אומברטו השני, מלך איטליה
 | |||||||||
| לידה |
15 בספטמבר 1904 נאפולי, ממלכת איטליה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
18 במרץ 1983 (בגיל 78) ז'נבה, שווייץ  | ||||||||
| שם מלא | אומברטו השני, מלך איטליה | ||||||||
| מדינה | איטליה | ||||||||
| מקום קבורה |
מנזר הוטקומב  | ||||||||
| בת זוג | מארי ז'וזה, מלכת איטליה | ||||||||
| שושלת בית סבויה | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
אומברטו השני (באיטלקית: Umberto II; 15 בספטמבר 1904 - 18 במרץ 1983) היה מלכה האחרון של איטליה, בן לבית סבויה. אומברטו נולד לויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה ולאשתו אלנה, נסיכת מונטנגרו. אומברטו השני כיהן כמלך איטליה במשך 33 ימים (9 במאי 1946 - 12 ביוני 1946) ומכונה באיטליה ה"מלך של חודש מאי" (באיטלקית - "Re di Maggio").
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אומברטו נולד ב-15 בספטמבר 1904 בטירת ראקוניג'י, נאפולי, לויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה ולאלנה, נסיכת מונטנגרו, ועם לידתו קיבל את התואר נסיך פיימונטה. בשנת 1929 התחתן אומברטו עם מארי ז'וז'ה, נסיכת בלגיה, בתו של אלברט הראשון, מלך הבלגים.
בשנת 1928 הגיע אומברטו לארץ-ישראל וחנך את קולג' טרה סנטה בירושלים.
כיורש העצר האיטלקי הוכשר אומברטו לקריירה צבאית. בשנת 1929 חווה אומברטו ניסיון התנקשות בחייו עת ביקר בבלגיה, על ידי לוחם חרות אנטי-פשיסטי איטלקי. יחסי אומברטו עם הרודן האיטלקי בניטו מוסוליני היו יחסים מתוחים, והשניים השתדלו שלא להופיע יחדיו באירועים פומביים. בחודש מאי 1942 הועלה אומברטו לדרגת מרשל בצבא האיטלקי.
כאשר הודח מוסוליני מהשלטון, בשנת 1943 נאלץ המלך ויטוריו אמנואלה לצאת לגלות במצרים, והפקיד ביד בנו אומברטו את תפקיד עוצר איטליה. בשנת 1946 התפטר המלך מתפקידו ואומברטו קיבל את התואר "אומברטו השני מלך איטליה".
ביטול המלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ימי מלכותו של אומברטו לא ארכו יותר מכחודש ימים וזאת בעקבות עריכת משאל עם באיטליה בשנת 1946, משאל שבו החליטו תושבי איטליה לבטל המלוכה ולהכריז על איטליה כרפובליקה. ראש ממשלת איטליה אלצ'ידה דה גספרי, התמנה לראש המדינה הזמני עד לבחירת נשיא איטליה הראשון.
לאחר משאל העם נאלץ אומברטו השני לצאת לגלות בפורטוגל. במהלך ימי גלותו שם נפרדו אומברטו ורעייתו המלכה מארי ז'וזה.
על-פי החוקה האיטלקית משנת 1947 נאסר על בני משפחת המלוכה הזכרים לבקר באיטליה. איסור זה עורר דיון בשנת 1959 כאשר עלתה כוונה שחתונת אלברט השני, מלך הבלגים ופאולה תתקיים בקריית הוותיקן והועלו רעיונות שונים על דרכי הגעתו של אומברטו לחתונה בלי שיצטרך לדרוך על אדמת איטליה[1]. בשנת 1966 ארגנו המלוכנים משלחת של העם האיטלקי שהפליגה באונייה תחת דגל איטליה וקבלה את פני המלך על האונייה. בכך כביכול ביקר המלך אומברטו על אדמת איטליה, שכן אונייה הנושאת דגל איטליה כלולה בריבונות המדינה[2].
בעת גסיסתו של אומברטו בשנת 1983 ניסה נשיא איטליה, סנדרו פרטיני, להפעיל השפעתו ולהביא לכך שאומברטו יסיים את חייו באיטליה, אולם ניסיון זה לא צלח ואומברטו מת בבית חולים בז'נבה בשנת 1983. אף נציג מממשלת איטליה לא נכח בהלוויתו. הוא נקבר בסבויה שבצרפת.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאומברטו ואשתו מארי ז'וזה, מלכת איטליה נולדו ארבעה ילדים:
- מריה פיה, נסיכת סבויה (נולדה 1934)
- ויטוריו אמנואלה, נסיך נאפולי (נולד 1937)
- מריה גבריאלה, נסיכת סבויה (נולדה 1940)
- מריה באטריצ'ה, נסיכת סבויה (נולדה 1943)
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אומברטו השני, מלך איטליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אומברטו השני, מלך איטליה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ א. ניב, קשייו של מחותן, מעריב, 21 במאי 1959
- ^ פטפוטי קיץ איטלקיים, על המשמר, 22 ביולי 1966
| אומברטו השני, מלך איטליה בית סבויה נולד:15 בספטמבר 1904 מת:18 במרץ 1983 | ||
| ויטוריו אמנואלה השלישי | ממלכת איטליה 1946 |
ביטול המלוכה |