קוקייה מצויצת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgקוקייה מצויצת
Cuco Rabilongo (Clamator Glandarius).jpg
מצב שימור
נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעיעריכה
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: קוקיתאים
משפחה: קוקייתיים
תת־משפחה: Cuculinae
סוג: קוקייה
מין: קוקייה מצויצת
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Clamator glandarius
ליניאוס, 1758

קוקייה מצויצת (שם מדעי: Clamator glandarius) היא אחד משני מיני קוקיות הנפוצים בארץ.

צבעי הנוצות חום, אפור וערמוני והן מנוקדות בלבן. לקוקייה גוף וזנב ארוכים, רגליים קצרות ומקור בינוני וכפוף במקצת. באביב משמיע הזכר את שירתו האופיינית "קו קו", המזכירה קצת את זו של העורב. בשל שירה זו קיבלה הקוקייה את שמה. הקוקייה ניזונה מחרקים ומזחלים שעירים של פרפרים. כשאינה אוכלת, היא מרבה להסתתר בסבך של עצים ושיחים.

נקבת הקוקייה המצויצת נוהגת להטיל בישראל את הביצים בקנים של עורבים (פונדקאים), ואלו דוגרים על ביציה ומגדלים את גוזליה. נקבת הקוקייה עשויה להטיל ביצה מדי יום ובסך הכול 16 - 18 ביצים בעונה. כשהנקבה מטילה את ביציה, היא ממתינה בסתר בסמוך לקן, וכשהפונדקאי נוטש את הקן, היא ממהרת אליו ומטילה בו את ביצתה בתוך מספר שניות ועפה במהירות. לביצה צורה סגלגלה והעוף הפונדקאי השב לקן אינו מבחין בביצה הנוספת.

העורב הפונדקאי דוגר על הביצה, ובהמשך הוא גם מגדל את גוזליו יחד עם גוזלי הקוקייה, המתפתחים מהר יותר. גוזלי הקוקייה בוקעים לאחר 13 ימי דגירה, מספר ימים לפני גוזלי העורב. מארחי הקוקיות משמשים להם לעתים מאמצים. בניגוד למיני קוקיות אחרים, גוזל הקוקייה המצויצת לא מסלק את גוזלי העורב מהקן אלא גדל איתם כאילו היו אחיו. גוזלי העורב מתים לעתים קרובות מרעב מכיוון שאינם מסוגלים להתחרות עם גוזלי הקוקייה על המזון.

זמן קצר לאחר גמר הקינון נודדות הקוקיות דרומה - קודם הבוגרים ואחריהם הצעירים.

כמה השערות הוצעו לשרידת הקוקיה כלומר לאי התפתחות מנגנון הגנה יעיל של העורבים נגד טפילות הקינון של הקוקיה :

  1. מנגנון "המאפייה"- חוקרי טבע עקבו אחר קנים של פונדקאים בעלי בייצי קוקייה, ועקבו, לאורך המחקר חלק מהפונדקאים זרקו את ביצי הקוקייה וחלקם המשיכו לטפל בגוזל הקוקייה למרות שהוא לא צאצא ביולוגי שלהם. מצאו כי שיעור ניכר מהקנים שבהם ההורים זרקו את ביצת הקוקייה נהרסו לעומת קנים שטיפלו בגוזלי הקוקייה אשר ששרדו. יכול להיות שהורי הפונדקאים יודעים שאם יטפלו בגוזלי הקוקייה הסיכוי שהקן שלהם ייהרס יקטן והם מטפלים בגוזל זה מתוך פחד.
  2. הורים צעירים - מצאו וגילו כי האמא קוקייה תעדיף להטיל את ביציה בקנים של הורים צעירים שאין להם הרבה ניסוי בגידול צאצאים ובזיהוי שלהם.
  3. מנגנון הלשלשת - מצאו כי הורי הפונדקאים מנקים את הקן ובין היתר מסלקים את הלשלשות מהקן, מלבד הלשלשת של הקוקייה יכול להיות שהריח של לשלשת הקוקייה מסלק טורפים.

מחקר ארוך טווח שעקב אחר הצלחת קינון של עורבים בקינים בהם הוטלה ביצת קוקיה ובקינים ללא קוקיות העלה כי סיכויי השרידה של גוזלי העורב דווקא עולים כאשר בקן גדלה קוקיה לצידם: מקינים בהם גדל גוזל קוקיה פרחו בממוצע 2.54 עורבים לעומת 2.07 בקינים ללא קוקיה. כדי לשלול אפשרות שהקוקיה בוחרת קינים בעלי פוטנציאל טוב יותר הועברו ביצי קוקיה לקינים אחרים ונמצא כי המצאות קוקיה בקן (ללא קשר לבחירת נקבת הקוקיה בקן מסוים) מעלה את שיעור ההצלחה של קינון העורבים. גוזל הקוקיה מפריש ריח הדוחה עופות טרף וחתולים וכך מקטין את סיכון הטריפה הן של עצמו והן של שכניו לקן[2].

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קוקייה מצויצת באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Canestrari, Daniela, Diana Bolopo, Ted CJ Turlings, Gregory Röder, José M. Marcos, and Vittorio Baglione, From parasitism to mutualism: unexpected interactions between a cuckoo and its host., Science, 6177, 343, עמ' 1350-1352, 2014