קפלת בראנקאצ'י
ערך ללא מקורות
| ||
ערך ללא מקורות | |
מידע כללי | |
---|---|
סוג | קפלה, גלריה, מוזיאון דת, מוזיאון, museum of a public entity |
על שם | פליצ'ה בראנקאצ'י |
כתובת | Oltrarno |
מיקום | פירנצה |
מדינה | איטליה |
מבקרים בשנה | 16,258 (נכון ל־2020) |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ?–1424 |
תאריך פתיחה רשמי | 1424 |
מידות | |
שטח | 2,400 מ"ר (נכון ל־2018) |
קואורדינטות | 43°46′06″N 11°14′39″E / 43.768448°N 11.24403°E |
אתר רשמי | |
קפלת בראנקאצ'י (באיטלקית: Cappella Brancacci) היא קפלה בכנסיית סנטה מריה דל כרמינה (Santa Maria del Carmine), כנסיית האם של המסדר הכרמליתי בפירנצה. הקפלה נבנתה בהוראת פייטרו בראנקאצ'י בשנת 1386. הפטרון של הציורים בקפלה היה פליצ'ה בראנקאצ'י, צאצא של פייטרו שהיה סוחר משי ושגריר בקהיר עד 1423. פליצ'ה הטיל את ביצוע פרסקאות הקפלה על הצייר מזולינו (1383–1447). מזולינו הזמין את מזאצ'ו הצעיר לחלוק עמו את העבודה. זמן לא רב אחרי התחלת העבודה על הפרסקאות המתארות סצנות מחיי פטרוס הקדוש, נסע מזולינו להונגריה ומזאצ'ו המשיך לעבוד על הקפלה לבדו. לאחר שובו של מזולינו לאיטליה בשנת 1427 נטש מזאצ'ו את העבודה על הקפלה וחבר למזולינו ברומא, שם הלך לעולמו מספר חודשים אחר כך. השניים הותירו את קפלה בראנקאצ'י בלתי גמורה. רק כמה עשרות שנים לאחר מכן, בראשית שנות השמונים של המאה, חודשה העבודה על הקפלה והושלמה על ידי הצייר פיליפינו ליפי.
הפרסקאות בקפלה, ובמיוחד אלה שיצר מזאצ'ו, הן מהיצירות החשובות של תקופת ראשית הרנסאנס ויש שמכנים את הקפלה "הקפלה הסיסטינית של הרנסאנס המוקדם". עיקר החידושים הבאים לידי ביטוי ביצירתו של מזאצ'ו הם בתחום הפרספקטיבה ורתימתה לקומפוזיציה. כמו כן עושה מזאצ'ו שימוש בתיאורים נפחיים של דמויות, בהמשך למסורת של מי שכונה לא פעם אבי הרנסאנס המוקדם – ג'וטו די בונדונה. יש גם שמצביעים על פסליו של דונטלו (שחי ויצר גם הוא בפירנצה באותה תקופה) כמקור ההשראה לאופן תיאור הדמויות בפרסקאות. מזאצ'ו עושה שימוש חדשני יחסית לתקופתו באור וצל, כאשר הוא מתייחס לא פעם בציוריו למקור האור בקפלה. כלומר, האור המצויר תואם את האור הטבעי בחלל.
בהשפעת האמנות הצפונית של התקופה והסגנון הגותי הבינלאומי, ניתן למצוא ביצירותיו של מזאצ'ו תיאורים נטורליסטיים של שלג, שקיפות במים, צלליות ונופי טבע. הדבר בא לידי ביטוי באופן חסר תקדים גם בהבעות רגשיות – בעיקר בהבעות פנים, מחוות ידיים ותנוחות גוף. גם את ההתבוננות הזו יש שתולים בפסליו של דונטלו שנוצרו באותה התקופה.
הגירוש מגן עדן
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הגירוש מגן עדן
ביצירה זו מתואר גירוש אדם וחוה מגן העדן בהבעתיות דרמטית ותוך התייחסות חדשנית לחלל. בניגוד לפרסקו "הפיתוי" שיצר מזולינו באותה הקפלה, ובה מתוארים אדם וחוה זה לצד זה כשהם ניצבים חזיתית לצופה, אצל מזאצ'ו הדמויות צועדות בזווית, והמלאך מעליהן בזווית מעט שונה, כך שנוצר חלל מורכב ורב ממדים. בעוד מזולינו דבק בסגנון הגותיקה הבינלאומית (דמויותיו חזיתיות, ההצללה היא עדינה, הן ארוכות, לא ברור היכן הן עומדות) מזאצ'ו מכניס היבטים חדשים לקונבנציות המסורתיות – דרמה, חלל והבעתיות. הדמויות של מזאצ'ו מביאות לידי ביטוי את סיפורן. כמו בפסליו של דונטלו, גם מזאצ'ו מעוות מעת את גופן של הדמויות על מנת לחזק את המשמעות של היצירה.
מתן המס
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרסקו מתאר את תשלום המס על ידי פטרוס. בהוראתו של ישו הלך פטרוס לכנרת, דג דג, והוציא מבין קרביו את הכסף אותו היה צריך לשלם למוכס. בהתאם, בציור אפשר לראות את פטרוס שלוש פעמים – כשישו מורה לו מה לעשות, כשהוא דג, וכשהוא משלם למוכס. מבחינת השפה הסגנונית ניתן למצוא בציור פלסטיות בתיאור הדמויות: הן מונומנטליות ונפחיות, וכן יש טיפול בכתמי צבע ואור ואפיון אינדיבידואלי של האנשים בציור, גם אם לא מדובר בפורטרטים מדויקים. בנוסף, נעשה שימוש בפרספקטיבה כבעלת משמעות תוכנית – נקודת המגוז של הפרספקטיבה החד מוקדית נמצאת מאחורי ראשו של ישו. כלומר, מעבר לשימוש בפרספקטיבה מתוך ניסיון להגיע לאמת מדעית, היא משמשת להטענת היצירה במשמעות על ידי כך שהיא מציבה את ישו במרכז. ברקע הציור אפשר לראות נוף מושלג פנורמי – תיאור שמוכר בתקופת מהרנסאנס הצפוני שדגל בהתבוננות אמפירית במציאות ופחות בחקירתה בצורה מדעית, כפי שהיה נהוג ברנסאנס האיטלקי.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Eckstein, Nicholas A., Painted Glories: The Brancacci Chapel in Renaissance Florence, Yale University Press; 1st Edition, 2015. ISBN 978-0300187663
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של קפלת בראנקאצ'י (באנגלית)
- אתר האינטרנט הרשמי של קפלת בראנקאצ'י (באיטלקית)