לדלג לתוכן

קונצ'רטו לכינור של מנדלסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קונצ'רטו לכינור של מנדלסון
ביצוע
קטע 1: אלגרו מולטו אפסיונאטו
קטע 2: אנדנטה
קטע 3: אלגרו נון טרופו, אלגרו מולטו ויואצ׳ה
מידע כללי
סוג יצירה קונצ'רטו לכינור, קונצ'רטו עריכת הנתון בוויקינתונים
מלחין פליקס מנדלסון-ברתולדי עריכת הנתון בוויקינתונים
סולם מי מינור עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר קטלוגי MWV O 14 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר אופוס 64 עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירה וביצוע
תאריך יצירה 16 בספטמבר 1844 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך בכורה 13 במרץ 1845 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסום והקלטה
תאריך פרסום 1845 עריכת הנתון בוויקינתונים
מאפיינים טכניים
תזמור כינור, תזמורת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פליקס מנדלסון-ברתולדי

הקונצ'רטו לכינור במי מינור אופוס 64 הוא הקונצ'רטו לכינור השני והמוכר יותר של המלחין הגרמני פליקס מנדלסון, ויצירתו התזמורתית הגדולה האחרונה. הקונצ'רטו הוא אחת היצירות המפורסמות ביותר ברפרטואר לכינור והוא מבוצע ומוקלט לעיתים קרובות.[1] הייתה לו השפעה ניכרת על רבים מהקונצ'רטי שהגיעו אחריו והוא אחת היצירות החשובות בתולדות המוזיקה הקלאסית.[2]

הקונצ'רטו נכתב במשך שש שנים מ-1838 עד 1844.[3] זוהי יצירה רומנטית לכל דבר הן בתקופה והן בסגנון המוזיקלי שלה. ביצוע הבכורה נערך ב-13 במרץ 1845 בעיר לייפציג שבגרמניה והיצירה בוצעה על ידי תזמורת הגוונדהאוס שמנדלסון בעצמו היה המנצח הראשי שלה. היצירה נכתבה לכינור ותזמורת הכוללת שני חלילים, שני אבובים, שני קלרינטים, שני בסונים, שתי קרנות יער, טימפני וסקצית מיתרים.

ביצוע ממוצע של היצירה לא עולה על 30 דקות והיא לא נחשבת יצירה ארוכה.

הקונצ'רטו בנוי משלושה פרקים בסדר של מהיר, איטי, מהיר:

  1. אלגרו מולטו אפסיונאטו – היצירה נפתחת בכניסה כמעט מידית של הכינור בה הוא מציג לנו את הנושא המרכזי, דבר שלא היה נהוג באותה תקופה בקונצ׳רטי אשר לרוב היו נפתחים בהקדמה תזמורתית ארוכה. הפרק הראשון (מי מינור) בנוי בצורת סונטה האופיינית לקונצ׳רטי באותה תקופה. בפעם הראשונה הקדנצה של הקונצ'רטו, אשר נמצאת באמצע הפרק, נכתבת כולה על ידי המלחין ולא מאולתרת על ידי הנגן. הפרק מסתיים בשני אקורדים של התזמורת שאחריהם הבסון מנגן צליל ארוך שגולש אל תוך הפרק השני.
  2. אנדנטה – הפרק השני (דו מז׳ור) מתחיל בפתיחה קצרה של התזמורת שאחריה הכינור מנגן את הנושא הרגוע של הפרק. הפיתוח של הפרק מגיע בערך באמצע הפרק ונכתב בסולם לה מינור.
  3. אלגרו נון טרופו, אלגרו מולטו ויואצ'ה – הפרק השלישי (מי מז׳ור) נפתח בהקדמה קצרה של הכינור והתזמורת במי מינור המזכירה את הפרק הראשון. לאחר ההקדמה הכינור מנגן קטע סולו קצר שמתחבר לנושא של הפרק. לפרק יש אופי מאוד קופצני ומהיר ודורש יכולות טכניות גבוהות מהסולן.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. טל אגם, Mendelssohn – Violin Concerto – The Best Recordings – Part One, באתר The Classic Review, 29 באוקטובר 2019 (באנגלית)
  2. Top 10 Violin Concertos (updated 2019), באתר Gramophone, 2 בינואר 2019 (באנגלית)
  3. פליקס מנדלסון-ברתולדי, באתר BBC (באנגלית)