קרפדת המדבר הסונורי

קרפדת המדבר הסונורי
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	דו-חיים
סדרה:	חסרי זנב
תת־סדרה:	ניאובטרכיה
משפחה:	קרפדיים
סוג:	Incilius
מין:	קרפדת המדבר הסונורי
שם מדעי
	Incilius alvarius
תחום תפוצה

קרפדת המדבר הסונורי (שם מדעי: Incilius alvarius) או בופו אלווריוס (Bufo alvarius) היא מין של דו-חיים ממשפחת הקרפדיים החי בדרום ארצות הברית וצפון מקסיקו.

תיאור

קרפדה זו גדולה מאוד, באורך של 150 מילימטרים והיא הגדולה בקרפדות אמריקה הצפונית לאחר המין קרפדת קנים, שהופץ מאמריקה הדרומית. היא בעלת עור חלק בצבעי ירוק-זית עד לחום מנומר עם גוני כהים בבטן ובתחילת הגפיים. הראש ירוק ורחב ומצידיו ישנה פתח אוזניים ירוק. העיניים גדולות ומאחוריהם נמצאות בלוטות רעל בולטות דמויות כליה וישנם גם מספר בלוטות דמויות יבלת הן בפיהם והן על רגליהם המפרישות רעל ייחודי. רעל זה חלש יחסית מכדי להרוג אדם אך יכול עדיין להשפיע וכן גורם לתמותת כלבים התוקפים את הקרפדה. הצפרדע בעלת יכולת ספיגת מים ייחודית, דבר המאפשר לה להימצא באזורים יבשים יחסית.

קרפדת המדבר הסונרי נפוצה בעיקר באזור אמריקה הדרומית ובפרט במסו-אמריקה ומקסיקו. תפוצתה היא באזור דרום-מערב ארצות הברית שלגדות נהר חילה ונהר הקולורדו שבין ניו מקסיקו, דרום אריזונה ואולי גם בקליפורניה וכן מדרימה למקסיקו בסונורה, סינלואה וצ'יוואווה. הקרפדה חיה גם במדבר סונורה, ובעוד מדבריות ואזורים צחיחים יחסית אך בהם היא נמצאת סמוך לנחלים, מעיינות ותעלות ניקוז.

הקרפדה היא פעילת לילה המתחבאת ביום במאורות מכרסמים. היא ניזונה לרוב מחרקים ופרוקי-רגליים אחרים. עונת רבייה שלה חלה בין יולי לאוגוסט בבריכות רדודות, בהם הנקבה מטילה עד 8,000 ביצים.

הארס של הקרפדה מורכב בעיקר מהחומר O-methyl-bufotenin, אשר מרתיע טורפים כמו כלבים אף שדביבונים למדו לאכול רק את החלקים הרכים שלה וכך להימנע מהם. בתרבות היא ידועה במסו-אמריקה במקומות מסוימים במקסיקו נוהגים לאדות את הארס שלה, ולקבל השפעות פסיכואקטיביות המתקבלות מהמולקולה 5-MeO-DMT הנמצאת בארס שלה. במחקרים אחרונים שנעשו, התגלה שסשן של עישון ארס הבופו יכול לשמש לטיפול אנטי דיכאוני ולהביא לשיפורים מהירים ונמשכים במצבים פסיכולוגים שונים.

תרבות ושימושים

בדרום מערב ארצות הברית והצפון מקסיקו נמצאו עדויות לשימוש של ילידים מקומיים בחומרים המופרשים מהקרפדה לשימוש בטקסים רוחניים ורפואיים.

כאשר הקרפדה נמצאת במצוקה או סטרס היא מפרישה חומר מתוך בלוטות שנמצאות מאחורי עיניה, ההפרשה הזו מורכבת ממגוון חומרים שונים וביניהם bufagins, cardioactive, וקטכולאמינים שונים כגון אפינפרין ונוראפינפרין, סטרולים noncardioactive כגון כולסטרול, פרוביטמין. אחד החומרים הפסיכדלים אשר נחשב לחומר חזק מאוד מופרש גם כן על ידי הקרפדה והוא 5-MeO-DMT. החומר 5-MeO-DMT הוא חומר פסיכדלי רב עוצמה, מהיר פעולה, הפועל כאגוניסט לקולטן סרטונין. (Barsuglia et al. 2018)

כמויות

קרפדה אחת מסוגלת להפיק כ-0.25 עד 0.50 גרם של הפרשה, שהכמות של 5-MeO-DMT בה נעה סביב 15%. קרפדה אחת יכולה לייצר 75 מיליגרם של 5-MeO-DMT בהפרשה אחת, כמות זו נחשבת ככמות וגבוה ויכולה להתאים לשימושים שונים.

חוויה מהשימוש

משתמשים אשר עישנו את ההפרשה המיובשת דיווחו על השפעה חזקה ואינטנסיבית יותר בהשוואה לחומרים פסיכדליים אחרים. החוויה מהשימוש משפיע על מערכת העצבים המרכזית ויכול לגרום לשינויים בתודעה, תחושות של התפשטות תודעתית, ולעיתים גם לחוויות עמוקות. ההשפעות כוללות תחושות של חיבור עמוק, התעלות רוחנית, ולעיתים אובדן תחושת העצמי.

אנשים רבים דיווחו גם על השפעות חיוביות שעלו לאחר השימוש בארס הקרפדה. משתמשים דיווחו על ירידה בסימפטומים של ההפרעות הפסיכיאטריות איתן הם מתמודדים. משתמשים דיווחו על הפחתה בתסמיני חרדה, דיכאון ולחץ פוסט טראומטי. מחקרים נוספים הראו כי לעישון הארס ישנה השפעה חיובית גם על התמודדות עם התמכרויות לאלכוהול וסמים (Davis et al. 2018; Davis et al. 2019). ואף השפעה על שביעות רצון מהחיים, מיינדפולנס ותסמינים פסיכופתולוגיים נוספים.

דרכי צריכה

עישון

הדרך הנפוצה ביותר היא על ידי עישון האדים של ההפרשה המיובשת. ניתן לקבל חוויה חזקה ואינטנסיבית. שאיפה אחת של האדים מייצרת חוויה פסיכדלית תוך 15 שניות ועשויה להימשך למשך 20 – 40 דקות.

ליקוק

בעבר, כאשר רצו להיחשף לחומרים הפסיכואקטיביים המופרשים על ידי הקרפדה המדברית הסונרית (Sonoran Desert toad), השתמשו בשיטה פשוטה של ליקוק. כלומר, היו מלקקים את הבלוטות שעל גבה של הקרפדה וזאת על מנת להיחשף לחומר המופרש.

ייבוש

השיטה השכיחה ביותר היא על ידי איסוף הארס מהקרפדה, טיפולו במעבדה ליצירת תמצית מרוכזת וייבוש החומר למצב של אבקה או תמצית יבשה. הדבר מאפשר שליטה טובה יותר בכמות החומר הנצרכת ובשליטה על השפעתו.