קלאנתס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קְלֵאַנְתֶס (Κλέανθης; ‏301 – 232 או 252 לפנה"ס) היה פילוסוף סטואי יווני.

נולד בעיר אסוס בצפון-מערב אסיה הקטנה, שם עסק באיגרוף. הגיע לאתונה כשבכיסו ארבע דרכמות בלבד, שם שמע את הרצאותיו של הפילוסוף קראטס מן האסכולה של הציניקנים. אחר כך למד במשך תשע עשרה שנה אצל זנון מקיטיון, מייסד האסכולה הסטואית. הוא סירב לקבל תמיכה ציבורית והתפרנס מעבודת לילה כסבל של כדי מים בשירותו של גנן. היה חזק בגופו ולמוד-סבל. הוא זכה להערכה רבה הודות למוסריותו. בשנת 263 לפנה"ס, עם מותו של זנון, הפך ליורשו כראש האסכולה הסטואית, אך המשיך להתפרנס מעבודת כפיים.

קלאנתס כתב כחמישים חיבורים, שמהם נשתמרו קטעים בלבד. חיבורו "שיר הלל לזאוס" (ראש האלים ואל השמים במיתולוגיה היוונית) נשתמר אצל סטובאוס, מלקט כתבי יד יווניים עתיקים בן המאה החמישית לספירה. קלאנתס חשב על השמש כמקום משכנו של אלוהים, שהוא התבונה העילאית שבטבע, או האש האלוהית שביקום (על פי התורה הסטואית אלוהים לא ברא את היקום, אלא הוא היקום עצמו).

לדעת קלאנתס המידות הטובות מהוות הסכמה מרצון עם התבונה שבטבע, ולפיכך, לחיות בהתאם למידות הטובות פירושו לחיות בהתאם לטבע. הוא פיתח תורה חדשה בדבר נפש האדם, וחשב כי הישארות הנפש לאחר המוות תלויה בדרך חייה בעולם הזה. הקטעים העיקריים של חיבוריו נמצאים בלקט של סטובאוס ובספרו של דיוגנס לארטיוס, סופר בן המאה השלישית לספירה שחיבר סקירה על חיי הפילוסופים היווניים ודעותיהם. קטעים אחרים מופיעים בכתביהם של מרקוס טוליוס קיקרו ושל סנקה.

קלאנתס מצא את מותו בהימנעות מכל מזון. הוא לקה בכיב בחניכיו שהתנפחו ונרקבו. הרופאים ציוו עליו להימנע מאכילה לזמן מה. מצבו השתפר עד כדי כך שהרופאים הכריזו עליו כאדם שנרפא, והרשו לו לשוב לשיגרת חייו. אך משום שהיה כבר במחצית הדרך אל מותו, הוא אמר שהחליט לא לחזור לאחור, להמשיך בצום ולעבור את השלב שבו התקדם כל כך.

אחרי מותו, תלמידו כריסיפוס מסולי הפך לראש האסכולה הסטואית.