Sound-icon-rtl.png

עורב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןעורב
Corvus frugilegus -Cookridge, Leeds, England-8 (3).jpg
עורב מזרע
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
אינפרא־סדרה: עורבאים
משפחה: עורביים
סוג: עורב
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Corvus
ליניאוס, 1758
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
עורב עב־מקור - הגדול בציפורי השיר

עוֹרֵב (שם מדעי: corvus) הוא סוג של ציפורים ממשפחת העורביים. המינים בסוג זה הם מהגדולים ביותר בסדרה ציפורי שיר. הגדול מכולם הוא עורב עב־מקור מאפריקה, שמשקלו 1.5 ק"ג, ודומה לו בגודלו המין עורב שחור.

בני הסוג קאק (Coloeus) נכללו בעבר בסוג זה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העורבים שחורים לרוב, בעלי רגליים קצרות וחזקות ומקורים מסיביים. הם אוכלי כל, אך הם מעדיפים בשר, ובמיוחד נבלות.

העורבים הם בעלי חיים חברותיים, ולעיתים נאספים לקבוצות גדולות, אך אינם יוצרים מושבות. כל זוג עורבים מקים לעצמו קן, בדרך־כלל לא יותר ממשטח זרדים, ושני בני הזוג דוגרים על הביצים ומאכילים את הגוזלים.

סוג זה מראה סימנים של אינטליגנציה גבוהה במיוחד[1], ואחד המינים (עורב קלדוניה החדשה) נחקר רבות, מכיוון שנראה שהוא עושה שימוש אינטנסיבי בכלים. מינים שונים של עורבים אף הראו סימנים ראשוניים של כישורים לשוניים ויכולת תקשורת לטווחים ארוכים. ניתן לאלף אותם, ואף ללמד אותם לחקות קול אדם, בדומה לתוכי.

בסוג זה כ־40 מינים, הנפוצים בכל היבשות פרט לאמריקה הדרומית, ובאיים רבים. בישראל נמצאים המינים: עורב הודי, עורב מזרע, עורב אפור, עורב חום־עורף, עורב שחור, עורב קצר־זנב.

העורב במיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל צבעו השחור, קולו המקרקר והיותו אוכל נבלות, קישרו בתרבויות רבות בין עורבים לבין מוות וכוחות אפלים. האינטליגנציה של העורב, הנחשבת לגבוהה־יחסית, הפכה אותו לסמל של חכמה בקרב תרבויות שונות. במיתולוגיה הנורדית למשל, מלוויו של אל החוכמה והמלחמה אודין היו זוג עורבים, הוּגין ומוּנין ("חשיבה" ו"זיכרון" בהתאמה). אודין עצמו קושר רבות למוות.

קבוצת הכוכבים העורב זוהתה במיתולוגיה היוונית עם העורב שסיפר לאל אפולו על בגידתה של קורוניס - אחת מאהובותיו. אפולו שלא האמין לעורב הפך את צבעו מלבן לשחור, אך לאחר שנוכח באמיתות דבריו הפך אותו לעוף קדוש ונתן לעורבים את המשימה להכריז על מוות. על פי אגדה אחרת, אפולו שלח עורב עם גביע להביא לו מים מהנהר, אך העורב התמהמה בדרכו, וכשהבין שהוא מאחר שעתיד להיענש, הביא לאפולו נחש מים שכביכול מנע ממנו את הגישה לנהר. כעונש על השקר והאיחור קבע אפולו את העורב יחד עם הגביע ונחש המים בשמיים כקבוצות כוכבים סמוכות.

בעלילות גילגמש, אותנפישתים שולח יונה, סנונית ולבסוף עורב לבדוק האם ניתן לשוב ולחיות בארץ. העורב מוצא גופות צפות על פני המים, ולא חוזר.

במיתולוגיה האירית, עורבים קושרו ל"מוריגן", אלת הקרב, הלחימה והעצמאות.

בתנ"ך, בספר בראשית, נוח שלח עורב מהתיבה לראות אם הארץ יבשה מהמבול אך העורב לא התרחק מהתיבה. לכן, הוא שלח לאחר מכן יונה. בספר מלכים עורבים מספקים מזון לאליהו הנביא.

העורב בספרות ואמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סופרים ואמנים מודרניים יותר, המשיכו את הרעיון של עורבים כסמל לכוחות השחור ומבשרי מוות. לדוגמה בספרות גותית עורבים היו מוטיב מקובל, שלעיתים קרובות סימלו את המוות.

ביצירותיו של ויליאם שייקספיר, כדוגמת אותלו ומקבת' עורבים מוזכרים יותר מאשר כל עוף אחר.

בלדה עממית סקוטית שלושה בני עורב מספרת על שיחתם של שלושה עורבים הדנים בדבר ארוחתם הבאה, שהיא גופתו של אביר שנפל לא מכבר. אך העורבים מגלים שעל הגופה שומרים כלב ציד, נץ ועלמה נאמנים.

הפואמה הגותית של אדגר אלן פו העורב ידועה באווירת האימים והכישוף שלה. במרכז הפואמה מפגש בין אדם שאיבד את אהובתו ובין עורב מדבר. האיש מדבר עם העורב, וזה בתגובה עונה לו רק מילה אחת בכל פעם: Nevermore (מילולית: "לא עוד"). הצייר אדואר מאנה יצר ליתוגרפיה כאילוסטרציה לפואמה זו. הצייר הפוסט־אימפרסיוניסט פול גוגן צייר את היצירה "Nevermore" שמכילה איור של עורב ומספר מוטבים המקשרים בין הפומה לציור.

שדה חיטה עם עורבים הייתה אחת היצירות האחרונות שהשלים הצייר האקספרסיוניסט וינסנט ואן גוך לפני התאבדותו. אופיה הקודר של היצירה, הדרך הנקטעת באמצעה והעורבים המעופפים על רקע השמים המעוננים עוררו פירושים המקשרים בין השמים המעוננים והעורבים המעופפים לדיכאונו ולמותו הקרב של ואן גוך, אך פירושים אלו לא מקובלים היום.

עץ העורבים ("The Tree of Crows"), אחת היצירות המפורסמות של הצייר הרומנטי קספר דוד פרידריך, נושאת אופי אפל וקודר.

בספר הילדים מסע הפלאים של נילס הולגרסון היה עורב זקן ושמו בתקי אשר עזר לנילס במשימות שנתקל בהן ללא מוצא.

משתה לעורבים הוא שמו של הספר הרביעי בסדרת הספרים שיר של אש ושל קרח. השם עורב מופיע בסדרת הספרים הן ככינוי לאחים במשמר הלילה (בשל שהם לובשים גלימות שחורות) והן לעורבים המשמשים כמעין יוני דואר. באנגלית ישנה הפרדה בין השמות: האחים במשמר הלילה נקראים "Crow" כשם הסוג עצמו (Corvus) והעורבים נקראים "Raven" כשם מין בתוך סוג העורב.

מיני העורב לפי תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינים אוסטרליים ומלנזיים

מינים ניו זילנדיים

מינים פסיפיים (מאיי האוקיינוס השקט)

מינים טרופי־אסייתיים (מדרום־מזרח אסיה)

מינים אירואסייתים וצפון אפריקאים

מינים מצפון וממרכז אמריקה

מינים דרום ומרכז אפריקאים

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עורב בוויקישיתוף
להקת עורבים ברמת השרון, 18 במאי 2013, 07:00
Sound-icon-rtl.png
קובץ קול זה הוא הקראה של הערך כפי שהופיע בתאריך 2012-10-17, בשעה 4314, שינויים בטקסט שבוצעו לאחר מכן אינם מופיעים בהקלטה. (עזרה)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סיינטיפיק אמריקן ישראל, ‏‫עד כמה בעצם חכמים העורבים? / ברנד היינריך ותומס בוגניאר, באתר "הידען", 24 ביוני 2014