קרב בצרה (2008)
| מיקומה של בצרה על מפת עיראק | ||||||||||
| תאריכים | 25 במרץ 2008 – 7 במאי 2008 (6 שבועות ויומיים) | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | בצרה, עיראק | |||||||||
| קואורדינטות | 30°30′N 47°48′E / 30.5°N 47.8°E | |||||||||
| ||||||||||
 | ||||||||||
  | ||||||||||
קרב בצרה, או בשמו הרשמי מבצע מתקפת הפרשים (בערבית: عملية صولة الفرسان; תעתיק מדויק: עַמַלִיַּת צַוְלַת אַלְפֻרְסָאן), היה מבצע צבאי שנערך בעיר בצרה שבעיראק החל מתאריך 25 במרץ 2008 עד ה-7 במאי של אותה השנה. ההתנגשות הצבאית העיקרית במסגרת המבצע הייתה בין כוחות ממשלת עיראק, בראשות נורי אל-מאלכי, לבין צבא המהדי, מיליציה שיעית בהנהגת מוקתדא א-סדר. מטרת המבצע הייתה לסלק את כוחות צבא המהדי מהעיר ולהחזיר אליה את הסדר והביטחון תוך הבטחת קיומו של שלטון מערכות המדינה בעיר. המבצע נגמר בניצחון כוחות הממשל העיראקי.
המבצע היה המבצע הגדול הראשון שתוכנן ובוצע על-ידי צבא עיראק מאז הפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003, ותוצאותיו היו אבן דרך משמעותית בגיבושה של המדינה העיראקית, שהייתה באותה תקופה בתהליכי בנייה מחדש, לאחר תום מלחמת האזרחים במדינה. עד אותה עת, התנהלו מאבקי כוח רבים בתוך ההנהגה העיראקית, שנטו במקרים רבים לרעת המשטר העיראקי. כתוצאה מהמבצע אל-מאלכי הצליח לבסס את עוצמת משטרו ואת כוחו כפוליטיקאי החזק במדינה. במקביל, המבצע החליש את א-סדר ופגע בצבא המהדי וגרם לא-סדר להמיר לכאורה את צבא המהדי למטרות דתיות-חברתיות. עם זאת, כוחו הפולטי של א-סדר התחזק עם השנים ובפועל צבא המהדי לא פורק.
הרקע לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הפלישה לעיראק בשנת 2003, התנהל קרב על העיר בצרה בין כוחות הקואליציה בהובלת ארצות הברית לבין כוחות שלטון הבעת' העיראקי, שבסופו נכבשה בצרה על-ידי הקואליציה. לאחר הקרב הופקד ניהול העיר בידי הבריטים, שהציבו בה את כוחותיהם.[1]
החל בשנת 2004 נכנסו לעיר מיליציות צבאיות השייכות למפלגות הפוליטיות השיעיות, בעיקר "המועצה האסלאמית העליונה של עיראק" (אנ') ו"אל-פדילה" (אנ'). זמן קצר לאחר מכן נכסו גם אנשי "צבא המהדי", מיליציה צבאית שהונהגה למוקתדא א-סדר, תיאולוג שיעי קיצוני.[2][1]
בין המיליציות העיראקיות הללו, כוחותיו של א-סדר והממשל העיראקי, התנהלו מאבקים על השליטה בעיראק. המאבקים על השליטה היו בהיבט הפוליטי, לדוגמה בבחירות הפרלמנטריות של שנת 2005, שבהן השתתפו בין היתר מפלגת "המועצה האסלאמית העליונה של עיראק" ומפלגת הדעווה האסלאמית (שבה היה חבר אל-מאלכי). היבט נוסף של המאבק ביניהן היה ההיבט הצבאי, בניסיון לזכות בשליטה ובעליונות צבאית על אזורים רבים ככל הניתן בעיראק. כניסת הכוחות הללו לבצרה, וההתנגדות של הממשל העיראקי לנוכחותם בעיר, היו ביטוי למאבק הכוחות המתמשך בין הצדדים.[3]
מנגד, המיליציות השונות שנכנסו לבצרה וכוחותיו של א-סדר חלקו גם מספר קווים אידיאולוגיים מרכזיים: ראשית, התנגדות לנוכחות כוחות הקואליציה המערביים בעיר; שנית, תמיכה בתפיסות הפוליטיות האיראניות ושמירה על קשרים עם איראן. ככלל, איראן שמרה על מעורבות רבה במתרחש בעיראק, שכללה מתן הכשרות ואימונים צבאיים, אספקת אמצעי לחימה ומעורבות בתחומים נוספים. הדבר בא לידי ביטוי גם בעיר בצרה, שבה סיפקה איראן תמיכה וחימוש למיליציות שפעלו בעיר.[1][4][5]
כתוצאה מהניסיון להשיג שליטה על העיר, התמיכה האיראנית במיליציות ואידיאולוגיות ההתנגדות של המיליציות לנוכחות המערבית, החלו המיליציות השונות לתקוף את הכוחות הבריטים שהוצבו בעיר. התקיפות הובילה להגבלת יכולת הפעולה והתנועה של הבריטים בעיר. לאחר הגברת התקיפות והביקורת הפנימית על הנוכחות בעיר שעלתה בזירה הפוליטית בבריטניה, החליטו הכוחות הבריטיים לסגת מהעיר.[1] את מקומם של הבריטים מילאו כוחות צבא עיראקי. עם זאת, הנסיגה הבריטית לא שיפרה את המצב בעיר, משום שהצבא והמשטרה העיראקיים גילו חולשה ולא הצליחו להתמודד עם המיליציות ולהגביל את פעולתן.[6][7] המיליציות ניצלו את הדומיננטיות שלה זכו בבצרה, על מנת להשליט בעיר שלטון אסלאמי-שיעי מחמיר על התושבים שכלל הגבלות דתיות, הרחקה של בני דתות אחרות מהמרחב הציבורי ועוד.[1]
הסיבות ליציאה למבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר סיבות ישירות הובילו את ראש ממשלת עיראק, נורי אל-מאלכי, להחליט על יציאה למבצע לטיהור העיר בשנת 2008:
הראשונה הייתה סיבה כלכלית בעיקרה: העיר בצרה היא אחת הערים הגדולות בעיראק, ומהבירות הכלכליות המובהקות שלה. אחיזת המיליציות בעיר, שהייתה מרכז הספנות ותעשיית הנפט של עיראק, תוך השתלטות על התנועה הימית במימי נהר שט אל-ערב ועל הברחות הנפט מהעיר, הובילו לפגיעה משמעותית במקורות הכנסה מרכזיים של המדינה העיראקית. פגיעה במקורות הכנסה אלו הציבה איום כלכלי רציני על הממשל, שגם כך היה נתון בחובות כבדים.[1][3]
סיבה נוספת הייתה מאבקי הכוח שהתנהלו בשורות מנגנוני המדינה והתחרות על הנהגתה: על אף שאל-מאלכי הציג את המבצע כפעולה צבאית נרחבת המיועדת לטיפול בכל המיליציות שפעלו באותה עת בבצרה, הסיבה המרכזית למבצע הייתה פעולה לדחיקתה ולמיגורה של מיליציית "צבא המהדי" של מוקתדא א-סדר כחלק ממאבקי הכוח בין אל-מאלכי לא-סדר, יותר מאשר מלחמה במיליציות ובפשיעה.[3]
סיבה אחרונה הייתה סיבה מנהיגותית-אישית, הנוגעת למעמדו ולדימויו הציבורי של אל-מאלכי: כוחו הפוליטי של אל-מאלכי כראש ממשלת עיראק היה מוגבל. כשליה של ממשלתו להתמודד עם המשבר בבצרה דוברו בהרחבה בעיראק וברחבי העולם,[6] ואל-מאלכי הוצג בגללם כמנהיג חלש ונרפה. ניצחון על הכוחות הפועלים בבצרה ושימת סוף למשבר בעיר היו עשויים לחזק משמעותית את מעמדו.[1]
מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלב ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-24 במרץ הגיע אל-מאלכי לבצרה על מנת לפקח בעצמו על המבצע.[8] בלילה שקדם ליציאה למבצע הוטל עוצר לילי בלתי מוגבל בעיר בצרה ובאזורים שסביבה ונאסרה כניסת כל סוגי כלי הרכב לעיר. ב-25 במרץ נפתחה מתקפת כוחות הביטחון העיראקיים על בצרה, שכונתה "מבצע מתקפת הפרשים".[9]
במהלך הימים הראשונים נתקלו הכוחות העיראקיים בקשיים רבים יותר מכפי שתכננו. הכוחות לא הצליחו להתקדם בלחימה וספגו פצועים ואבדות רבות.[10][11] אחת הסיבות העיקריות לכך הייתה כמות הנשק הגדולה שהייתה בידי המיליציות, שסופקה להן, כאמור, על-ידי איראן. סיבה נוספת הייתה עריקה נרחבת מכוחות הביטחון העיראקיים. למעלה מאלף מאנשי כוחות הצבא והביטחון נטשו את הצבא בעקבות חוסר אמון בשרשרת הפיקוד הצבאית או מתוקף פקודה שקיבלו ממוקתדא א-סדר.[5]
ב-30 במרץ קרא א-סדר להפסקת-אש, בהמשך להצעתו של אל-מאלכי להפסקת-אש מתאריך 26 במרץ. החתימה על ההסכם התקיימה באיראן בנוכחות בכירי המשטר העיראקי וא-סדר. ההסכם עצמו נערך על-ידי קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס של משמרות המהפיכה האיראניים, עובדה שיכולה להצביע לא רק על התפקיד החשוב שמילאה איראן בסכסוך, אלא גם על השפעתה הרבה על הפוליטיקה הפנימית בעיראק.[12]
השלב השני – החל מהפסקת האש[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפסקת האש כובדה על-ידי הצדדים, עד ל-12 באפריל. אל-מאלכי ניצל את התקופה הזאת על מנת לבצע פעולות הסברה ופעולות פוליטיות נרחבות בעיר. במסגרת פעולות אלה הוצע תגמול כספי לשייח'ים של המיליציות בתמורה להפסקת הלחימה.[13]
בסיום הפסקת האש, ב-12 באפריל, פתחו כוחות הביטחון העיראקיים את השלב הבא של המבצע, שהיה מוצלח ביותר מבחינתם: כוחות הביטחון העיראקיים ביצעו פעולות פינוי וטיהור מכוונות ברחבי העיר, והתקדמו מהשכונות הדרומיות של העיר אל עבר השכונות הצפוניות, תוך השתלטות על השכונות העיקריות שעליהן שלטו כוחות צבא המהדי. בשלב זה, עצרו הכוחות העיראקיים מאות מבוקשים והחרימו כמויות גדולות של מטענים, רובים ואמצעי לחימה אחרים, מרביתם ממקור איראני.[14]
מסוף אפריל ועד תחילת מאי השתלטו הכוחות העיראקיים על על שאר חלקי העיר. בימים 6–7 במאי טיהרו הכוחות את שכונת א-לטיף, ובכך הסתיים שלב הכיבוש וההשתלטות על העיר.[14][15] לאחר סיום המתקפה על העיר פעלו הכוחות העיראקיים בשיתוף עם כוחות מערביים על מנת לבסס את שליטתם ואחיזתם באזור. שלב זה כלל בעיקר פעולות לביסוס הביטחון, הפעילות הכלכלית וההתנהלות הפוליטית בעיר, ובמקביל גם פעולות שמטרתן לשלוט על הגבול עם איראן, הסמוך לעיר. תקופה זו, שנמשכה עד נובמבר 2008, כללה מרדף אחרי חברי מיליציות שנמלטו לאזורים שמסביב לעיר וקטיעה של נתיבי מסחר ונשק מאיראן לעיראק.[14][16]
תוצאות המבצע והשלכותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבצע היה אבן דרך בהתגבשותו וביסוסו של השלטון העיראקי לאחר סיומה של מלחמת האזרחים במדינה. התחרות הפנים-שיעית על השפעה, שליטה ומשאבים הוליכה לחוסר-יציבות רב בעיראק. עד אותה עת, היו המיליציות חזקות יותר מהמדינה העיראקית הצעירה והמלחמה הייתה ציון דרך ראשון בשינוי מאזן הכוחות בין הצדדים. בסיכומו של דבר, הקואליציה נוכחה לראות שההתנגדות של צבא המהדי התפוררה מהר יותר ממה שחזו לפני הקרבות. צבא המהדי יצא מכשירות מבצעית למשך למעלה משנה. הכוחות העיראקיים וכוחות הקואליציה התקרבו צעד נוסף למיגור המיליציות שהתנגדו להן, והמשטר האיראני איבד כמעט את כל המיליציות שבהן תמך.[17]
המבצע גם הוביל להישגים תודעתיים ופוליטיים עבור אל-מאלכי וממשלתו: ההצלחה הטקטית הבולטת בקרב בצרה סיפק תמונה ברורה של יכולותיו המתפתחות של צבא עיראק ושל התגבשותו של השלטון המרכזי במדינה. במונחים פוליטיים, מלחמת האזרחים בין הקבוצות השיעיות לבין ממשלת אל-מאלכי הסתיימה בניצחון ברור של ראש הממשלה.
המבצע השפיע גם על מוקתדא א-סדר וצבא המהדי. קרב בצרה, והקרב שהתנהל לאחריו במדינת א-סדר בבגדאד, הובילו לצמצום כוחו הפוליטי של א-סדר ולפגיעה משמעותית בדומיננטיות שלו בחברה השיעית, והחליש את כוחו הצבאי של צבא המהדי ואת הדומיננטיות שלו. עם זאת, הקרבות גם יצרו הזדמנויות חדשות עבור א-סדר: המצב החדש אפשר לו להתנתק מאותם חלקים של צבא המהדי שבהם שליטתו הייתה פחותה, ולהמריץ ולהחיות אלמנטים אחרים, כמו התוכניות החברתיות והדתיות שלו עבור המדינה העיראקית. בנוסף, כישלונותיו בקרבות בבצרה ובמדינת א-סדר עודדו אותו לעבור מתפקיד משני של מפקד מיליציה ישירות למרכז הזירה הפוליטית, כמנהיגו של זרם פוליטי חשוב, הרם הסדרי.[18]
ביטוי לשינוי פעולתו של א-סדר והשפעה על צבא המהדי היה ב-13 ביוני 2008 כשפרסם מכתב שקבע שינוי אסטרטגי באופן הפעולה של הארגון בעיראק. א-סדר הצהיר כי הוא מחלק את צבא המהדי והופך אותו במידה רבה לתנועה אזרחית העוסקת בענייני דת, חברה ותרבות. עם זאת, גם בשנים הבאות לאחר הצהרה זו, לא פירק א-סדר את המיליציה ובשנת 2010 אף הכריז כי הוא משקם אותה. בשנת 2014, בעקבות כניסתו של ארגון המדינה האסלאמית לעיראק, חידש א-סדר באופן מלא את פעילותה של המיליציה תוך שינוי שמה ל"גדודי השלום". לאחר הכרעת המדינה האסלאמית פעל א-סדר בשיתוף עם ראש הממשלה דאז, חיידר אל-עבאדי, במאמץ להעפיף את כל המיליציות לפיקוד כוחות הביטחון הרשמיים של המדינה, והצהיר שהמיליציה הראשונה שתפורק תהיה המיליציה שלו, "גדודי השלום", אך על אף הצהרותיו, א-סדר לא השלים את פירוקה של המיליציה ולא הכפיף אותה לכוחות הביטחון.[18][19]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Marisa Cochrane, The Battle for Basra, Iraq Report, Institute for the Study of War, 2008
- ^ Mahdi Army, Mapping Militants, Stanford University
- ^ 1 2 3 Cordesman, Anthony H., and Adam Mausner, IraqI force development, CSIS, 2008, עמ' 8-10
- ^ https://understandingwar.org/sites/default/files/Fact%20Sheet%20on%20Iraq%27s%20Major%20Shia%20Political%20Parties%20and%20Militia%20Groups.pdf
- ^ 1 2 Cordesman, Anthony H., and Adam Mausner, IraqI force development., CSIS, 2008, עמ' 9
- ^ 1 2 Iron, Richard, Basra 2008: Operation charge of the knights, The RUSI Journal, 2016, עמ' 55-57
- ^ Iraq forces battle Basra militias, BBC, March 26, 2008
- ^ Iraqi PM removes commanders in Basra amid deteriorating security, THE JERUSALEM POST, MARCH 24, 2008
- ^ Iraqi and U.S. forces fight Shiite militia in Baghdad and Basra, the new york times
- ^ Saturday: 2 US Soldiers, 171 Iraqis Killed, 289 Wounded, Antiwar.com
- ^ Aqeel Hussein and Colin Freeman, Iraqi army forces defect to Moqtada al-Sadr, Telegraph, 31/03/2008
- ^ Leila Fadel, Iranian general played key role in Iraq cease-fire Archived, Wayback Machine - McClatchy Newspapers, 2 April 2008
- ^ Iron, Richard, Basra 2008: Operation charge of the knights., The RUSI Journal, עמ' 58
- ^ 1 2 3 Marisa Cochrane, The Battle for Basra, Iraq Report, Institute for the Study of War, 2008, עמ' 11-13
- ^ Iron, Richard, The Charge of the Knights: The British in Basra, 2008, The RUSI Journal, 2013, עמ' 57-59
- ^ Iron, Richard, The Charge of the Knights: The British in Basra, 2008, The RUSI Journal, 2013, עמ' 59-60
- ^ Rayburn, Joel D., and Frank K. Sobchak, army warcollege. edu/pubs/display. cfm (2019). he US Army in the Iraq War. Volume 2: Surge and Withdrawal, 2007-2011, Strategic Studies Institute/US Army War College Press, עמ' 380-381
- ^ 1 2 Phil Williams and Dan Bisbee, Chapter 2 Jaish al-Mahdi in Iraq, Prism: The Journal of Complex Operations, May 24, 2016 (ארכיון)
- ^ Babak Rahimi, The Return of Moqtada al-Sadr and the Revival of the Mahdi Army, CTC Centinel Vol. 3, Issue 6, June 2010, עמ' 8–10