, הובילו ליצירת צמחייה סבוכה ויבשה, ומאחר שהממשלה האוסטרלית פעלה באותה תקופה למנוע מהילידים האבוריג'ינים להצית שריפות מבוקרות קטנות, נוצרו כיסי סבך יבשים נרחבים שהזינו לאחר מכן גלים של שריפות בר גדולות אשר השמידו את אזורי המחיה של הקולווארי. רעיית עדרי צאן ובקר והמרת שטחי טבע לשימוש חקלאי השפיעו גם הם לרעה על הקולווארי, והקשו עליו למצוא מחסה מפני טורפיו.

הקולווארי שרד במדבריות מרכז ומערב אוסטרליה עד שנות ה-40 או ה-60 של המאה ה-20 לכל היותר, וסקרים במדבריות במהלך שנות ה-80 לא מצאו כל עדות לקיומו. בשל כך, הרשימה האדומה של IUCN הכריזה עליו כמין נכחד (EX). הקולווארי מהווה מקרה אחד מני רבים של הכחדת יונק מדברי קטן באוסטרליה בצורה עקיפה על ידי האדם (דוגמאות ליונקים נוספים: בילבי זוטר, קנגורו חולדתי מדברי, בנדיקוט מדברי ובנדיקוט רגלי-חזיר). קרובו הוולבי הארנבי האדמוני, סבל מאיומים דומים ונעלם לחלוטין מהיבשת. הוא שרד בשני איים בחוף המערבי וניצל מגורל דומה; כיום, הוא מושב בהדרגה ליבשת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קולווארי באתר הרשימה האדומה של IUCN