קרל מאק פון לייבריך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרל מאק פון לייבריך
Karl Mack von Leiberich
Karl Mack von Leiberich.jpg
קרל מאק פון לייבריך
לידה 25 באוגוסט 1752
ננסלינגן, נסיכות אנסבך Wappen Brandenburg-Ansbach.svg
פטירה 22 באוקטובר 1828 (בגיל 76)
סנקט פלטן, האימפריה האוסטרית האימפריה האוסטריתהאימפריה האוסטרית
השתייכות האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה צבא האימפריה הרומית הקדושה
האימפריה האוסטריתהאימפריה האוסטרית הצבא האוסטרי
תקופת שירות 17701807
דרגה פלדמרשל-לוטננט
תפקידים צבאיים
מפקד בכיר בצבא האוסטרי
מלחמות וקרבות

מלחמת הירושה הבווארית
המלחמה ההבסבורגית-עות'מאנית (1788–1791)
המלחמות הנפוליאוניות

עיטורים
אביר במסדר הצבאי של מריה תרזה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קרל מאק פון לייבריךגרמנית: Karl Mack von Leiberich; ‏25 באוגוסט 1752 - 22 באוקטובר 1828), היה גנרל אוסטרי במהלך המלחמות הנפוליאוניות, אשר נודע עקב תבוסתו בקרב אולם.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאק נולד ב-25 באוגוסט 1752 בעיר ננסלינגן שבנסיכות אנסבך, כקרל לייבריך, ובשנת 1770 התגייס לצבא האוסטרי, והצטרף לרגימנט פרשים, שבו כיהן דודו כמפקד גדוד. במהלך מלחמת הירושה הבווארית שירת מאק במטה של פרנץ יוזף, רוזן קינסקי, ולאחר מכן במטה של פרנץ מוריץ פון לאסי. בשנת 1785 התחתן מאק עם קתרינה גבריאל, וקיבל את השם קרל מאק פון לייבריך.

במהלך המלחמה עם הטורקים מונה מאק לעוזרו של יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ובשנת 1789 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט. במהלך אותה שנה היו לקרל חילוקי דעות חריפים עם ארנסט גדעון פון לאודון, ובעקבות כך הוא נאלץ לפרוש משירותו בחזית, אולם הוא הועלה לדרגת אוברסט וקיבל תואר אביר של המסדר הצבאי של מריה תרזה. בשנת 1790 שוב הסתכסך מאק עם פון לאודון, ומאוחר יותר נפצע קשה בראשו. בשנת 1793 הוא מונה לראש מטהו של יוזיאס, נסיך סקסוניה-קובורג-זאלפלד שפיקד על הצבא בארצות השפלה האוסטריות, וקיבל שבחים רבים על תפקודו במערכה נגד הצרפתים.

המלחמות הנפוליאוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאק פיקד על כוח בקרב נירווינדן, ונטל חלק לאחר מכן במשא ומתן בין קובורג לדומורי. בהמשך מונה למפקד רגימנט קירסירים, ולאחר מכן נפצע בפמארס, אבל בשנת 1794 חזר שוב לשירות פעיל, והועלה לדרגת גנרל מיור. על אף כישלון כוחות הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה, נשאר פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה תומך של קרל, ובשנת 1797 הוא הועלה לדרגת פלדמרשל-לוטננט, ובשנה שלאחר מכן הוא קיבל, על פי בקשתו האישית של הקיסר, את הפיקוד על הצבא הנאפוליטני. מאק לא הצליח לעמוד אל מול הכוחות הצרפתיים, ומשום כך נכנע בראש כוחותיו. בתחילה הובטח לו מעבר חופשי לארצו, אבל נפוליאון ציווה לשלוח אותו לצרפת כשבוי מלחמה.

כעבור שנתיים נמלט מאק מפריז בתחפושת, אולם לא הועסק במשך שנים אחדות בצבא האוסטרי. בשנת 1804 כשמפלגת-המלחמה בחצר האוסטרית נזקקה לגנרל, על מנת להתנגד למדיניות-השלום של הארכידוכס קרל, דוכס טשן, מונה מאק למפקד הצבא, וקיבל הוראות להתכונן למלחמה עם צרפת. מאק עשה כל שביכולתו כדי לתקן את הצבא, ועם פתיחת המלחמה בשנת 1805 הוא מונה למפקד העליון של הכוחות בגרמניה, כשפרדיננד קרל יוזף, ארכידוכס אוסטריה-אסטה משמש כראש מטהו. כתוצאה מכך, מאק החזיק יזם כמה שינויים במבנה הצבא, אולם הם החלישו מאוד את צבאו.

באוקטובר 1805 ספג מאק תבוסה קשה בקרב אולם, ועל אף שכמה מקציניו, ובהם הנסיך פון שוורצנברג, פרצו את ההגנות הצרפתיות ונמלטו, רוב הפיקוד העליון האוסטרי נתפס בשבי, יחד עם 25,000 חיילים, 18 גנרלים, 65 תותחים ו-40 דגלים. הגנרלים האוסטרים קיבלו חנינה ושוחררו מהשבי, בתנאי שיימנעו מלחימה נגד צרפת.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי קרב אוסטרליץ הורשע מאק בפחדנות על ידי בית דין צבאי, ובשל כך נשללו ממנו דרגתו, עיטוריו ותפקידיו, והוא נכלא במשך שנתיים. בשנת 1808 שוחרר מאק מהכלא, והוא חי באלמוניות עד לשנת 1819. לאחר תבוסת נפוליאון נשכחו הכשלונות הישנים, ובשנת 1819, על פי בקשתו של הנסיך פון שוורצנברג, חזר מאק לצבא בדרגת פלדמרשל-לוטננט, וכן הוא מונה שוב לאביר של המסדר הצבאי של מריה תרזה.

ב-22 באוקטובר 1828 מת מאק בסנקט פלטן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרל מאק פון לייבריך בוויקישיתוף