קרל גרוסברג
 | |
| לידה |
6 בספטמבר 1894 אלברפלד, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
19 באוקטובר 1940 (בגיל 46) לאן, צרפת |
| מקום לימודים |
באוהאוס |
| זרם באמנות |
אקספרסיוניזם |
  | |
קרל גרוסברג (בגרמנית: Carl Grossberg; 6 בספטמבר 1894 – 19 באוקטובר 1940) היה צייר גרמני. בציורי שמן וצבעי מים, הוא צייר נופי ערים, ייצוגים תעשייתיים וטכניים. עם תפנית ניכרת לאובייקטיביות החדשה, אולמות ייצור ודימויים של המכונות שימשו מוטיבים מרכזיים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר בית הספר היסודי למד גרוסברג בבית הספר התיכון בלנפ. משנת 1913 למד אדריכלות באאכן, אך עבר לדרמשטאדט כעבור שנה.
בשנת 1915 זומן גרוסברג לשירות צבאי - על פי הדיווח שלו - נלחם כקצין בחזית, נפצע וחזר למולדתו בשנת 1918. בראשית 1919 המשיך בלימודיו; בתחילה כסטודנט של ולטר קלם באוניברסיטה לאמנויות יפות בוויימאר, ואז מאמצע 1919 עד 1921 כסטודנט של ליונל פיינינגר בבאוהאוס. שם עבד בין היתר. עם ציור, אמנות דקורטיבית ואמנות מרחבית, לפני שעבר להתגורר בוירצבורג בשנת 1921.
זמן קצר לאחר מכן פגש את טילדה שוורץ, לה נישא בשנת 1923. נולדו להם שתי בנות, אחת מהן הייתה הציירת והמעצבת אווה גרוסברג. בשנת 1926 ערך גרוסברג תערוכת יחיד ראשונה בשטוטגרט, שהפכה אותו למפורסם. אחר היה התערוכה עברה לגלריה נירנדורף בברלין.[1]
בשנת 1929 השתתף בתערוכה "אובייקטיביות חדשה" במוזיאון סטדליק באמסטרדם, וכעבור שנתיים הוא קיבל את פרס רומא. משנת 1933 עבד גרוסברג על יישום "התכנית התעשייתית" שלו - מחזור תמונות שהיה אמור לייצג חתך רוחב של הענפים הכלכליים החשובים ביותר בגרמניה. הפרויקט נותר בלתי ממומש. שנה לאחר מכן קיבל גרוסברג את ההזמנה לציור קיר מונומנטלי (45 × 12 מטר) לתערוכה "העם הגרמני - העבודה הגרמנית". באותה שנה הוצגה התערוכה של גרוסברג בחברת קסטנר בהנובר, ואחריה רטרוספקטיבה במוזיאון פולקוואנגן באסן בשנת 1935.
ב־25 באוגוסט 1939 קיבל גרוסברג צו גיוס והוצב כקצין כיבוש בפולין.
בזמן חופשה בגרמניה נהרג בתאונת דרכים ביער קומפינה.[2]
יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעבודתו הציורית של גרוסברג בראשית שנות העשרים, עדיין שלטו נופי ערים. המבנים דמויי אבן הבניין מוצגים בצבעים בהירים וססגוניים ומגלים את עושר הפרטים האופייניים לגרוסברג המאוחר יותר. מאמצע שנות העשרים, גרוסברג העצים את הצגת הציוד הטכני, שההיבט העיצובי שלו הושג יותר ויותר בראייה הנדסית.
בתקופה זו נוצרו מה שמכונה "תמונות החלומות" שלו, בהן הוא מעשיר את המכונות באלמנטים סוריאליסטיים ומרחיב אותן לחלל אמנותי המופעל באופן סמלי (דוד קיטור עם עטלף 1928). עטלפים, קופים וציפורים מאכלסים את מבני התעשייה של גרוסברג ומזכירים קולוניזציה מחודשת של המודרניות באמצעות צורות חיים טרום-חברתיות (רנסאנס 1929).[3]
רק בתחילת שנות השלושים זנח גרוסברג את "תמונות החלומות" שלו. חללי הפנים הטכנולוגיים בלטו בתקופה זו, ללא כל אביזרים. דודים גדולים במיוחד עם פיגומים ומערכות צינורות המקיפים אותם בזווית ישרה הם מוטיבים המגדירים תמונה (הדוד הצהוב 1933; בית זיקוק נפט 1933), כמו גם קונסטרוקציות כונן או גלגל תנופה (גלגל תנופה עם חגורת כונן 1934).
האתוס האדריכלי של גרוסברג מעביר מבנים תעשייתיים למונומנטים מבודדים ומלאכותיים. החדרים משתרעים ומסודרים על פי היבטים מכניים בלבד. כאן מתגלגלים הדימויים הרחוקים, הנמצאים בתת-קרקע, אותה סטריליות נצחית שמעידה בסופו של דבר על מקוריותו של קרל גרוסברג ומבססת את תהילתו כצייר תעשייתי וכאמן של העת החדשה.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Sergiusz Michalski, New objectivity: painting, graphic art and photography in Weimar Germany 1919-1933, Köln; Los Angeles: Taschen, 2003, ISBN 978-3-8228-2372-9. (בenglish)
- ^ Collection: Dietlinde Hamburger Collection of Carl Grossberg Papers, 1914-1999 | HOLLIS for, hollisarchives.lib.harvard.edu
- ^ Carl Grossberg. Retrospektive zum 100. Geburtstag, Von der Heydt-Museum, Wuppertal, in der Kunsthalle Tübingen, Kunsthalle zu Kiel, im Sinclair-Haus, Bad Homburg