קולמוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית


שגיאות פרמטריות בתבנית:מקורות

פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

קולמוס
"המכתב" - ציור של אישה עם קולמוס
הסופר הבנדיקטיני גבריאל בוסלין (אנ') כותב בקולמוס, ציור מהמאה ה-17

קוּלְמוּס או קוּלְמוֹס הוא נוצה או קנה המשמשים לכתיבה.

מקור המילה קולמוס בשפה יוונית שבה היה קרוי הקנה המצוי "kalamos", משם עשה דרכו ללשון חז"ל ולשפה הלטינית (Calamus). באנגלית מבחינים בין Reed pen, קולמוס הנעשה מקנה, לבין Quill, קולמוס הנעשה מנוצה.

הכנה ושימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור של המהפכנית הצרפתייה מאדאם רולאן משתמשת בקולמוס

הקולמוסים הקדומים הוכנו מקנה או במבוק, על ידי חידודו של קטע מהקנה. נתגלו קולמוסים מסוג זה כבר במצרים, מהמאה ה-4 לפנה"ס, ואף כאלה שלהם מאפיינים מתקדמים (כגון חוד חצוי).

קולמוסים העשויים קנה שמשו בעיקר בקהילות יהודיות באגן הים התיכון, ואלה עדיין משמשים סופרי סת"ם גם בימינו, השומרים על מסורת הכנה זו, למרות שאלה הנוצתיים הפכו נפוצים יותר וקלים יותר להכנה, מבחינה טכנית.

השימוש בנוצה כקולמוס החל במערב ככל הנראה מימי הביניים המוקדמים (מאה 6 לספירה) והפך נפוץ עקב היותה נוחה יותר לכתיבה על קלף והיותה ניתנת להשגה יותר מהקנה המסורתי. למעשה, המילה קולמוס שפירושה קנה הפכה לשמה של הנוצה ששימשה לכתיבה בגלל השימוש בה בדומה לקולמוס הקנה בו כתבו בעבר.

קולמוס הנעשה מנוצה של ציפור גדולה עדיין נמצא בשימוש בימינו, ככלי מדויק וגמיש בתחום הקליגרפיה.

לפני הכנת הקולמוס מהנוצה נהוג לרכך אותה על ידי השריה בחומץ או מים רותחים. לאחר מכן חותכים את קצה הנוצה כך שייווצר צינור חלול, ומשאירים קצה אחד בולט בעובי של כשני מילימטרים (תלוי בעובי הכתב הנדרש). לקצה זה דואגים שתהיה צורה מלבנית חדה, ועושים חריץ דק, שמטרתו לאגור ולווסת את הדיו ולשחררה מטה לכיוון החוד. קצה מלבני זה נטבל בדיו והנוצה מוחזקת כלפי מטה כאשר הצד של המלבן נמצא בחלק העליון של הגליל אך צמוד לנייר (או לקלף).

קיימים הבדלים מזעריים בצורת החוד בין הכותבים כתיבה אשכנזית לכותבים בכתב אחר, בעיקר בהפרש הגובה בין שתי ה'רגלים' שנוצרות על ידי החריץ.

הקולמוס בכתיבת סת"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלף, קולמוס ודיו בהם משתמשים סופרי הסת"ם לכתיבתם

סופרי סת"ם משתמשים בקולמוס לצורך כתיבת ספרי התורה, תפילין, מזוזות ומגילות על קלף. את הקולמוס מכינים מקנה מצוי או מנוצה (רצוי עיקרית) של עוף גדול – בימינו בעיקר תרנגול הודו או אווז. למרות חוסר הפופולריות ישנם קולמוסים העשויים ממתכות שונות. כיום נפוצים אף קולמוסים העשויים מפלסטיק או חרסינה.

לכתיבת סת"ם - ספרי תורה תפילין ומזוזות יש כמה סוגי קולמוסים לשימוש :

  1. קנה - עדות המזרח היו משתמשים בקולמוס קנה.
  2. נוצה - בארצות אשכנז בגלל הקור והרטיבות לא היה ניתן להשתמש בקנה ולכן השתמשו בנוצה
  3. נירוסטה - המצאה חדשה יחסית
  4. פלסטיק - זול ונוח לשימוש
  5. קרמי - המצאה חדשה, הוא עמיד מאוד ומצריך טיפול לעיתים רחוקות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]