היפוקרטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
היפוקרטס בעיניו של רובנס (1638)

היפוקרטס מקוס או היפוקרטס השני מקוס, המוכר בעיקר כהיפוקרטסיוונית עתיקה: Ιπποκράτης, ‏460 - 377 לפנה"ס) רופא יווני, יליד האי קוס, "אבי הרפואה המערבית", מייסד ה"אסכולה ההיפוקרטית" הנחשבת לבית ספר לרפואה הראשון בעולם המערבי, מחברם של כמה ספרים חשובים ברפואה וכן של שבועת הרופאים הנושאת שמו.

בעוד רופאי התקופות הקדומות יותר סברו כי מקור המחלות טמון במאירות יריבים או גזירות שמים, הרי שהיפוקרטס בחר בדרך ההיגיון הבריא לכאורה וגרס כי מחלות נגרמות כתוצאת סיבות טבעיות מן החוץ שאין כל קשר ביניהן לבין הדת או המאגיה. הוא הגה תאוריה הגורסת כי בגוף האדם ארבע ליחותמרה שחורה, מרה צהובה, ריר ודם, וטען שכאשר, עקב גורמים חיצוניים, נוצר עודף או חוסר באחת הליחות, תתקופנה מחלות את אותו האדם. עוד טען היפוקרטס כי גורם התחלואה ואף ההחלמה בקרב בני-האדם אינו מיני לחשים וקמעות כי אם הטבע בכבודו ובעצמו, ולפיכך תפקידו של הרופא להיות לעזר לטבע במלאכתו באמצעות הקזת ליחות או הוספתן. כיום ידוע לנו בוודאות כי תאוריה זו מופרכת לחלוטין, ברם, במשך קרוב ל-2000 שנה, עד למאה החמש-עשרה לערך, ובאזורים מסוימים עד למאה השמונה-עשרה, הייתה תורה זו למושא דבקותם של רופאי המערב ולמעיין שופע של פרקטיקות רפואיות שפותחו על-פיה. האמת חייבת להיאמר, פעמים רבות צלחו ניסיונות ריפוי אלה, אם כי אפשר שמקור ההצלחה לא היה טמון אלא באמונת החולים, והיא זו שעמדה לזכותם.

היפוקרטס אף הניח את יסודותיה של האתיקה הרפואית, בחיבור שבועתו, הקרויה כיום על שמו - "שבועת היפוקרטס" - ומבטיחה נורמות התנהגות בסיסיות, כגון שמירה על פרטיות החולה, הבטחת סודיות המידע הרפואי, הגשת עזרה רפואית לכל חולה וכדומה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסקלפיון על האי קוס שלחופי אסיה הקטנה

ההיסטוריונים תמימי-דעים כי היפוקרטס אמנם קיים היה בעולם-המציאות, נולד בשנת 460 לפנה"ס לערך על חופי האי היווני קוֹס והיה מהנודעים באנשי הרפואה ומוריה. אפס, כל פרט נוסף על קורות חייו מוטל בספק (ראו אגדות [1]). סוראנוס איש אפסוס, רופא נשים בן המאה השנייה לספירה [2], היה לראשון רושמי קורות חיי היפוקרטס ולמקור המידע העיקרי העומד לרשותנו על אודותיו. עובדות אחרות על ימיו ניתן יהא למצוא בכתבי הפילוסוף אריסטו, המתוארכים למאה הרביעית לפנה"ס, באנציקלופדיה הביזאנטית סודה בת המאה העשירית לספירה ובחיבוריו של יוהנס צצס [3][4], שמועד כתיבתם הוא כפי הנראה במאה השתים-עשרה. סוראנוס חזר וקבע כי אביו של היפוקרטס היה איש רפואה שענה לשם הראקלידס, ואמו הייתה פראקסיטלה בת פנארטיס. היפוקרטס הביא לעולם שני ילדים ממין זכר, תסאלוס ודראקו, והם, בצוותא עם חתנו, פוליבוס, היו לתלמידיו. אליבא דגלנוס, מחשובי הרופאים בתקופה מאוחרת יותר, פוליבוס היה לתלמידו המובהק של היפוקרטס, בעוד שתסאלוס ודראקו היו אבות לילדים, לכל אחד בן בשם היפוקרטס [5][6].

סוראנוס אף סיפר על היפוקרטס כי הלה למד את רזי תורת הרפואה מאביו וסבו, וחקר תחומים נוספים תחת הנחייתם של דמוקריטוס וגורגיאס. הכשרתו הרפואית של היפוקרטס באה לו קרוב לוודאי באסקלפיון של קוס, שם השתלם אצל הרופא התראקי המלומד, הרודיקוס איש סלימבריה. אזכורו היחידי של היפוקרטס בימי חייו המצוי ברשותנו, נתגלה בדו-שיח האפלטוני פרוטגורס, עת מתארו אפלטון בתור "היפוקרטס איש קוס, האסקלפיאד"[7][8]. היפוקרטס עסק ברפואה ובהוראתה בכל מרוצת חייו, ובמסעותיו ברחבי העולם הרחיק לכת עד תסליה, תראקיה וים מרמרה[6]. בלריסה נאסף אל אבותיו, כפי הנראה, בהגיעו לגיל המופלג של 83 או אף 90 שנות חיים, וישנם אף מקורות הגורסים כי עבר את שנתו המאה; במקורות מצויים תיאורים שונים של מותו ועל כן אין בידינו לקבוע חד משמעית את נסיבותיו[6].

התאוריה ההיפוקרטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cquote2.svg

אשר על כן, בהתייחס למחלה המכונה הקדושה [אפילפסיה]: מנקודת מבטי היא איננה נראית בשום פנים ואופן לא אלוהית ואף לא קדושה יותר מאשר מחלות אחרות, כי אם כזו הנגרמת בדרך-הטבע ונוצרת כשאר תחלואי-הגוף. גברים רואים בטבעה ובגורמיה את יד-האלוהים בגין בורותם והשתוממותם..."

Cquote3.svg
– "על המחלה הקדושה", הקורפוס ההיפוקרטי

היפוקרטס דחה את האמונות שרווחו באותה התקופה וייחסו את גרימת המחלות לכוחות על-טבעיים ואף אלוהיים. תלמידיו המסורים של פיתגורס ייחסו להיפוקרטס את יצירת הזיקה בין תחומי הדעת פילוסופיה ורפואה [9]. היפוקרטס ביקש להפריד בין מקצוע הרפואה לבין הדת, וזאת בגין אמונתו וטיעוניו כי מחלה איננה גזירת שמים כי אם תוצרן של נסיבות סביבתיות, תזונה ואורחות החיים. הנה כי כן, לא נמצא ולו אזכור אחד למחלה מיסטית בכתבי היפוקרטס עד האחרון שבהם. [10][11][12].

אסכולות הרפואה ביון העתיקה נחלקו בין אסכולות קוס וקנידוס בשאלה איך על הרופא להתמודד עם תחלואים על-מנת להביאם לכדי מרפא. אסכולת קנידוס התמקדה באבחון, אך רבות מסברותיה על גוף האדם, שבהן נתלתה, הופרכו כעבור זמן: הרפואה היוונית בימיו של היפוקרטס לא נתוודעה כמעט בכלל לתחומי האנטומיה והפיזיולוגיה, וזאת על שום הטאבו החברתי שהוטל על נתיחת בני אדם. אשר על כן, כשלה אפוא אסכולת קנידוס במציאת דרכי התמודדות יעילות עם מחלות, משום שהאחרונות יצרו סדרות אפשריות שונות של תסמינים[13]. לעומתה, הניבה אסכולת היפוקרטס או קוס אחוזי הצלחה גבוהים הרבה יותר, הכול הודות להיעזרותה באבחנות כלליות ובטיפולים פסיביים. בכך, התמקדה האסכולה ההיפוקרטית בבריאות המתרפא ובתחזית, ולאו דווקא באבחון. בשל כך, זכתה האסכולה להצלחה רבה בטיפולה ביעילות במיני-תחלואה, ואפשרה על כן את המשך התפתחותה הפורה של הרפואה הקלינית [14][15].

הרפואה אליבא דהיפוקרטס כמו גם הפילוסופיה העומדת בבסיסה מרוחקות עד מאוד מהרפואה כפי שהיא נתפשת בזמננו. בימינו מתמקד הרופא באבחנה מדויקת ובטיפול מיוחד הנובע ממנה, שני אלה מצאצאי אסכולת קנידוס. התמורות שחלו במחשבה הרפואית למן ימי היפוקרטס הובילו לכך שנמתחה עליו ביקורת רבה במרוצת אלפיים השנים האחרונות, כאשר יסוד ה"שב ואל תעשה" המרכזי כל כך בשיטת הטיפול של היפוקרטס היה למושאם של גינויים חזקים במיוחד; כך למשל, רק כדי לסבר את האוזן, כינה הרופא הצרפתי מ.ס. אודאר את שיטת הטיפול ההיפוקרטית בשם "מדיטציה על ערש דווי" [16].

הומוריזם ומשבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הומוריזם

האסכולה ההיפוקרטית גרסה כי ביסודה של כל מחלה עומד חוסר איזון של ארבע הליחות בגוף האדם, הפרשות שברגיל תמצאנה מאוזנות באופן טבעי באופן פרופורציונלי (פפסיס)[17]. כאשר ארבע הליחות - מרה אדומה (דם), מרה שחורה, מרה צהובה והמרה הלבנה (נוזל הלימפה) הפרו את האיזון הראוי (דיסקראסיה, כלומר "עירוב שגוי"), ילקה האדם במחלה וייוותר במצב זה עד אשר יושב האיזון על כנו בדרך כלשהי. או-אז, יחלים ובריאותו תשוב על תיקונה. כך לדוגמה, נחשב השימוש בהדרים למניב תוצאות נאות בתור טיפול בכיח עודף במערכת הגופנית [18].

ישנו עיקרון חשוב נוסף של הרפואה ההיפוקרטית, הלא הוא ה"משבר", נקודה במהלך המחלה שבה או שהמחלה תחל לגבור על החולה ולהביאו עד לסף מותו, או שיתרחש ההפך הגמור והתהליכים הטבעיים יובילו להחלמתו המלאה של המתרפא. בחלוף המשבר, עשויה המחלה להרים ראשה בשנית, וכעבור זמן יגיע תורו של משבר נוסף. על פי דוקטרינה זאת, ייטו המשברים להתרחש דווקא ב"ימי הכרעה", האמורים להתרחש בתוך פרק זמן נקוב למן מועד נסיגת המחלה. כאשר משבר מתרחש במרחק זמן לא מועט מיום הכרעה, ניתן לצפות כי הלה יביא לשובה של המחלה לסורה. גלנוס סבר כי מקורו של רעיון זה בהיפוקרטס, ברם אפשר אף שמקורו קדום הרבה יותר [19].

הטיפול ההיפוקרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של "המושב ההיפוקרטי" ממהדורה ביזנטית לספרו של גלנוס

הרפואה ההיפוקרטית התאפיינה בצניעות וסבילות לאין ערוך. הגישה הטיפולית התבססה על "כוחות המרפא של הטבע". על פי דוקטרינה זו, גוף האדם טומן בחובו את הכוח לאזן מחדש את ארבע הליחות ולהביא עצמו לידי החלמה מלאה (פיסיס)[17]. הטיפול ההיפוקרטי מתמקד אפוא בהקלה על תהליך טבעי זה. על מנת להגשים מטרה זו, קבע היפוקרטס כי "מנוחה והימנעות מכל תזוזה הן בעלות חשיבות ראשונה במעלה"[20]. ככלל, דגלה הרפואה היפוקרטית בנחמדות יתרה אל החולה; הטיפול היה עדין, ודגש רב הושם על הבטחת הניקיון והסטריליות של החולה. כך למשל, לחיטוי פצעים שימשו מים או יין נקיים ותו לא, הגם שמוטב היה לפנות לאופציה התרפויטית ה"יבשה", כך סברו. תכשירים מרגיעים היו אף הם בשימוש מקומי[21].

גישתו של היפוקרטס לשימוש בתרופות הייתה זהירה למדי (זהירה מדי, יש שיאמרו, במשקפי ההווה). הוא מיעט להיעזר בתרופות ובטיפולים ממוקדמים שעשויים היו להיבחר בשוגג; אבחנה כללית תמיד קדמה אצלו לטיפול כללי[21][22]. ובכל זאת, במקרים קיצוניים, תרופות חזקות לא הוצאו מכלל אפשרות[23]. גישה סבילה זו זכתה להצלחה רבה בכל האמור במציאת מזור למכאובים פשוטים יחסית כגון שברי עצמות, שהצריכו קיבוע של מערכת השריר-שלד וזאת על מנת להפחית את הלחץ על האזור הפגוע. "המושב ההיפוקרטי" ואבזרים רפואיים אחרים עמדו לרשותו למען הגשמת תכלית זו.

אחד מעקרונותיה העיקריים של הרפואה ההיפוקרטית היה שימת הדגש על הסכות. בימים עברו, כבימי היפוקרטס, סבל הטיפול הרפואי מפגמים האופייניים לרפואה בוסרית למדי, ועל פי רוב המיטב שהיה ביכולתם של הרופאים לעשות למען החולה לא היה אלא הערכת מצב המחלה והעלאת השערות לגבי הפרוגנוזה, זאת על בסיס מידע שנאסף ממקרים רפואיים ישנים יותר במרוצת ההיסטוריה[12].

מקצוענות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מכשירי ניתוח מיוון העתיקה, בהם אזמלי-מנתחים. הרפואה ההיפוקרטית עשתה בהם שימוש מושכל.

הרפואה ההיפוקרטית בלטה במקצוענותה הנוקשה - המשמעת והפרקטיקה הקפדנית שהנהיגה. החיבור ההיפוקרטי "על הרופא" מורה כי שומה על הרופאים להיות תמיד הגונים, רגועים, מבינים, רציניים ומטופחים כדבעי. הרופא ההיפוקרטי נדרש אפוא להפנות את תשומת לבו לכל נדבכי עיסוקו: הוא עקב בקפידה אחר הוראות מפורטות בנוגע ל"תאורה, סגל, מכשירים, תנוחת המתרפא ושיטות החבישה והקיבוע" בחדר-הניתוחים של העת העתיקה. הוא אפילו נתבע לשמור על ציפורני ידיו באורך מסוים, על מנת למנוע פגיעה בחוליו.

האסכולה ההיפוקרטית ייחסה חשיבות רבה לדוקטרינות הקליניות העוסקות במעקב ובתיעוד. דוקטרינות אלה מכתיבות לרופאים רישום מדויק של ממצאיהם ושיטותיהם הרפואיות באורח ברור ואובייקטיבי ככל האפשר, כך שבעתיד יתאפשר בידיהם של רופאים אחרים למצוא תועלת ברישומים אלה לטובת הבראתם של חוליהם. היפוקרטס הקפיד על רישום קבוע של רבים מתסמיני חוליו, לרבות התכווצויות, דופק, חום, כאבים, תזוזות והפרשות. היו שייחסו לו את מדידת הדופק על מנת לקבוע אם המתרפא משקר לו בעת הסיפור המחלה. היפוקרטס אף הרחיב את המעקב הרפואי לבחינת ההיסטוריה הרפואית של המשפחה ואפילו בחן את סביבת המחיה של חוליו. "הרפואה חבה לו את אומנות המעקב וההתבוננות הקלינית"[12]. הודות לסיבה זו, יש המייחסים לו את התואר "אבי הרפואה הקלינית".

תרומות ישירות לרפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאלות האצבעות כתוצאה מיתר לחץ דם ריאתי, תוארה לראשונה בידי היפוקרטס

היפוקרטס ותלמידיו היו הראשונים לתאר מחלות ומצבים רפואיים רבים. מיוחסים לו התיאורים הראשונים של הִתְאלות הציפורניים ושל הרגישות ללקטוז וסימנים אבחנתיים חשובים למחלת הריאות המוגלתית כרונית, לסרטן הריאות ולמחלת הלב הכחלונית. לאור זאת, מכונות לעתים אצבעות מעובות בכינוי "אצבעות היפוקרטיות". היפוקרטס אף היה לרופא הראשון שתיאר את המצב הרפואי המכונה "הפרצוף ההיפוקרטי" בשלב הסכות. ויליאם שייקספיר שואב השראה ספרותית נודעת מתיאור זה בתמונה השלישית שבמערכה השנייה של מחזהו "הנרי החמישי".

לזכותו של היפוקרטס נזקף קיטלוגן של מחלות בתור "חריפות, כרוניות, מקומיות ומגפתיות" ועשותו שימוש במונחים כגון "הרגזה, הידרדרות, רזולוציה, משבר, עווית, שיא והחלמה". תרומה עיקרית נוספת של היפוקרטס למדעי-הרפואה אפשר שתמצא בתיאוריו את הסימפטומטולוגיה (תסמינים), הממצאים הגופניים, הטיפול הניתוחי והפרוגנוזה של אמפיאמה בבית החזה, כלומר, הצטברות מוגלה בקרום הפנימי של החזה. כתביו נותרו בעלי משמעות בעבור תלמידי רפואה בני-זמננו הניגשים ללימודי רפואת הריאות ונתיחתן. היפוקרטס אף זכה להיות מנתח החזה המתועד הראשון בהיסטוריה, וממצאיו בשדה זה עודם בתוקף, עד ימינו אנו.

הקורפוס ההיפוקרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב-יד ביזנטי של השבועה, בן המאה השתים-עשרה

הקורפוס ההיפוקרטי (בלטינית: CORPUS HIPPOCRATICUM) הוא אוסף של כשבעים כתבים רפואיים מוקדמים מיוון העתיקה, הכתובים ביוונית איונית. השאלה כלום היפוקרטס עצמו חיבר את הקרופוס אם לאו נותרה סתומה עד כה, הגם שנראה כי הכרכים עצמם יצאו לאור בזכות פועלם הנמרץ של תלמידיו וממשיכי דרכו. מחמת גיוונם הרחב של התחומים הנסקרים בו, סגנונות הכתיבה הנבדלים זה מזה ומועדה המשוער של הוצאתו לאור, אין המלומדים מאמינים כי הקורפוס ההיפוקרטי יכול היה להתחבר על ידי אדם אחד (ארמרינס בדק ומנה תשעה-עשר מחברים שונים)[23]. בעת העתיקה, יוחסו תוכני הקורפוס בשלמותם להיפוקרטס והם תאמו על פי רוב לעקרונותיו; אשר על כן, כפי הנראה, זכה הקורפוס להוודע ברבים על שמו של הרופא הדגול. אפשר שהקורפוס אינו אלא משיירי ספרייה על האי קוס, או שמא זו אסופת-כתבים שנתחברה באלכסנדריה שבמצרים, במאה השלישית לפנה"ס[7].

הקורפוס ההיפוקרטי מכיל ספרי-יעץ, הרצאות, מחקרים, הערות, מסות וכתבים פילוסופיים רבים ומגוונים העוסקים באינספור תחומי רפואה, בלא כל סדר הנראה לעין. חיבורים אלה נכתבו בעבור קהלי-יעד שונים, מלומדים כמו גם עמי-ארצות, ולפרקים אף נכתבו מנקודות מבט הסותרות אחת את רעותה; ניתן אף למצוא סתירות רבות משמעות בינות ליצירות השונות המרכיבות את הקורפוס. עם מסות הקורפוס הראויות במיוחד לציון נוכל למנות את "שבועת היפוקרטס"; "ספר האותות המבשרים"; "על תוכנית הטיפול במחלות חריפות"; "פתגמים"; "על רוחות, מקווי מים ואתרים"; "אמצעי הצמצום"; "על המחלה הקדושה"; ועוד רבים אחרים[23].

שבועת היפוקרטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שבועת היפוקרטס

עוד למן העת העתיקה, יוחס להיפוקרטס החיבור שלימים ייקרא בשם השבועה ההיפוקרטית. זהו מסמך בעל תהודה בין-דורית העוסק באתיקה של הפרקטיקה הרפואית. על פי הסברה, השבועה היא ככל הנראה חלקו הנודע ביותר של הקורפוס ההיפוקרטי. בעת האחרונה, מידת האותנטיות של המסמך נשנתה במחלוקת. בעוד השבועה לכשלעצמה לרוב איננה בשימוש עוד ולו בנוסחה המקורי, הרי שהיא משמשת כיום בתור יסודן של שבועות דומות אחרות וחוקים המגדירים מהם טיפול ואתיקה רפואית הראויים לשמם. נגזרות שכאלה מדוקלמות כיום ברגיל על ידי בוגרי לימודי הרפואה, ערב צלילתם אל נבכי הפרקטיקה הרפואית[7].

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור של היפוקרטס וגלנוס מן המאה השתים-עשרה

רבים, בהווה כמו גם בעבר, החשיבו את היפוקרטס ל"אבי הרפואה". תרומותיו הניעו מהפכה בפרקטיקה הרפואית; אך עם מותו נבלמה ההתקדמות שכה עמל לסלול את הדרכים לה. בעת מותו, הוא היה כה נערץ עד כדי כך שכתביו קודשו כדגולים מכדי שְיקום הצורך לשפרם, ולא נערכו אפוא כל שיפורים בשיטותיו למשך תקופה ארוכה מאוד[7][20]. המאות שחלפו מקץ פטירתו של היפוקרטס התאפיינו בנסיגה השקולה במידה שווה לצעידתו קדימה של מדע הרפואה. כך למשל, "מקץ התקופה ההיפוקרטית, גווע הנוהג של נטילת היסטוריה קלינית של החולים..", אליבא דפילדינג גאריסון.

שנים רבות חלפו מתום ימי היפוקרטס בטרם קם רופא נודע נוסף - גלנוס, יווני שחי בין השנים 129 ל-200 לספירה. הלה הנציח את הרפואה ההיפוקרטית, ובכך נע קדימה, אם גם אחורנית. בימי הביניים, אימצו הרופאים הערבים את שיטותיו של היפוקרטס. בחלוף ימי הרנסאנס ביבשת אירופה, קמו לתחייה השיטות ההיפוקרטיות ואף הורחבו לא מעט במרוצת המאה התשע-עשרה. ראויים במיוחד לציון בין הרופאים שהטכניקות הקליניות הקפדניות של היפוקרטס היו להם לעזר: סידנהאם, הברדן, ז'אן-מרטן שארקו ואוסלר. אנרי אושאר, רופא איש צרפת, קבע כי תחייה זו מהווה את "סיפורה של הרפואה הפנימית במלואו".

דימויו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחריט בן המאה התשע-עשרה על-פי הסגנון הרומאי

על-פי עדותו של אריסטו, נודע היפוקרטס בתור "היפוקרטס הגדול". באשר לדמותו, תואר היפוקרטס תחילה בתור "רופא כפרי נחמד ונכבד", ברם, מאוחר יותר כ"קשוח ומאיים"[7]. הוא לבטח נחשב לחכם בתחומי ידע רבים כמו גם בשדה המעש. פראנסיס אדמס מתארו: "בפשטות רופא הנבנה על ניסיונו כמו גם על שכלו הישר"[13].

דימויו בתור הרופא החכם והקשיש הועצם הודות לדיוקנאותיו המפוסלים באבן, המעוטרים זקנים עבותים התולים מפרצוף זרוע-קמטים. אך, ידוע לנו כיום כי רופאים רבים בני התקופה עיצבו את שערם בסגנון יוביס ואסקלפיוס. לכן, נראה כי הפסלים שברשותנו המתארים אותו לכאורה, הם דיוקנאות שעוצבו על פי קווי המתאר של אלים אלה. היפוקרטס והאמונות שסימל נחשבים כיום למעין אידאלים רפואיים. פילדינג גאריסון, מומחה להיסטוריה של הרפואה, הכריז כי "הוא, מעל לכולם, הנו המופת של אותה הגישה השכלית המתגמשת, הביקורתית והמאוזנת, לעד עומד על המשמר מפני מקורות לשגיאות, וזוהי רבותי תמיצתה המזוקקת של הרוח המדעית". "דמותו... נשתמרה לאורך הדורות כזו של רופא אידאלי", על-פי 'היסטוריה קצרה של הרפואה', "והוא מהווה מקור השראה למקצוע הרפואה למן פטירתו."

אגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cquote2.svg

החיים קצרים המה, האמנות ארוכה, ההזדמנות בת-חלוף, הניסיון בוגדני, השיפוט קשה.

Cquote3.svg
– הקורפוס ההיפוקרטי, פתגמים I .1.

מבין הסיפורים אודות חייו, רבים הם אלה שאינם משקפים את המציאות כל עיקר, ככל הנראה, בשל חוסר תאימותם לתיעוד ההיסטורי, ובגין דמיונם או זהותם לסיפורים שבמוקדם עמדו דמויות אחרות כגון אבן סינא וסוקרטס. בשל כך, נראה כי מקורם אינו אלא באגדות-עם כלשהן. אפילו במרוצת שנות חייו, שמעו של היפוקרטס יצא למרחקים ושמועות על נסים רפואיים פרחו כפטריות אחרי הגשם. כך למשל, סייע היפוקרטס לכאורה להחלמתם של תושבי אתונה, האתונאים, בעת המגפה שפקדה את העיר, וזאת על ידי הצתת שריפות ענק ששימשו בתור "קוטלות-מזיקים" ושימוש בטיפולים משונים אחרים. לרשותנו עומד סיפור המתאר כיצד ריפא היפוקרטס את פרקידס, מלך מקדוניה, מ"חוליי האהבה". אין בקרב סיפורים אלה ולו אחד שזכה לאימות כלשהו מטעם היסטוריונים ועל כן נראה שאין מנוס מלקבוע כי הם לא התרחשו מעולם. אפילו הדבש מכוורת הדבורים מעל מצבתו תואר כבעל כוחות ריפוי טמירים ומיוחדים[7][20].

עצו של היפוקרטס, תחתיו לכאורה עבד

אגדה אחרת מגוללת את סיפור דחייתו של היפוקרטס את בקשתו הרשמית של ארטקסרקס, מלך פרס, לבקרו בחצרו. מהימנותו של סיפור זה התקבלה על ידי כותבי חיבורים עתיקים אך נדחתה על ידי כמה היסטוריונים בני-זמננו, וכיום היא שנויה במחלוקת. מסיפור אחר אנו למדים כי דמוקריטוס נחשב למטורף בשל הרגלו לצחוק לכול, ושלחוהו משום כך אל היפוקרטס על מנת שהלה ירפאו. היפוקרטס, מצדו, איבחן אותו כבעל אישיות עולזת ותו לא, ומאז זכה דמוקריטוס לכינוי "הפילוסוף הגועה בצחוק".

אולם, לא כל הסיפורים על אודותיו האירו את דיוקנו באור חיובי. באחד מסיפורי האגדה, נאלץ היפוקרטס לנוס על נפשו לאחר שהצית באש מקדש-החלמה ביוון. סוראנוס איש אפזוס, מקור סיפור זה, מספר כי היה זה אחד ממקדשי קנידוס. ברם, מאות שנים מאוחר יותר, כתב הבלשן היווני-ביזנטי יוהנס צצס, כי היפוקרטס כילה באש את מקדשו שלו, המקדש של קוס, בשערו כי הוא עשה כן כדי לשמור על המונופולין שלו על הידע הרפואי. תיאור זה סותר במידה רבה את ההערכות המסורתיות לאישיותו של היפוקרטס. אגדות אחרות מגוללות את הסיפור על כיצד הצליחו להקים מן המתים את אחיינו של אוגוסטוס; מעשה-גבורה זה בא לידי גמר לכאורה על ידי הרמת פסלו של היפוקרטס ויסוד פרופסורה לזכרו ברומא.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמינים וסימנים קליניים רבים נקראו על שם היפוקרטס, משום שהוא נחשב לאדם הראשון שהעלה את תיאורם על הכתב. "פרצוף היפוקרטי" הוא השינוי בתווי הפנים לאחר מוות, חולי ממושך, יציאות רבות, רעב ארוך וכדומה. הִתאלות, דפורמציה של האצבעות והציפורניים, נודעת גם בשם "אצבעות היפוקרטיות". "טלטול היפוקרטי" הוא צליל האוושה של הידרופנאומותוראקס. "מושב היפוקרטי" ו"תחבושת ראש היפוקרטית" הם שני מכשירים שנקראו על שמו. "הקורפוס ההיפוקרטי" ו"שבועת היפוקרטס" קרויים על שמו אף הם. "משקה ההיפוקראס" נחשב גם כן לפרי המצאתו של היפוקרטס. ""ריסוס סארדוניוס", עווית מושהית של הפנים, מוכרת גם בתור "החיוך ההיפוקרטי".

בעת החדשה נקרא על שמו מכתש על הירח – ה"היפוקרטס". "המוזיאון ההיפוקרטי", מוזיאון השוכן באי קוס, מוקדש לו. "הפרויקט ההיפוקרטי" הוא תוכנת מחשב של המרכז הרפואי של אוניברסיטת ניו יורק, שתכליתה קידום החינוך באמצעות שימוש בטכנולוגיה. ואילו "פרויקט היפוקרטס" (ראשי-תיבות של "HIgh PerfOrmance Computing for Robot-AssisTEd Surgery") אינו אלא מאמץ של בית הספר למדעי המחשב באוניברסיטת קרנגי מלון והמרכז הרפואי שיידסייד, "לפתח תכנון מתקדם, סימולציות וטכנולוגיות ישימות בעבור הדור הבא של הרובוטים המנתחים בסיוע-מחשב."

גנאלוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנאלוגיה האגדתית של היפוקרטס מעמיקה שורשים עד לאסקפליוס מצד אביו ולהרקולס מצד אמו. על-פי 'כיליאדס' של צצס, דירוג סוסה-סטרדניץ שלו הינו כדלהלן[23]:

דיוקנו של היפוקרטס על רצפת האסקלפיון של קוס

1. היפוקרטס II. "אבי הרפואה"

2. הרקלידס

4. היפוקרטס I

8. גנוסידיצוס

16. נברוס

32. סוסטראטוס III

64. תאודורוס II

128. סוסטארוס, II

256. תדורוס

512. קלאומיטאדס

1024. קריסאמיס

2048. דארדאנוס

4096. סוסטאטוס

8192. היפולוכוס

16384. פודאליריוס

32768. אסקלפיוס

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

GreekReduction.jpg
  • Adams, Francis (1891), The Genuine Works of Hippocrates, New York: William Wood and Company.
  • Boylan, Michael (2006), Hippocrates, Internet Encyclopedia of Philosophy [link accessed September 28, 2006].
  • Britannica Concise Encyclopedia (2006), Soranus of Ephesus, Encyclopædia Britannica, Inc. [link accessed December 17, 2006].
  • Encyclopedia Britannica (1911), HIPPOCRATES, vol. V13, Encyclopedia Britannica, Inc. [link accessed October 14, 2006].
  • Schwartz, Robert A.; Gregory M. Richards & Supriya Goyal (2006), Clubbing of the Nails, WebMD [link accessed September 28, 2006].
  • Garrison, Fielding H. (1966), History of Medicine, Philadelphia: W.B. Saunders Company.
  • Fishchenko, AIa & SD Khimich (1986), "Modification of the Hippocratic cap-shaped bandage", Klin Khir 1(72). PMID 3959439
  • Hanson, Ann Ellis (2006), Hippocrates: The "Greek Miracle" in Medicine, Lee T. Pearcy, The Episcopal Academy, Merion, PA 19066, USA [link accessed December 17, 2006]
  • Hippocrates (2006), On the Sacred Disease, Internet Classics Archive: The University of Adelaide Library [link accessed December 17, 2006].
  • Internet Encyclopedia of Philosophy (2006), Democritus, The University of Tennessee at Martin [link accessed December 17, 2006].
  • Jones, W. H. S. (1868), Hippocrates Collected Works I, Cambridge Harvard University Press [link accessed September 28, 2006].
  • Leff, Samuel & Vera. Leff (1956), From Witchcraft to World Health, London and Southampton: Camelot Press Ltd..
  • Major, Ralph H. (1965), Classic Descrptions of Disease, Springfield, Illinois.
  • Margotta, Roberto (1968), The Story of Medicine, New York: Golden Press.
  • Martí-Ibáñez, Félix (1961), A Prelude to Medical History, New York: MD Publications, Inc., Library of Congress ID: 61-11617.
  • National Library of Medicine (2006), Images from the History of Medicine, National Institutes of Health [link accessed December 17, 2006].
  • National Library of Medicine (2000), Objects of Art: Tree of Hippocrates, National Institutes of Health [link accessed December 17, 2006].
  • Nuland, Sherwin B. (1988), Doctors, Knopf, ISBN 0394551303.
  • Pinault, Jody Robin (1992), Hippocratic Lives and Legends, Köln: Brill Academic Publishers, ISBN 9004095748.
  • Plato (2006), Protagoras, Internet Classics Archive: The University of Adelaide Library [link accessed December 17, 2006].
  • Project Hippocrates (1995), Project Hippocrates, Center for Medical Robotics and Computer Assisted Surgery, Carnegie Mellon School of Computer Science [link accessed December 30, 2006].
  • Rutkow, Ira M. (1993), Surgery: An Illustrated History, London and Southampton: Elsevier Science Health Science div, ISBN 0-801-6-6078-5.
  • Singer, Charles & E. Ashworth Underwood (1962), A Short History of Medicine, New York and Oxford: Oxford University Press, Library of Congress ID: 62-21080.
  • Smith, William (1870), Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, vol. 2, Boston: Little, Brown, and Company [link accessed December 23, 2006]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Adams, Francis (translator) [1891] (1994), Works by Hippocrates, The Internet Classics Archive: Daniel C. Stevenson, Web Atomics © 1994–2000.
  • Jori, Alberto (1996), Medicina e medici nell'antica Grecia. Saggio sul 'Perì téchnes' ippocratico, Bologna (Italy): il Mulino.
  • Kalopothakes, M. D. (1857), An essay on Hippocrates, Philadelphia: King and Baird Printers.
  • Lopez, Francesco (2004), Il pensiero olistico di Ippocrate. Percorsi di ragionamento e testimonianze. Vol. I, Cosenza (Italy): Edizioni Pubblisfera.
  • Pliny the Elder, Natural History: Book XXIX., translated by John Bostock. See original text in Perseus program.
  • Smith, Wesley D. (1979), Hippocratic Tradition, Cornell Univ Pr, ISBN 0801412099

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Nuland 1988, p. 4
  2. ^ Britannica 2006
  3. ^ Garrison 1966, p. 92–93
  4. ^ Nuland 1988, p. 7
  5. ^ Adams 1891, p. 19
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Margotta 1968, p. 66
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 Martí-Ibáñez 1961, p. 86–87
  8. ^ Plato 380 B.C.
  9. ^ Adams 1891, p. 4
  10. ^ Jones 1868, p. 11
  11. ^ Nuland 1988, p. 8–9
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 Garrison 1966, p. 93–94
  13. ^ 13.0 13.1 Adams 1891, p. 15
  14. ^ Margotta 1968, p. 67
  15. ^ Leff & Leff 1956, p. 51
  16. ^ Jones 1868, p. 12–13
  17. ^ 17.0 17.1 Garrison 1966, p. 99
  18. ^ Boylan 2006
  19. ^ Jones 1868, p. 46,48,59
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 Margotta 1968, p. 73
  21. ^ 21.0 21.1 Garrison 1966, p. 98
  22. ^ Singer & Underwood 1962, p. 35
  23. ^ 23.0 23.1 23.2 23.3 Encyclopedia Britannica 1911