אסן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אסן
Essen
DEU Essen COA.svg
סמל אסן
Flagge Essen.svg
דגל אסן
Stadtbibliothek Essen.jpg
הספרייה העירונית של אסן
מדינה גרמניהגרמניה  גרמניה
מדינה פדרלית נורדריין-וסטפאליהנורדריין-וסטפאליה  נורדריין-וסטפאליה
שטח 210.32 קמ"ר
גובה 116 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 582,624 (נכון ל־31 בדצמבר 2015)
 ‑ במטרופולין 5,302,179 (2007)
קואורדינטות 51°27′03″N 7°00′47″E / 51.4508333333333°N 7.01305555555556°E / 51.4508333333333; 7.01305555555556קואורדינטות: 51°27′03″N 7°00′47″E / 51.4508333333333°N 7.01305555555556°E / 51.4508333333333; 7.01305555555556
אזור זמן UTC+1
http://www.essen.de
אחוזת היגל (Villa Hügel) באסן
בית הכנסת הישן

אֶסֶן (Essen) היא עיר במדינת נורדריין-וסטפאליה שבגרמניה. באסן, השוכנת במרכזו של חבל הרוהר, מתגוררים כ-589,145 תושבים (נכון למרץ 2016). זוהי העיר התשיעית בגודלה בגרמניה, השנייה בגודלה בנורדריין-וסטפאליה (אחרי קלן) והגדולה ביותר בחבל הרוהר. מספר תושביה כמעט זהה לזה של שטוטגרט ודורטמונד, ושלוש הערים מתחלפות לעתים תכופות ברשימת הערים הגדולות של גרמניה.

באסן ממוקמים המשרדים הראשיים של 13 מתוך 100 התאגידים הכי גדולים בגרמניה, מה שמציב את העיר במקום השלישי אחרי מינכן ופרנקפורט במספר המשרדים הגדולים במדינה. בין התאגידים הנ"ל ניתן למנות את חברת אלדי רשת שיווק מזון מהגדולות בעולם, חברת טיסנקרופ יצרנית פלדה מהגדולות בעולם ואת DAX - חברה למדד המניות הגדולה בגרמניה.

אסן נוסדה בשנת 845 וקיבלה זכויות עיר בשנת 1244. בשנת 1896 עברה אסן את קו 100,000 התושבים והפכה ל"עיר גדולה" (Großstadt) רשמית בגרמניה. שם העיר הוא שיבוש של "מזרח" (Öst בגרמנית, East באנגלית), שכן היא שוכנת מזרחית ליישובים קדומים יותר בחבל הרוהר. השם הלטיני הקדום של העיר הוא אסינדיה (Assindia). החל מסוף המאה ה-16 הפכה אסן למרכז תעשייתי חשוב, במיוחד בתחום תעשיות הפלדה והפחם אשר משכו לאזור עובדים מכל גרמניה. לשיאה הגיעה העיר ב-1965 עם 727,000 תושבים. המכרה הראשי של העיר היה למשך זמן מה מכרה הפחם הגדול בעולם. המכרה נסגר ב-1986 והוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. כיום הוא פתוח למבקרים ומשמש כמוזיאון.

אוניברסיטת אסן נוסדה ב-1972 ואוחדה עם אוניברסיטת דואיסבורג ב-2003. אוניברסיטת דואיסבורג-אסן היא התשיעית בגודלה בגרמניה ולומדים בה כ-42,000 סטודנטים. בנוסף, פועלות בעיר אוניברסיטת Folkwang לאמנויות, והמכללה הפרטית לכלכלה וניהול Fachhochschule בה לומדים כ-6,000 סטודנטים.

ב-2010 כיהנה אסן כבירת התרבות האירופית. ב-2017 היא נבחרה ל"בירה הירוקה באירופה".

באסן ארבעה מוזיאונים, שלוש תיאטראות ואולם Saalbau Essen לתזמורת פילהרמונית. מרכז הירידים של אסן מארח מדי שנה כ-50 ירידים מסחריים, כשהגדול בהן הוא  Essen Motor Show עם 530,000 מבקרים.

באסן חיו יהודים מזה מאות שנים. בית הכנסת הישן של אסן הוקם ב-1913 (אז נקרא "בית הכנסת החדש") ונחרב בליל הבדולח ב-1938. לאחר מלחמת העולם השנייה בנתה הקהילה היהודית בית כנסת קטן לשימושה; בית הכנסת הישן שוקם וכיום הוא מהווה מרכז תרבותי ואינו משמש לתפילה. ארכיון העיר אסן שוכן בצמוד לבית הכנסת. בית הכנסת הישן הוא הגדול שבבתי הכנסת בגרמניה; סגנונו הארכיטקטוני ייחודי ומרשים. הקהילה היהודית של אסן מונה כיום באופן רשמי 800 חברים.

כ-11.5% מתושבי העיר אינם בעלי אזרחות גרמנית; זהו משיעורי הזרים הנמוכים ביותר בחבל הרוהר. כשליש מהזרים טורקים.

ראש עיריית אסן בין השנים 1946 ו-1949 היה ד"ר גוסטב היינמן, אשר כיהן כנשיא גרמניה בין 1969 ו-1974.

אסן היא עיר תאומה של תל אביב מאז שנת 1991. בית העירייה של אסן הוא הגבוה בגרמניה - 120 מטרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסן הייתה חלק מאזורי התיישבות של כמה עמים גרמאניים (צ'אטי, ברוקטרי, מרסי). הממצאים הארכאולוגים העתיקים ביותר שנמצאו בעיר הם מהמאה השלישית לפני הספירה. טירת אלטבורג שבדרום אסן מתוארכת למאה הראשונה או השנייה לפנה"ס, וטירת הרנבורג למאה ה -8 לספירה.

בסביבות 845 לספירה, הקדוש אלפריד (סביבות 800-874), שהפך מאוחר יותר לבישוף של הילדסהיים, ייסד מנזר לנשים (קנוביום Astnide) במרכז העיר אסן של היום. האזור היה מאוכלס בדלילות עם מספר קטן של חוות smallholding וטירה ישנה ונטושה. המנזר הזה לא היה מנזר במובן הרגיל של המילה. הוא נועד כמקום מגורים ומוסד חינוכי לנערות ולאלמנות האצולה הגבוהה והן לא חויבו לשאת נדרי צניעות. השנת 870 הסתיימה בניית המכללה של הכנסייה השייכת למנזר, בנייה שנמשכה כ-20 שנים. בשריפה גדולה אשר פרצה בשנת 946 ניזוקו קשות הכנסייה והמנזר. הכנסייה נבנתה מחדש והורחבה במידה ניכרת, והיא הבסיס של קתדרלת אסן הנוכחית.

האזכור המתועד הראשון של העיר אסן מתוארך ל -898, כאשר וונטיבולד, מלך ותרנזיה, הגיע לשטח על הגדה המערבית של נהר הריין אל של המנזר. מסמך נוסף, המתאר את יסודות המנזר וכנראה מתוארך ל -870, נחשב כיום לזיוף מהמאה ה -11.

בשנת 971, מטילדה השנייה, נכדתו של הקיסר טו הראשון, לקחה פיקוד על המנזר, והייתה לאם מנזר החשובה ביותר בהיסטוריה של Essen. היא שלטה בו במשך למעלה מ -40 שנה, והעניקה לאוצר המנזר חפצי ערך שלא יסולאו בפז, כגון המנורה הקדומה ביותר של שבעת הקנים, ואת מדונה הזהב של אסן, הפסל הידוע ביותר של מרים הבתולה בעולם המערבי. אסן הפכה רשמית לעיר בשנת 1003 ובשנת 1041 קיבלה זכות להחזיק בשווקים.

המאות ה -13 עד ה -17[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1216, המנזר, שהיה בעל קרקעות חשוב, זכה למעמד של מקום מושב נסיכי, כאשר הקיסר פרדריק השני קראה במכתב רשמי לאם המנזר אליזבט' הראשונה בתואר Reichsfürstin (הנסיכה של האימפריה). בשנת 1244, 28 שנים לאחר מכן, אסן קיבל את החותמת הרשמית של העיר כאשר קונרד פון הוכשטאדן, הארכיבישוף של קלן, הקים יחד עם תושבי המקום את חומת העיר. הדבר שיחרר זמנית את אוכלוסיית העיר משליטת הנסיכה, אך בשנת 1290 המלך רודולף הראשון החזיר לאם המנזר ריבונות מלאה על העיר, למורת רוחם של התושבים אשר קראו לממשל עצמי ולמיידיות אימפריאלית. תואר העיר האימפריאלית החופשית ניתנה לבסוף על ידי הקיסר קרל הרביעי בשנת 1377. זאת לאחר שרק חמש שנים לפני כן, בשנת 1372, הוא אישר באופן פרדוקסלי את החלטתו של רודולף הראשון משנת 1290, להשאיר הן את המנזר והן את העיר בשליטת האימפריה. המחלוקות בין העיר לבין המנזר על השליטה באזור נמשכו עד להתפרקותו של המנזר ב -1803. תביעות רבות הוגשו לרייכסקאמרגריכט, אחת מהן נמשכה כמעט 200 שנה. החלטתו הסופית של בית המשפט בשנת 1670 היתה, כי על העיר להיות "צייתנית בעשה ואל תעשה", ויחד עם זאת לשמור על זכויותיה הישנות - החלטה שלא ממש פתרה אף אחת מהבעיות.

בשנת 1563, מועצת העיר, עם התפיסה העצמית שלה בתור השליטה הלגיטימית היחידה של אסן, הנהיגה בעיר את הרפורמציה הפרוטסטנטית. למנזר הקתולי לא היה את הכוח הצבאי להילחם בהתפתחות הזאת.

מלחמת שלושים שנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת שלושים השנה, העיר הפרוטסטנטית והמנזר הקתולי התנגדו זה לזו. בשנת 1623, נסיכה ואם המנזר מריה קלרה פון ספור, Pflaum und Valör, הצליחה להסיט את ההספרדים הקתולים נגד העיר על מנת לכונן רפורמציה נגדית. בשנת 1624, חוק "קתוליות מחודשת" נחקק, והדת הייתה תחת פיקוח קפדני. בשנת 1628, מועצת העיר הגישה בשל כך תביעה לייכסקאמרגריכט. מריה נאלצה לברוח לקלן כאשר ההולנדים הסתערו על העיר ב-1629. היא חזרה בקיץ 1631 מלווה בחיילים בווארים בהנהגתו של גוטפריד היינריך גראף פונהיים, רק כדי להימלט שוב בספטמבר של אותה השנה. היא מתה ב-1644 בקלן.

המלחמה הנחיתה על העיר מכה קשה, עם מעצרים תכופים, חטיפות ומעשי אונס. גם אחרי כינון ההסכם שלום וסטפליה ב -1648 נותרו חיילים בעיר עד ה -9 בספטמבר 1650.

תקופת התיעוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכרה הכסף הראשון נפתח באסן בשנת 1354, אבל כריית הפחם החלה רק בשנת 1450.

בסוף המאה ה -16, מכרות פחם רבים נפתחו באסן, והעיר הפכה למרכז חשוב לתעשיית הנשק. בסביבות 1570, יצרני הרובים עשו רווחים גבוהים ובשנת 1620 הם ייצרו 14,000 רובים ואקדחים בשנה. העיר נעשתה חשובה יותר ויותר מבחינה אסטרטגית.

כתושבי Essen מאז המאה ה -16, שושלת קרופ Krupp והעיר אסן בעיצבו אחד את השנייה. בשנת 1811 הקים פרידריך קרופ את מפעל הפלדה הראשון של גרמניה באסן, והניח את אבן הפינה למה שהיה אמור להיות המפעל הגדול ביותר באירופה במשך כמה עשורים. מפעלי הנשק באסן נעשו כה חשובים עד ששלט שעמד מול תחנת הרכבת המרכזית בירך את המבקר בניטו מוסוליני ב-1937 בברכת "נשקיית הרייך" . עובדי המפעלים של משפחת Krupp גם היו הסיבה העיקרית לצמיחה האוכלוסייה בעיר החל באמצע המאה ה -19. בשנת 1896 אסן הגיע הלאוכלוסייה של 100,000 תושבים. תעשיינים אחרים, כגון פרידריך גרילו, שבשנת 1892 תרם לעיר את "תיאטרון גרילו", מילאו תפקיד מרכזי בעיצוב העיר ואזור הרוהר כולו בסוף המאה ה -19 ובראשית המאה ה -20.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"עיר התותחים" אסן מילאה תפקיד מיוחד במלחמת העולם הראשונה, עקב הביקוש העצום לנשק ולתחמושת. במהלך המלחמה תעשיות קרופ הפיקו 22,500,000 פגזים ו -25 מיליון מחסניות ובמפעלי הפלדה שלהם נבנו תותחים ענקיים דוגמת הדגם "ברטה השמנה" . ככל שהמלחמה נמשכה, חיי היומיום נעשו קשים יותר ויותר, מחירי המזון עלו והשכר נשאר נמוך. בחורף של 1916/1917 נוצר משבר רעב חמור אשר פגע בחלקים נרחבים מאוכלוסיית העיר. משפחות העובדים התרוששו ובפברואר 1917 פרצו מהומות בעקבות התמוטטות אספקת הקמח. במפעלי קרופ היו שביתות. 15,000 חיילים מאסן נפלו במלחמה וכ-5,000 הוכרזו כנעדרים.

כיבוש חבל הרוהר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 11 בינואר 1923 נכבש חבל הרוהר על-ידי הכוחות הצרפתים והבלגים אשר פלשו לאיזור. ראש ממשלת צרפת ריימונד פוינקרה היה משוכנע כי גרמניה לא עמדה בדרישות חוזה ורסאי. בבוקר ה- 31 במארס 1923 העימות הגיע לשיאו העגום, כשפיקוד צבאי צרפתי קטן השתלט על מפעל המכוניות של קרופ על מנת להחרים מספר כלי רכב. אירוע זה גרם ל- 13 מקרי מוות ו -28 פצועים. הכיבוש הסתיים בקיץ 1925.

עליית הנאציזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תפיסת השלטון בידי נאצים, מונה ב- 5 באפריל 1933 תיאודור רייזמן-גרונה לראש העיר של אסן, והעיר חולקה ל-27 שכונות. בליל 10 בנובמבר 1938 נבזז בית-הכנסת הגדול של העיר, אך המבנה עצמו נשאר במהלך כל המלחמה כמעט ללא פגע מבחוץ. בית הכנסת של שכונת Steele נהרס לחלוטין.

מחנות ריכוז ומחנות כפייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך התקופה הנאצית עשרות אלפי עובדי כפייה נכלאו ב -350 מחנות אשר נבנו באסן, ונאלצו לעבוד בכפייה בחברות כמו קרופ, סימנס וכריית פחם. במהלך המלחמה נבנו בעיר מחנות ריכוז משניים Subcamps.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמרכז תעשייתי גדול, היוותה העיר אסן יעד להפצצות מאסיביות של בעלות הברית. חיל האוויר המלכותי (RAF) הטיל סך של 36,429 טונות של פצצות על העיר, בלמעלה מ-270 פשיטות אוויריות, אשר השמידו 90% ממרכז העיר ו-60% מהפרברים. ב-5 במארס 1943 היתה אסן נתונה לאחת מהפצצות האוויר הכבדות ביותר של המלחמה, במהלכה נהרגו 461 בני אדם, 1,593 נפצעו ועוד 50,000 מתושבי אסן הפכו לחסרי בית.

ההתקדמות הקרקעית של בעלות הברית לגרמניה הגיעה לאסן באפריל 1945. גייסת הרגלים של ארצות הברית 507 של הדיביזיה המוטסת ה -17, נכנסה לעיר ללא התראה והשתלטה עליה ב -10 באפריל 1945. לאחר חלוקת גרמניה היתה אסן תחת שליטת בריטניה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]