קיווית לבנת-זנב
 קיווית לבנת-זנב
| |
|---|---|
.jpg)
קיווית לבנות-זנב בפארק הלאומי קאולדאו, בהרטפור, הודו
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | חופמאים |
| משפחה: | חופמיים |
| סוג: | קיווית |
| מין: | קיווית לבנת-זנב |
| שם מדעי | |
 Vanellus leucurusליכטנשטיין, 1823 | |
| |
קִיוִית לִבְנַת-זָנָב (שם מדעי: Vanellus leucurus) היא עוף-מים בסוג קיווית.
בישראל היא חולפת נדירה וחורפת נדירה עוד יותר. לרוב היא נצפית בעמקי הצפון, בפרט בעמק החולה.[2]
טקסונומיה ואטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם הסוג Vanellus הוא המילה הלטינית עבור קיוויות, והוא צורת הקטנה ל-vannus מעין כברה מקש ששימשה כדי לברור גרגרי חיטה. ההקשר מגיע ככל הנראה בשל הדמיון לצליל חבטות הכנף של הקיוויות. שם המין הספציפי leucurus הוא מיוונית עתיקה ל"לבן-זנב": "leukos" - לבן; ו-"oura" - זנב.[3]
זהו מין מונוטיפי, כלומר לא תוארו תת-מינים נפרדים.[4]
אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מין זה נודד במלואו במרכז אסיה, למרות שישנן כמה אוכלוסיות יציבות במזרח התיכון (חלקים מעיראק ואיראן). אוכלוסיות נודדות מקננות ברוסיה בין אמצע אפריל למאי ויוצאות בחזית רחבה לשטחי החריפה בצפון-מזרח אפריקה, המזרח התיכון, פקיסטן וצפון הודו בין אמצע יולי לספטמבר (אם כי מדי פעם ישנם פרטים החורפים ברוסיה), וחוזרים לאזורי הקינון במהלך מרץ ואפריל. מין זה מקנן לעיתים קרובות במושבות קטנות של בין 4 ל-24 זוגות, לפעמים עד 100 זוגות (עיראק). מחוץ לעונת הקינון מופיע מין זה ביחידים, זוגות או בקבוצות קטנות, עם להקות נודדות קטנות של בין 1–6 פרטים ולהקות חורפות של 6–25 פרטים. היא מזדמנת נדירה למדי במערב אירופה.[5]
בית-גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
המין מראה העדפה לבתי-גידול בקרבת מים עומדים רדודים או הזורמים באיטיות עם כיסי אדמה המאפשרים הליכה ושכשוך במים ללא הפרעות. מין זה מקנן ברוסיה באזורים לחים ועשירים בצמחייה ליד מים מתוקים או מלוחים, ובאיונים קטנים וירוקים או חופים ביצתיים של אגמים מליחים. במהלך החורף מין זה מעדיף נהרות, תעלות ניקוז, בריכות, לגונות חופיות, ביצות ושטחי עשב מוצפים או כאלו שהתייבשו לאחרונה. היא מופיעה גם באזורים מליחיים עם צמחייה נמוכה ודלילה, באגני חלחול רדודים ליד תעלות ומאגרים ובשדות אורז מושקים. במהלך עונה זו המין מופיע גם על קרקע יבשה ליד מים כגון גדות נהרות וחופי אגמים, אך נמנע מארץ יבשה ופתוחה אם כי הוא נצפה לעיתים נח על שדות חרושים ויבשים (פקיסטן). המין תועד גם ניזון בשפכי ביוב זורם בסודן.[5]
קינון[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא בונה את קיניה על הקרקע בשקעים רדודים בשטח הפתוח, בדרך כלל ליד מים. תצפיות מועטות על אתרי קינון זמינות, אך אתר אחד נמצא על שדה מכוסה עשב מושקה ולא מעובד, ואחר נצפה על אדמה יבשה סמוך לביצה.[5] התטולה מכילה כ-4 ביצים.
תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא נוהגת להישאר בקרבת מים מתוקים או מלוחים, שם היא מחפשת מזון. היא אוכלת-כל, תזונתה מורכבת בעיקר מחרקים (במיוחד חיפושיות, חגבים, זחלים, זחלי זבובים וארבה), אך גם תולעים, רכיכות וסרטנים (כולל חסילוני מים מתוקים).[5] ידוע כי היא שוחה בעת חיפוש מזון, והיא אחת משני המינים היחידים במשפחתה שמכניסים את ראשה באופן קבוע מתחת למים בעת חיפוש אחר מזון.[6]
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
זוהי קיווית בינונית, באורך 26–29 ס"מ, עם מוטת כנפיים של 67–70 ס"מ ומשקל 99–198 גרם. היא בעלת גזרה זקופה ודקה ומקור שחור צר וארוך יחסית. הבוגרים בעלי ראש, צוואר וגב בצבע חום-ורדרד, עם פנים חיוורות יותר וחזה אפור, המתחלף בבטן לבנה-ורדרדה. זנבה הלבן הנקי הכנפיים הייחודיות בצבעי חום, לבן ושחור, ורגליה הצהובות והארוכות הבולטות בתעופה מעבר לזנב, הופכים את המין הזה לקל לזיהוי. לצעירים גב בעל מראה קשקשי, והם עשויים להראות מעט צבע חום בזנב.
מעופה קליל ו"פרפרי", אופייני לקיוויות.[2]
קולות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקריאה, הנשמעת בעיקר בעונת הקינון, היא "פיוויט" בדומה לקיווית מצוייצת.
סטטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
האוכלוסייה העולמית מוערכת ב-20,000–130,000 פרטים. האוכלוסייה האירופית מוערכת ב-560–5,100 זוגות, מה שמשתווה ל-1,100–10,200 פרטים בוגרים. מגמת האוכלוסייה הכוללת אינה ודאית, שכן אוכלוסיות מסוימות מצטמצמות, בעוד שאחרות גדלות. ההערכה היא כי האוכלוסייה האירופית גדלה.[5]
יש לה טווח תפוצה נרחב למדי, ועל-אף שמגמות האוכלוסייה מעורבות, מסווגת קיווית זו ברמת סיכון של "ללא חשש" על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN).[5]
קיווית לבנת-זנב היא אחד המינים עליהם חל ההסכם לשימור עופות מים נודדים אפריקאים-אירו-אסייתים (AEWA).
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
זוג קיוויות לבנות-זנב ביטבתה -
קיווית לבנת-זנב צעירה לצד זוג קיוויות אדומות-משקפיים. פקיסטן -
-
-
לעיתים קשה לעיתים להבחין בה בשל צבעיה המתמזגים עם סביבתה, למעט רגליה הבולטות. בתמונה גם ביצנית מנומרת וזוג חרטומיות ביצות. פנג'אב, פקיסטן
,_Yotvata,_Israel.jpg)
_%26_Red-wattled_Lapwing_(Vanellus_indicus)_(32098974675).jpg)
_(42462460054).jpg)
_(34296141492).jpg)
,_Wood_Sandpiper_(Tringa_glareola)_%26_Common_Snipe_(Gallinago_gallinago)_(33258560134).jpg)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאיראן ומסיביר: ביקור נדיר של שתי ציפורים בישראל, באתר ynet, 19 באוקטובר 2021
- ערד בן-דוד, הילדה הכי יפה בגן, קיווית לבנת-זנב במעפיל - אוקטובר 2023, 26 באוקטובר 2023, אתר הצפרות הישראלי, מחברת הנדירים
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קיווית לבנת-זנב, באתר ITIS (באנגלית)
- קיווית לבנת-זנב, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- קיווית לבנת-זנב, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- קיווית לבנת-זנב, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
- קיווית לבנת-זנב, באתר GBIF (באנגלית)
- דף מידע ותמונות של המין, באתר תצפית של ליאור כסלו
- תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וקולות של קיווית לבנת-זנב, באתר eBird
- הקלטות אודיו של קיווית לבנת-זנב, באתר xeno-canto
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ קיווית לבנת-זנב באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 נדב פבזנר, קיווית לבנת-זנב, Vanellus leucurus, באתר הצפרות הישראלי
- ^ Jobling, James A (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. pp. 225, 397. ISBN 978-1-4081-2501-4.
- ^ White-tailed Lapwing, Vanellus leucurus, ("Lichtenstein, MHC", 1823), Birds of the world, The Cornell Lab of Ornithology
- ^ 1 2 3 4 5 6 White-tailed Lapwing, Vanellus leucurus, BirdLife Data Zone
- ^ White-tailed Lapwing, אתר ציפורי כוויית