קקדו דקלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןקקדו דקלים
מצב שימור
מצב שימור: קרוב לסיכוןנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
מצב שימור: קרוב לסיכון
קרוב לסיכון (NT)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: תוכאים
משפחה: קקדואיים
סוג: Probosciger
מין: קקדו דקלים
שם מדעי
Probosciger aterrimus
גמלין, 1788
תחום תפוצה
תפוצת קקדו דקלים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קקדו דקלים, או קקדו גוליית (שם מדעי: Probosciger aterrimus) הוא מין יחיד בסוג Probosciger ממשפחת הקקדואיים. הוא אחד הקקדואים הכי גדולים במשפחה. הקקדו נפוץ בגינאה החדשה, באינדונזיה, פפואה גינאה החדשה, איי ארו ואוסטרליה.

הגוף, הכנפיים וחלקו העליון של הראש אפורים, המקור קטן והוא בצבע שחור, הלחי בצבע אדום. אורך הקקדו 49-68 ס"מ ומשקל זכר 545-1092 גרם. משקלה של נקבה עומד על 500-950 גרם. הוא בין הקקדואים הגדולים ביותר. יש לו מערכת אכילה מיוחדת: החלק התחתון של המקור פותח את האגוז, והעליון מחזיק אותו. צבע הלחי משתנה מלבן לאדום על פי מצב הרוח והרגשות: התרגשות, שמחה, עצב.

מבנהו של המקור מאוד מיוחד: הוא כפוף בצורה ייחודית למין זה ול-Cacatua moluccensis. מקור זה שימושי לפיצוח אגוזים גדולים, אבל המקור פגיע למתקפות בגלל שהוא חלול. בגלל גודלו הרב של המקור, הוא לא יכול להיסגר עד הסוף. עוד פרט המייחד את המקור הזה מרוב הקקדואים הוא שהלשון של הקקדו יכולה להיכנס עמוק יותר לפה מכל שאר הקקדואים.

הקקדו משמיע קולות שיחה רבים ושונים, בהם אף "הלו", אשר נשמע דומה באופן מפתיע לקול אנושי. יש קולות שיחה שונים ושפה שונה לתת-מינים שונים. הזכר בדרך כלל מתופף על העץ עם מקל, רעש חזק שיכול להישמע לטווח 100 מ' מהמקום. סיבת השמעת הרעש עדיין אינה ברורה באופן מספק. יכול להיות שזהו סימון טריטוריה. קקדו דקלים הוא עוף יוצא דופן, בין העופות העתיקים ביותר שידעו להשתמש בכלים. קקדו הדקלים הוא גם בין הקקדואים היחידים שחיים ביער.

בשונה משאר בני משפחתו, קקדואי הדקלים אינם חברותיים. הם נמצאים לרוב בזוגות, רק לעיתים רחוקות הם נמצאים בקבוצות של 5-7 פרטים.

בזמן החיזור הזכר מנקה את גופו ומשמיע קולות שריקה. אחרי החיזור הזכר והנקבה בונים את קינם על עצים זקנים יחסית, בני מאה פחות או יותר. לעיתים יש קרב על החור בעץ עם חיות אחרות. הקקדו בונה את קינו מעצי במבוק, אקליפטוס, ערבה ושיטה. הנקבה מטילה ביצה אחת פעם בשנתיים ודוגרת על הביצים 30 יום. הזכר מביא לה אוכל. הביצים מתחילות להיסדק אחר כך ועד הבקיעה יישארו 2-3 ימים. אחר כך בוקעים הגוזלים, שלהם הזכר מביא מזון. כשהקקדו גדל, הזכר והנקבה מביאים לו אוכל יחד. עזיבת הקן מתבצעת לאחר כ-100 ימים, תקופת השגחה ארוכה מאוד בשביל תוכים.

תוחלת חייו של קקדו זה, מגיעה לשנים רבות. ידועים קקדואים שהצליחו להגיע בשבייה לגיל 90. אין עדויות לתוחלת החיים של הקקדו בטבע.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קקדו דקלים באתר הרשימה האדומה של IUCN