לדלג לתוכן

קלוד ללוש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. הערך הגיע לשלב הסופי של יצירתו, וכותבו מעוניין כעת בהערותיכם ובהשגותיכם בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

קלוד ללוש
Claude Lelouch
ללוש בפסטיבל הסרטים של קאן, 2016
ללוש בפסטיבל הסרטים של קאן, 2016
לידה 30 באוקטובר 1937 (בן 88)
הרובע התשיעי של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Claude Barruck Joseph Lelouch עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות

גבר ואישה (1966)

עלובי החיים (1995)
השכלה
תקופת פעילות מ-1957
עיסוק במאי קולנוע, מפיק, תסריטאי ושחקן
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג כריסטין קושה, מארי סופי אל, אלסנדרה מרטינס, ואלרי פרן
ילדים סימון, שרה, סאלומה, סבאיה, סאשקה, שאיה, סטלה
מספר ילדים 7
פרסים והוקרה
  • פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר (10 באפריל 1967)
  • מפקד במסדר ההצטיינות הלאומי (2 ביוני 2023)
  • פרס דוד דה דונטלו לבמאי הזר
  • Paulée de Meursault Prize (2008)
  • פרס דקל הזהב (1967)
  • קצין בלגיון הכבוד (13 ביולי 2018)
  • מפקד של מסדר הכתר הבלגי (2016)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (28 במאי 1997)
  • Honorary Lumière Award (4 בפברואר 2019)
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
www.lesfilms13.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קלוד ללוש (בצרפתית: Claude Lelouch; נולד ב-30 באוקטובר 1937) הוא במאי קולנוע, מפיק, תסריטאי וצלם יהודי-צרפתי.

ללוש גדל במשפחה יהודית אלג'יראית והחל להתבלט כבמאי בשנות ה-60. סרטו גבר ואישה (בצרפתית: Un homme et une femme) משנת 1966 זיכה אותו בפרסים ובהכרה בין-לאומית[1]. במהלך הקריירה הקולנועית שלו ביים ללוש למעלה משבעים סרטים, שרבים מהם זכו להצלחה בין-לאומית[2].

על אף הצלחתו, שיטות עבודתו וסגנונו הקולנועי עוררו לעיתים קרובות ביקורת בטענה כי סרטיו הם שטחיים, סנטימנטליים ומסורבלים מבחינה עלילתית[3].

קורות חיים וקריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללוש נולד ברובע ה-9 של פריז לשארלוט (לבית אבלאר) ולסימון ללוש[4]. אביו היה בן למשפחה יהודית אלג'יראית ואמו התגיירה[5]. ללוש סיפר כי המגע הראשון שלו עם הקולנוע היה בגיל מאוד צעיר "אמי החביאה אותי בבתי קולנוע כשהייתי קטן. הגסטפו חיפש אותנו... הקולנוע, בראש ובראשונה, הציל את חיי"[6]. על אמונתו אמר: "היום אני מאמין באלוהים. האמונה התעוררה כשעשיתי סרט בישראל. שם אי אפשר שלא להאמין. אהבתי את בתי התפילה של כל הדתות. כל מה שקורה הוא לטובה. לפעמים נדמה לי שההשראה שלי באה מהשמיים. נפלא להיות יהודי"[5].

לאחר שנכשל בבחינות הבגרות קנה לו אביו מצלמה כדי לפתוח דף חדש. הוא החל את דרכו הקולנועית בצילומי כתבות, והיה בין הראשונים שתיעדו את חיי היומיום בברית המועצות, כשמצלמתו מוסתרת מתחת למעיל. הוא גם צילם אירועי ספורט כמו מרוץ 24 השעות של לה מאן והטור דה פראנס[7].

ללוש שירת בצבא צרפת ביחידת הסרטה, שם יצר למעלה ממאה סרטים קצרים, ושוחרר בשנת 1960[8].

מסרטיו הבולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סרט הביכורים הארוך שלו, "זכות הגבר" (1960, Le Propre de l'homme), זכה לביקורות קשות. מבקרי כתב העת מחברות הקולנוע כתבו: "קלוד ללוש, זכרו את השם היטב, כי לא תשמעו עליו שוב"[9]. למרות זאת, באותה שנה ייסד את חברת ההפקות שלו, "Les Films 13", שבאמצעותה הפיק את רוב סרטיו בהמשך.
  • סרטו "נשות הלילה" (La femme spectacle) מ-1963 שתיעד זונות, נשים בקניות ומנותחות אף, צונזר בשל נטייה מיזוגנית[10]. ללוש עצמו הגדיר את הסרט בראיון משנת 2017 בתור הסרט הגרוע ביותר שלו[11].
  • הצלחת "גבר ואישה" ב-1966 שינתה את מעמדו וזיכתה אותו בהכרה בינלאומית רחבה. הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן 1966 ובטקס פרסי האוסקר ה-39 (1967) זכה הסרט בשני פרסים - פרס התסריט המקורי הטוב ביותר (ללוש יחד עם פייר יוטרהובן) ובפרס הסרט הזר הטוב ביותר. ללוש עצמו היה מועמד לפרס הבמאי הטוב ביותר[12]. הסרט נחשב עד היום לאחת היצירות המזוהות ביותר עם רוח הקולנוע הרומנטי הצרפתי.
  • סרטו "לחיות כדי לחיות" (Vivre pour vivre, 1967) זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר והיה מועמד לאוסקר לסרט הזר.
  • האפוס המוזיקלי שלו מ-1981, "אלה והאחרים" (Les Uns et les Autres, בארצות הברית: Bolero: Dance of Life), נחשב לאחת מיצירות המופת שלו. למרות ביקורות שהיו לעיתים שליליות, הסרט זכה להצלחה רבה בקרב הקהל[13].
  • "מסלול של ילד מפונק" (Itinéraire d'un enfant gâté, 1988) היה אחד מההצלחות הקופתיות הגדולות ביותר בקריירה שלו[14]. בסרט מככב ז'אן פול בלמונודו שזכה בפרס הסזאר לשחקן הראשי על משחקו בסרט[15].
  • סרטו "עלובי החיים" (Les Misérables, 1995) זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר. הפקת ענק המתנהלת בכמה רבדים ומשלבת בין הקלאסיקה של הספרות הצרפתית, ההיסטוריה של צרפת בתחילת המאה, ומחוות לקלאסיקה של הקולנוע הצרפתי[16].
  • סרטו הקצר "C'était un rendez-vous" מ-1976 מציג נסיעה מהירה ברחובות פריז לפנות בוקר, ומצולם כולו מנקודת מבט המכונית. לפי האגדה, ללוש נעצר לאחר הקרנת הבכורה על נסיעה במהירות מופרזת[17], אך בראיון מ-2006 גילה כי נהג במכונית המרצדס שלו והוסיף פסקול של מכונית פרארי לשם אפקט המהירות[18].
  • ב-2020 יצר ללוש גרסה מחודשת לסרט זה, "Le Grand Rendez-vous". שצולם במונקו בכיכוב נהג המרוצים שארל לקלר[19]. הצילומים נערכו במסלול מונקו ב-24 במאי 2020 והסרט יצא לאקרנים ב-13 ביוני אותה שנה. הביקורות כינו אותו "חסר חיים" (The Verge)[20] ו"עצלני וביצוע כושל" (כריס האריס מ-Top Gear)[21].
  • "שנות חיינו היפות" (2019, Les Plus Belles Années d'une vie) - סרט ההמשך ל"גבר ואשה" בו מפגיש ללוש את הגיבורים בזקנתם[22].

ללוש נודע בשיתוף פעולה נרחב עם המלחין פרנסיס לה (Francis Lai), עמו עבד על למעלה 35 סרטים בין 1966 ל-2018. יחד יצרו להיט גדול עם שיר הנושא של "גבר ואישה", שבוצע על ידי ניקול קרואזיל ופייר בארו, והוקלט במאות גרסאות[23].

במהלך הקריירה שלו, ללוש הרבה לעבוד כבמאי, תסריטאי וצלם בו זמנית, כשהוא ממעט להשתמש בבמאי צילום אחר.

בשנת 1993 כיהן כנשיא חבר השופטים בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה-18 במוסקבה[24].

ביקורת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך הקריירה שלו התמודד ללוש עם ביקורת משמעותית ומתמשכת, בעיקר מצד מבקרי קולנוע צרפתים ותומכי הגל החדש הצרפתי[25]. לאחר צאת סרטו המצליח "גבר ואישה" כתב מבקר הקולנוע ז'אן-לואי קומלי בכתב העת הנחשב מחברות הקולנוע כי הסרט אינו יותר מאשר בידור לא מתוחכם וכי ללוש הוא "מחלה לעולם הקולנוע, סרטן"[26]. בהמשך הואשם בשטחיות וחזרתיות של נושאי סרטיו, עודף סנטימנטליות ועלילות מסורבלות[27][28]. ללוש היה מודע היטב לביקורות נגדו. את סרטו "הצטלבות" (2007,"Roman De Gare") בחר לביים תחת שם בדוי, הֶרְבֶּה פִּיקָאר, כדי שהסרט יישפט לגופו. רק לאחר הצלחתו בפסטיבל קאן חשף שהוא העומד מאחורי הסרט[29].

פרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1966 - פרס דקל הזהב לסרט "גבר ואישה" בפסטיבל קאן[30].
  • 1967 - שני פרסי אוסקר לסרט "גבר ואישה" - פרס התסריט המקורי ופרס הסרט הזר הטוב ביותר[30].
  • 1968 - פרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר ל"לחיות כדי לחיות" (1967 ,Vivre pour vivre)[31].
  • 1971 - פרס דוד די דונטלו לבמאי הזר על סרטו "Le Voyou"[32].
  • 1981 - פרס דקל הזהב ופרסי סזאר ל"בולרו"[33].
  • 1989 - פרס סזאר ושתי מועמדויות לסרט "מסלולו של ילד מפונק"[34].
  • 1996 - פרס גלובוס הזהב לסרט "עלובי החיים"[35].
  • 2024 - פרס על פועלו הבולט בקולנוע הבינלאומי במסגרת פסטיבל ונציה[36].

הוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
זוכי פסטיבל קאן 2025. על המסך בחלק העליון - הפוסטר המבוסס על סצנת החיבוק מ"גבר ואישה".
  • 1997 - מפקד במסדר האמנויות והספרות.
  • 2005 - תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון[37].
  • 2016 - מפקד במסדר הכתר הבלגי[38].
  • 2018 - קצין בלגיון הכבוד הצרפתי[39].
  • 2023 - מפקד במסדר ההצטיינות הלאומי[40].
  • 2025 - בפסטיבל הקולנוע בקאן הוענק לללוש כבוד מיוחד על סרטו הקלאסי "גבר ואישה", ששימש השראה לשני הפוסטרים הרשמיים של המהדורה ה־78 של הפסטיבל. לראשונה בתולדות קאן הוצגו שני פוסטרים רשמיים לאותה מהדורה, שניהם מציגים את סצנת החיבוק האיקונית מתוך הסרט כאשר פעם מוצגת האישה ופעם הגבר[41].

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלוד ללוש נישא ארבע פעמים: בשנת 1967 לשחקנית כריסטין קושה (Christine Cochet), בשנת 1986 למארי-סופי אל (.Marie-Sophie L), בשנת 1995 לשחקנית אלסנדרה מרטינס (Alessandra Martines), וב־17 ביוני 2023 נישא לסופרת ולרי פרן (Valérie Perrin) עמה הוא חי מאז שנת 2006.

לפני כן היה בן זוגן של השחקניות אנני ז'ירארדו (Annie Girardot) ואוולין בואיי (Évelyne Bouix).

ללוש הוא אב לשבעה ילדים, שכולם נושאים שמות המתחילים באות S:

  • סימון (Simon), שנולד בשנת 1969 מנישואיו לכריסטין קושה;
  • שרה (Sarah, 1976), שנולדה למנחת הדוגמנית גונילה פרידן (Gunilla Friden);
  • שלומית (Salomé, 1983), בתה של השחקנית אוולין בואיקס;
  • סבאיה (Sabaya, נולדה ב־1987), סאשקה (Sachka, נולד ב־1989) ושאיה (Shaya, נולדה ב־1992) – ילדיו ממערכת היחסים עם מארי־סופי אל. בין השנים 1985–1992;
  • סטלה (Stella, 1998), בתו מנישואיו לאלסנדרה מרטינס.

פילמוגרפיה נבחרת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • זכות הגבר (1960) Le propre de l'homme
  • אהבה על תנאי (1962) L'Amour avec des si
  • נשות הלילה (1963) La Femme spectacle
  • ילדה ורובים (1964) Une fille et des fusils
  • גבר ואישה (1966) Un homme et une femme
  • לחיות כדי לחיות (1967) Vivre pour vivre
  • רחוק מווייטנאם (1967)
  • 13 יום בצרפת (1968) 13 Jours en France
  • החיים, האהבה והמוות (1968) La Vie, l'amour, la mort[42]
  • הנבל (1970) Le Voyou
  • סמיק סמאק סמוק (1971) Smic, Smac, Smoc
  • הרפתקה היא הרפתקה (1972) L'aventure c'est l'aventure
  • השנה הטובה (1973) La bonne année
  • כל החיים (1974) Toute une vie
  • נישואין (1974) Mariage
  • חתול ועכבר (1975) Le chat et la souris
  • הטובים והרעים (1976) Le Bon et les Méchants
  • לחיות מחדש (1976) Si c'était à refaire
  • גבר אחר חיים אחרים (1977) Un autre homme, une autre chance
  • רובר רובר (1978) Robert et Robert
  • לחיי שנינו (1979) À nous deux
  • אלה והאחרים (1981) Les Uns et les Autres
  • אהבתה של אדית פיאף (1982) Édith et Marcel
  • יחי החיים (1983) Viva la vie
  • לעזוב ולחזור (1984) Partir, revenir
  • גבר ואשה – עשרים שנה אחרי (1986) Un homme et une femme : vingt ans déjà
  • מסלול של ילד מפונק (1989) Itinéraire d'un enfant gâté
  • עלובי החיים (1995) Les Misérables
  • גבירותיי ורבותיי (2001) And now... Ladies and Gentlemen
  • הצטלבות (2007) Roman de Gare
  • הוא+היא (2015) Un plus une
  • החיים שלנו (2017) Chacun sa vie et son intime conviction
  • שנות חיינו היפות (2019) The Best Years of a Life
  • לבסוף (2024) Finalement

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: קלוד ללוש
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קלוד ללוש

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ A Man and a Woman (1966) - Awards - IMDb (באנגלית אמריקאית), נבדק ב-2025-10-06
  2. ^ Claude Lelouch | Director, Writer, Producer, IMDb (באנגלית אמריקאית)
  3. ^ מרב יודילוביץ', אהבה בת 50, באתר Ynet, ‏13 בדצמבר, 2007
  4. ^ ביוגרפיה של קלוד ללוש, באתר www.filmreference.com (באנגלית)
  5. ^ 1 2 קלוד ללוש: החיים כסרט, באתר Ynetnews, ‏2006-01-11 (באנגלית)
  6. ^ Le cinéma de Claude Lelouch en 13 vidéos | INA, ina.fr (בצרפתית)
  7. ^ Simi Horwitz, At 87, one of the great Jewish film directors thinks there's still time to start over, The Forward, ‏2025-04-07 (באנגלית)
  8. ^ ביוגרפיה של קלוד ללוש, באתר Amazon
  9. ^ La vie, l'amour, la mort, le cinéma - La Cinémathèque française, www.cinematheque.fr (בצרפתית)
  10. ^ SensCritique, Portrait de la Femme par Boubakar, SensCritique (בצרפתית)
  11. ^ S. E. E. Mag, Claude Lelouch : "Il vaut mieux avoir des ennuis que s’ennuyer" | SEE Mag, ‏2017-11-20 (בצרפתית)
  12. ^ קלוד ללוש - פרסים והוקרה, באתר IMDb (באנגלית אמריקאית)
  13. ^ Les Uns et les autres (1981) - JP Box-Office, www.jpbox-office.com
  14. ^ Itinéraire d'un enfant gâté, 1988-11-30, נבדק ב-2025-10-08
  15. ^ מסלול של ילד מפונק, באתר Jerusalem Cinematheque – Israel Film Archive
  16. ^ עלובי החיים, באתר Jerusalem Cinematheque – Israel Film Archive
  17. ^ Graeme Clark, ביקורת סרט C'était un Rendez-vous, באתר The Spinning Image
  18. ^ Rendezvous (Short 1976) - Trivia - IMDb, נבדק ב-2025-09-24
  19. ^ "F1's Charles Leclerc set for C'etait un Rendezvous remake" (באנגלית). נבדק ב-2025-09-24.
  20. ^ Sean O'Kane, Ferrari ruined its ‘Rendez-vous’ revival with digital image stabilization, The Verge, ‏2020-06-15 (באנגלית אמריקאית)
  21. ^ ציוץ של chris harris ברשת החברתית אקס (טוויטר), 15 ביוני 2020
  22. ^ שמוליק דובדבני, ביקורת סרט - "שנות חיינו היפות": נראה אתכם לא מתרגשים, באתר ynet, 27 באוקטובר 2019
  23. ^ Melanie Goodfellow, Claude Lelouch Recalls Collaboration With ‘A Man And A Woman’/‘Chabadabada’ Composer Francis Lai – Venice, Deadline, ‏2024-08-31 (באנגלית אמריקאית)
  24. ^ 1993 :: Moscow International Film Festival, www.moscowfilmfestival.ru
  25. ^ Daoust, Phil (2009-02-13). "'Life is a race. I've decided not to stop'". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2025-10-07.
  26. ^ Claude Lelouch turns 80 – DW – 10/30/2017, dw.com (באנגלית)
  27. ^ Guy Lodge, ‘Finally’ Review: Claude Lelouch’s Bizarre Male-Crisis Comedy Feels Like a Farewell, Variety, ‏2024-09-03 (באנגלית אמריקאית)
  28. ^ מאיר שניצר, ‏קלישאה רומנטית: "הוא + היא" הוא סיפור אהבה מופרך שמכוון נמוך, באתר מעריב אונליין, 5 באפריל 2016
  29. ^ אורי בר-און‏, ללוש את המציאות, באתר וואלה, 17 בדצמבר 2007
  30. ^ 1 2 A Man and a Woman (1966) - Awards - IMDb (באנגלית אמריקאית), נבדק ב-2025-10-08
  31. ^ Live for Life (1967) - Awards - IMDb (באנגלית אמריקאית), נבדק ב-2025-10-08
  32. ^ David di Donatello Awards 1971, FilmAffinity (באנגלית)
  33. ^ Bolero (1981) - Awards - IMDb (באנגלית אמריקאית), נבדק ב-2025-10-07
  34. ^ Itinerary of a Spoiled Child (1988) - Awards - IMDb (באנגלית אמריקאית), נבדק ב-2025-10-08
  35. ^ Golden Globes, IMDb (באנגלית אמריקאית)
  36. ^ Biennale Cinema 2024 | Claude Lelouch to receive the Cartier Glory to the Filmmaker 2024 Award, La Biennale di Venezia, ‏2024-08-01 (באנגלית)
  37. ^ מרב יודילוביץ', תואר כבוד לבמאי קלוד ללוש מאונ' בן גוריון, באתר ynet, 7 בנובמבר 2005
  38. ^ VRT NWS, Franse cineast Claude Lelouch geridderd in Brussel | VRT NWS: nieuws, VRTNWS, ‏2016-11-25 (בהולנדית)
  39. ^ "Légion d'honneur. Michel Bouquet et Claude Lelouch parmi les promus". Ouest-France.fr (בצרפתית). נבדק ב-2025-10-08.
  40. ^ Ordre national du Mérite - Nominations, promotions et élévations du 02-06-2023, www.france-phaleristique.com
  41. ^ Retrospective, Festival de Cannes (באנגלית אמריקאית)
  42. ^ זאב רב-נוף, אל תירא, אנחנו איתך!, דבר, 24 בספטמבר 1969
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קלוד_ללוש&oldid=42119996"