גביע העולם בכדורגל נשים 2011
![]() | |
מארחת |
![]() |
---|---|
תקופת התחרות |
26 ביוני 2011 – 17 ביולי 2011 (3 שבועות ויום) ![]() |
מספר משתתפות |
16 (מתוך 126 משתתפות שנרשמו) |
הזוכה |
![]() |
מספר משחקים | 32 |
מספר שערים | 86 (2.69 בממוצע למשחק) |
מספר צופים | 845,751 (26,430 בממוצע למשחק) |
מלכת השערים |
![]() |
שחקנית מצטיינת |
![]() |
גביע העולם בכדורגל נשים 2011 (באנגלית: 2011 FIFA Women's World Cup) נערך בגרמניה. גביע העולם החל ב-26 ביוני 2011 והסתיים ב-17 ביולי. מונדיאל זה הוא סיום של משחקי מוקדמות שהחלו באפריל 2009, שבהם שיחקו 126 נבחרות לאומיות מתוך 208 הנבחרות החברות בפיפ"א.
שש מדינות הגישו הצעות לאירוח המונדיאל: אוסטרליה, גרמניה, פרו, צרפת קנדה ושווייץ. במאי 2007, הודיעה שווייץ על פרישתה מהמירוץ, והשאירה את הפוקוס האירופאי על גרמניה וצרפת. באוגוסט של אותה שנה, פרשה גם צרפת - בתמורה לתמיכתה של גרמניה במועמדותה לאירוח יורו 2016.[1] לאחר מכן, גם אוסטרליה (12 באוקטובר 2007) ופרו (17 באוקטובר 2007) הודיעו על משיכת המועמדות שלהן, והותירו בתחרות רק את גרמניה וקנדה. ב-30 באוקטובר 2007, הכריזה פיפ"א שגרמניה תארח את גביע העולם ב-2011, ואילו קנדה תזכה לארח את הטורניר ארבע שנים לאחר מכן, ב-2015.
במשחק הגמר נפגשו ארצות הברית (בפעם השלישית בתולדותיה) ויפן - בהופעת בכורה היסטורית. בסיום משחק מותח, שהסתיים בדו-קרב בעיטות עונשין, הפתיעה יפן וזכתה בתואר. בכך הפכה יפן לנבחרת האסייתית הראשונה בהיסטוריה שזוכה בגביע העולם לכדורגל (גם גברים וגם נשים). משחק הגמר גם קבע שיא ציוצים לשנייה בטוויטר - 7,196.[2]
מוקדמות הגביע[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחקי המוקדמות התקיימו בין אפריל 2009 לנובמבר 2010. כמאחרת, העפילה גרמניה אוטומטית לטורניר הגמר. בשלבי המוקדמות התחרו 125 נבחרות משישה אזורים על 16 (15 + מארחת) מקומות בטורניר לפי הסדר הבא:
- אסיה: 3
- אפריקה: 2
- צפון ומרכז אמריקה: 3.5
- דרום אמריקה: 2
- אוקיאניה: 1
- אירופה: 4.5
- מארחת: 1
נבחרות שהעפילו לטורניר[עריכת קוד מקור | עריכה]
נבחרת | קונפדרציה | סיבת העפלה | תאריך העפלה | מספר הופעות בטורניר | הופעה אחרונה בטורניר | הישג שיא (עד תחילת הטורניר) | דירוג פיפ"א נכון ל-18 במרץ 2011[3] |
---|---|---|---|---|---|---|---|
![]() |
אופ"א | מארחת | 30 באוקטובר 2007 | 5 | 2007 | אלופה (2003, 2007) | 2 |
![]() |
AFC | מקום 1 באליפות אסיה 2010 | 27 במאי 2010 | 4 | 2007 | רבע הגמר (2007) | 11 |
![]() |
AFC | מקום 2 באליפות אסיה 2010 | 27 במאי 2010 | 3 | 2007 | מקום 2 (1999) | 8 |
![]() |
AFC | מקום 3 באליפות אסיה 2010 | 30 במאי 2010 | 5 | 2007 | רבע הגמר (1995) | 4 |
![]() |
AFC | מקום 1 באליפות אפריקה 2010 | 11 בנובמבר 2010 | 5 | 2007 | רבע הגמר (1999) | 27 |
![]() |
CAF | מקום 2 באליפות אפריקה 2010 | 11 בנובמבר 2010 | - | - | - | 61 |
![]() |
CONCACAF | מקום 1 באליפות צפון ומרכז אמריקה והאיים הקריביים 2010 | 5 בנובמבר 2010 | 4 | 2007 | מקום 4 (2003) | 6 |
![]() |
CONCACAF | מקום 2 באליפות צפון ומרכז אמריקה והאיים הקריביים 2010 | 5 בנובמבר 2010 | 1 | 1999 | שלב הבתים (1999) | 22 |
![]() |
CONCACAF | פלייאוף יבשת אמריקה והאיים הקריבים 2010 | 27 בנובמבר 2010 | 6 | 2007 | אלופה (1991, 1999) | 1 |
![]() |
CSF | מקום 1 בקופה אמריקה 2010 | 19 בנובמבר 2010 | 5 | 2007 | מקום 2 (2007) | 3 |
![]() |
CSF | מקום 2 בקופה אמריקה 2010 | 21 בנובמבר 2010 | - | - | - | 31 |
![]() |
OFC | מקום 1 באליפות אוקיאניה 2010 | 8 באוקטובר 2010 | 2 | 2007 | שלב הבתים (1991, 2007) | 24 |
![]() |
אופ"א | מנצחת בפלייאוף באליפות אירופה 2010 | 15 בספטמבר 2010 | 1 | 2003 | שלב הבתים (2003) | 7 |
![]() |
אופ"א | מנצחת בפלייאוף באליפות אירופה 2010 | 15 בספטמבר 2010 | 5 | 2007 | אלופה (1995) | 9 |
![]() |
אופ"א | מנצחת בפלייאוף באליפות אירופה 2010 | 16 בספטמבר 2010 | 5 | 2007 | מקום 2 (2003) | 5 |
![]() |
אופ"א | מנצחת בפלייאוף באליפות אירופה 2010 | 16 בספטמבר 2010 | 2 | 2007 | רבע הגמר (1995, 2007) | 10 |
אצטדיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחרי שההתאחדות הגרמנית הביעה רצון לארח את הגביע העולמי, 23 ערים הציעו את אצטדיונן לאירוח המשחקים. באוגוסט 2007, הוגשו לפיפ"א שמותיהן של תריסר ערים שנבחרו מתוך ה-23, ובספטמבר 2008 החליטה ההתאחדות הגרמנית לצמצם את מספר הערים המאחרות לתשע; האצטדיונים שבערים אסן, בילפלד ומגדבורג הוסרו מאירוח הטורניר.
משחק הפתיחה של הטורניר נערך באצטדיון האולימפי של ברלין - אותו אצטדיון שאירח את גמר מונדיאל 2006. זה היה המשחק היחיד שנערך באצטדיון במהלך הטורניר. משחק הגמר נערך באצטדיון קומרצבנק ארנה שבפרנקפורט, שאירח בשנת 2005 את גמר גביע הקונפדרציות.
מתוך תשעת האצטדיונים המארחים, שלושה נבנו לקראת הטורניר (אאוגסבורג, דרזדן וזינסהיים) ושניים נוספים שופצו (בוכום ולברקוזן). שישה אצטדיונים היו באותה עת מגרשי הבית של קבוצות הבונדסליגה הראשונה ושלושת הנותרים היו אצטדיוני הבית של קבוצות מהבונדסליגה השנייה. בהשוואה למגרשים שאירחו את מונדיאל 2006, רוב האצטדיונים בגביע העולם הזה היו קטנים יותר והכילו בין 20 ל-30 אלף מקומות.
ברלין | פרנקפורט | מנשנגלדבך | זינסהיים | לברקוזן |
---|---|---|---|---|
האצטדיון האולימפי | קומרצבנק ארנה | בורוסיה פארק | ריין-נקר ארנה | באיי ארנה |
תכולה: 73,680 | תכולה: 48,837 | תכולה: 45,860 | תכולה: 30,150 | תכולה: 29,708 |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() | |
וולפסבורג | אאוגסבורג | דרזדן | בוכום | |
פולקסווגן ארנה | אימפולס ארנה | אצטדיון גלוקסגאס | רוהרשטדיון | |
תכולה: 26,062 | תכולה: 25,582 | תכולה: 24,661 | תכולה: 20,556 | |
![]() |
![]() |
מבנה טורניר הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבנה משחקי הגמר של גביע העולם 2011 היה זהה לזה של גביע העולם הקודם. התחרות התחלקה לשני שלבים: שלב הבתים ושלב הנוק אאוט.
בשלב הבתים שובצו הנבחרות לשמונה בתים בני ארבע נבחרות, וכל נבחרת ערכה משחק אחד נגד שלוש יריבותיה לבית. חלוקת הנקודות היא כמו במשחק כדורגל רגיל, כלומר 3 לניצחון, 1 לתיקו ו-0 להפסד. בשלב זה שיחקה כל נבחרת נגד שלוש הנבחרות האחרות בבית, ועל פי הדירוג נקבעו 8 הנבחרות אשר ימשיכו לשלב רבע הגמר ושיבוץ המשחקים בשלבים הבאים. הראשונה והשנייה בכל בית עלו לשמינית גמר, בעוד שהשלישית והרביעית סיימו את חלקן בטורניר.
במקרה של שוויון במספר הנקודות בין כמה נבחרות, דירוגן ייקבע לפי הקריטריונים הבאים, לפי הסדר:
- הפרש השערים בכל משחקי הבית
- מספר שערי זכות בכל משחקי הבית
- מספר הנקודות הרב ביותר שהושג במשחקים בין הקבוצות אשר בשוויון
- הפרש השערים במשחקים בין הקבוצות אשר בשוויון
- מספר שערי זכות במשחקים בין הקבוצות אשר בשוויון
- הגרלה

לשלב הנוק אאוט מבנה שונה. בשלב רבע הגמר שיחקה הנבחרת אשר סיימה במקום ראשון בבית א' נגד זאת אשר סיימה במקום שני בבית ב', וההפך (שנייה בבית א' נגד ראשונה בבית ב'), ובאופן דומה עבור הבתים האחרים. הנבחרת המפסידה במשחק הודחה מהמשך הטורניר, והמנצחת העפילה לחצי הגמר. במקרה ומתרחש תיקו ניתנת הארכה בת 30 דקות, ואם גם בסופה התוצאה עדיין תיקו המשחק מוכרע באמצעות דו-קרב פנדלים. ארבע המנצחות בשלב זה העפילו לשלב חצי הגמר באופן דומה. הנבחרות שהפסידו בחצי הגמר התמודדו במשחק נוסף על המקום השלישי, והמנצחות העפילו למשחק הגמר שבסיומו נקבעו האלופה וסגניתה.
הגרלת הבתים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קביעת ראשי הבתים התבססה על הדירוג העולמי של פיפ"א ועל הישגים קודמים, כשאחת מתוכם הייתה נבחרת גרמניה מתוקף היותה המארחת והאלופה המכהנת. היא שובצה לבית א' והצטרפו אליה ארצות הברית, ברזיל ויפן.
בהגרלה היו גם שיקולים גאוגרפיים, דהיינו שלא יותר משתי נבחרות מאותה קונפדרציה יהיו באותו בית, למעט הנבחרות האירופיות, שבמקרה שלהן יהיו עד שתי נבחרות בכל בית. משמעות הדבר היא, לדוגמה, שצפון קוריאה לא יכלה להיות מוגרלת מול נבחרות אסייתיות אחרות.
טקס ההגרלה התקיים ב-29 בנובמבר 2010 בהשתתפות נשיאת הוועדה המארגנת של הטורניר, שטפי ג'ונס ונערך על ידי שחקן העבר הגרמני גינטר נצר והדוגמנית הסלובקית אדריאנה סקלנריקובה.
שלב הבתים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית א'[עריכת קוד מקור | עריכה]
נבחרת גרמניה, מארחת הטורניר ואחת הפייבוריטיות לזכייה בטורניר, סיימה את שלב הבתים במאזן מושלם של תשע נקודות, והייתה לנבחרת השלישית בטורניר שעשתה זאת. אליה הצטרפה צרפת, שהעפילה בפעם הראשונה בתולדותיה לרבע הגמר. אלופת צפון אמריקה - קנדה ואלופת אפריקה - ניגריה, סיימו במקומות הרביעי והשלישי, בהתאמה.
נבחרת | נקודות | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערים | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
זכות | חובה | הפרש | ||||||
![]() | 9 | 3 | 3 | 0 | 0 | 7 | 3 | 4 |
![]() | 6 | 3 | 2 | 0 | 1 | 7 | 4 | 3 |
![]() | 3 | 3 | 1 | 0 | 2 | 1 | 2 | -1 |
![]() | 0 | 3 | 0 | 0 | 3 | 1 | 7 | -6 |
![]() | 0 – 1 | צרפת ![]() |
![]() | 2 – 1 | קנדה ![]() |
![]() | 0 – 4 | צרפת ![]() |
![]() | 1 – 0 | ניגריה ![]() |
![]() | 2 – 4 | גרמניה ![]() |
![]() | 0 – 1 | ניגריה ![]() |
בית ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבית זה נפגשו שתי סגניות יבשתיות - אנגליה (אירופה) ומקסיקו (צפון אמריקה), ואלופה יבשתית אחת: ניו זילנד (אוקיאניה). אנגליה העפילה מהמקום הראשון בבית לאחר ניצחון במחזור האחרון על יפן, אך זו לא נפגעה וסיימה במקום השני. מקסיקו וניו זילנד המשיכו את מסורתן - לא לעבור את שלב הבתים, ולא העפילו לרבע הגמר.
נבחרת | נקודות | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערים | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
זכות | חובה | הפרש | ||||||
![]() | 7 | 3 | 2 | 1 | 0 | 5 | 2 | 3 |
![]() | 6 | 3 | 2 | 0 | 1 | 6 | 3 | 3 |
![]() | 2 | 3 | 0 | 2 | 1 | 3 | 7 | -4 |
![]() | 1 | 3 | 0 | 1 | 2 | 4 | 6 | -2 |
![]() | 2 – 1 | ניו זילנד ![]() |
![]() | 1 – 1 | אנגליה ![]() |
![]() | 4 – 0 | מקסיקו ![]() |
![]() | 1 – 2 | אנגליה ![]() |
![]() | 2 – 0 | יפן ![]() |
![]() | 2 – 2 | מקסיקו ![]() |
בית ג'[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארצות הברית, קוריאה הצפונית ושוודיה נפגשו בשלב הבתים בפעם השלישית ברציפות, כשאליהן הצטרפה הפעם נבחרת קולומביה, בהופעתה הראשונה אי פעם בגביע העולמי. שוודיה, שהודחה בשלב הבתים במונדיאל הקודם, סיימה ראשונה עם מאזן מושלם של תשע נקודות. ארצות הברית - אחת הפייבוריטיות לזכייה, סיימה אחריה. קוריאה הצפונית וקולומביה סיימו עם נקודה אחת, כששתיהן לא מצליחות להבקיע אפילו שער אחד.
נבחרת | נקודות | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערים | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
זכות | חובה | הפרש | ||||||
![]() | 9 | 3 | 3 | 0 | 0 | 4 | 1 | 3 |
![]() | 6 | 3 | 2 | 0 | 1 | 6 | 2 | 4 |
![]() | 1 | 3 | 0 | 1 | 2 | 0 | 3 | -3 |
![]() | 1 | 3 | 0 | 1 | 2 | 0 | 4 | -4 |
![]() | 0 – 1 | שוודיה ![]() |
![]() | 2 – 0 | קוריאה הצפונית ![]() |
![]() | 0 – 1 | שוודיה ![]() |
![]() | 3 – 0 | קולומביה ![]() |
![]() | 2 – 1 | ארצות הברית ![]() |
![]() | 0 – 0 | קולומביה ![]() |
בית ד'[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברזיל, סגנית אלופת העולם, העפילה לרבע הגמר מהמקום הראשון כשבאמתחתה תשע נקודות. בקרב על המקום השני נאבקו אלופת אסיה, אוסטרליה ונורווגיה, שסיימה במקום הרביעי במונדיאל הקודם. למחזור האחרון הגיעו השתיים כשהן עם שלוש נקודות כל אחת, והמנצחת מביניהן עולה לרבע הגמר. המשחק הסתיים בניצחון של אוסטרליה, שהעפילה לרבע הגמר בפעם השנייה ברציפות. נורווגיה הודחה לראשונה בשלב הבתים ואליה הצטרפה סגנית אלופת אפריקה, גינאה המשוונית.
נבחרת | נקודות | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערים | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
זכות | חובה | הפרש | ||||||
![]() | 9 | 3 | 3 | 0 | 0 | 7 | 0 | 7 |
![]() | 6 | 3 | 2 | 0 | 1 | 5 | 4 | 1 |
![]() | 3 | 3 | 1 | 0 | 2 | 2 | 5 | -3 |
![]() | 0 | 3 | 0 | 0 | 3 | 2 | 7 | -5 |
![]() | 1 – 0 | גינאה המשוונית ![]() |
![]() | 1 – 0 | אוסטרליה ![]() |
![]() | 3 – 2 | גינאה המשוונית ![]() |
![]() | 3 – 0 | נורווגיה ![]() |
![]() | 0 – 3 | ברזיל ![]() |
![]() | 2 – 1 | נורווגיה ![]() |
שלב הנוק-אאוט[עריכת קוד מקור | עריכה]


רבע גמר | חצי גמר | גמר | ||||||||
9 ביולי - וולפסבורג | ||||||||||
![]() |
0 | |||||||||
13 ביולי - פרנקפורט | ||||||||||
![]() |
1 | |||||||||
![]() |
3 | |||||||||
10 ביולי - אאוגסבורג | ||||||||||
![]() |
1 | |||||||||
![]() |
3 | |||||||||
17 ביולי - פרנקפורט | ||||||||||
![]() |
1 | |||||||||
![]() |
2 (3) | |||||||||
9 ביולי - לברקוזן | ||||||||||
![]() |
2 (1) | |||||||||
![]() |
1 (3) | |||||||||
13 ביולי - מנשנגלדבך | ||||||||||
![]() |
1 (4) | משחק על המקום השלישי | ||||||||
![]() |
1 | |||||||||
10 ביולי - דרזדן | 16 ביולי - זינסהיים | |||||||||
![]() |
3 | |||||||||
![]() |
2 (3) | ![]() |
2 | |||||||
![]() |
2 (5) | ![]() |
1 | |||||||
רבע הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
9 ביולי 2011 | ![]() |
1-1ה | ![]() |
באיי ארנה, לברקוזן צופים: 26,395 שיפוט: ג'ני פלמקוויסט (שוודיה) |
סקוט 59' | בוסגליה 88' | |||
תוצאת פנדלים | ||||
סמית': כבשה קארני: כבשה סטוני: כבשה ראפרטי: החטיאה וייט: החטיאה |
4-3 | אבילי: החטיאה בוסגליה: כבשה ט'יניי: כבשה בומפסטור: כבשה לה סומר: כבשה |
9 ביולי 2011 | ![]() |
1-0 | ![]() |
פולקסווגן ארנה, וולפסבורג צופים: 26,067 שיפוט: קוואטזלי אלבאראדו (מקסיקו) |
מרויאמה 108' |
10 ביולי 2011 | ![]() |
1-3 | ![]() |
אימפולס ארנה, אאוגסבורג צופים: 24,605 שיפוט: סילביה רייס (פרו) |
סיוגראן 10' דלקוויסט 16' שלין 52' |
פרי 40' |
10 ביולי 2011 | ![]() |
2-2ה | ![]() |
רוהרשטדיון, דרזדן צופים: 25,598 שיפוט: ג'קי מלקשאם (אוסטרליה) |
מרטה 68' (פנדל) מרטה 92' |
דיאן 2' (שער עצמי) וומבאך 120+2' | |||
תוצאת פנדלים | ||||
כריסטיאן רוזריה: כבשה מרטה: כבשה דיאן: החטיאה פרנצ'ילה: כבשה |
5-3 | בוקס: כבשה לויד: כבשה וומבאך: כבשה ראפינו: כבשה קרייגר: כבשה |
חצי הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
13 ביולי 2011 | ![]() |
3-1 | ![]() |
בורוסיה פארק, מנשנגלדבך צופים: 25,676 שיפוט: קירסי הייקינן (פינלנד) |
בומפסטור 55' | צ'ייני 9' וומבאך 79' מורגן 82' |
13 ביולי 2011 | ![]() |
1-3 | ![]() |
קומרצבנק ארנה, פרנקפורט צופים: 45,434 שיפוט: קרול אן צ'נארד (קנדה) |
קוואסומי 19' סאווה 60' קוואסומי 64' |
אוקוויסט 10' |
מקומות 3-4[עריכת קוד מקור | עריכה]
16 ביולי 2011 | ![]() |
1-2 | ![]() |
ריין-נקר ארנה, זינסהיים צופים: 25,515 שיפוט: קארי סייץ (ארצות הברית) |
שלין 29' האמרסטרום 82' |
תומיס 56' |
הגמר[עריכת קוד מקור | עריכה]
משחק הגמר הפגיש את ארצות הברית, שקיוותה להפוך לנבחרת הראשונה שזוכה שלוש פעמים בגביע העולם ואת יפן, שהעפילה בפעם הראשונה בתולדותיה לגמר. זה היה המפגש השלישי של שתי הנבחרות במסגרת הגביע העולמי, כשבשני המפגשים הקודמים ידה של ארצות הברית הייתה על העליונה. ארצות הברית הגיעה לגמר, כשמאזן המפגשים שלה מול יפן עומד על 22 ניצחונות, 3 משחקי תיקו ואפס הפסדים. יפן הייתה לנבחרת האסייתית השנייה (אחרי סין) שמעפילה לגמר גביע העולם.
למרות כל הנתונים המקדימים לטובת ארצות הברית, יפן התמודדה עימה שווה בשווה, והצליחה לגרור את המשחק להארכה. שער דרמטי בדקה ה-117 של קפטנית יפן, הומארה סאווה לקח את המשחק לבעיטות הכרעה. האמריקאיות החמיצו את כל שלוש הבעיטות הראשונות שלהן, ויפן - שהחמיצה רק בעיטה אחת, זכתה בגביע. סאווה היפנית זכתה בתוארי מלכת השערים והשחקנית המצטיינת של הטורניר, כאשר השוערת האמריקאית הופ סולו זוכה בתואר השוערת המצטיינת.
17 ביולי 2011 | ![]() |
2-2ה | ![]() |
קומרצבנק ארנה, פרנקפורט צופים: 48,817 שיפוט: ביביאנה שטיינהאוס (גרמניה) |
מיאמה 81' סאווה 117' |
מורגן 69' וומבאך 104' | |||
תוצאת פנדלים | ||||
מיאמה: כבשה נגאסאטו: החטיאה סאקג'וצי: כבשה קומאגיי: כבשה |
1-3 | בוקס: החטיאה לויד: החטיאה הית': החטיאה וומבאך: כבשה |
אלופת העולם בכדורגל נשים 2011 |
---|
![]() יפן זכייה ראשונה |
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
השחקניות המצטיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדור הזהב | כדור הכסף | כדור הארד |
---|---|---|
![]() |
![]() |
![]() |
הכובשות המצטיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]
נעל הזהב | נעל הכסף | נעל הארד |
---|---|---|
![]() |
![]() |
![]() |
פרסים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
השוערת המצטיינת | השחקנית הצעירה המצטיינת | פרס פיפ"א למשחק הוגן |
---|---|---|
![]() |
![]() |
![]() |
נבחרת הטורניר[עריכת קוד מקור | עריכה]
שוערות | שחקניות הגנה | קשריות | חלוצות |
---|---|---|---|
|
|
סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלכות השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסך הכל, נכבשו במהלך הטורניר 86 שערים על ידי 58 שחקניות שונות, בעוד אחד מהם היה שער עצמי. להלן מוצגות הכדורגלניות שהבקיעו שלושה שערים ומעלה במהלך הטורניר[4]:
5 שערים
4 שערים
3 שערים
מלכות הבישולים[עריכת קוד מקור | עריכה]
4 בישולים
3 בישולים
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גביע העולם 2011 באתר פיפ"א
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ WM 2011: Frankreichs Rückzug offenbar beschlossene Sache, באתר Womensoccer.de , 23 באוגוסט 2007
- ^ Tweets-per-second mark set during final, באתר ESPN , 18 ביולי 2011
- ^ מתוך אתר פיפ"א, נכון ל-18 במרץ 2011
- ^ סטטיסטיקות גביע העולם בכדורגל נשים 2011 באתר פיפ"א
גביע העולם בכדורגל לנשים | ||
---|---|---|
טורנירי גמר | סין 1991 • שוודיה 1995 • ארצות הברית 1999 • ארצות הברית 2003 • סין 2007 • גרמניה 2011 • קנדה 2015 • צרפת 2019 • אוסטרליה וניו זילנד 2023 • 2027 | |
טורנירי מוקדמות | 1991 • 1995 • 1999 • 2003 • 2007 • 2011 • 2015 • 2019 • 2023 | |
שונות | נבחרות משתתפות • טורניר ההזמנה 1988 |