קורנליוס קלסוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קורנליוס קלסוס
Aulus Cornelius Celsus
Aulus Cornelius Celsus.jpg
לידה 25 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 50 (בגיל 74 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומא העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע רופא, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אולוס קורנליוס קלסוס (Aulus Cornelius Celsus;‏ 25 לפנה"ס לערך – 50 לספירה לערך) היה אנציקלופדיסט רומאי, הידוע בשל חיבורו ששרד, "על הרפואה" (De Medicina), שהוא ככל הנראה החלק היחיד ששרד מתוך אנציקלופדיה גדולה הרבה יותר. החיבור הוא מקור ראשוני על דיאטהרוקחותכירורגיה ותחומים קשורים, והוא אחד המקורות הטובים ביותר העוסקים בידע הרפואי בעולם הרומאי. החלקים שאבדו מתוך האנציקלופדיה כללו כנראה כרכים על חקלאות, משפט, רטוריקה ואמנויות המלחמה. הוא תרם לקטלוג של מחלות ברפואת עור, כמו מירמקיה (אנ') ושמו נזכר לעיתים במונחים רפואיים הקשורים לעור, כמו קריון קלסי (אנ') ו"אזור קלסי".

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבר לא ידוע על חייו של קלסוס. אפילו שמו הפרטי הרומאי (Praenomen) אינו ודאי; הוא נקרא גם "אאורליוס" וגם "אאולוס", כאשר השני מביניהם הוא הסביר יותר. מספר התבטאויות מקריות בחיבורו מצביעות על כך שהוא חי תחת שלטונם של אוגוסטוס קיסר וטיבריוס; דבר המאושר על ידי אזכורו את היותו של תמיסון מלאודיקי (אנ') בגיל מבוגר. לא ידוע היכן חי. הוא זוהה כמקדיש אפשרי של מצבה ברומא, אולם גם הועלתה השערה שהוא חי בגאליה נארבוננסיס, בגלל שהוא מתייחס לזן של צמח מטפס (marcum), שעל פי פליניוס הזקן מקורו באזור זה. יש ספק בכך שהוא עסק ברפואה בעצמו, ולמרות שנראה שקלסוס מתאר וממליץ על אבחנותיו הרפואיות שלו עצמו, שאושרו על ידי ניסיון, קווינטיליאנוס אומר שכרכיו כללו כל מיני נושאים ספרותיים, ואפילו חקלאות ותורת לחימה.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

De medicina

מתוך הכרכים הרבים של האנציקלופדיה שלו, רק אחד נשאר שלם, מחקרו "על הרפואה". העריכה האנציקלופדית תואמת לחלוקה המשולשת של מדע הרפואה באותה תקופה, כפי שנקבעה על ידי היפוקרטס ואסקלפיאדס (אנ') – תזונה, פרמקולוגיה וכירורגיה. החיבור מחולק לשמונה ספרים:

  • ספר 1 – ההיסטוריה של הרפואה (כולל אזכורים של כשמונים מחברים רפואיים, כמה מהם ידועים רק מהספר הזה)
  • ספר 2 – פתולוגיה כללית
  • ספר 3 – מחלות ספציפיות
  • ספר 4 – חלקי הגוף
  • ספרים 5, 6 – פרמקולוגיה
  • ספר 7 – כירורגיה
  • ספר 8 – אורתופדיה

בהקדמה ל"על הרפואה" יש דיון מוקדם על הרלוונטיות של התאוריה לפרקטיקה הרפואית ויתרונות וחסרונות של ניסויים בבעלי חיים וניסויים בבני אדם.

במחקר על מחלות, השיטה העקרונית של קלסוס הייתה לערוך תצפיות על פעולות הטבע, ולהסדיר אותן במקום להתנגד להן, במחשבה שחום בעיקרו כלול במאמץ של הגוף להסיר מעצמו גורם חולני, ושאם לא התערבו בו באופן מופרז, התהליך עשוי להסתיים במצב של בריאות. עם זאת, לפעמים הוא ממליץ על שימוש בסכין חיתוך (Scalpel); הכללים שלו לגבי הקזת דם ומשלשלים מפורטים באופן מדויק; ורבים מהכללים שהוא רושם לא היו שונים הרבה מאלה שהיו עדיין בשימוש בתחילת המאה ה-19. חיבורו כולל תיאורים מפורטים של התסמינים והסוגים השונים של חום, ונזקף לזכותו תיעוד הסימנים הקארדינליים של דלקת הידועים בשם "רביעיית קלסוס": חום (calor), כאב (dolor), נפיחות (tumor) ואדמימות (rubor). הוא נכנס לפירוט רב בקשר להכנתן של תרופות רבות, כולל הכנת אופיואיד. בנוסף על כך, הוא מתאר הליכים כירורגיים רומיים רבים של המאה ה-1, הכוללים הסרת קטרקט, טיפול באבנים בכליות וקיבוע שברים.

היפוקרטס השתמש במילה היוונית carcinos, שמשמעותה "סרטן", בהתייחסו לגידולים ממאירים. היה זה קלסוס שתרגם את המונח היווני למלה הלטינית cancer, שגם משמעותה "סרטן".

חיבורו של קלסוס הודפס לראשונה בשנת 1478. סגנונו הוערך כשווה ערך ברהיטותו לסגנונם של המחברים הטובים ביותר בתקופת אוגוסטוס.

קלסוס כתב חיבור טכני על חקלאות, שעליו קולומלה ביסס חלקית את חיבורו De Re Rustica.

בין בעלי הסמכות אותם הוא מצטט, נזכר בשתי הזדמנויות שונות מחבר רפואי יהודי בשם "יודאוס" (Iudaeus).[1] ישנן שתי אפשרויות לפיהן ניתן לפרש את השם הזה: או שמדובר בכינוי "היהודי" של אדם שקלסוס לא ידע את שמו, או ששמו היה "יודאוס" ממש, כגרסה של השם "יודאס", יהודה.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קורנליוס קלסוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ A. Cornelius Celsus, De Medicina, V, 19.11; V, 22.4
  2. ^ מנחם שטרן - Menahem Stern, Greek and Latin Authors on Jews and Judaism, Jerusalem, 1976, Vol. I, LVI. Cornelius Celsus, pp. 368-369