לדלג לתוכן

קסטלו די ריבולי

(הופנה מהדף קסטל דה ריבולי)
קסטלו די ריבולי
Castello di Rivoli
מידע כללי
סוג אמנות עכשווית
כתובת Piazzale Mafalda di Savoia, 10098 Rivoli TO עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ריבולי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלים ריבולי עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1984
תאריך פתיחה רשמי 1984 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל אסקניו ויטוזי, אמדאו די קסטלמונטה עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
שטח 1.54 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 45°04′12″N 7°30′37″E / 45.070028°N 7.51025°E / 45.070028; 7.51025
www.castellodirivoli.it
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
החזית הבלתי גמורה של פיליפו יובָרָה
המעבר בין אזור החזית של יובָרָה לאזור ה"מניקה לונגה" Manica Lunga.

קסטלו די ריבוליאיטלקית: Castello di Rivoli) היא מצודה בריבולי שבקרבת טורינו שבאיטליה, אשר שימשה כאחד המעונות המלכותיים של בית סבויה. כיום משמש המבנה כמוזיאון לאמנות עכשווית של טורינו.

תולדות המקום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מניחים כי המצודה נבנתה בין המאה ה-9 למאה ה-10, אך העדות הראשונה לקיומה היא מסמך משנת 1159, בחתימת ידו של פרידריך "ברברוסה" קיסר האימפריה הרומית הקדושה, המאשר את העברת הבעלות על אזור ריבולזה (Rivolese) הכולל את המצודה, לבישוף של טורינו.

במאה ה-11 נרכשה המצודה על ידי בית סבויה, אשר הסתכסך תוך זמן קצר עם הבישוף, סכסוך שבשנת 1184 גרם נזקים למבנה. בשנת 1330 הועברה למצודה פעילות המועצה המנהלית העליונה (Consiglio dei Principi) של האזור הכפרי, על ידי הרוזן אמדאו ה-4. שם גם הוצגו לראשונה תכריכי טורינו בדרכם ליעדם הסופי לתצוגה בכנסייה בטורינו.

בשנת 1559 נקבע ב"הסכם שאטו-קאמברסיס" (Treaty of Cateau-Cambrésis) כי הדוכס אמנואלה פיליברטו לא יוכל לשבת בטורינו אלא אם ייוולד לו בן זכר. הדוכס עבר להתגורר במצודה וביצע בה שיפוצים עד להולדת בנו, צ'ארלס אמנואלה ה-1, בשנת 1562, אז עזב את המצודה וחזר לטורינו. השיפוצים במצודה נמשכו עד 1644 עם ייסוד מיבנה ה"גלריה של בית סבויה" אשר נקרא "מניקה לונגה" (Manica Lunga). רוב שכיות החמדה שהוצגו בגלריה נבזזו על ידי החילות הצרפתיים במהלך מלחמת תשע השנים, בסוף המאה ה-17, וכיום ניתן לצפות רק בשרידיהן.

בתחילת המאה ה-18 חידש האדריכל פיליפּוֹ יובָרָה את מלאכת השיפוצים בהזמנתו של הדוכס ויקטור אמדאו ה-2, אשר התגורר במצודה כאסיר לאחר שוויתר על כס המלוכה ונכשל לזכות בו שוב. יובָרָה הקים רק את חזית המצודה, אך גם אותה לא הספיק לסיים. עם מותו של אמדאו ה-2 ננטשה המצודה עד לשנת 1863, אז החליטה עיריית ריבולי להפכה לקסרקטין. עשרים שנה מאוחר יותר שימש אגף של המצודה כספרייה.

במלחמת העולם השנייה ניזוקה המצודה קשות ונשארה נטושה עד לשנת 1979, אז חודשו עבודות השחזור. כיום כוללת המצודה שני מבנים בלבד: ה"מניקה לונגה" (הגלריה) והחזית הבלתי גמורה שהקים יובָרָה. בשנת 1984 נפתחה המצודה לקהל כמוזיאון לאמנות בת זמננו, הנחשב לאחד המוזיאונים הידועים מסוגו באירופה.

עבודות השיפוץ הראשונות נעשו על ידי האדריכל אנדראה ברונו. היוזמה לא הושלמה מכיוון שהתקציב הספיק רק לתיקון הנזקים למבנה. כעבור כמה שנים, בשנת 1967, המשיך ברונו לשבור את החלקים המתפוררים של האטריום, שנבנו בתחילת המאה ה-10.[1] הוא שימר את הטירה במלואה והקים שם את המוזיאון לאמנות מודרנית.

גלריית תמונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קסטלו די ריבולי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Renovation". castellodirivoli.org. נבדק ב-14 בנובמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)