יטבתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יטבתה
Yotvata-logo01.gif
Yotvata - 2003.jpg
מבט על יטבתה מההרים המקיפים אותה
מחוז הדרום
מועצה אזורית חבל אילות
גובה ממוצע[1] ‎81 מטר
תאריך ייסוד 1951
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 696 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 4.3% בשנה עד סוף 2018
http://www.yotvata.org.il

יָטְבָתָה (הגו: יוֹטְבָתָה, במלעיל) הוא קיבוץ בדרום הערבה, כ-45 ק"מ מצפון לאילת.

הקיבוץ נקרא על שם יטבתה המקראית, תחנה בנדודי בני ישראל במדבר, שאחד הזיהויים שלו הוא באתר הארכאולוגי "עין ע'צ'יאן" (נהגה עין רדיאן) הנמצא בתחומי הקיבוץ.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת מימי הקיסר דיוקלטיאנוס שנמצאה במצד יטבתה מהתקופה הרומאית
יטבתה - חדר האוכל והסלע
המבנה הוותיק ביותר ביטבתה. זה המבנה היחיד ששרד מתקופת ההיאחזות

התיישבות עתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מצודת יטבתה מתקופת הברזל

באזור בו שוכן הקיבוץ, נתגלו שרידים מהתקופות הנאוליתית והכלקוליתית שהכילו ממצאים לפעילות של הפקת נחושת. דרומית לאתר הקיבוץ נמצא פארק תמנע המכיל מכרות נחושת עתיקים ותצורות גאולוגיות מעניינות.

כמו כן, נחשפה מצודה מצרית מתקופת הברזל, מתקופת השושלות ה-19 וה-20 (תקופת הממלכה החדשה) שתפקידו היה הגנה על נווה המדבר החשוב.[2]

האתר שימש כמצודה ותחנת דרכים בימי הכיבוש הרומי. במצד נמצאה כתובת מימי הקיסר דיוקלטיאנוס. בשנות ה-50 נמצאו באתר 14 שורות ארוכות של בורות מים ששמשו להשקעת שטח נרחב על ידי הנבטים[3].

בתקופה העות'מאנית ניצבה תחנת משטרה מדברית עשויה לבני בוץ בין הדקלים, ובתקופת המנדט הבריטי נבנתה משטרה מאבן על חורבות המצודה הרומית.

האתר נסקר ותועד על ידי ארכאולוגים; לראשונה על ידי בנו רותנברג ב-1956 ונחפר ב-1976 על ידי משלחת בראשות זאב משל. ב-2001 נערכו חפירות נוספות באתר על ידי רותנברג, סגל וחליילי.

המקום נקרא בערבית עין רדיאן, שמשמעותו הוא "המעיין השופע".

הקיבוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתיישבות ביטבתה החלה כהיאחזות נח"ל ליד עין רדיאן. טקס העלייה על הקרקע התקיים ב-30 באוקטובר 1951[4], והיא היתה היאחזות הנח"ל השלישית. הסוכנות היהודית ומשרד החקלאות השתתפו במימון ההיאחזות[4] בה התקיימה הרביעית מתחנות הנסיונות של משרד החקלאות בערבה[5]. ההיאחזות הוקמה סמוך לקידוח שהזרים מים לאילת תוך מטרה לשמור על המתקן והצינור, ואבטחת הדרך בין באר שבע ואילת בהיותה נקודת היישוב היחידה לאורכה. בשנת 1953 נעשו ביטבתה נסיונות בגידולי מספוא, גן ירק ומטעים[6]. בינואר 1955 אישרה מחלקת ההתיישבות של הסוכנות את הפיכת יטבתה ליישוב קבע, תוך הרחבת ענף הצאן והתחלת גידול בקר[7]. ביוני 1955 הושלמה שתילת 5500 שתילים של עצי תמר לצורך שתילתם ביטבתה ובאילת[8]. בסוף 1956 לקחה על עצמה איחוד הקבוצות והקיבוצים ליישב את יטבתה[9]. באותה עת סיפקה יטבתה את מחצית תצרוכת הביצים של אילת[10]. באפריל 1957 הגיעו שטח העיבוד ביטבתה לכ-200 דונם שלחין ומעל 100 דונם מטעים[11]. השלחין כללו 40 דונם אספסת ו-55 דונם זון. בגן הירק גודלו עגבניות וקישואים ולצדם גודלו פרחים לייצוא[12].

במהלך 1957 שהו במקום ששה חיילים דתיים מגרעין של בני עקיבא[13]. באוקטובר 1957 עלו למקום רוב חברי הגרעין המיועד להתיישב במקום כדי להכינו לקראת ההתאזרחות[14] והתקיים בתל יוסף טקס של קבלת יטבתה לקיבוץ המאוחד[15]. ב-23 בדצמבר 1957 התקיים טקס האזרוח של יטבתה[16]. חבריו הראשונים היו בהיאחזות כחיילים[17].

בשנותיו הראשונות ניסיונות הפרנסה היו מחקלאות ירקות, בעיקר עגבניות-חורף (אחד משני המקומות היחידים בישראל) ובקר לבשר עבור מאות עובדי מכרות תמנע. את עדר הבקר הובילו כל בוקר כקילומטר עד לשולי מלחת יטבתה שכונה "הפמפס", שם ניזונו הפרות מהצמחייה הרבה, ואחר הצהריים החזירו את העדר לקיבוץ.

לאחר כמה שנים הוחלט לסגור את הענף, אך הימצאותן של פרות באזור זה בו שורר אקלים מדבר קיצון, נטעה בלב החברים הצעירים, שזה עתה השתחררו מהנח"ל, רעיון להקים רפת ומחלבה.

אופי הקיבוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום (2018) בהיותו בן 60 הוא מאוכלס בכ-342 חברים, 226 ילדים, כ-50 בנים חיילים ומשוחררים ובנוסף – מתנדבים ותושבים, ומשתייך לזרם השיתופי (המאגד כ-45 קיבוצים). הלב הפועם של הקיבוץ הוא חדר האוכל בו מוגשות שלוש ארוחות בכל אחד מימי השבוע, ומשמש גם לאירועי תרבות מקומית. בכל שנתון גדלים יחד בין 10–15 ילדים הלומדים בבית הספר האזורי שנמצא בקיבוץ, ולוקחים חלק פעיל בעשייה הקיבוצית, באירועי התרבות ובהשתלבות בעבודה בענפי המשק. הקיבוץ מתאמץ לשמר את העיקרון של "עבודה עצמית" המתבטא בתורנות חברים ברפת, בגיוסים, בתמרים ועוד.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיבוץ מתפרנס ממחלבת יטבתה, מטעי תמרים (כ-700 דונם), שלחין (כ-4,000 דונם), רפת (כ-620 חולבות), פונדק וכן יזמויות פרטיות.

המחלבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחלבת יטבתה

מחלבת יטבתה הוקמה בשנת 1962 יחד עם רפת בה כ-30 פרות חולבות מתוך כוונה ולהתפרנס מממכר חלב מפוסטר לאילת. באותן השנים לא היה בנמצא משאיות קירור, ולאילת הצעירה בה כבר כמה אלפי תושבים וכמה עשרות תינוקות, הגיעה מדי פעם משאית ממרכז הארץ עם מוצרי חלב, כשעל רצפת המשאית שלולית מים גדולה זכר לקוביית הקרח שלא שרדה את 6 שעות הנסיעה ואת החום הלוהט. מדי בוקר יצא טנדר לאילת למכור חלב מפוסטר וקר. עם כיבוש סיני במלחמת ששת הימים ב-1967 ועליה במספר כלי הרכב שנסעו דרומה, הוקם פונדק בכניסה לקיבוץ, שהיווה גם חשיפה למחלבת הקיבוץ המדברי הצעיר ולמוצרים הנוספים שהיא ייצרה כדוגמת שוקו ומוקה. הביקוש הביא לכך שלאחר כעשור, בשנת 1979 החלה המחלבה לשווק מוצרים (על ידי תנובה) גם לבאר שבע והנגב, ובשנת 1981 לתל אביב והמרכז. בשנת 1992, כשלמחלבה היו כבר כעשרים מוצרים, החל גם השיווק לחיפה ולצפון, ובכך למעשה שווקו המוצרים בפריסה ארצית.

בשנת 1997 רכשה חברת שטראוס 50% ממניות המחלבה, והפכה להיות שותפה בניהול המחלבה יחד עם הקיבוץ המחזיק ב-50% הנותרים. במחלבה עובדים כ-50 חברי קיבוץ ועוד כ-70 אילתים המעבדים כ-65,000,000 ליטר (65,000 מטר מעוקב) בשנה, כשמידי יום בממוצע יוצאות משערי המחלבה כ-15 משאיות.

פונדק יטבתה (המזנון)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות השישים היה הקיבוץ היישוב היחיד בערבה בין אילת לבאר שבע, מה שהפך אותו לנקודת עצירה לאוטובוסי אגד שחלפו בכביש פעמיים ביום. למראה אורחים לא קרואים אלו נרכשו מכשירים אוטומטים מארצות הברית אשר הוזנו במטבעות ושהרוו צמאונם של הנוסעים והנהג בשוקו ובמוקה. מכיוון שמטבעות לא תמיד היו לכל הנוסעים, הגיע אריה הורביץ לעזרת הנוסעים ופרט שטרות למטבעות. תוך זמן מה נענה לדרישת הנוסעים והחל למכור גם סיגריות ומיץ, וכך נוסד קיוסק קטן על אם הדרך.

לימים התפתח למזנון הגשה שעבר לקרבת הכביש, שבמהלך השנים הפך למסעדה. מבנה המזנון כולל גם חנות, תחנת דלק ומרכז מידע על האטרקציות באזור. ליד ובתוך המזנון פזורים פסלים של פרות, ובסמוך אליו הוקם "פרק יטבתה".

כל מוצרי החלב של מחלבת יטבתה נמכרים במזנון מול הקיבוץ.

אנרגיה סולארית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשטח קיבוץ יטבתה פועל שדה סולארי בינוני של ערבה פאוור קומפני בשם יטבתה סאן. השדה בעל כושר ייצור של 6.8 מגוואט, משתרע על שטח של 88 דונם ומורכב מ-23,400 פאנלים פוטו-וולטאים של חברת JA Solar. עלות הפרויקט: 96.5 מיליון ש"ח, כולל השקעה של 19.3 מיליון ש"ח הון עצמי על ידי ערבה פאוור, קרן נוי וקק"ל. במשך 20 שנות הפעילות של השדה 'יטבתה סאן' הוא צפוי לחסוך הפקה של כ-172,000 טון מטרי של דו-תחמוצת הפחמן.

החי והצומח ביטבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר מצויים מי תהום בשפע והם נשאבים לשימוש יישובי הסביבה ולאילת. בקרבת האתר מצוי אזור אדמת מלחה גם היא רוויה במי תהום, ובו נווה מדבר טבעי של דקלים מניבי פרי, לפי המשוער נבטו וצמחו העצים מחרצני תמרים שהותירו אחריהם בדואים או עוברי אורח מזדמנים. בסמוך לקיבוץ יטבתה הוקמה שמורת הטבע חי-בר יטבתה. בשמורה חיים מיני בעלי חיים הנמצאים בסכנת הכחדה וחלקם נעלם מנופה של ארץ ישראל. בין השאר חיים בו דישון מקראי, ראם לבן, יען וכן מיני זוחלים ושועלי מדבר, וכן הקרקל. במרכז הטורפים שבחי בר נמצאים שועלי מדבר, תנים, זאבים, צבועים ואף נמרים. החולות שליד יטבתה עשירים בבעלי חיים, בהם יונקים, זוחלים ופרוקי רגליים, חלקם אנדמים ליטבתה.

בנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יטבתה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ Beno Rothenberg, Irina Segal and Hamoudi Khalai, Late Neolithic and Chalcolithic copper smelting at theYotvata oasis (south-west Arabah), באתר הקולג' האוניברסיטאי של לונדון
  3. ^ מלומדים ישראליים יגורו בערי הנבטים בערבה לשחזור חייהם, הארץ, 7 במרץ 1958
  4. ^ 4.0 4.1 נח"ל התנחל בעין ראדיאן, הבוקר, 1 בנובמבר 1951
  5. ^ העגבניה של עין חוצב, מעריב, 18 ביולי 1951
  6. ^ ש. רכבי, ישוב חקלאי בערבה, דבר, 15 בנובמבר 1953
  7. ^ אושרה תכנית ההתישבות בערבה, זמנים, 25 בינואר 1955
  8. ^ הושלמה שתילת התמרים בערבה, למרחב, 10 ביוני 1955
  9. ^ ישוב קבע יוקם ביטבתה, דבר, 16 בדצמבר 1956
  10. ^ ישוב קבע יוקם ביטבתה, למרחב, 13 בדצמבר 1956
  11. ^ הוכפל שטח העבוד בהאחזות יטבתה, דבר, 19 באפריל 1957
  12. ^ יטבתה לישוב קבע, דבר, 16 באוגוסט 1957
  13. ^ מ. בן שלמה, ביטבתה של מעלה, הצופה, 12 ביולי 1957
  14. ^ יטבתה - ישוב קבע, דבר, 11 באוקטובר 1957
  15. ^ טקס קבלת יטבתה, דבר, 1 בנובמבר 1957
  16. ^ יטבתה הייתה לישוב קבע, דבר, 27 בדצמבר 1957
  17. ^ יטבתה תהפך לישוב קבע, למרחב, 5 במאי 1957