קונטרפאקט

קונטרפאקט (באנגלית: Contrafact) היא שיטת הלחנה בה כותבים יצירה חדשה על הרמוניה של יצירה קיימת ולרוב המלודיה החדשה מכסה את ההרמוניה המוכרת. השיטה הייתה בשימוש הרב ביותר בשנות ה-30 וה-40 בתקופת פריחתו של הבי בופ, מכיוון שאפשר לרשום זכויות יוצרים על מלודיה ולא על המהלך ההרמוני המלווה. דבר זה נתן לנגני הג'אז אפשרות לאלתר ולהקליט הרמוניות של נגנים אחרים מבלי לשלם או לבקש רשות.

אין לבלבל את הקונטרפאקט עם ציטוטים מוזיקליים, שכן בציטוטים אלה משאיל המלחין מרכיב מוזיקלי מיצירה אחרת.

במוזיקה קלאסית קיימות דוגמאות לקונטרפאקט מהמאה ה-16 ועד היום. בשנת 1969 כתב ג'ון קייג' את היצירה "Cheap Imitation" ("חיקוי זול") על ידי שינוי שיטתי של התווים מהקו המלודי של היצירה "סוקרייט" של אריק סאטי. המונח קונטרפאקט לא קיבל הכרה רחבה בתאוריה הקלאסית.

דוגמאות לקונטרפאקט

דוגמאות בולטות לשימוש בקונטרפאקט הן הקטע "Donna Lee" של צ'ארלי פארקר ומיילס דייוויס שנכתב על ההרמוניה "Back Home Again in Indiana", הקטע "Groovin' High" של דיזי גילספי שנכתב על ההרמוניה "Whispering". אך הדוגמה הבולטת ביותר מתחום הג'אז הוא הקטע "I Got Rhythm" של ג'ורג' גרשווין על-פיו נכתבו אין ספור סטנדרטים נוספים ואף קיבל את המונח רית'ם צ'יינג'ס.