קייל אבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קייל אבל
Kjeld Abell
קייל אבל, צילום מסביבות שנת 1935 תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
קייל אבל, צילום מסביבות שנת 1935
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 25 באוגוסט 1901
ריבה, דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 במרץ 1961 (בגיל 59)
קופנהגן, דנמרק עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מנהל תיאטרון טיבולי בקופנהגן (1949-1941)
לאום דני
שפות היצירה דנית
תחום כתיבה מחזאות, תסריטי סרטים
סוגה קומדיה, דרמה, מחזמר
זרם ספרותי אקספרסיוניזם, תיאטרון ניסיוני
נושאי כתיבה בקורת חברתית
יצירות בולטות Melodien der blev vœk (1935) (המנגינה שנעלמה), Anna Sophie Hedvig (1939)
פרסים והוקרה המלגה ע"ש אמה ברנצן (1936)
גביע התיאטרון הדני (1946)
המלגה ע"ש אוטו בנזון (1948)
מלגת הולגר דרכמן (1951)
פרס ז'אנה ואנרי נתנסן (1952)
מלגת הקרן "הנריק פונטופידן" (1953)
פרס יוהנס אוואלד (1956)
מדליית הולברג (1957)
פרס הכבוד של דנמרק למחזאות (1958) עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ הנס כריסטיאן אנדרסן, אוגוסט סטרינדברג, ז'אן ז'ירודו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קייֶל אֵבֶּלדנית: Kjeld Abell, 25 באוגוסט 1901 ריבה - 5 במרץ 1961 קופנהגן) היה מחזאי, תסריטאי ומעצב במה דני, נחשב לאחד מחשובי המחזאים הדנים במאה ה-20, לצד קאי מונק, ק.מ.י. סויה וס. בורברג, אחד ממייסדי התיאטרון הדני המודני. הוא שאב השפעה ממחזותיו של אוגוסט סטרינדברג[1] והוא משויך לזרם האקפרסיוניסטי, בעיקר בזכות יצירותיו התיאטרוניות הראשונות. גישתו לתיאטרון מושפעת גם ידי הרקע של המחזאי בתחום העיצוב והבלט. תפאורותיו הראשונות שימשו את מופעי הבלט שביים ז'ורז' בלנשין בתיאטרון המלכותי הדני בקונפהגן ובתיאטרון אלהמברה בלונדון. באופן כללי חולקה פעילותו ויצירתו של אבל לשלושה שלבים: א. בקורת המוסכמות של המעמד הבינוני ב. מאבקו בנאציזם ג. בקורת הפסימיזם שלאחר המלחמה. קייל אבל נבחר כחבר באקדמיה הדנית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קייל אבל נולד בשנת 1901 בעיר ריבה בדרום מזרח יוטלנד כבן של מורה תיכון. החל משנת 1919 למד אבל באקדמיה המלכותית לאמנות בקופנהגן אולם הפסיק כדי ללמוד כלכלה ומדעי מדינה אותם סיים בשנת 1927 באוניברסיטת קפונהגן.[2] השתלם בהמשך בתיאטרון מודרני בפריז ובלונדון, עבד לפרנסתו בניצב, כפועל במה ואחר כך כמעצב במה בתיאטראות בלונדון ובפריז. התוודע באותה תקופה למחזותיו של ז'אן ז'ירודו וברטולט ברכט ולעבודת הבימוי של לואי ז'ובה. בשובו לקופנהגן בשנת 1930 עיצב את הבמה ללהקת הבלט של בלנשין באופרה המלכותית ב-Kongelige Teater.‏[3] ב-1932–1934 עבד במשרד פרסום.

פעילותו בתחום התיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך הקדיש את עצמו לכתיבת תסריטים ומחזות. משיכתו לתיאטרון התחזקה אחרי שראה את מחזהו של סטרינדברג "סונטת הרוחות" בבימויו של מקס ריינהרדט (שפורסם ב-1907 והוצג ב-1916). בשנת 1934 יצירתו הראשונה הייתה תסריט לבלט Enken i spejlet ("האלמנה בראי") (כוריאוגרפיה של בורגה ראלוב) שבו בא לידי ביטוי נושא אופייני לאבל, חרדת ההתנכרות מהחיים.[3] הצלחתו הראשונה בתחום זה היה הקומדיה-מעשייה "Melodien der blev væk" (המנגינה שנעלמה) שהוצגה בשנת 1935 בתיאטרון הקברט הקטן רידרסאלן. במחזה הזה, המתוכנן תחילה כבלט, ושהורכב מ-21 תמונות-מערכונים, הפך לפופולרי מאוד והוצג 594 פעמים ברצף. הוא המתמקד בבלבול הרוחני שבחברה הטכנולוגית, ובשאיפות לאמנציפציה של "האדם הקטן", הכניס אבל חידושים ששברו את דפוסי המחזאות הקלאסית הדנית. הוא השתמש בה בפעלולי במה, ביסודות סמליים ופנטומימיים, לא מילוליים ולא ריאליסטיים, בהשראת מופעי הבלט.[3] כמה מפזמוני המחזה כמו "השיר על אודות לארסן" (המסמל את שמחת החיים) על מילים של סוון מלר כריסטנסן ולחנם של ברנהרד כריסטנסן והרמן קופן הפכו ל"קלאסיקה". ב-1936 הוצגה קומדיה זו גם ב-Arts Theatre בלונדון. גם מחזהו השני, Eva aftjener sin Barnepligt‏ (1936, חווה משרתת בילדות חובה) משקף את התחשבנותו של המחבר עם החשיבה, המוסר, החינוך והמנהגים של מעמד הביניים בתקופתו. חווה, אם האנושות, היורדת מתוך תמונה במוזיאון והופכת לילדה בחיקה של משפחת ארנסט המכובדת מורדת לבסוף ברודנות הערכים הכובלים שלה.[4] בימי הכיבוש הנאצי וגם לפניו הביע אבל במחזותיו רעיונות של מחאה נגד חוסר החופש. בשנת 1939 הוצג לראשונה המחזה Anna Sophia Hedwig (אנה סופיה הדוויג) בעל מסר אנטי פאשיסטי ואנטי-רודני, כתוב ככל הנראה בהשראת מלחמת האזרחים בספרד. המחזה מחייב את השימוש במאבק אלים נגד הרודנות ומבקר את ההומניזם הפאסיבי. ברוח דומה כתב אבל גם את המחזות Judith (המושפעת על ידי המחזה "יהודית" מאת ז'ירודו ו- Dronning gaar igen משנת 1943 על משפחה דנית תחת הכיבוש הנאצי. בשנים 1941–1949 ניהל אבל את גני טיבולי בקופנהגן. ב-1946 מתח המחזה Silkeborg בקורת על הפסיביות וההשלמה ששלטה בקרב הציבור הדני מול הכיבוש הנאצי בארצו.

אחרי המלחמה השתמש אבל במחזותיו ביסודות מיסטיים מורכבים, במשלים ("פרבולות") ובסמלים. ב-1947 הועלתה על הבמה הדרמה האלגורית Dage paa en sky (ימים על ענן) המזהירה מפני סכנת המלחמה הגרעינית. העלילה מתרחשת בעולם האלילות יווניות שבאולמיפוס ובמוחו של מדען אובדני. יצירה ידועה אחרת של אבל היא מחזה-החלומות Den blå pekingeser ("הפקינז הכחול", 1954) המתרחש גם הוא בראשו של אדם, בזמן שאהובתו לשעבר מאוימת במוות. מסר המחזה הוא לשבור את הבדידות ולהשלים עם החיים. הדרמות Andersen eller hans livs eventyr (אנדרסן או הרפתקת חייו) (1955) ו-Kameliadamen (1959) (הגברת עם קמליות, גרסה אישית לפי המחזה של אלכסנדר דיומא הבן) ו-Skriget (הצעקה) (1961) טעונות השקפה פסימית. עלילת המחזה "הצעקה" מתרחשת בארבע רמות שונות - אגדית (שבה צפורים מדברות בצריח של כנסייה), של חיי יום-יום, סוריאליסטית, וביבלית-תנ"כית.

אבל נפטר בקופנהגן בגיל 59 בשנת 1961. הוא הובא לקבורה בבית הקברות אסיסטנס בנרברו.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברם של קייל אבל ואשתו בבית הקברות אסיסטנס קירקגורד בנרברו, קופנהגן.

אבל הוערך כמחדש של התיאטרון הדני ועל גישתו האנטי-פאשיסטית. למחזותיו שלושה נושאים מראכזיים: סאטירה של החיים והערכים הבורגניים (המוסכמות וה"כבוד" "המחניקים אל ספונטניות, מקוריות ושמחת חיים"[4]), בקורת על הנויטרליות הפוליטית או האדישות והפאסיביות המוסרית ובאותו זמן קריאה להתנגדות אקטיבית לכוחות הדיכוי והרודנות, הוקעת הקור הרגשי וחוסר הסולידריות עם אחרים אצל אקדמאים מסוימים והאמונה שאת החום הרגשי והסולידריות ניתן למצוא יותר אצל האנשים הפשוטים.[4]

אחרי המלחמה היו שהאשימו אותו כי היה "חבר לדרך" של הקומוניסטים וקיבל בקורות על היות מחזותיו מסובכים ומסורבלים מדי. הביקורות ואכזבתו מהמחנה השמאלי בזירה הפוליטית הביאו לבידודו. עדיין הוא נחשב לפורץ דרך בתולדות התיאטרון הדני בתקופה שבין מלחמות העולם. המבקרים השוו אותו יצירתו באותן שנים למחזות של מחברים צרפתים כמו ז'אן ז'ירודו וז'אן אנוי. הוא השאיר גם מחזות זמר ותסריטים לסרטים.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1936 - המלגה ע"ש אמה ברנצן
  • 1946 - גביע התיאטרון הדני
  • 1948 - המלגה ע"ש אוטו בנזון
  • 1951 - מלגת הולגר דרכמן
  • 1952 - פרס ז'אנה ואנרי נתנסן
  • 1953 - מלגת הקרן "הנריק פונטופידן"
  • 1956 - פרס יוהנס אוואלד
  • 1957 - מדליית הולברג
  • 1958 - פרס הכבוד של דנמרק למחזאות
  • 1960 - נבחר לחבר באקדמיה הדנית.
  • 2006 - המחזה שלו, "Anna Sophie Hedvig" הוכנס ל"קאנון התרבות" של דנמרק

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1976 - קרן לזכרו הקימה פרס על שמו - פרס קייל אבל - המוענק כל שלוש שנים על ידי האקדמיה הדנית להישגים חשובים בתחום התיאטרון והקולנוע. שווי הפרס כעת - 50,000 כתרים דניים

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסריטים לסרטים
  • Millionærdrengen 1936
  • Tak fordi du kom, Nick1941
  • Regnen holdt op1942
  • Ta' briller på1942
מחזות
  • Melodien der blev væk, 1935. (המנגינה שנעלמה)
  • Eva aftjener sin Barnepligt, 1936.
  • Anna Sophie Hedvig, 1938. (אנה סופי הדוויג)
  • Judith, 1940. (יודית)
  • Dyveke, 1940.
  • Dronning gaar igen, 1943.
  • Silkeborg, 1946.
  • Dage paa en sky, 1947.
  • Ejendommen Matr.Nr. 267, Østre Kvarter, 1948. (שם המחזה - לפי כתובת התיאטרון המלכותי)
  • Miss Plinckby's kabale, 1949.
  • Vetsera blomstrer ikke for enhver, 1950. (וצרה אינה פורחת בשביל כל אחד)
  • Den blå pekingeser, 1954. (הפקינז הכחול)
  • Andersen eller hans livs eventyr, 1955. (אנדרסן או הרפתקת חייו)
  • Kameliadamen, 1959. (הגברת עם הקמליות, לפי אלכסנדר דיומא הבן
  • Skriget, 1961. (הצעקה)
שונות
  • 1937 - Paraplyernes oprør ספר ילדים
  • 1948 - Teaterstrejf i paaskevejr - מסות על תיאטרון
  • 1951 - Fodnoter i støvet - רשמי מסע
  • 1955 - De tre fra Minikoi - רומן
  • 1962 - Synskhedens gave -‏ מסות

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Erika Kosmalla Kjeld Abell in Gerhard Schneider, Herbert Greiner-Mai ed.Fremdsprachige Schrifsteller, Meyers Taschenlexikon, VEB Bibliographischer Institut, Leipzig 1970 (בגרמנית)
  • 1992 Harry Lane Kjeld Abell in Banham, Martin, ed. The Cambridge Guide of Theatre
  • Sven Hakon Rossel - A History of Danish Literature University of Nebraska Press 1992
  • John Gassner, Edward Quinn The Reader's Encyclopedia of World Drama Dover Publication Mineola, New York 2002

אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Frederick J. Marker: Kjeld Abell. Gloucester, Mass. 1976.
  • Aase Popper Kjeld Abell's Theatre, University of California Press Berkeley 1972

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קייל אבל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ BøRge Gedsø Madsen ב-enotes
  2. ^ enotes
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 H,Lane 1992
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 BøRge Gedsø Madsen באתר enotes