קרולינה מוראצ'ה
.jpg) | |
| מידע אישי | |
|---|---|
| לידה |
5 בפברואר 1964 (בת 60) ונציה, איטליה  |
| עמדה |
חלוצה |
  | |
קרולינה מוראצ'ה (באיטלקית: Carolina Morace; נולדה ב-5 בפברואר 1964) היא כדורגלנית עבר ומאמנת כדורגל איטלקייה. מוראצ'ה נחשבת לאחת הכדורגלניות האיטלקיות הטובות בכל הזמנים,[1] ולזכותה 12 זכיות בתואר מלכת השערים של הסרייה א'.
בשנת 2014 נבחרה מוראצ'ה לחברה בהיכל התהילה של הכדורגל האיטלקי, והייתה לכדורגלנית הראשונה שנכללה בו.[2]
חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשחקנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוראצ'ה נולדה בוונציה בפברואר 1964, וכבר בגיל 14 ושמונה חודשים, בנובמבר 1978, ערכה את הופעת הבכורה שלה בנבחרת איטליה הבוגרת. באותה שנה אף החלה לשחק במדי בלונו מהליגה האיטלקית הראשונה. חצי שנה לאחר מכן, ב-28 באפריל 1979, היא כבשה את שער הבכורה שלה בנבחרת, בניצחון 1-5 על שווייץ.
חמש שנים לאחר מכן, באפריל 1984, שיחקה מוראצ'ה בטורניר הבינלאומי הראשון בקריירה שלה - אליפות אירופה שנערכה באותה שנה בפעם הראשונה אי פעם. באליפות זו הודחו האיטלקיות בחצי הגמר, לאחר הפסד כפול לנבחרת שוודיה, שבסופו של דבר זכתה בגביע. מוראצ'ה, ששיחקה בחוד ההתקפה של הנבחרת, כבשה שניים מתוך שלושת שעריה של איטליה בטורניר. באליפות אירופה שנערכה בנורווגיה שלוש שנים אחר כך, שוב הודחו האיטלקיות בחצי הגמר, אחרי שהפסידו 2-0 למארחת. הפעם כבשה מוראצ'ה רק שער אחד במהלך האליפות.
בשנת 1988, החלה מוראצ'ה רצף של אחת עשרה זכיות רצופות בתואר מלכת השערים של הליגה האיטלקית - רצף שנמשך עד עונתה האחרונה בקריירה, ב-1998. באותן שנים היא נדדה בין קבוצות רבות ברחבי איטליה, וזכתה לשחק לצד חברותיה לחוד הנבחרת, אליזבטה ויניוטו ופטריציה פאניקו.
בסוף 1991, לקחה איטליה חלק בגביע העולם הראשון לנשים שנערך בסין, לאחר שהעפילה לטורניר כאחת מחמש הנציגות של אופ"א. כבר במשחק הראשון של איטליה בגביע, נגד נבחרת טאיוואן, כבשה מוראצ'ה שלושער, והפכה לכדורגלנית הראשונה שכובשת שלושה שערים במסגרת גביע העולם. היא כבשה עוד שער בניצחון 0-1 על ניגריה, והובילה את הנבחרת עד לרבע הגמר, שם הודחה על ידי נורווגיה.
שנתיים לאחר מכן אירחה איטליה את אליפות אירופה החמישית, ונבחרתה הצליחה להעפיל בפעם הראשונה בתולדותיה לגמר הטורניר. מוראצ'ה, ששימשה כקפטנית הנבחרת, כבשה את שער השוויון בחצי הגמר מול גרמניה, שבסופו של דבר עזר לאיטלקיות להגיע לגמר. בגמר הטורניר, שנערך מול 7,000 אוהדים באצטדיון בצ'זנה, הפסידה איטליה 1-0 לנורווגיה, שזכתה בתואר בפעם השנייה בתולדותיה.
ב-1997, במהלך אליפות אירופה, הגיעה מוראצ'ה לאחד משיאי הקריירה הבינלאומית שלה. בשלב הבתים היא כבשה שלושה שערים והציבה את איטליה במקום הראשון בבית, לפני אלופת אירופה המכהנת - גרמניה. בחצי הגמר נגד ספרד היא כבשה את שער הניצחון, והובילה את הנבחרת לגמר שני בשלושת אליפויות אירופה האחרונות. למרות זאת, בגמר הטורניר הפסידו האיטלקיות 2-0 לגרמניה משערים של סנדרה מינרט ובירגיט פרינץ. מוראצ'ה, שסיימה כמלכת השערים של האליפות בצוותא עם מריאן פטרסן ואנג'ליקה רוהאס, זכתה בפרס השחקנית המצטיינת של הטורניר.
לאחר אליפות זו, הודיעה מוראצ'ה על פרישה מכדורגל בינלאומי. ב-19 שנים בנבחרת איטליה, היא שיחקה ב-153 משחקים וכבשה 105 שערים. בזמן פרישתה, היא הייתה הכדורגלנית האירופאית בעלת מספר המשחקים הבינלאומיים הרב ביותר אי פעם, והחזיקה בשיא זה עד ספטמבר 2001, אז נעקפה על ידי האגה רייסה. ב-1998, היא פרשה גם מהזירה המקומית וסיימה את הקריירה עם 12 אליפויות, שני גביעי מדינה, סופר קאפ אחד ולמעלה מ-500 שערים.[3]
כמאמנת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעת פרישתה, קיבלה מוראצ'ה את תעודת האימון של אופ"א, והחלה לאמן את קבוצת הנשים של לאציו. היא אימנה את הקבוצה במשך שנה, ולאחר מכן חתמה בויטרבזה מהליגה האיטלקית השלישית לגברים. בעקבות המינוי, הפכה מוראצ'ה לאישה הראשונה אי פעם שמאמנת קבוצת כדורגל מקצוענית לגברים.[4] אף על פי כן, היא לא הצליחה להתמודד עם הלחץ התקשורתי הרב והתפטרה אחרי שני מחזורים בלבד.[4]
ביוני 2000, היא מונתה למאמנת נבחרת הנשים של איטליה, ושירתה בתפקיד במשך חמש שנים. בתקופה זו, היא הובילה את הנבחרת לשתי אליפויות אירופה (2001 ו-2005), אך בשתיהן לא הצליחה איטליה לעבור את שלב הבתים הראשון.
לאחר ארבע שנות הפסקה, קיבלה מוראצ'ה את תפקיד המאמנת בנבחרת קנדה בפברואר 2009. תחת אימונה, זכתה קנדה בגביע הזהב של CONCACAF ב-2010, בשני גביעי קפריסין והעפילה לגביע העולמי שנערך ב-2011 בגרמניה. למרות הציפיות המוקדמות, הפסידה קנדה בכל משחקיה בשלב הבתים של גביע העולם והודחה מהטורניר. לאחר ההדחה, הודיעה מוראצ'ה על עזיבתה. מאז, היא משמשת כמרצה בקורסי המאמנים של פיפ"א ברחבי העולם וכשגרירת הארגון באירועים השונים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Soccerdonna (בגרמנית)
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ IFFHS' Century Elections, באתר rsssf.com
- ^ Carolina Morace inducted in Matera: “It’s an honour”, באתר התאחדות הכדורגל האיטלקית, 29 בספטמבר 2015
- ^ Carolina Morace (ITA), באתר פיפ"א
- ^ 1 2 שגיב ברעם, הסיפור שקדאפי ייקח איתו לגלות, באתר וואלה!, 4 במרץ 2011