קנה מצוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svgהמונח "קנה" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קנה (פירושונים).
Information-silk.svgקנה מצוי
Phragmites australis Schilfrohr.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד-פסיגיים
סדרה: דגנאים
משפחה: דגניים
סוג: קנה
מין: קנה מצוי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Phragmites australis

קנה מצוי (שם מדעי: Phragmites australis), צמח רב שנתי שגובהו 3-5 מטר מסוג קנה.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם במקרא ובספרות חז"ל. קנה פירושו מקל או גבעול חלול. גבעולים דמויי קנה אופייניים לרוב בני משפחת הדגניים, אך הטיפוסיים ביותר הם הגבעולים של הקנה המצוי, עבקנה, קנה־סוכר וחזרן (במבוק). מקור שמו המדעי של הקנה המצוי (Phragmites) ביוונית הוא phragma שמשמעה גדר או מסך. השם מרמז לעובדה שהקנה המצוי גדל על גדות הנחלים במושבה צפופה (הקרויה חישה) המזכירה גדר. (קיימת גרסה אחרת שלפיה מקור השם בעובדה שנעשה שימוש בקנה לבניית גדרות או מחיצות). הצמח קרוי בערבית: قصب المكانس (קצב אלמכנאס) ובאנגלית: Common reed. המילה קנה התגלגלה לשפה האנגלית לתיאור מקל מגבעול של חזרן או קנה מצוי (Cane), או אף צמחים כדוגמת קנה־סוכר (Sugar cane).

לעתים צומח הקנה המצוי ליד סוף מצוי שגם הוא צומח בגדות נחלים ושולי מים מתוקים, זה המקור לאזכורם יחד במקרא: "קנה וסוף קמלו". ברבות הימים השתבש הביטוי לצירוף השגוי "קנה סוף" כשמו של הצמח, טעות השגורה בפי רבים.

תפוצה גאוגרפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנה המצוי הוא הצמח בעל התפוצה הנרחבת ביותר מכל הצמחים בעלי הפרחים, והוא מצוי בכל היבשות למעט אנטארקטיקה, ובכל סוגי האקלים מהטרופי ועד הארקטי. תחום גידולו באזורים שבין קו רוחב 70° צפון, לקו רוחב 40° דרום, והוא נפוץ בעיקר באזורים הממוזגים. המקומות היחידים בהם אין מוצאים את הקנה המצוי הם הקצה הדרומי של אמריקה הדרומית, אגן האמזונס, ניו זילנד, פולינזיה וחלקים באוסטרליה.

בתי־הגידול של הקנה המצוי הם: גדות נחלים, שולי מעיינות, ביצות, מלחות ולאורך תעלות ביוב פתוחות.

הקנה המצוי נפוץ בכל חלקי ארץ ישראל. הקנה המצוי עמיד בכמויות ניכרות של מליחות וזיהום לכן הוא אחד הצמחים השולטים בנוף של נחלי הארץ שזוהמו במי שופכין. הקנה המצוי מכסה שטחים נרחבים ליד ים המלח (עינות קנה ועינות סמר), במקווי מים בעמק החולה, ובשולי בריכות הדגים.

מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורש הקנה המצוי הוא קנה־שורש. קנה השורש זוחל על פני הקרקע או מתחתיה בכיוון הלחות והמים. קנה השורש מגיע לעומקים שבין 40 ס"מ למטר. השורשים שיוצאים מקנה השורש מגיעים לעומק של עד מטר.

הגבעולים הם קנה ברוחב ממוצע של 2.5 ס"מ, זקוף, גבוה, חזק וגמיש שבדרך כלל אינו מסתעף. הגבעול עטוף בקליפה דקה גמישה, מבריקה וחזקה מאוד הקרויה במקורות "קרומית של קנה". הקנה חלול לאורך הפרק, אך במפרק הוא מלא בחומר רך, הקרוי במשנה בשם "כְּכִי". הגבעול יכול להגיע לגובה של עד 5 מטר, אך בדרך כלל גובהו 2–3 מטר.

העלים ערוכים לאורך הגבעול בשני טורים, אך לפעמים נוטים העלים בחלק העליון של הגבעול לצד אחד ומשווים לצמח מראה של דגל מתנופף על תורן. בסיס העלה (נדן) צר ועוטף את הגבעול. הוא מאופיין בהתארכויות בולטות דמויות כנפיים עם תוספת של ציצת שערות בגוון חום סגלגל הצמודה לגבעול, אשר צומחת בסוף יוני. קצה העלה (הטרף) שאורכו כחצי מטר ניצב לקנה. העלים שטוחים ברוחב של 30-15 מ"מ ומסתיימים בקצה חד. גוון העלים ירוק־אפור בזמן הצמיחה. הצמח מקבל גוון חום בסתיו ורוב העלים נושרים.

התפרחת – מַכְבֵּד גדול שאורכו 60-20 ס"מ שצבעו בדרך כלל סגלגל, נראית כמברשת גדולה בראשי הקנים המתבדרת ברוח ומורכבת משיבוליות באורך 15-10 מ"מ (יחידות הפריחה בדגניים) בנות 7-3 פרחים. הענפים הקצרים בין הפרחים נושאים שערות לבנות ארוכות בולטות. הפרח התחתון זכרי ובו 3-1 אבקנים, והאחרים דו־מיניים, מכילים שחלה נטולת שערות ושלושה אבקנים.

בבתי גידול מלוחים מתפתח הקנה המצוי במופע מיוחד. הצמח נמוך, מסתעף, העלים קצרים וקצות העלים קוצניים. כאשר משתנה בית הגידול, למשל בעת יובש, הקנה המצוי אינו מת, אלא לובש מופע דומה למופע של קנה הגדל במלחות.

פיזיולוגיה ופנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנה המצוי פורח בין יוני לדצמבר, כאשר החל מאוגוסט כבר נוצרים זרעים. הזרעים נפוצים ברוח ומסוגלים לנבוט בתנאי שיש בקרקע לחות מספקת, ובטווח מליחות נרחב. יעילות הפצת הזרעים ברוח מוכחת במהירות שבה צומח הקנה המצוי בכל בית גידול לח חדש. לדוגמה, בשולי תעלת ביוב של מקלחות במחנה צבאי המוקם בלב השממה.

הקנה מתפשט גם ברבייה וגטטיבית באמצעות קנה־שורש המתפשט בכל הכיוונים כשהוא זוחל על פני הקרקע או מתחת לה וכן על פני המים. קצב ההתפשטות תלוי בגורמים רבים. באירופה נמדד קצב התארכות אופקית שנתי של 1-2 מטר. קנה השורש מצמיח גבעולים חדשים באביב, כאשר בבואו במגע עם קרקע לחה הוא משתרש היוצאים מהמפרק. תהליך זה קורה גם אם קנה השורש נותק מצמח האם.

מחזור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנה המצוי צומח באביב, כאשר צמיחתו מהירה במיוחד בסוף האביב ובעונת הקיץ. קצב הצמיחה של הקנה מהיר במיוחד לאחר שריפה. הקנה המצוי פורח בין יוני לדצמבר. בתחילת הסתיו עוברות יתרות המזון מהעלים והגבעול למערכת קנה השורש. ובחורף העלים מתים ונושרים והגבעול החום שנותר מתעצה.

בעונת החורף מפגין קנה השורש של הקנה המצוי עמידות גם בהצפה ממושכת. זו הסיבה שהוא גדל כה קרוב למים, במקומות שהמים גואים בחורף ונסוגים בקיץ. זו גם הסיבה שניתן לראות צמחי קנה מצוי חיים צומחים בתוך המים, לדוגמה בכנרת.

הקנה המצוי כמפגע טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינות מסוימות בארצות הברית דוגמת וירג'יניה, נחשב הקנה המצוי כמין פולש. כוח החיות שלו, עמידותו לזיהום ולשריפות, יחד עם יכולת ההתרבות שלו בעזרת קנה השורש גרמו לכך שבשטחים מוצפים רבים, הקנה השתלט על הנוף ודחק צמחיה מקומית. בנוסף לכך, נשירת העלים בסתיו יוצרת שכבה עבה של עלים המונעת מצמחים אחרים להתפתח. בשל כך נעשים בארצות אלה ניסיונות לעקור את הקנה מחלק מהאזורים. הניסיונות הכוללים: עקירת הקנים, כיסוי הגדמים בפלסטיק שחור, הצפה ממושכת ושימוש בקוטלי עשבים, זוכים להצלחה חלקית בלבד.

אזכורי הקנה במקורות היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזכורי הקנה בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנה נזכר מספר פעמים במקרא כצמח הגדל בסמוך למים.

  • תיאור בית־הגידול של הקנה "וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת, דָּלְלוּ וְחָרְבוּ יְאֹרֵי מָצוֹר; קָנֶה וָסוּף, קָמֵלוּ." (ישעיהו, י"ט, ו).
  • החיות השוכנות בין הקנים. בתיאור החיה המופלאה "בהמות" באיוב, מ', כ"א כתוב: "תַּחַת-צֶאֱלִים יִשְׁכָּב-- בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה". החיה המסתתרת בקנים קרויה: "חַיַּת קָנֶה" (תהילים, ס"ח, ל"א).
  • תנודת הקנה ברוח. "וְהִכָּה ה' אֶת-יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה בַּמַּיִם" (מלכים א', י"ד, ט"ו).
  • קנה כמשענת. קנה שלם הוא חזק וניתן לשימוש כמשענת: "וְיָדְעוּ כָּל-יֹשְׁבֵי מִצְרַיִם, כִּי אֲנִי ה', יַעַן הֱיוֹתָם מִשְׁעֶנֶת קָנֶה, לְבֵית יִשְׂרָאֵל."(יחזקאל, כ"ט, ו'). קנה סדוק לאורכו (רצוץ) לעומת זאת נשבר בקלות, יתר על כן המקום שבו נשבר הקנה הוא חד ופוצע: "ו הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל-מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל-מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו, וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ:" (ישעיהו, ל"ו, ו'; וכן מלכים ב', י"ח כא').
  • הקנה כסמל לאחידות. כאשר מספר שיבולים צומחות (עולות) מקנה אחד, נחשב הדבר סמל לאחידות והסכמה. מוזכר לראשונה בחלום פרעה בו בולעות השיבולים השדופות את אלו הבריאות: "וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד" (בראשית מ"א, ה).
  • מונחים שנגזרו מקנה. במשך השנים החל נוהג לכנות דברים דמויי צינור בשם קנה.
    • עצם הזרוע. העצם חלולה כמו קנה קרויה גם היא קנה: "כְּתֵפִי, מִשִּׁכְמָה תִפּוֹל; וְאֶזְרֹעִי, מִקָּנָה תִשָּׁבֵר." ( איוב ל"א, כ"ב).
    • מנורת המשכן. "וַיַּעַשׂ אֶת-הַמְּנֹרָה, זָהָב טָהוֹר; מִקְשָׁה עָשָׂה אֶת-הַמְּנֹרָה, יְרֵכָהּ וְקָנָהּ--גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מִמֶּנָּה הָיוּ. וְשִׁשָּׁה קָנִים, יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ: שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה, מִצִּדָּהּ הָאֶחָד, וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה, מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי." (שמות, ל"ז, י"ז-י"ח).
    • קנה המאזניים. כינוי למוט שכפות המאזנים תלויות עליו: "הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס, וְכֶסֶף בַּקָּנֶה יִשְׁקֹלוּ" (ישעיהו, מ"ו, ו').
    • קנה מידה. מקור הביטוי המקובל גם היום הוא מוט באורך של שש אמות ששימש בימי קדם ככלי מדידה: "וְהִנֵּה חוֹמָה מִחוּץ לַבַּיִת, סָבִיב סָבִיב; וּבְיַד הָאִישׁ קְנֵה הַמִּדָּה, שֵׁשׁ-אַמּוֹת בָּאַמָּה וָטֹפַח, וַיָּמָד אֶת-רֹחַב הַבִּנְיָן קָנֶה אֶחָד, וְקוֹמָה קָנֶה אֶחָד." (יחזקאל, מ' ה')

אזכורי הקנה בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות חז"ל עשירה מאוד בתיאור הקנה, בשימוש בו וביצירת מטבעות לשון המכילים את המילה קנה (בחלקם אנו משתמשים עד היום).

תאור הקנה על פי ספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבותינו הכירו היטב את צמח הקנה המצוי. בספרות חז"ל מצוי המידע הבא על הקנה:

  • בית הגידול: "סימן לנחלים קנים" (תוספתא מסכת שביעית ז', ט')
  • הקנה חלול: " ועשרים ושמונה קנים, כחצי קנה חלול--ארבעה עשר לסדר זה, וארבעה עשר לסדר זה" (מסכת מנחות י"א, ו').
  • הקנה רך – ""לעולם יהא אדם רך כקנה" (מסכת תענית כ', ע"א).
  • הקנה מלא במוהל: "שיעורן מלוא מיצה שנייה של קנה" (מסכת כלים ט', ח').
  • הקנה עשוי מפרקים ובמפרק שביניהם יש חומר ספוגי רך הקרוי כְּכִי. "שפופרת הקנה שחתכה לקבלה--טהורה, עד שיוציא את כל הככי" (מסכת כלים, י"ז, י"ז).
  • הגבעול עטוף בקליפה דקה "קרומית של קנה" (פסיקתא פ"ז, ע"א).


שימושי הקנה בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הכנת מחצלות – "מחצלת שעשה לה קנים לאורכה, טהורה; וחכמים אומרין, עד שיעשם כמין כי. עשאם לרוחבה--אם אין בין קנה לחברו ארבעה טפחים, טהורה" (מסכת כלים, כ', ח'). "מחצלת הקנים ושל חלף, טהורה" (מסכת כלים, י"ז, י"ז). מטבע הדברים, התרכזה תעשיית המחצלות באזורי הביצות, הספרות התלמודית מזכירה את "מחצלות אושה", משמע היו קנים בשפע באזור עין אפק.
  • גדרות בין שדות או בין בתים – "מחיצת הקנים--אם אין בין קנה לחברו שלושה טפחים כדי שייכנס הגדי, הרי זו כמחיצה." (מסכת כלאים ד', ד').
  • קנה מידה – "נפל לבור ועלה, מדדו בקנה," (מסכת עבודה זרה ד' י')
  • מכל למים – "וקנה של עני שיש בו בית קיבול מים" (כלים י"ז, ט"ז).
  • הרחקת קני צרעות – "התיז את הצרעה בקנה," (עבודה זרה ד' י').
  • כלי עבודה לשוחט – "השוחט במגל יד, בצור, ובקנה--שחיטתו כשרה." (מסכת חולין א' ב').
  • כלי כתיבה – ביוונית היה קרוי הקנה המצוי kalamos (משם עשה דרכו ללטינית Calamus), מכאן המקור למילה קולמוס (עט). " קנה, כדי לעשות קולמוס;" (מסכת שבת, ח' ה').
  • כוורת לדבורים – "וכוורת הקש, וכוורת הקנים," (מסכת אוהלות ח' א')
  • חומר לבנייה – בעיקר לצורכי קירוי גגות. "זה שהוא בונה צריך שישה דברים : מים ועפר ועצים ואבנים וקנים וברזל. ואם תאמר עשיר הוא ואינו צריך לקנים הרי הוא צריך לקני המדה" (בראשית רבה פ"א).
  • כלי נגינה – החליל של בית המקדש היה עשוי קנה, "חליל שבמקדש של קנה היה ומימות משה היה פעם אחת צפוהו זהב ולא היה קולו ערב כמות שהיה נטלו צפויו וחזר קולו להיות ערב לכמות שהיה. " (תוספתא, מסכת ערכין פ"ב, ג').
    • הערה: גם באנגלית נגזר שמו של החלק הרוטט בכלי הנשיפה מן הקנה (Reed). פיסה של קנה משמשת כפייה של כלי נגינה נוספים כקלרנית ואבוב.

את הקנה הנדרש למטרות הנ"ל גידלו במשק חקלאי. עניים, חסרי פרנסה היו נוהגים לצאת למקווי הים לקצוץ (לקטול) קנים ומכאן מקור הביטוי "קוטל קנים". יש בספרות התלמודית עדויות לעבודתם של קוטלי הקנים, למשל המנהג להצית אור באגם לאחר הקטיל: "המצית את האור בחישת קנים" (תלמוד ירושלמי, שבת, דף מז, ב פרק ז הלכה ב גמרא).

ביטויים ומטבעות לשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפה העברית עשירה בביטויים שמקורם מן המקרא ומן מהספרות התלמודית המכילים את המילה קנה:

  • משענת קנה רצוץ – קנה סדוק הנשבר בקלות, משל לאדם או גוף שלא ניתן לסמוך על הבטחותיו.
  • קנה מידה – יחס הגדלים בין דגם למציאות או אף אמצעי להשוואה ושיפוט.
  • קוטל קנים – ביטוי מזלזל שמשמעו אדם חסר ערך.
  • דחה בקנה – מתחמק מעזרה בסיוע תירוץ קלוש.
  • הושיט קנה – הושיט סיוע.
  • נעץ קנה במקום – מי שמתבסס במקום מסוים.
  • עלו בקנה אחד – אנשים המשלימים זה את זה.
  • רך כקנה – אדם ותרן.
  • הקדים קנה לושט – אדם שבלע מזון בצורה לא טובה. קנה הנשימה מזכיר בצורתו את גבעול הקנה.

שימושים נוספים ומנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לכל השימושים בקנה מתקופת המקרא והתלמוד שהוזכרו לעיל, נעשו בקנה בארץ ישראל ובמזרח התיכון שימושים נוספים כגון: ייצור חצים, שזירת חבלים והכנת מטאטאים עדינים מהתפרחת הצעירה.

מנהגים הקשורים לקנה:

  • הקנה התקדש בנצרות בשל תיאור השפלת ישו לפני צליבתו: "וַיְשָׂרֲגוּ קֹצִים וַיַּעֲשׂוֹּ עֲטֶרֶת וַיָּשִׂימוּ עַל־רֹאשׁוֹ וְקָנֶה בִּימִינוֹ וַיִּכְרְעוּ לְפָנָיו וַיִּתְלוֹצֲצוּ בוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם לְךָ מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים. וַיָּרֹקּוּ בּוֹ וַיִּקְחוּ אֶת־הַקָּנֶה וַיַּכֻּהוּ עַל־רֹאשׁוֹ׃" (הבשורה על פי מתי, כ"ז 29-30).
  • אצל הרומאים היה מנהג לרפא זרוע או רגל של ילד שנשברו על ידי חבישה של פצלות של קנה על השבר, אמירת מילות כישוף והעברת שלושה קנים על פיו של הילד והשלכתם לזרם.
  • ערביי ארץ ישראל נהגו לשלוף את קנה השורש של הקנה ולאכול את ליבתו לאחר בישולו או צלייתו. בעיראק נוהגים עד היום להכין מהשורשים מאכל המעורב בסוכר והמכונה קורייט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]